אין כניסה

מה ההבדל בין מותר לאסור בכפר הגלובלי שלנו? הבוס הראשון שלי שהיה "יקה פוץ" מכר לי לפני כמה עשרות שנים את התיאוריה על ההבדלים בין מותר לאסור.
בגרמניה מה שאינו מותר בפירוש - אסור!

באנגליה מה שאינו אסור בפירוש - מותר!

בישראל מה שאסור בפירוש - מותר! 

אין לי ספק שהזלזול בחוק מתקיים בגלל ה DNA היהודי, שאינו מפנים עדיין שזוהי מדינתנו מזה שבעים שנה וכבר לא צריך לרמות את הפריץ. "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה).
אתמול יצאתי לדוג דגים לשבת הגעתי לכאן ונתקלתי בשטח מגודר עם שלטים מאירי עיניים.

מבט מרפרף על דייגי המרינה הכחולה - אשדוד

שאלתי עובר אורח, שהגיע עם תיק חכות והתאכזב למראה הגדר שמנעה ממנו יום דיג. ומיהם הדייגים שבכל זאת דגים כאן, פרט לשני המצולמים היו מפוזרים עוד כחמישה דייגים, "אלה, מאפיונרים".

דייגים במרינה - אשדוד

איני מבין לשם מה בכלל תולים שלטים האוסרים משהו כמו "אל תדרוך על הדשא" אם אין כוונה לפקח עליהם? אוקצור עזבתי את המקום מאוכזב, שלא הצלחתי להוכיח לעצמי שאצליח לדוג שלושה דגים לשבת. נכנסתי למרכול קניתי לי שלושה דגים ושבתי הביתה לצפות בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, על דייגים אמיתים שדגים דגי ענק.

לסיום הבאתי את אחת הסצינות הנפלאות עם לואי ד'פינה ששזוכה בתחרות דיג של יום א' - אל תחמיצו.

לואי ד'פינה ובורביל  באזור אסור לדיג......

טוב לדעת שישנן גם נשים דייגות

זושה יצאה לדוג הטילה את החכה והתיישבה לקרוא ספר.
עד מהרה הופיע במקום שוטר ממשמר החופים, "בוקר טוב גברת. מה את עושה?"
"קוראת", אמרה זושה, "אתה לא רואה?"
השוטר: "את נמצאת באזור אסור לדיג".
זושה:, "אני לא דגה אני קוראת ספר?"
שוטר: "כן, אבל יש איתך את כל הציוד הדרוש לדיג, אאלץ לקחת אותך לתחנה ולקנוס אותך."
זושה: "אם תעשה זאת, אתבע אותך על ניסיון לאונס!"
"אבל אפילו לא נגעתי בך!", ענה השוטר בתדהמה.
זושה:"את זה תספר לשופט, יש לך את כל הציוד הדרוש…"

אישה שעולה לאוטובוס עם כלבה והנהג אומר לה: "מותר אסור, אסור מותר".

איך לבחור במקצוע או בעיסוק

   מעניין לשמוע מכם מדוע וכיצד בחרתם את המקצוע שאמור יהיה לפרנס אתכם ואולי אף לגרום לכם סיפוק והכרה מצד הסובבים אתכם. אם תשאלו מה גרם לי לכתוב את הפוסט הזה?, פשוט בגלל משאית התובלה שחנתה היום בקרבת ביתי וארבעה סבלים התרוצצו עם רהיטים וחבילות בין דירת השכנים למשאית הענקית. הבטתי על ארבעת הסבלים שכולם נראו לי קוזקים חסונים בעלי שיער בלונדי, עיניים כחולות, בריאים וחסונים. וחשבתי מדוע לכל הרוחות, החבר'ה האלה בחרו בעיסוק פיזי, שובר גב שלמעט הבוס, כל היתר מקבלים תמורה זעומה לפוטנציאל שלהם. יכולים היו לפנות אל פאינה קירשנבאום, או לסטס מיסז'ניקוב ולבקש מהם טובה מרוסי לרוסי. שיסדרו להם ג'וב עם סיכויי קידום.
  נו טוב חשבתי לעצמי, פעם אם האב והסב היו חייטים או סנדלרים, אזי גם הבנים והנכדים המשיכו בדרכם. אך מזה כשלושים שנה אין כמעט צורך בבעלי מקצוע מסורתים, כיוון שזול יותר לקנות מוצר חדש מאשר לתקן או להתחרות בייצור הזול של סין ושכנותיה. אך כמובן שאמא יהודיה לא תסכים שצאצאיה יעסקו במלאכת כפיים, מינ' מנהלי תוכן או מפתחי אפליקציות. עיסוקים מועדפים על האם היהודית רצוי שיהיו רופאים, עו"ד או בנקאים.
   כיצד נוצרה ההילה סביב מקצוע עריכת הדין? לדעתי בזכות מדיום הקולנוע שתרם כמה סרטי דרמה על משפטים מפורסמים בהם הוצגו הסניגורים כגיבורי על, אשר מסוגלים לחלץ את לקוחותיהם למרות שלכאורה סיכוייהם אפסיים. אח"כ הדרמה עברה לסדרות הטלוויזיה שאף בהן קל למכור את דמותם של הפרקליטים השנונים והמצליחנים. נו מקצוע הרפואה מסייע לכולנו להלחם במלאך המוות ואכן בסדרות הטלוויזיה הרבות מציגים את הרופאים גם כן כגיבורי על.
מזה כעשרים שנה כולנו חולמים להפוך לטבחים (שפים) שוב בגלל תוכניות האוכל שמציפות אותנו מכל העברים. גם רופאים ומהנדסים החליטו לעשות הסבה מקצועית ועברו למטבח.
  טרנד חם נוסף הוא תחום הנדל"ן, שם רבים חולמים לקנות בית בזול, למכור ביוקר. לקנות שני בתים בזול למכור ביוקר וכן הלאה עד ליום בו תהפכו לילד הפלא מטבריה עלית שהגיע לארה"ב עם אלף דולר וכיום אתם שווים עשרה בליון דולר.

