מזה כשלוש שנים כמעט יום ביומו אני קורא בעיתונות הכלכלית על הבעייתיות
של הביטוח הסיעודי. הממונה על שוק ההון החיסכון והביטוח הגב' דורית סלינגר
כנראה נהנת לראות את תמונתה בעיתונות כמה שיותר ועל כן מזה כשלוש שנים היא
מפרסמת, מדליפה, אוסרת, מתירה את הסאמטוכה שנוצרה בשוק הביטוח הסיעודי.
חברות הביטוח בשיתוף תריסר הועדים הגדולים של העובדים שנמצאים בעשירון
העליון ביקשו להתנער ממחויבותן ללקוחותיהן. מהסלט החלמאי שעירבבה הגב'
סלינגר הצלחתי להבין שהיא כנראה הצליחה במשימתה לעזור לחברות הביטוח להפטר
מהגיבנת הסיעודית. כעת מצפה אני לראות היכן תוצנח וכמה תעשה לביתה.
(הצילום לאילוסטרציה בלבד)
למשפחתו של חולה סיעודי בישראל יש שלוש אפשרויות לדאוג לו:
1. לטפל בו בבית, כלומר בד"כ אחת הבנות תשכן את האב או האם בביתה או תעבור לבית ההורים ותדאג להם, במסירות. העלות הכספית אפסית, אך מעטים הישראלים שמסוגלים לעמוד בנטל הפיזי והנפשי. להערכתי בחברה הערבית והדרוזית כמעט 99% מהסיעודים מטופלים בחיק המשפחה.
2. לשכור עובד זר כמטפל צמוד 24/7 בד"כ מארצות המזרח הרחוק (פיליפינים, סרילנקה, הודו, בנגלה דש) אך ניתן גם ליבא מטפלים מרומניה, פולין ובולגריה. העלות החודשית כ 10,000 ש"ח לחודש.
3. לשכן את החולה הסיעודי, באחד מבתי הדיור המוגן הפרטיים או הממשלתים. העלות החודשית 18-30 אלפי ש"ח לחודש.
כמו בסיפור הצרצר והנמלה, הנמלים אוגרות מזון ליום סגריר ותוך כדי צוברות כספים לשבע השנים הרעות. שנות הזיקנה בהן אולי יאלצו לבלות הם או בני זוגם במוסד סיעודי. הנמלים החרוצות שילמו כספים טובים לתוכניות ביטוח סיעודי גרועות, כך שכל הפרמיות ששולמו הולכות לטמיון (פח הזבל של חברות הביטוח - הלוואי עלי!) כיוון שמחודש מרץ 2018 אין יותר מחויבות של החברות למבוטחים. לעומת זאת הצרצרים בזבזו את כספי ההווה ולא חשבו לחסוך לזקנתם הם בטוחים שאלוהים או מדינת היהודים יהיו מוכרחים לדאוג להם. הם טסו לקזינו בבורגס ובאנטליה הפסידו עשרות אלפי דולרים ובבוא היום במידה והם יפסיקו לייצר כסף הם יצעקו לממשלת ישראל "הושיעונו, יהודים רחמנים תתרמו לנו נדבות מגיע לנו".
ישנה עוד קבוצה, אלו הם הברונים הטפילים, שמקבלים הכל חינם ע"ח האזרחים. הלא הם חברי הכנסת, השופטים, הרבנים, הפוליטיקאים וחבריהם. בלשון משרד הבריאות קוראים לזאת "לקבל קוד". מי שיש לו חברים במקומות הנכונים יצליח לקבל קוד ממשרד הבריאות. מן הראוי להוסיף שקופות החולים בשיתוף חברות הביטוח מכרו ביטוחים סיעודים למעוניינים ובד"כ רק המבוגרים היו מוכנים לשלם ואילו הצעירים אולי בצדק דחו את רכישת הפוליסות הללו. אבל בכל מקרה הפוליסות הללו שוות מכס' 5,000 ש"ח לחודש אלא אם קניתם שתיים או שלוש פוליסות ואז במידה ותהפכו לסיעודים, תוכל משפחתכם לשכן אתכם במחלקה סיעודית ברמה נאותה. ברמות הגבוהות כאמור תזדקקו ל 30 אלף לחודש. (קצין בכיר בצה"ל שהפנסיה החודשית שלו כ 40 אלף ש"ח לא יזדקק לביטוחים סיעודים).
לאחר שקלא וטריא מרובים, התפרסם השבוע כי שר האוצר הטוב והמייטיב אדון חלפון, בשיתוף עם שר הבריאות אדון ליצמן ואדון ניסנקורן נציג ההסתדרות החדשה (רק של תריסר הועדים הגדולים ואולי עוד כמה ארגונים מונופוליסטים) רקחו תוכנית נפלאה. הם מחלקים בועות סבון צבעוניות אשר תפקענה, ברגע שתנסו לתפוס אותן. האוצר פרסם השבוע בלווית תופים ומצילתיים "יש פתרון לבעייה הסיעודית, אנו מעלים לחולים הסיעודים את הסיוע מ 22 שעות לשבוע עד ל 30 שעות לשבוע מותנה במבחן הכנסה." כלומר אם הכנסתכם מעל 10,000 ש"ח לחודש מסופקני אם תקבלו 9 שעות סיוע שבועיות. לזאת אני קורא לזרות חול בעיני הציבור. בכלל לדעתי, כל התקציב שמשולם למטפלות באמצעות חברות כ"א הינו זריקת כסף טוב לפח זבל. ברוב המקרים בני משפחות החולים הסיעודים אינם מפיקים תמורה מהעובדת שמגיעה למספר שעות לבית החולה.
לאלו מכם שהתמזל מזלם ואינם יודעים על מה אני מדבר, אסביר ברחל בתך הקטנה.
הביטוח הלאומי מעניק לאזרחי ישראל הסיעודים שעות עזרה בהתאם למצבם. כמובן שאף עובד ביטוח לאומי אינו יוצא ממשרדו ומגיע לרחוץ את אמכם הסיעודית. הביטוח הלאומי קשור עם מספר חברות באיזו קומבינה שהחברות שולחות אליכם הביתה מטפלות ששוהות עם החולים בין 9-22 שעות לשבוע שמתורגם לארבעה ימים X חמש שעות ליום או כל קומבינציה אחרת. המטפלות שהינן ישראליות אינן מתכוונות להפוך לפיליפיניות, כך שבד"כ הן יוצאות עם הקשיש היושב בכסא גלגלים להתאוורר בשמש ותוך כדי כך מנהלות פרלמנט יומי עם חברותיהן המטפלות.
אלא מאי, המטפלות בד"כ מוכנות לעבוד לפנות הצהריים ואולי גם עד הערב, אח"כ משפחת החולה הסיעודי צריכה למצוא פיתרון בתשלום. ישנן חברות שאת תמורת הטיפול השבועית יקמבנו ויעבירו לעובד הזר. לעומת זאת אם החולה הסיעודי נמצא במוסד, הב"ל אינו מעביר את הערך של שעות הסיעוד לחשבונכם ע"מ להקל עליכם לתחזק את בן משפחתכם הסיעודי.
אני פונה בשם אזרחי ישראל לנערי האוצר/קשישי הב"ל לאשר את המרת הערך של שעות הסיעוד (מכס' 5000ש"ח כפי שמתגאה אדון חלפון) למוסד הסיעודי, במידה והמשפחה בחרה לשכנו במוסד במקום לטפל בחולה בביתו.
הרי כל הקומבינה של שעות הסיעוד עוברות לחברות כ"א שמייבאות עובדים זרים ומוציאות מט"ח במקום לשכן את החולים הסיעודים במוסדות ציבוריים.
אפשר לאלץ את המשתמטים משירות בצה"ל לתרום שנתיים של עבודה במוסדות סיעודים ממלכתים וע"י כך להוזיל את עלות אחזקתם של החולים.