  אך אם תשמעו לי אני ממליץ לכם לבחור באחת מהערים בין נהריה לאשקלון ולהתקבל למחלקת הפיקוח. עדיף שתבחרו בעיר או מועצה שבראשה עומדת פיגורה שמרננים עליה שהיא מושחתת. תתקרבו לראש העיר או במסלול של הועד, או במסלול של האופוזיציה. אם ראש העיר ירמוז לכם שהוא זקוק לעזרתכם, נכנסתם למאיון העליון לפני מרבית העורכי דינים, הרופאים ומנהלי ההשקעות.

 אפשרות נוספת עליה כתבתי בעבר (כאן) הינו מעבר דרך המסלול הבטחוני. תתגייסו לצבא הקבע בצה"ל או לאחד מגופי הביון. תטחנו עשרים שנה, כל הזמן תלקקו לבוסים ותגרמו להם לגרור אתכם במעלה ההר. לשכת התעסוקה של משוחררי מערכת הביטחון תצניח אתכם לתפקיד שבו תוכלו לגרוף ימבה כסף, מבלי להתאמץ.

   אם אתם מעונינים להסב את עיסוקכם, בקרוב תפתח מכללת שלמוני ישראל. המרצים יהיו דמויות מוכרות עם ניסיון עשיר שיעבירו לתלמידים סמינרים בזלילת עוגות ציבוריות. המסיימים בהצלחה יתרה את מסלול הלימודים יזכו בתואר דוקטור לשלמונים.

ישנם גם חרדים טובים

  מדוע החרדים זקוקים למשקפיים? ישנם שלושה הסברים לכך. תורשה - במקורות כתוב כי לאה היתה רכת עיניים וכך ליקויי הראייה עברו מדור לדור. ברומן ההיסטורי יוסף ואחיו תומאס מאן מתאר את ראובן הבן הבכור שירש מאמו את עיניה הרכות וסבל מעיניו, אחרת לא היה מרשה לאחיו להשליך את יוסף לבור. הסבר נוסף הינו, בגלל האובססיה של החרדים ותלמידי החכמים לקרוא בתורה יומם ולילה (והגית בו יומם וליל) וכך כבר מגיל צעיר הם נזקקים למשקפיים.
  הבקר שלח לי ידידי הארכיטקט, סרטון נפלא של אחד המסיונרים היהודים ר' יואל ראטה באמצעותו התוודעתי לזן של חרדים טובים. הרבי הזה מתקתק הרצאות לצאן מרעיתו בשפת היידיש. אך לטובת קהל הפרענקים יש כמעט לכל סרטון תרגום מצוין לעברית. מה גם שקל מאד להבין יידיש כיוון ששליש מאוצר המילים הוא עברית עם היגוי שונה (ומצחיק) למשל מלאכות הוגים מלוכ'ס וכיו"ב. אז תצפו בסרטון ועל בטוח תבינו מדוע החרדים נזקקים למשקפיים.

תשמרו טוב טוב על עיניכם - דברי הרבי יואל ראטה

הבנתם מדוע, יפה הא.
תצפו בסרטון הבא בו תראו את הרבי מטיף לצאן מרעיתו לצאת לעבוד, בחיי שהייתי מביא אותו לכאן וממנה אותו לשר הדתות אולי סופסוף הבטלנים יצאו מהישיבות ויתחילו לעבוד ולשלם מס הכנסה כפי שהם עושים זאת באמריקה (הרבי יואל ראטה מתגורר בברוקלין ק"ק ניורק)
חתמת על הכתובה תצא לעבוד! אומר הרבי לחסידיו.