תהליך אישור שעות סיעוד מטעם הב"ל הינו פשוט אמנם, כאשר החולה הסיעודי הוא במצב קשה, אך כאשר החולה נמצא באזור האפור. בד"כ האחות הסוציאלית שממליצה האם לאשר שעות סיעוד וכמה פוטרת את המקרה באישור מינימלי של 9 שעות שבועיות. כיום בעקבות התהליך החדש, מבחן ההכנסה יגרום לכך שגם חולים במצב קשה לא יזכו בשקל מכספי המדינה. לאחר שאימי זצ"ל עברה ארוע מוחי שגרם לה שיתוק בצד ימין. היא דידתה בבית עם הליכון ונזקקה למטפלת להלבשה ורחצה, לאכול היתה מסוגלת. כשהגיעה האחות הסוציאלית מטעם הב"ל היא שוחחה עמה ואז אמרה לה "תכיני לי כוס תה". אמי קמה הלכה למטבח והדליקה את הכירים מתחת לקומקום (למלא את הקומקום במים, ספק אם היתה מסוגלת). כמובן שאושרו לנו רק תשע שעות שבועיות. אז מה יצא לנו מזה? בימי א' המטפלת היתה יוצאת ליום חופש והגיעה מטפלת מטעם חברת כ"א אשר היתה מתחפפת בד"כ (היא החתימה את אמי על כרטיס העבודה שלה) לדעתי אחרי שעתיים, כנראה דופקת כרטיס אצל עוד קשיש. ערערתי בפני הב"ל ולאחר כחצי שנה הגיעה עובדת מטעם הב"ל. הפעם הכנתי את אמי שלא להענות לדרישותיה של עובדת ב"ל. אך למרות ההכנות, אמי שוב "זינקה" לעבר המטבח כשהאחות בקשה ממנה כוס תה. הפעם היא לא הצליחה להדליק את הגז, פשוט מפני שסגרתי ת'ברז. אמרתי לאחות שאימי תלויה במטפלת ואינה נגשת לכירים ולתנור מחשש שריפה, נו אז אשרו לנו 13 שעות. אך מכיוון שהמטפלת היתה עצמאית שלא דרך חברת כ"א לא ניתן היה לקבל את ערכן של 18 השעות החודשיות הנוספות בשווה כסף. גם קבלת זיכוי ממס הכנסה על תמיכה בהורה קשיש לא ניתנה לי כיוון שלא היו בידי קבלות. תעשו אתם את החשבון. לדעתי האלטרנטיבה השלישית הינה הטובה ביותר.
נ.ב עד היום איני מצליח להבין מדוע רה"מ אריאל שרון זצ"ל אושפז במחלקה סיעודית ע"ח המדינה מבלי לקזז את העלות (כ 40 אלף ש"ח לחודש) משכרו כרה"מ ומקצבתו כאלוף בצה"ל. לעומת זאת יצחק שמיר שגם הוא היה רה"מ שילם למוסד הסיעודי מכיסו הפרטי.
למשפחתו של חולה סיעודי בישראל יש שלוש אפשרויות לדאוג לו:
1. לטפל בו בבית, כלומר בד"כ אחת הבנות תשכן את האב או האם בביתה או תעבור לבית ההורים ותדאג להם, במסירות. העלות הכספית אפסית, אך מעטים הישראלים שמסוגלים לעמוד בנטל הפיזי והנפשי. להערכתי בחברה הערבית והדרוזית כמעט 99% מהסיעודים מטופלים בחיק המשפחה.
2. לשכור עובד זר כמטפל צמוד 24/7 בד"כ מארצות המזרח הרחוק (פיליפינים, סרילנקה, הודו, בנגלה דש) אך ניתן גם ליבא מטפלים מרומניה, פולין ובולגריה. העלות החודשית כ 10,000 ש"ח לחודש.
3. לשכן את החולה הסיעודי, באחד מבתי הדיור המוגן הפרטיים או הממשלתים. העלות החודשית 18-30 אלפי ש"ח לחודש.
כמו בסיפור הצרצר והנמלה, הנמלים אוגרות מזון ליום סגריר ותוך כדי צוברות כספים לשבע השנים הרעות. שנות הזיקנה בהן אולי יאלצו לבלות הם או בני זוגם במוסד סיעודי. הנמלים החרוצות שילמו כספים טובים לתוכניות ביטוח סיעודי גרועות, כך שכל הפרמיות ששולמו הולכות לטמיון (פח הזבל של חברות הביטוח - הלוואי עלי!) כיוון שמחודש מרץ 2018 אין יותר מחויבות של החברות למבוטחים. לעומת זאת הצרצרים בזבזו את כספי ההווה ולא חשבו לחסוך לזקנתם הם בטוחים שאלוהים או מדינת היהודים יהיו מוכרחים לדאוג להם. הם טסו לקזינו בבורגס ובאנטליה הפסידו עשרות אלפי דולרים ובבוא היום במידה והם יפסיקו לייצר כסף הם יצעקו לממשלת ישראל "הושיעונו, יהודים רחמנים תתרמו לנו נדבות מגיע לנו".
ישנה עוד קבוצה, אלו הם הברונים הטפילים, שמקבלים הכל חינם ע"ח האזרחים. הלא הם חברי הכנסת, השופטים, הרבנים, הפוליטיקאים וחבריהם. בלשון משרד הבריאות קוראים לזאת "לקבל קוד". מי שיש לו חברים במקומות הנכונים יצליח לקבל קוד ממשרד הבריאות. מן הראוי להוסיף שקופות החולים בשיתוף חברות הביטוח מכרו ביטוחים סיעודים למעוניינים ובד"כ רק המבוגרים היו מוכנים לשלם ואילו הצעירים אולי בצדק דחו את רכישת הפוליסות הללו. אבל בכל מקרה הפוליסות הללו שוות מכס' 5,000 ש"ח לחודש אלא אם קניתם שתיים או שלוש פוליסות ואז במידה ותהפכו לסיעודים, תוכל משפחתכם לשכן אתכם במחלקה סיעודית ברמה נאותה. ברמות הגבוהות כאמור תזדקקו ל 30 אלף לחודש. (קצין בכיר בצה"ל שהפנסיה החודשית שלו כ 40 אלף ש"ח לא יזדקק לביטוחים סיעודים).
לאחר שקלא וטריא מרובים, התפרסם השבוע כי שר האוצר הטוב והמייטיב אדון חלפון, בשיתוף עם שר הבריאות אדון ליצמן ואדון ניסנקורן נציג ההסתדרות החדשה (רק של תריסר הועדים הגדולים ואולי עוד כמה ארגונים מונופוליסטים) רקחו תוכנית נפלאה. הם מחלקים בועות סבון צבעוניות אשר תפקענה, ברגע שתנסו לתפוס אותן. האוצר פרסם השבוע בלווית תופים ומצילתיים "יש פתרון לבעייה הסיעודית, אנו מעלים לחולים הסיעודים את הסיוע מ 22 שעות לשבוע עד ל 30 שעות לשבוע מותנה במבחן הכנסה." כלומר אם הכנסתכם מעל 10,000 ש"ח לחודש מסופקני אם תקבלו 9 שעות סיוע שבועיות. לזאת אני קורא לזרות חול בעיני הציבור. בכלל לדעתי, כל התקציב שמשולם למטפלות באמצעות חברות כ"א הינו זריקת כסף טוב לפח זבל. ברוב המקרים בני משפחות החולים הסיעודים אינם מפיקים תמורה מהעובדת שמגיעה למספר שעות לבית החולה.
לאלו מכם שהתמזל מזלם ואינם יודעים על מה אני מדבר, אסביר ברחל בתך הקטנה.
הביטוח הלאומי מעניק לאזרחי ישראל הסיעודים שעות עזרה בהתאם למצבם. כמובן שאף עובד ביטוח לאומי אינו יוצא ממשרדו ומגיע לרחוץ את אמכם הסיעודית. הביטוח הלאומי קשור עם מספר חברות באיזו קומבינה שהחברות שולחות אליכם הביתה מטפלות ששוהות עם החולים בין 9-22 שעות לשבוע שמתורגם לארבעה ימים X חמש שעות ליום או כל קומבינציה אחרת. המטפלות שהינן ישראליות אינן מתכוונות להפוך לפיליפיניות, כך שבד"כ הן יוצאות עם הקשיש היושב בכסא גלגלים להתאוורר בשמש ותוך כדי כך מנהלות פרלמנט יומי עם חברותיהן המטפלות.