מענין לענין באותו ענין, בתחילת השבוע התפרסם סיפורו של הז'מר יונתן רז-אל שחשש להתעוור מיופין של הנשים בקהל ולכן שמע למצוות רבו שהורה לו לכסות את עיניו במשקפי רתכים. במקום להרכיב את המשקפיים, הוא העדיף להדביק איזולירבאנד שחור בשביל הסצינה. כאן 

לסיום, מכיוון שאנו נמצאים בשבוע החנוכה בדקתי ומצאתי שערכה הקלורי של סופגנייה (450 קלוריות) הינו פי שניים מערכה בגימטריה 224, אז אכילת חצי סופגנייה מספיקה עפ"י הרבנים למלא את מצוות החג.
לעומת זאת ביידיש קוראים לסופגניות פונצ'קעס וערכה בגימטריה 456

כסף טוב אחרי כסף רע

  מזה כשלוש שנים כמעט יום ביומו אני קורא בעיתונות הכלכלית על הבעייתיות של הביטוח הסיעודי. הממונה על שוק ההון החיסכון והביטוח הגב' דורית סלינגר כנראה נהנת לראות את תמונתה בעיתונות כמה שיותר ועל כן מזה כשלוש שנים היא מפרסמת, מדליפה, אוסרת, מתירה את הסאמטוכה שנוצרה בשוק הביטוח הסיעודי. חברות הביטוח בשיתוף תריסר הועדים הגדולים של העובדים שנמצאים בעשירון העליון ביקשו להתנער ממחויבותן ללקוחותיהן. מהסלט החלמאי שעירבבה הגב' סלינגר הצלחתי להבין שהיא כנראה הצליחה במשימתה לעזור לחברות הביטוח להפטר מהגיבנת הסיעודית. כעת מצפה אני לראות היכן תוצנח וכמה תעשה לביתה.
(הצילום לאילוסטרציה בלבד)
למשפחתו של חולה סיעודי בישראל יש שלוש אפשרויות לדאוג לו:
1. לטפל בו בבית, כלומר בד"כ אחת הבנות תשכן את האב או האם בביתה או תעבור לבית ההורים ותדאג להם, במסירות. העלות הכספית אפסית, אך מעטים הישראלים שמסוגלים לעמוד בנטל הפיזי והנפשי. להערכתי בחברה הערבית והדרוזית כמעט 99% מהסיעודים מטופלים בחיק המשפחה.
2. לשכור עובד זר כמטפל צמוד 24/7 בד"כ מארצות המזרח הרחוק (פיליפינים, סרילנקה, הודו, בנגלה דש) אך ניתן גם ליבא מטפלים מרומניה, פולין ובולגריה. העלות החודשית כ 10,000 ש"ח לחודש.
3. לשכן את החולה הסיעודי, באחד מבתי הדיור המוגן הפרטיים או הממשלתים. העלות החודשית 18-30 אלפי ש"ח לחודש.

  כמו בסיפור הצרצר והנמלה, הנמלים אוגרות מזון ליום סגריר ותוך כדי צוברות כספים לשבע השנים הרעות. שנות הזיקנה בהן אולי יאלצו לבלות הם או בני זוגם במוסד סיעודי. הנמלים החרוצות שילמו כספים טובים לתוכניות ביטוח סיעודי גרועות, כך שכל הפרמיות ששולמו הולכות לטמיון (פח הזבל של חברות הביטוח - הלוואי עלי!) כיוון שמחודש מרץ 2018 אין יותר מחויבות של החברות למבוטחים. לעומת זאת הצרצרים בזבזו את כספי ההווה ולא חשבו לחסוך לזקנתם הם בטוחים שאלוהים או מדינת היהודים יהיו מוכרחים לדאוג להם. הם טסו לקזינו בבורגס ובאנטליה הפסידו עשרות אלפי דולרים ובבוא היום במידה והם יפסיקו לייצר כסף הם יצעקו לממשלת ישראל "הושיעונו, יהודים רחמנים תתרמו לנו נדבות מגיע לנו".
ישנה עוד קבוצה, אלו הם הברונים הטפילים, שמקבלים הכל חינם ע"ח האזרחים. הלא הם חברי הכנסת, השופטים, הרבנים, הפוליטיקאים וחבריהם. בלשון משרד הבריאות קוראים לזאת "לקבל קוד". מי שיש לו חברים במקומות הנכונים יצליח לקבל קוד ממשרד הבריאות. מן הראוי להוסיף שקופות החולים בשיתוף חברות הביטוח מכרו ביטוחים סיעודים למעוניינים ובד"כ רק המבוגרים היו מוכנים לשלם ואילו הצעירים אולי בצדק דחו את רכישת הפוליסות הללו. אבל בכל מקרה הפוליסות הללו שוות מכס' 5,000 ש"ח לחודש אלא אם קניתם שתיים או שלוש פוליסות ואז במידה ותהפכו לסיעודים, תוכל משפחתכם לשכן אתכם במחלקה סיעודית ברמה נאותה. ברמות הגבוהות כאמור תזדקקו ל 30 אלף לחודש. (קצין בכיר בצה"ל שהפנסיה החודשית שלו כ 40 אלף ש"ח לא יזדקק לביטוחים סיעודים).

  לאחר שקלא וטריא מרובים, התפרסם השבוע כי שר האוצר הטוב והמייטיב אדון חלפון, בשיתוף עם שר הבריאות אדון ליצמן ואדון ניסנקורן נציג ההסתדרות החדשה (רק של תריסר הועדים הגדולים ואולי עוד כמה ארגונים מונופוליסטים) רקחו תוכנית נפלאה. הם מחלקים בועות סבון צבעוניות אשר תפקענה, ברגע שתנסו לתפוס אותן. האוצר פרסם השבוע בלווית תופים ומצילתיים "יש פתרון לבעייה הסיעודית, אנו מעלים לחולים הסיעודים את הסיוע מ 22 שעות לשבוע עד ל 30 שעות לשבוע מותנה במבחן הכנסה." כלומר אם הכנסתכם מעל 10,000 ש"ח לחודש מסופקני אם תקבלו 9 שעות סיוע שבועיות. לזאת אני קורא לזרות חול בעיני הציבור. בכלל לדעתי, כל התקציב שמשולם למטפלות באמצעות חברות כ"א הינו זריקת כסף טוב לפח זבל. ברוב המקרים בני משפחות החולים הסיעודים אינם מפיקים תמורה מהעובדת שמגיעה למספר שעות לבית החולה.

  לאלו מכם שהתמזל מזלם ואינם יודעים על מה אני מדבר, אסביר ברחל בתך הקטנה.
הביטוח הלאומי מעניק לאזרחי ישראל הסיעודים שעות עזרה בהתאם למצבם. כמובן שאף עובד ביטוח לאומי אינו יוצא ממשרדו ומגיע לרחוץ את אמכם הסיעודית. הביטוח הלאומי קשור עם מספר חברות באיזו קומבינה שהחברות שולחות אליכם הביתה מטפלות ששוהות עם החולים בין 9-22 שעות לשבוע שמתורגם לארבעה ימים X חמש שעות ליום או כל קומבינציה אחרת. המטפלות שהינן ישראליות אינן מתכוונות להפוך לפיליפיניות, כך שבד"כ הן יוצאות עם הקשיש היושב בכסא גלגלים להתאוורר בשמש ותוך כדי כך מנהלות פרלמנט יומי עם חברותיהן המטפלות.
אלא מאי, המטפלות בד"כ מוכנות לעבוד לפנות הצהריים ואולי גם עד הערב, אח"כ משפחת החולה הסיעודי צריכה למצוא פיתרון בתשלום. ישנן חברות שאת תמורת הטיפול השבועית יקמבנו ויעבירו לעובד הזר. לעומת זאת אם החולה הסיעודי נמצא במוסד, הב"ל אינו מעביר את הערך של שעות הסיעוד לחשבונכם ע"מ להקל עליכם לתחזק את בן משפחתכם הסיעודי.
אני פונה בשם אזרחי ישראל לנערי האוצר/קשישי הב"ל לאשר את המרת הערך של שעות הסיעוד (מכס' 5000ש"ח כפי שמתגאה אדון חלפון) למוסד הסיעודי, במידה והמשפחה בחרה לשכנו במוסד במקום לטפל בחולה בביתו.
הרי כל הקומבינה של שעות הסיעוד עוברות לחברות כ"א שמייבאות עובדים זרים ומוציאות מט"ח במקום לשכן את החולים הסיעודים במוסדות ציבוריים.
  אפשר לאלץ את המשתמטים משירות בצה"ל לתרום שנתיים של עבודה במוסדות סיעודים ממלכתים וע"י כך להוזיל את עלות אחזקתם של החולים. 

תהליך אישור שעות סיעוד מטעם הב"ל הינו פשוט אמנם, כאשר החולה הסיעודי הוא במצב קשה, אך כאשר החולה נמצא באזור האפור. בד"כ האחות הסוציאלית שממליצה האם לאשר שעות סיעוד וכמה פוטרת את המקרה באישור מינימלי של 9 שעות שבועיות. כיום בעקבות התהליך החדש, מבחן ההכנסה יגרום לכך שגם חולים במצב קשה לא יזכו בשקל מכספי המדינה. לאחר שאימי זצ"ל עברה ארוע מוחי שגרם לה שיתוק בצד ימין. היא דידתה בבית עם הליכון ונזקקה למטפלת להלבשה ורחצה, לאכול היתה מסוגלת. כשהגיעה האחות הסוציאלית מטעם הב"ל היא שוחחה עמה ואז אמרה לה "תכיני לי כוס תה". אמי קמה הלכה למטבח והדליקה את הכירים מתחת לקומקום (למלא את הקומקום במים, ספק אם היתה מסוגלת). כמובן שאושרו לנו רק תשע שעות שבועיות. אז מה יצא לנו מזה? בימי א' המטפלת היתה יוצאת ליום חופש והגיעה מטפלת מטעם חברת כ"א אשר היתה מתחפפת בד"כ (היא החתימה את אמי על כרטיס העבודה שלה) לדעתי אחרי שעתיים, כנראה דופקת כרטיס אצל עוד קשיש. ערערתי בפני הב"ל ולאחר כחצי שנה הגיעה עובדת מטעם הב"ל. הפעם הכנתי את אמי שלא להענות לדרישותיה של עובדת ב"ל. אך למרות ההכנות, אמי שוב "זינקה" לעבר המטבח כשהאחות בקשה ממנה כוס תה. הפעם היא לא הצליחה להדליק את הגז, פשוט מפני שסגרתי ת'ברז. אמרתי לאחות שאימי תלויה במטפלת ואינה נגשת לכירים ולתנור מחשש שריפה, נו אז אשרו לנו 13 שעות. אך מכיוון שהמטפלת היתה עצמאית שלא דרך חברת כ"א לא ניתן היה לקבל את ערכן של 18 השעות החודשיות הנוספות בשווה כסף. גם קבלת זיכוי ממס הכנסה על תמיכה בהורה קשיש לא ניתנה לי כיוון שלא היו בידי קבלות. תעשו אתם את החשבון. לדעתי האלטרנטיבה השלישית הינה הטובה ביותר.

נ.ב עד היום איני מצליח להבין מדוע רה"מ אריאל שרון זצ"ל אושפז במחלקה סיעודית ע"ח המדינה מבלי לקזז את העלות (כ 40 אלף ש"ח לחודש) משכרו כרה"מ ומקצבתו כאלוף בצה"ל. לעומת זאת יצחק שמיר שגם הוא היה רה"מ שילם למוסד הסיעודי מכיסו הפרטי.

גם נשים מטרידות מינית

גל הגילויים של ידועניות שמנסות לנכס לעצמן תריסר שניות של תהילה, ע"י חשיפת פרטים עסיסים מהעבר ME TOO# צובר מים ואט אט נהפך לצונאמי. אצלנו העיתונאית הדס שטייף סיפקה נתון על ארבעים (40) גברים שהטרידו אותה. כשקראתי את הידיעה חשבתי לעצמי איך היא עשתה זאת? מן הסתם הלכה לאיזה מהפנט שהכניס אותה לתוך מנהרת הזמן ושם היא נזכרה בכל אותם זכרים מזילי ריר שצבטו, ליטפו, חיבקו, ליקקו, שרקו, חיזרו והיא סימנה אותם כמטרידים. כמובן שהיו כנראה גם כמה שהיא הטרידה אותם אבל שמעתם פעם על גבר שהתלונן שאישה הטרידה אותו? תאמרו לי היא רצינית, או שמא עיגלה את המספר לארבעים כי רק 35 הטרידו אותה, או אולי 42 הטרידו אותה.
  (התמונה לאילוסטרציה בלבד.)
אבל אני כנון קונפורמיסט, חושב על כל אותן הנשים שכולכם מכירים שחלקן הן נשותיכם, אקסיות, אחיותיכן שרובן הטרידו גברים. כן, אף גבר* לא יתחתן עם אישה שלא הטרידה אותו מינית. כל הזוגות הנשואים שהינכם מכירים החליפו טבעות רק בגלל שההאישה היתה מספיק אסרטיבית בכדי לדוג לעצמה בן זוג. אבל אף גבר מעולם לא העז להתלונן. כיצד אתם חושבים הפכה שרה לאשת ראש הממשלה? נראה לכם שלא הטרידה את בנימין?

התופסת

שולמית לבנת
מילים ולחן: אמיתי נאמן

הבית האחרון
לסיפור הזה מוסר השכל ידוע
וברור לכל בודאי,
לא כדאי לרוץ תמיד בכל הכוח
לבורחת לא תמיד כדאי.
כי הזמן הן רץ גם כן
הוא לא יחכה לכן
וישאירכן לבד על המרפסת.
ראש נחוץ ידידותי,
זוג רגליים אין בו די
לצרכי משחק התופסת

גם שאול צירלין כנראה הוטרד ע"י אמזונה וכתב על כך בלדה.

אך לו איזו קוגרית כגון זו
  או זו 
היו מטרידות אותו, או אתכם מה הייתם עושים? בטח לא הייתם רצים לספר לרפי רשף או לעיתון ידיעות אחרונות, הא?

*יוצאי דופן הינם נישואי השידוך בחברות החרדיות, הערביות.

סיפור על מס הכנסה

הקדמה (מותר לדלג לפיסקה הבאה החלום)
   לפני כחמש שנים התחלתי לפרסם כאן רשימות עם תקוות גדולות. שמעתי על בלוגרים שיש להם אלפי כניסות יומיות ומעריצים וכך הם מסודרים בחיים. הם קמים מדי יום בצהריים מתעדכנים בנעשה בכפר הגלובלי באמצעות העיתונים והטוויטר. מתיישבים לכתוב רשימה, מגיבים לתגובות הקוראים, לפעמים מצ'וטטים עם הקוראים, מתעסקים בהפצת הרשימה ועוקבים אחר מונה הצפיות. בסה"כ פרסמתי במהלך השנים כ 250 רשומות. את מרביתן הבאתי ע"מ להתחלק עמכם בזכרונות וברעיונות, אך כתבתי מדי פעם על אקטואליה, בקיצור עטי בכל וכך גם המקלדת והעכבר אשר בשניות נשמעים לפלאי הטכניקה ואני מצליח להטליא סיפור עם סרטונים. כפי שהינכם כבר יודעים אני משקיען ומרבית הרשומות שלי גוזלות בין שעה לשעתיים מזמני. לו הייתי עובד כסדרן בתחנת מוניות הייתי מכניס לחשבון הבנק סכום של פי מאה עבור זמן האיכות שלי מול מסך המחשב.
   בתוכנית העסקית שלי משהו כנראה השתבש, ציפיתי לראות כיצד חלק מהפוסטים שלי פורץ ויוצא מחוץ לקפה. כלומר מעבר לקוראים המנויים הנאמנים, רשימותי העסיסיות מופצות אל החברים של החברים ומשם מועברות למעגלים נוספים. אך גם הקוראים שאולי טורחים להעביר את הקישור לרשימותי אל חבריהם, אינם מצליחים לעורר את מונה הצפיות וכך בממוצע כל רשימה מרשימותי נחשפת ל 500 קוראים.

החלום 
   הבקר נעורתי משנתי, שטוף זיעה. בתיבת הדואר שלי מצאתי שש מעטפות ממע"מ ושש מעטפות מאגף הגבייה של מס הכנסה. תביעה לתשלום חובי לשנה האחרונה לרשות המיסים עבור מע"מ בסך 123,456.67 ש"ח בתוספת ריבית וקנסות בסך 61,299 ש"ח ופקיד שומה שלח דרישה לתשלום מס הכנסה בתוספת ריבית וקנסות פיגורים בסך חצי מיליון ש"ח . כמובן שמיד חיפשתי את ידידי רו"ח איציק וספרתי לו את הסיפור. איציק שעבד בעבר במשרדי מס הכנסה הכיר את הנפשות הפועלות והפנה אותי אל אדי פקיד השומה האחראי על תיקי. הגעתי למשרדו עם הניירת ועם מחשבי האישי וניסיתי להבין איפה הכסף? האמנם, הנהלת קפה דה מרקר החלה לשלם כסף אמיתי לבלוגרים?. אדי סובב אלי את צג מחשבו ובו ראיתי שיש אצלי בבלוג תנועה יומית של מאות אלפי כניסות ולפי הנהלת החשבונות של דה מרקר עלי לשלם את הסכומים כפי שנתבעתי לשלם. "היי אדון אדי , איני מבין מה קרה? לדעתי אתם במס הכנסה ובמע"מ מפעילים בוטים שנכנסים לאתר קפה דה מרקר ומקפיצים את מונה הצפיות בכדי שאאלץ לשלם לכם" מה גם שקפה דה מרקר אינו משלם פרוטה לבלוגרים שלו ובטח שלא לי. הפקיד אדי לא התייחס לטיעוני ואמר "שלם את מה שהושת עליך, אחרת זה יגמר ברע, יש לנו את הניסיון והאמצעים לטפל בנישומים כמוך". לבי החסיר פעימה כשהראה לי את פרטי חשבון הטוויטר שלי, בו מופיעים כ 30 מיליון מעריצים. "אנו עורכים חקירה בינלאומית אחרי הכנסותיך ועדיף לך להגיע עמנו להסדר פשרה" הפקיד אדי קרץ לי ואמר שאפשר יהיה לסגור את העיסקה במשרדו של הרו"ח איציק בחדר האטום. התקשרתי מיד להנהלת קפה דה מרקר והם אישרו שאכן הבלוג שלי עם הכניסות המרובות, הפיל להם את האתר מספר פעמים והם עומדים לתבוע אותי, עבור ההוצאות הבלתי צפויות שגרמתי להם. קבעתי פגישה במשרדי קפה דה מרקר ודרשתי לקבל תשלום עבור הלידים. "אוקיי אז כמה מגיע לי מכם?" שאלתי, חשב הכספים אמר שתיקי נמצא בבדיקה והנהלת החשבונות יצטרכו להשקיע שני חודשי אדם לבדיקת הנושא.
  בצאתי ממשרדי דה מרקר, פוגש אני את ידידי מהפלוגה את צארום הגדול וזאת לידיעתכם אצלנו בפלוגה היו שני לוחמים בשם צארום, אז את צארום התימני כינינו צארום הקטן ואת צארום הגרמני (גם כן תימני אך התחתן עם גרמניה) כינינו צארום הגדול. צארום ידידי מזמין אותי למשרדו בבית הדפוס ותוך שתיית כוס קפה לבן אני שב ומגלגל את סיפורי. לאחר שסיימתי לספר לו אודות שודדי המע"מ ומס הכנסה, מרגיע אותי צארום הגדול "יהיה בסדר, אם אתה אתי אתה מסודר". נו אקצר הפעם את עלילות צארום ואספר לכם בסוד שאני מסודר, עד שאקבל את הכספים מדה מרקר ומגוגל אוכל לשלם למע"מ ולמס ההכנסה בלי לבכות. צארום הכניסני לחדר האטום שעל דלתו יש שילוט אזהרה בשלוש שפות "חומרים מסוכנים" עברנו בין חביות דיו גלילי נייר עד שהגענו לחבית סתמית שהפכה לפתע למכונת דפוס משוכללת. "כמה להדפיס לך" שאל צארום, "מאה אלף ש"ח, בשלב ראשון" השבתי לצארום, תוך מחצית השעה החזקתי בידי חמש חבילות של שטרות, חייכתי לצארום בתודה והבטחתי לו שאאזכיר את שמו ברשומה.

אגדה אורבנית
   כשהתעוררתי הבנתי מאין בא לי החלום. זהו סיפור ישן של כמעט חמישים שנה. אצלנו בשכונה מר קלמן ניצול שואה היה חנווני בחנות מכולת. כבר אז בתור ילדים הכרנו את פקיד מס ההכנסה שהסתובב בעיר ומר קלמן שילם לנו הילדים במצופים וסוכריות על מקל עבור ידיעות מהשטח. "כאשר תראו את הפקיד של המס הכנסה, תבואו אלי מיד בריצה". אז מר קלמן מיד העביר את הנקניקים והגבינות הצהובות לחדר האחורי מעינו בישא של החוקר. אך לא לעולם חוסן, יום אחד הגיע צוות של שני פקידים והגיחו לחנות המכולת בלא התרעה מוקדמת. הפקידים ראו את הדליקטסים ומיד קבעו "מר קלמן אתה מעלים מאיתנו הכנסות, אתה חייב לנו משנות הצנע בהם מכרת ביצים ובשר חמישים אלף לירות (מחירה של דירת פאר באותן שנים)".
מר קלמן חייך בבישנות והציע לפקידים להגיע למחרת והם יקבלו ת'כסף. למחרת שני הפקידים הגיעו ואדון קלמן העביר אליהם שקית בד שהכילה חמישים אלף לירות.

בשנה הבאה באותו מועד שוב התייצבו שני פקידי המס ובשיא החוצפה הטילו עליו מס של מאה אלף לירות (שתי דירות פאר). אדון קלמן התחיל להתמקח, אך פקידי המס היו החלטים,  כדאי לך לשלם, אחרת נשלח לך חוליה. אדון קלמן ביקש מהם יומיים זמן לארגן ת'כסף ושוב הפקידים שבו והפעם קיבלו במזוודת קרטון ישנה את הכסף.

   בשנה השלישית, הגיעו החצופים והטילו עליו תשלום של חצי מיליון לירות. אדון קלמן ביקש מהם להמתין עד שהלקוחה תצא מהחנות. הוא נעל את החנות, תלה את השלט סגור ובקש משני הפקידים להצטרף אליו ולהכנס למחסן מאחור. הם ירדו לקומת המרתף שם בין חביות הדגים המלוחים וחביות הזיתים והמלפפונים עמדה מכונת היידלברג ישנה. אדון קלמן הראה לאחד הפקידים את ידית המנואלה וציווה עליו לסובבה. שטרות של "הרצלים" נפלטו ממכונת הדפוס.

  


אדון קלמן אמר לשני הפקידים, "כעת אתם כבר לא זקוקים לי, תגמרו להדפיס, תכבו את האור ותעלו אלי אני אכין לכם בינתיים סנדביצ'ים וכוס תה, כמה כפיות סוכר לשים לכם?"

                                         מכונת הדפסת כסף קומפקטית

אפילוג

פקידי מס הכנסה אינם יודעים כיצד להתמודד מול העוסקים שמקבלים ביטקויינים תמורת שירותיהם. לפני כשנה ערכו של הביטקוין היה כ 700דולר וכיום כ 5000 דולר ובמחצית הראשונה של שנת 2018 התחזית היא, שערכו ירד לאלף דולר לביטקוין.



לכן שרוצר חלפון הנחה את פקידיו להתייחס למטבע הביטקוין כערכו ההיסטורי, שעמד על 25 דולר לביטקוין.
אי לכך ובהתאם אנשי עסקים שעובדים בשחור, החלו לדרוש את התשלום בביטקוינים וכך הם יכולים להעלים מיליוני דולרים בנבכי הרשת.

שמעתי שמועות שכל אחד יכול ל"כרות" את מטבע הביטקוין, אך עליו להפעיל לשם כך "ציוד חפירה" (כאלף מחשבים אישים מדור 7 ומעלה) דא עקא, עלויות צריכת החשמל לכרייתו כרגע הינן כאלפיים דולר לביטקוין. מקורותי מסרו לי, כי כמה עובדי חברת החשמל שעלו במדגם נמצאים בראש צמרת כורי הביטקוין בעולם.

מה הקשר בין ויינשטיין לאלברשטיין

  השבוע נחשף הביריון (מפיק סרטים) הארווי ויינשטיין (יהודי איך לא) מאוהל קרקס הפרעושים, לאחר שגם אנג'לינה ג'ולי וגווינת' פאלטרו הצטרפו לרשימת הנשים שהאשימו אותו בהטרדה מינית. מקור

הארווי ויינשטיין

חוה אלברשטיין

  האזינו לבלדה הנפלאה קרקס שכתבה הלחינה ושרה חוה אלברשטיין (אמא פולניה, איך לא) ואני בינתיים אמשיך לכתוב את הפוסט.  

קרקס  https://www.youtube.com/watch?v=bBv60TF5VfM

חוה אלברשטיין
מילים ולחן: חוה אלברשטיין

היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת,
נשאר רק הסיפור
לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים
היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות
ובכיכר העמידו אוהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות
אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד
ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים
"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,"
חשב מי שחטף
"הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"
והקרקס ממשיך לנסוע,
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים
ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם
כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן (2)
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...

   אימרה ידועה בעולם הקולנוע "הדרך לתהילה עוברת דרך מיטותיהם של המפיקים, הבמאים וכיו"ב."
אז הנאשם התורן הפעם הוא הארווי ויינשטיין. אך מאידך גם השחקנים והשחקניות התקדמו בחיים בזכות התמסרותם המינית. ג'יימס דין ורוק הדסון לדוגמא היו בזמנו אלילי מין, אך שניהם חבו את פרסומם למפיקים שניצלו אותם מינית. מאידך מעולם לא שמענו על גברים שמאשימים גברים או נשים שניצלו אותם מינית, ביחוד לא כאשר עברו "חווית" אונס.

   על צ'רלי צ'פלין שהיה ידוע כרודף שמלות אובססי סופרה האנקדוטה הבאה. צ'רלי צ'פלין היה נוהג לספר לנשים בסביבתו, או במהלך ליהוק הכוכבניות לסרטיו, את הקטע על שלושת העכברים בכלוב.
בכלוב סגור התרוצצו שלושה עכברים, זכר ושתי נקבות. אחת הנקבות עשתה מאמצים להמלט מהכלוב. היא נשכה את חוטי התיל בלי הרף, היא קפצה וניערה את הדלת, אך לשווא. ביום השני היא שאלה את העכברה השנייה, כיצד אפשר להמלט?. העכברה השיבה לה "אנא עראף" ואז פנתה העכברה לעכבר ושאלה אותו. העכבר ענה לה "אם תשכבי עמי, אראה לך". העכברה הסבירה לו שהיא בתולה ואינה רוצה בו. העכבר נענע את זנבו ושפמו וחייך "ההפסד כולו שלך". העכברה המשיכה כל אותו יום בניסיונות להחלץ מהכלוב אך כמובן בלא הצלחה.
ביום השלישי שוב התחננה בפני העכבר "גלה לי איך אוכל לצאת" ושוב היא נדרשה לחלוק עמו את יצועו. בלית ברירה הפעם התמסרה לו. לאחר שניערו את הקש מפרוותם, יצאו שלושת העכברים מהכלוב.
כאן בד"כ הכוכבנית התמימה שאלה את צ'רלי "נו אז איך הם יצאו מהכלוב?"
צ'רלי:"אם תשכבי עמי, אגלה לך את הסוף"
  
לפני שנים נשיאנו מר משה קצב הואשם באונס הנשים שהיו נתונות למרותו. כל העולם ובני דודו ידעו שישנו שר במפלגת הליכוד שהנשים מתמסרות לו עקב הפעלת לחצים מצד עוזריו ושלוחיו. אך אף עיתונאי לא הדפיס מעולם את סיפורו של השר שהפך יום בהיר אחד לנשיא בירושולים. אך סוף גנב לתלייה וכפי שנאמר יש שופטים בירושולים ואדון משה קצב קיבל תא וסרבל לשבע שנים. במקביל בארצו של הדוד סם היה גם כן נשיא שאילץ את הנשים להעניק לו סיפוקים שהילרי חסכה ממנו. כתבתי על ההשוואה בין שני הנשיאים, אך נדהמתי מתגובות הנשים כאן בקפה וכן מחוצה לו. "אבל קלינטון חתיך הורס" עם מבט חולמני שאומר שכל אחת היתה מוכנה לחלוק עמו את הסצינה (כולל פולניות מבוססות).
אז נכון שלקלינטון אמריקה סלחה, אך בהחלט יתכן שאשתו הילרי קלינטון כשלה מול דונלד טראמפ בגלל שלאמריקענרים נמאס מהשטיקים של הקלינטונים. גם דונלד טראמפ הואשם בהפעלת לחצים על הנשים בסביבתו להתמסר לו.

משה קצב נמצא אשם בעבירות מין

Bill Clinton admits to having inappropriate relationship with Monica Lewinsky