אלא מאי, המטפלות בד"כ מוכנות לעבוד לפנות הצהריים ואולי גם עד הערב, אח"כ משפחת החולה הסיעודי צריכה למצוא פיתרון בתשלום. ישנן חברות שאת תמורת הטיפול השבועית יקמבנו ויעבירו לעובד הזר. לעומת זאת אם החולה הסיעודי נמצא במוסד, הב"ל אינו מעביר את הערך של שעות הסיעוד לחשבונכם ע"מ להקל עליכם לתחזק את בן משפחתכם הסיעודי.
אני פונה בשם אזרחי ישראל לנערי האוצר/קשישי הב"ל לאשר את המרת הערך של שעות הסיעוד (מכס' 5000ש"ח כפי שמתגאה אדון חלפון) למוסד הסיעודי, במידה והמשפחה בחרה לשכנו במוסד במקום לטפל בחולה בביתו.
הרי כל הקומבינה של שעות הסיעוד עוברות לחברות כ"א שמייבאות עובדים זרים ומוציאות מט"ח במקום לשכן את החולים הסיעודים במוסדות ציבוריים.
אפשר לאלץ את המשתמטים משירות בצה"ל לתרום שנתיים של עבודה במוסדות סיעודים ממלכתים וע"י כך להוזיל את עלות אחזקתם של החולים.
תהליך אישור שעות סיעוד מטעם הב"ל הינו פשוט אמנם, כאשר החולה הסיעודי הוא במצב קשה, אך כאשר החולה נמצא באזור האפור. בד"כ האחות הסוציאלית שממליצה האם לאשר שעות סיעוד וכמה פוטרת את המקרה באישור מינימלי של 9 שעות שבועיות. כיום בעקבות התהליך החדש, מבחן ההכנסה יגרום לכך שגם חולים במצב קשה לא יזכו בשקל מכספי המדינה. לאחר שאימי זצ"ל עברה ארוע מוחי שגרם לה שיתוק בצד ימין. היא דידתה בבית עם הליכון ונזקקה למטפלת להלבשה ורחצה, לאכול היתה מסוגלת. כשהגיעה האחות הסוציאלית מטעם הב"ל היא שוחחה עמה ואז אמרה לה "תכיני לי כוס תה". אמי קמה הלכה למטבח והדליקה את הכירים מתחת לקומקום (למלא את הקומקום במים, ספק אם היתה מסוגלת). כמובן שאושרו לנו רק תשע שעות שבועיות. אז מה יצא לנו מזה? בימי א' המטפלת היתה יוצאת ליום חופש והגיעה מטפלת מטעם חברת כ"א אשר היתה מתחפפת בד"כ (היא החתימה את אמי על כרטיס העבודה שלה) לדעתי אחרי שעתיים, כנראה דופקת כרטיס אצל עוד קשיש. ערערתי בפני הב"ל ולאחר כחצי שנה הגיעה עובדת מטעם הב"ל. הפעם הכנתי את אמי שלא להענות לדרישותיה של עובדת ב"ל. אך למרות ההכנות, אמי שוב "זינקה" לעבר המטבח כשהאחות בקשה ממנה כוס תה. הפעם היא לא הצליחה להדליק את הגז, פשוט מפני שסגרתי ת'ברז. אמרתי לאחות שאימי תלויה במטפלת ואינה נגשת לכירים ולתנור מחשש שריפה, נו אז אשרו לנו 13 שעות. אך מכיוון שהמטפלת היתה עצמאית שלא דרך חברת כ"א לא ניתן היה לקבל את ערכן של 18 השעות החודשיות הנוספות בשווה כסף. גם קבלת זיכוי ממס הכנסה על תמיכה בהורה קשיש לא ניתנה לי כיוון שלא היו בידי קבלות. תעשו אתם את החשבון. לדעתי האלטרנטיבה השלישית הינה הטובה ביותר.
נ.ב עד היום איני מצליח להבין מדוע רה"מ אריאל שרון זצ"ל אושפז במחלקה סיעודית ע"ח המדינה מבלי לקזז את העלות (כ 40 אלף ש"ח לחודש) משכרו כרה"מ ומקצבתו כאלוף בצה"ל. לעומת זאת יצחק שמיר שגם הוא היה רה"מ שילם למוסד הסיעודי מכיסו הפרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה