סתיו

  היום בבבקר יצאתי לצעידת הבקר. אחרי כעשר דקות נשברו שני עננים מעל לראשי וואו איזה דוש טבעי חטפתי ונרטבתי כהוגן. אך אותי הרי אי אפשר להפחיד עם מים, המשכתי לצעוד בעוז, נהנה מהיורה שירה בקצב של תריסר טיפות לשנייה. איני נוהג להסתתר תחת מטריות ואף הפעם המשכתי לצעוד ולהמהם מרשים. האמינו לי שבתי הביתה בשלום. מכל ארבעת עונות השנה אני אוהב את הסתיו והאביב, חבל רק שבארצנו אין לנו באמת סתיו אמיתי. אני מעריך שכמו בכל שנה החמסינים ימשיכו עד דצמבר.
תוך כדי הליכה נזכרתי בשיר אני אוהב את מה שיש אותו נהגנו לשיר בתנועת הנוער בסיום כל פעולה. במשך שנים חיפשתי את השיר ביוטיוב אך הפעם מצאתי אותו. תודה לאספני הזמר העברי שטורחים ומעלים את החומרים.

אומר לכם ביושר

מילים: נתן אלתרמן
לחן: עממי
 

אֹמַר לָכֶם בְּיֹשֶׁר, בְּצֶדֶק וּבְאֹשֶׁר
כִּי כֶּסֶף בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר אֲנִי אוֹהֵב בִּכְלָל
וּמְכוֹנִית מֻנְהֶגֶת, שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁל "אֶגֶד"
וְדַוְקָא עִם נַהֶגֶת אֲנִי אוֹהֵב, אֲבָל -

אִם אֵין לִי אֶת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹהֵב
אֲנִי אוֹהֵב אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ
אָמְנָם זֶה קְצָת לֹא נוֹחַ כָּךְ בַּלֵּב
אַךְ מַה יוֹעִיל אִם אֶתְעַקֵּשׁ
כִּי מַה שֶּׁאֵין לִי
מֵעוֹלָם לֹא בָּא לִי
וּמַה שֶׁיֵּשׁ לִי הַלְוַאי וְלֹא הָיָה לִי
כִּי מַה שֶּׁאֵין זֶה מָלֵא חֵן
אֲבָל זֶה אֵין

וּכְשֶׁעוֹבְרוֹת בֵּינְתַיִם בָּנוֹת יְפוֹת עֵינַיִם
כּוֹשְׁלוֹת לִי הַבִּרְכַּיִם הַשֵּׁד אוֹתָן יִקַּח
וּכְשֶׁאִשְׁתִּי זֶהָבָה שׁוֹאֶלֶת שׁוּב וְשָׁבָה
הַאִם אוֹתָהּ אֹהָבָה אֲנִי עוֹנֶה לָהּ כָּךְ:

אִם אֵין לִי אֶת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹהֵב
אֲנִי אוֹהֵב אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ
אָמְנָם זֶה קְצָת לֹא נוֹחַ כָּךְ בַּלֵּב
אַךְ מַה יוֹעִיל אִם אֶתְעַקֵּשׁ
כִּי מַה שֶּׁאֵין לִי
מֵעוֹלָם לֹא בָּא לִי
וּמַה שֶׁיֵּשׁ לִי הַלְוַאי וְלֹא הָיָה לִי
כִּי מַה שֶּׁאֵין זֶה מָלֵא חֵן
אֲבָל זֶה אֵין

אולג ואולגה נשואים 69 שנה.

מצאתי את ביצועו הנפלא של רן אלירן לשיר אני אוהב את מה שיש - נופת צופים.  

רוח סתיו אף הוא היה אצלנו שיר חובה ברפרטואר בתנועה בתקופת הסתיו.
יאללה אריק תן לנו סול

שיר אשירה בגשם

ולסיום אחד השירים האהובים עלי שמדי שנה אני מפזם בסוף ספטמבר.

Try To Remember

סרטונים מומלצים להנאתכם

בפוסט זה ריכזתי את מיטב הסרטונים שאני נהנה לשוב ולראותם פעם אחר פעם.

1. מונולוג של שומר רוסי:"אתה בלאד נמוך, אתם כל רוסים מאפייה, אתם קזבלנקה בלאד.....
פלאפל, חומוס, טחינה.....היה במרוקו טוב הא בלאד!!!!
אין על הרוסים, איזה ארסנל קללות יש לרוסים. קישור
2. מזלנו שמשה לא הביאנו לקנדה: אלוהים ציוה על משה להוליך את עם ישראל לקנדה. אך למשה נפלט המשפט:"אנו צועדים לק...קנ...קנע....קנען". קישור
3. עובדה - מקורם של ערביי א"י:עם עובדות קשה להתווכח, תקדישו רבע שעה לסרטון. אוקצור בן גוריון עשה טעות שלא גייר את הפאלחים. קישור
4. דוד בן גוריון בתום מלחמת 1967:"אין שום סיכוי לשלום" אמר "הזקן". קישור
5. מבט על ארועי המאה ה 20 ב 120 שניות: מבט על ארועי המאה ה20 בשתי דקות קישור
6. מבט על ארועי המאה ה 20 בעשר דקות. - מ 1911 - 2011 קישור
7. מופעי אקסטרים של רוכבי אופניים חברת רדבול מפיקה כאן תחרות של רוכבי אופנים הגולשים במורדות ההרים במסלולי עיזים מפחידים. כל הכבוד לארגון ולסדר. שאפו גם לצופים והאוהדים שטרחו להגיע. לאוהבי אקסטרים ניתן למצוא סרטים נוספים שהפיקה חברת רדבול.  קישור
הסרט המלא באורך 84 דקות קישור
8. לולאת דחיפות ונפילות:מהנדסים יצירתים השקיעו במצגת נפלאה, הפלת אבני דומינו גורמת לשרשרת דחיפות עד לסיום המפתיע!!! - קישור
9. האקווריום של הטבע: צילומים מרהיבים של עולם החי התת מיימי בפיג'י ובטונגה. קישור
10. קרב איתנים בין נחש לשממית ענקית כדאי לצפות עד הסוף. מאבק בן תשעה סיבובים בלי גונג ובלי צלצולים. קישור 
11. פנדות משתעשעות: בגן החיות של צ'נגדו סין הקימו לפנדות מתקני שעשועים בכדי לשמור על משקל תקין. קישור
12. דיג בשיטה הסינית: מבצע דגים לחגים קילו בדולר - קישור
13. שיעור בפיסיקה חמש יחידות: "שעור בפיסיקה תיכונית, החוק השלישי של ניוטון - תקיפה ותנע. אולי סרטונים מסוג זה יגרמו לילדי ישראל לרצות ללמוד פיסיקה חמש יחידות."- קישור
14. מאמא וודו: "אל תתעסקו עם תרצה השמנה." - קישור
15. ג'רי לואיס בסצינה מטורפת: אילו פעלולים מבוצעים עם מיטת בית חולים. - קישור
16. פחנוע אבל לפניך: נזכרתי בקטע הנפלא של ביצועי מכונית הדה שבו נהוגה בידי "הנזירה". המכונית מסרבת לשבוק חיים. אל תנסו את זה עם הקיה פיקנטו שלכם. - קישור
17. צ'רלי צ'פלין בסצינה אכילת הנעל: כל אחד מסרטיו של צ'פלין מכיל סצינות נפלאות, אך בחרתי אולי באחד מסרטיו הפחות ידועים "הבהלה לזהב" - קישור
18. לורל והארדי השמן והרזה מובילים פסנתר מכני - קישור
19. להלחם בביורוקראט ולנצח - קישור
20. אל תשליכני לעת זיקנה - שומר המגדלור, בנו ונכדו בסצינה מרגשת. - קישור 
21. נחת מהילדים - שמעון דז'יגאן - אל תשליכני לעת זקנה 2.
      אבא אחד יכול לגדל שמונה  ילדים, שמונה ילדים אינם מסוגלים לגדל אבא אחד. - קישור
22. פארקור Parkcour - ספורט אתגרי מבוסס בעיקרו על קפיצות מנקודה לנקודה בג'ונגל העירוני - קישור 

כך ביליתי בסוף השנה

  השנה את הסילבסטר חגגנו בצורה מקורית. מדי שנה אנו מעבירים את הערב במשחק פוקר עממי. קצת אחרי חצות לאחר החלפת התאריך אנו עוברים לשחק ב- 21 עממי, בכדי לאפשר למפסידים להשיב את הפסדיהם. אך השנה לשם שינוי, שחקנו מונופול בכסף אמיתי! בן דודו של פיני הגיע לחופשת מולדת מניו יורק. הוא הציע לנו לשחק במונופול עם שטרות כסף. לדבריו הסצינה החמה כיום בניו יורק בקרב הבנקאים ובקרב סוחרי הבורסה היא משחקי מונופול אונליין בכסף גדול מינ' עשרת ת'לפים דולר כניסה למשחק. ישנם כמובן חברי האלפיון העליון שאצלהם מקובל לשחק בסכומים של פי עשר למשחק.
  פיני הציע דמי כניסה עממיים של 300 ש"ח לשחקן וכך העברנו כשעה וחצי עד לכניסתה של שנת 2018 המנצח גרף את כל הכסף שבקופה.

את 2018 התחלנו כמנהגנו במשחק 21. מחיר הבילוי שכלל משקאות ומיני תרגימא שנתרמו מכיסם של המשתתפים היה יקר יותר מאשר ישיבה בבר או במסעדה עממית, אך הרעש וההמולה במקומות אלו גורמים לי להעדיף בילוי ביתי.
אלוף המונופול - להקת טיפקס

אלוף המונופול

טיפקס
מילים ולחן: קובי אוז

אתה באת
ממקום רחוק נשכח,
אמך הנעלבת ואביך המקופח
העבירו בך גנים של רצון לנקמה,
עם מוטיב של פטריוטיות טיפשית ומדומה,
די מהר גילית את משחק המונופול
ורצית לנצח ולקחת את הכל,
שם ידעת
אם לכלא נכנסים,
מחכים שני סיבובים ומיד יוצאים.

מאז אתה זורק קוביות ושחקנים
קונה בתים, אנשים, מלונות ומפעלים.
אתה מרמה, ואף פעם לא נתפס
תוציא אותי, פיון טיפש, אשים עליך פס!
אבל אתה תחזיק אותי בתור מפסיד קטן,
ולא תתן לי לצאת מהמשחק בזמן,
העיקר שאתה תישאר לבד למעלה
וכל השחקנים עם התחתונים למטה...

אלוף המונופול
כדי לנצח תעשה הכל
מתי תלמד שהחיים הם קצת יותר מסתם משחק.
אלוף המונופול
בגללך כולנו ניפול
מתי תדע גם להבחין באנשים שמסביבך.

את תשמע, עלוקה, אלוף המונופול
אני כבר לא צריך אותך, אני מספיק גדול!
אתה משחק עם החיים שלנו כמו ילדון קטן,
המונופול כבר בקופסה בתוך מחסן בגן,
תצא מהמשחק הזה שלך המטומטם
ותן לנו לחיות לפי חוקים של בני אדם.

אלוף המונופול...

גם רה"מ נתניהו נוהג לשחק מונופול פעם בשבוע עם חבריו המיליונרים. יש לציין שהוא מזלניק הוא תמיד מרוויח. את רווחיו הוא תורם למשפחות נצרכות.

  בחזרה לחגיגות הסילבסטר, (אבי נהג לומר סילבסטר מיט מלאך המוו'תס שוויסטר -סילבסטר התחתן עם אחותו של מלאך המוות) הפעם הראשונה והיחידה שביליתי את הסילבסטר בחו"ל היתה בפריז. כמובן שהרחובות והחנויות מוארים ומקושטים לקראת חג המולד, דבר שמוסיף לאוירה. אך החגיגה האמיתית היא העממיות של החוגגים. מרבית הפריזאים יוצאים לראות ולהראות ברחובות, כל חבורה מסתובבת עם בר משקאות נייד ומשתפת בשמחה את העוברים ושבים. ממש אונסים אותך לשתות יחד עמם ולחוג את החג. כיום הייתי נמנע מביקור בפריז או בלונדון ואפילו בניו יורק בסילבסטר מטעמי ביטחון.

נ.ב בילדותנו שיחקנו במשחק ריכוז שהיה גירסה עברית, זכורני שיכולנו לבנות בתי מלון בעזה ובחברון.
כל המחירים היו נקובים אז בפרוטות (1000 פרוטות היו בלירה, 10 פרוטות היו אז גרוש ומאה גרוש היו לירה).

ריכוז - הגירסה הישראלית למונופול.

Monopoly Millionaires Club - Winner #1

זהו שעשועון טלוויזיה מבוסס על משחק המונופול, מה דעתכם הוא מתאים גם לישראלים? בקרוב גם אצלנו.

סיפור על מס הכנסה

הקדמה (מותר לדלג לפיסקה הבאה החלום)
   לפני כחמש שנים התחלתי לפרסם כאן רשימות עם תקוות גדולות. שמעתי על בלוגרים שיש להם אלפי כניסות יומיות ומעריצים וכך הם מסודרים בחיים. הם קמים מדי יום בצהריים מתעדכנים בנעשה בכפר הגלובלי באמצעות העיתונים והטוויטר. מתיישבים לכתוב רשימה, מגיבים לתגובות הקוראים, לפעמים מצ'וטטים עם הקוראים, מתעסקים בהפצת הרשימה ועוקבים אחר מונה הצפיות. בסה"כ פרסמתי במהלך השנים כ 250 רשומות. את מרביתן הבאתי ע"מ להתחלק עמכם בזכרונות וברעיונות, אך כתבתי מדי פעם על אקטואליה, בקיצור עטי בכל וכך גם המקלדת והעכבר אשר בשניות נשמעים לפלאי הטכניקה ואני מצליח להטליא סיפור עם סרטונים. כפי שהינכם כבר יודעים אני משקיען ומרבית הרשומות שלי גוזלות בין שעה לשעתיים מזמני. לו הייתי עובד כסדרן בתחנת מוניות הייתי מכניס לחשבון הבנק סכום של פי מאה עבור זמן האיכות שלי מול מסך המחשב.
   בתוכנית העסקית שלי משהו כנראה השתבש, ציפיתי לראות כיצד חלק מהפוסטים שלי פורץ ויוצא מחוץ לקפה. כלומר מעבר לקוראים המנויים הנאמנים, רשימותי העסיסיות מופצות אל החברים של החברים ומשם מועברות למעגלים נוספים. אך גם הקוראים שאולי טורחים להעביר את הקישור לרשימותי אל חבריהם, אינם מצליחים לעורר את מונה הצפיות וכך בממוצע כל רשימה מרשימותי נחשפת ל 500 קוראים.

החלום 
   הבקר נעורתי משנתי, שטוף זיעה. בתיבת הדואר שלי מצאתי שש מעטפות ממע"מ ושש מעטפות מאגף הגבייה של מס הכנסה. תביעה לתשלום חובי לשנה האחרונה לרשות המיסים עבור מע"מ בסך 123,456.67 ש"ח בתוספת ריבית וקנסות בסך 61,299 ש"ח ופקיד שומה שלח דרישה לתשלום מס הכנסה בתוספת ריבית וקנסות פיגורים בסך חצי מיליון ש"ח . כמובן שמיד חיפשתי את ידידי רו"ח איציק וספרתי לו את הסיפור. איציק שעבד בעבר במשרדי מס הכנסה הכיר את הנפשות הפועלות והפנה אותי אל אדי פקיד השומה האחראי על תיקי. הגעתי למשרדו עם הניירת ועם מחשבי האישי וניסיתי להבין איפה הכסף? האמנם, הנהלת קפה דה מרקר החלה לשלם כסף אמיתי לבלוגרים?. אדי סובב אלי את צג מחשבו ובו ראיתי שיש אצלי בבלוג תנועה יומית של מאות אלפי כניסות ולפי הנהלת החשבונות של דה מרקר עלי לשלם את הסכומים כפי שנתבעתי לשלם. "היי אדון אדי , איני מבין מה קרה? לדעתי אתם במס הכנסה ובמע"מ מפעילים בוטים שנכנסים לאתר קפה דה מרקר ומקפיצים את מונה הצפיות בכדי שאאלץ לשלם לכם" מה גם שקפה דה מרקר אינו משלם פרוטה לבלוגרים שלו ובטח שלא לי. הפקיד אדי לא התייחס לטיעוני ואמר "שלם את מה שהושת עליך, אחרת זה יגמר ברע, יש לנו את הניסיון והאמצעים לטפל בנישומים כמוך". לבי החסיר פעימה כשהראה לי את פרטי חשבון הטוויטר שלי, בו מופיעים כ 30 מיליון מעריצים. "אנו עורכים חקירה בינלאומית אחרי הכנסותיך ועדיף לך להגיע עמנו להסדר פשרה" הפקיד אדי קרץ לי ואמר שאפשר יהיה לסגור את העיסקה במשרדו של הרו"ח איציק בחדר האטום. התקשרתי מיד להנהלת קפה דה מרקר והם אישרו שאכן הבלוג שלי עם הכניסות המרובות, הפיל להם את האתר מספר פעמים והם עומדים לתבוע אותי, עבור ההוצאות הבלתי צפויות שגרמתי להם. קבעתי פגישה במשרדי קפה דה מרקר ודרשתי לקבל תשלום עבור הלידים. "אוקיי אז כמה מגיע לי מכם?" שאלתי, חשב הכספים אמר שתיקי נמצא בבדיקה והנהלת החשבונות יצטרכו להשקיע שני חודשי אדם לבדיקת הנושא.
  בצאתי ממשרדי דה מרקר, פוגש אני את ידידי מהפלוגה את צארום הגדול וזאת לידיעתכם אצלנו בפלוגה היו שני לוחמים בשם צארום, אז את צארום התימני כינינו צארום הקטן ואת צארום הגרמני (גם כן תימני אך התחתן עם גרמניה) כינינו צארום הגדול. צארום ידידי מזמין אותי למשרדו בבית הדפוס ותוך שתיית כוס קפה לבן אני שב ומגלגל את סיפורי. לאחר שסיימתי לספר לו אודות שודדי המע"מ ומס הכנסה, מרגיע אותי צארום הגדול "יהיה בסדר, אם אתה אתי אתה מסודר". נו אקצר הפעם את עלילות צארום ואספר לכם בסוד שאני מסודר, עד שאקבל את הכספים מדה מרקר ומגוגל אוכל לשלם למע"מ ולמס ההכנסה בלי לבכות. צארום הכניסני לחדר האטום שעל דלתו יש שילוט אזהרה בשלוש שפות "חומרים מסוכנים" עברנו בין חביות דיו גלילי נייר עד שהגענו לחבית סתמית שהפכה לפתע למכונת דפוס משוכללת. "כמה להדפיס לך" שאל צארום, "מאה אלף ש"ח, בשלב ראשון" השבתי לצארום, תוך מחצית השעה החזקתי בידי חמש חבילות של שטרות, חייכתי לצארום בתודה והבטחתי לו שאאזכיר את שמו ברשומה.

אגדה אורבנית
   כשהתעוררתי הבנתי מאין בא לי החלום. זהו סיפור ישן של כמעט חמישים שנה. אצלנו בשכונה מר קלמן ניצול שואה היה חנווני בחנות מכולת. כבר אז בתור ילדים הכרנו את פקיד מס ההכנסה שהסתובב בעיר ומר קלמן שילם לנו הילדים במצופים וסוכריות על מקל עבור ידיעות מהשטח. "כאשר תראו את הפקיד של המס הכנסה, תבואו אלי מיד בריצה". אז מר קלמן מיד העביר את הנקניקים והגבינות הצהובות לחדר האחורי מעינו בישא של החוקר. אך לא לעולם חוסן, יום אחד הגיע צוות של שני פקידים והגיחו לחנות המכולת בלא התרעה מוקדמת. הפקידים ראו את הדליקטסים ומיד קבעו "מר קלמן אתה מעלים מאיתנו הכנסות, אתה חייב לנו משנות הצנע בהם מכרת ביצים ובשר חמישים אלף לירות (מחירה של דירת פאר באותן שנים)".
מר קלמן חייך בבישנות והציע לפקידים להגיע למחרת והם יקבלו ת'כסף. למחרת שני הפקידים הגיעו ואדון קלמן העביר אליהם שקית בד שהכילה חמישים אלף לירות.

בשנה הבאה באותו מועד שוב התייצבו שני פקידי המס ובשיא החוצפה הטילו עליו מס של מאה אלף לירות (שתי דירות פאר). אדון קלמן התחיל להתמקח, אך פקידי המס היו החלטים,  כדאי לך לשלם, אחרת נשלח לך חוליה. אדון קלמן ביקש מהם יומיים זמן לארגן ת'כסף ושוב הפקידים שבו והפעם קיבלו במזוודת קרטון ישנה את הכסף.

   בשנה השלישית, הגיעו החצופים והטילו עליו תשלום של חצי מיליון לירות. אדון קלמן ביקש מהם להמתין עד שהלקוחה תצא מהחנות. הוא נעל את החנות, תלה את השלט סגור ובקש משני הפקידים להצטרף אליו ולהכנס למחסן מאחור. הם ירדו לקומת המרתף שם בין חביות הדגים המלוחים וחביות הזיתים והמלפפונים עמדה מכונת היידלברג ישנה. אדון קלמן הראה לאחד הפקידים את ידית המנואלה וציווה עליו לסובבה. שטרות של "הרצלים" נפלטו ממכונת הדפוס.

  


אדון קלמן אמר לשני הפקידים, "כעת אתם כבר לא זקוקים לי, תגמרו להדפיס, תכבו את האור ותעלו אלי אני אכין לכם בינתיים סנדביצ'ים וכוס תה, כמה כפיות סוכר לשים לכם?"

                                         מכונת הדפסת כסף קומפקטית

אפילוג

פקידי מס הכנסה אינם יודעים כיצד להתמודד מול העוסקים שמקבלים ביטקויינים תמורת שירותיהם. לפני כשנה ערכו של הביטקוין היה כ 700דולר וכיום כ 5000 דולר ובמחצית הראשונה של שנת 2018 התחזית היא, שערכו ירד לאלף דולר לביטקוין.



לכן שרוצר חלפון הנחה את פקידיו להתייחס למטבע הביטקוין כערכו ההיסטורי, שעמד על 25 דולר לביטקוין.
אי לכך ובהתאם אנשי עסקים שעובדים בשחור, החלו לדרוש את התשלום בביטקוינים וכך הם יכולים להעלים מיליוני דולרים בנבכי הרשת.

שמעתי שמועות שכל אחד יכול ל"כרות" את מטבע הביטקוין, אך עליו להפעיל לשם כך "ציוד חפירה" (כאלף מחשבים אישים מדור 7 ומעלה) דא עקא, עלויות צריכת החשמל לכרייתו כרגע הינן כאלפיים דולר לביטקוין. מקורותי מסרו לי, כי כמה עובדי חברת החשמל שעלו במדגם נמצאים בראש צמרת כורי הביטקוין בעולם.

שוד בכבישי ישראל

  לפני כשישים שנה הוכנסו לשימוש מדחנים מכנים שקיבלו מטבעות והמחוג סימן את משך החנייה. המדחנים הוצבו לאורך מדרכות העיר והנהגים נדרשו לשלשל מטבעות בכדי להחנות את רכבם ברחוב או במגרשי חנייה עירונים.

בדור 1 השתמשו הנהגים בכרטיסי חנייה מקרטון (במקומות בהם לא היו מדחנים) שהוצמדו לחלון הרכב, הנהג נדרש לגרדם או/ו לנקבם בהתאם ליום, לשעה והתאריך. כמובן שהנהגים הישראלים המתוחכמים (העניים) היו שומרים את הכרטיסים המשומשים לפעם הבאה ע"מ לחסוך בתשלום החנייה. היו גם קומבינות לפיהם הנהג היה מעביר את כרטיסו לנהג אחר במידה ונותר עודף זמן בכרטיס.

  פקחי החנייה היו מסתובבים ברחובות הערים ורושמים דוחות למכוניות שהוחנו מבלי לשלם או בניגוד לחוק. היו גם מקרים שהפקחים ישבו בפינת הרחוב רשמו מספרי מכוניות חולפות ומילאו כך את מיכסת הדו"חות היומית שלהם. הנהגים הפראיירים שילמו ואלו שהתלוננו שהם בכלל לא חנו שילמו כפול. במשך השנים הוחלפו המדחנים וכרטיסי הקרטון, במתקנים שהיו מנפיקים כרטיס נייר שהודבק לשמשת הרכב.


  אח"כ נכנסו מסופי איזיפרק שצרכו זמן מבנק החנייה שהנהג טען תמורת תשלום. כיום מרבית הנהגים משלמים תמורת הזכות לחנות באמצעות אפליקציות מסוג פנגו.
  
   פקחי החנייה שמילאו דוחות שהוכנסו מתחת למגב השמשות עברו בדור 2 למסופונים ששיגרו את הדוחות למרכז. אח"כ עברו הפקחים עם טבלט שהפיק צילומים ודוחות ממוחשבים. הנהג הישראלי עצלן והוא מוכן להסתכן בדוח חנייה באדום לבן או אפילו בתחנת אוטובוס, הרי הוא כולה קופץ לחנות לקחת את החבילה שהשאירה אשתו. גם בחניות כחול לבן מרבית הנהגים מעדיפים לחסוך כמה שקלים ולהמר שיש אלוהים והפקח לא יגיע לרחוב בו הוא חונה. ישנם נהגים שצוברים מאות דוחות ובסוף משלמים, כנראה שהם מספיק עשירים בכדי לשלם אלפי שקלים. מקור
מקור
בשנתיים האחרונות פקחי החנייה עברו לדוחות דור 3. הם חולפים ברחובות העיר במכוניות רשות הפיקוח והחנייה ומצלמת הדרך שלהם מפיקה תמונות של כלי הרכב שהוחנו במקומות אסורים.
ציטוט: השיאנית היא עיריית תל-אביב, שגרפה בשנה אחת כ-142 מיליון שקל מקנסות חניה בלבד; כמה מיליונים מעל התחזית, וקרוב ל-3% מכלל הכנסות העירייה. לשם הבנת הפרופורציה: הכנסותיה של עיריית תל-אביב מתשלום דמי חניה "חוקיים" - בחניונים, בסלולר ובאמצעים אחרים - עמדו באותה שנה על כמחצית - 72 מיליון שקל בלבד.

   בד"כ פקחי החנייה של דור 1 ו 2 היו מתחשבים בנהג אם הספיק לשוב לרכבו וספק תירוץ שהוא הוריד ליד הבנק את אימו הזקנה שבקושי הולכת עם הליכון. או שהכניס את הפעוטות לגן הילדים הקרוב וכך העיריות הפסידו כסף רב וגם הפקחים היו צריכים לסיים את המכסה היומית ולהתרוצץ בשמש היוקדת עוד שעה מדי יום. אממה הפקח היה מנחם את עצמו שהוא עשה טובה לאזרח הקטן. כיום בדור 3 הפקח חולף על פני המכונית תקתק שלוש תמונות ולך תרוץ אחריו ותסביר לו שהמנוע שבק חיים ופינית את הכביש. הגדילו לעשות העיריות שהתקינו מצלמות נייחות שמתקתקות תמונות של מכוניות שחונות בניגוד לחוק. קישור
   אני חולף ברחובות העיר ואני רואה עשרות נהגים שחנו בצורה אסורה וממול אני רואה את ניידות הפקחים שיוצאות לציד אווזי הזהב. משעה 07:00 מתחיל מרדף פקחים נהגים שמפרנס היטב את העיריות ומספק פרנסה לצעירים מובטלים. עיקר העבירות הן של נהגים שחנו במפרצי חנייה של אוטובוסים, נהגים שחונים באדום לבן, שחונים בחניה כפולה. ברוך השם יש הרבה פרנסה לציידים.
   אסיים באנקדוטה שנטלתי בה חלק פעיל לפני שנים בתקופת המדחנים. טיילתי ברחוב ביאליק בר"ג ראיתי פקח מתכוון לרשום דו"ח לרכב שחנה ליד מדחן בסקלה אדומה (זמן החנייה חלף) פניתי לפקח ובקשתי ממנו לוותר לנהג האלמוני באומרי לו "תראה את הגרוטאה הזו לבנאדם אין גרוש על התחת, אנא וותר לו, הנה יש לך כאן מספיק מכוניות פאר" נדהמתי שהפקח התחשב בי ועבר לוולבו שחנתה ליד הגרוטאה.

  מענין לענין באותו ענין. בכביש 6 מתועדים הנהגים באמצעות מצלמות תנועה לאורך הקטעים השונים. איני מבין מדוע משטרת התנועה אינה רושמת דוחות ל"טייסים" שמשתוללים בכביש. לכל אורכו כביש 6 הינו מסוכן לנוהגים מעבר למהירות של 130 ונתקלתי בנהגים שחלפו על פני במהירות של 160 ואפילו 180.

תעריפים הזויים בנתיב המהיר.
  קטע כביש מס' 1 ממחלף שפירים עד מחלף קיבוץ גלויות מהווה סיוט יומיומי לעשרות אלפי נהגים שמבזבזים כשעה עד שעה וחצי בקטע שאורכו כ 10 ק"מ. חלק מהפקק האינסופי הוא הגרידיות של ממשלת ישראל שמתכוננת לגבות עוד ועוד אגרות מהפרה החולבת שנוהגת במכונית. הנתיב המהיר הינו כביש אגרה המיועד לתחבורה ציבורית ולבעלי רכבים פרטים עשירים או/ו שזמן שווה כסף עבורם. סלילת הנתיב המהיר גזלה נדל"ן ציבורי והעניקה אותו לטייקון שמתחלק ברווחיו עם ממשלת ישראל. צמצום מספר הנתיבים בצוואר הבקבוק לפני מחלף קיבוץ גלויות משלושה לשניים, יוצרת את צוואר הבקבוק. כל צוואר בקבוק בסרט הנע משפיע על שלושה ק"מ במורד הזרם. בנוסף מספר הנתיבים יורד מחמש לשלוש כשני ק"מ לפני מחלף קיבוץ גלויות וכך חמשת הק"מ בכניסה לת"א בצרוף התחברות כביש איילון דרום מכוון חולון יוצרים פקקים לאורך כל שעות הבקר.
אם תספיקו לעלות לנתיב המהיר עד 07:00 תהנו מתשלום של 7 ש"ח בין השעות שבע לשמונה יגזלו מכם בין 45-64 ש"ח ובימים מסוימים אפילו את המכסימום בסך 105 ש"ח אני קורא לקבוע תעריף אחיד של מכס' 15 ש"ח לאורך כל שעות היממה. השבוע ביום א' 10/9/17 הנתיב המהיר היה סגור לרכב פרטי למרות המחיר של 105 ש"ח. אבל לאף אחד בהנהלת משרד התחבורה לא אכפת, הם הרי אינם מייצרים כלום. גם אם נתפטר משר התחבורה וכל חבורת הפקידים שעובדים בסביבתו מצב התחבורה בישראל לא יורע, נהפוך הוא.

ימי הרדיו

  פעם לפני שהיו שידורי טלוויזיה בישראל, כל עם ישראל היה צמוד לרדיו בשבת בבקר. העלו אז מערכונים ותסכיתים והדימיון שלנו עבד שעות נוספות. את המערכון הנפלא "יוסקה ברגר התעשר" בביצוע שייקה אופיר ז"ל (אוטוטו 30 שנה למותו) ואורי זהר חיפשתי שנים. היום בעקבות המפולת במניית "טבע" חיפשתי שוב ומצאתי.
תעזבו אתכם מנתניהו ומשפחתו, תעזבו אתכם מהפלסטינאים ומזג האויר. תפעילו את הסרטון הרצ"ב ותהנו מסיפור פשוט נפלא.
1. "יוסקה ברגר התעשר" - אורי זוהר ושייקה אופיר.

2. את השיר בנצי השמן שמייצג בשבילי את שירי הלהקות הצבאיות.
אני מקדיש לכל הפקידים השמנים שמנהלים את מדינת ישראל.

3. את השיר "סיגליות" של דוויד ברוזה, אני מקדיש אותו לכל נשות ארץ ישראל.

4. שנות השישים תחנות הרדיו שידרו פזמונים באנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית.
מענין לענין נזכרתי בזמיר הספרדי הילד שהיה אולי הראשון בין מיליוני הזמרים שהתגלו לציבור הרחב. חוזליטו,La Rosa Y El Ruiseñor

5. אחת הבלדות הנפלאות שאהבתי. פרנקי וג'והני - לואי ארמסטרונג

 

6. הפורנוגרפיה הראשונה על גלי האתר. אהבה עושים בעיר האוהבים

Serge Gainsbourg et Jane Birkin  JE T'AIME

7. אחת לשבוע כל האינטליגנטים, האזינו לתוכנית החידונים בהנחיית החידונאי שמואל רוזן ברדיו בקול ישראל. הבאתי כאן את קפד ראשו - התוכנית האחרונה.

8. תסכיתי מתח ותוכניות המסך עולה ששודרו בשבתות בבקר.

על פשפשים וסבונים

  כהרגלי אני נהנה לחבר אנקדוטות אמיתיות מחיי היום יום ואם ניתן לפלפל עם מעט נוסטלגיה הרי זה משובח. מספר פעמים בשבוע, אני מכייף במועדון הספורט. בתום האימון היומי אני נכנס למלתחה, מתקלח מתלבש והביתה. היום בצאתי מהמלתחה ראיתי את אחד החברים מוציא מתיקו את הליפה (שיבוש של לופה) ומיד נזכרתי בליפה הראשונה שלי.

                                             חובט זבובים של פעם ליד הליפה
   בפעם הראשונה שבקרתי בשוק הכרמל ראיתי חבילת ליפות רחצה תלויה על מסמר. בחרתי בליפה הכי גדולה ובזאת סיימתי את יום השוק. באותו ערב חנכתי את הליפה שגרדה את גבי כמו היתה בלן תורכי. המרצתי את מחזור הדם באמצעות הליפה כאילו הייתי סיר חמין שיש לנקותו. שטפתי את הליפה והנחתיה לייבוש. למחרת אשתי מעירה לי שהליפה "חירבנה" גרעינים. שטפתי את הליפה היטב בתוך אמבטיה מלאה מים, חבטתי אותה על דופן האמבטיה כמו שחובטים ערבות בהושענה רבא. הליפה החבוטה פלטה עוד כמה גרעינים. זהו חשבתי לעצמי חסלתי את מחסן הגרעינים. למחרת שוב ישנם כמה גרעינים על רצפת המקלחון. שוב שטפתי, חבטתי, יבשתי. ולמחרת נחים שניים שלושה גרעינים על רצפת המקלחון. אוקצור ככל שהשתמשתי יותר בליפה כך היא גמלה לי במתן גרעינים. אשתי קבלה על הלכלוך שהליפה מותירה, אך אני הייתי מאוהב בליפה שהמשיכה ללכלך מדי יום. סופה של הליפה הסתיים בפח. שנים לא השתמשתי בליפה, אך השבוע כשחניתי במקרה ליד חנות חומרי בנין ראיתי ערימת ליפות על מסמר בחזית החנות. שוב בחרתי בליפה הכי מפחידה ונהנתי מגירוד גבי. כנראה שזו ליפה פולנית, או ליפה עקרה. הפעם אין אצלנו גרעינים על רצפת המקלחון.

  את הצ'יפצ'קה (חובט זבובים) הוספתי לתמונה בכדי לספר על מתקפת היבחושים או/ו פשפשים שמנסה להשתלט על הנדל"ן שלנו. מטעמים אקולוגים איני משתמש בחומרי הדברה ואני נלחם בזבובונים הפולשים בד"כ עם עיתון מגולגל. את חובט הזבובים הסיני קניתי רק לשם הנוסטלגיה והצילום אך הוא אינו מתאים למלחמה מודרנית. הצ'יפצ'קות של פעם היו עשויות מגומי מלא בלי חורים שמאפשרים לטייסים מיומנים להתחמק מפגיעה.
לאחר שחיסלתי לחלוטין את מתקפת הנמלים עליה סיפרתי לפני כחודשיים. גוליבר שוב נאלץ להלחם בגמדים מעופפים. וכך לאחר כשבוע של מתקפת זבובונים שנשלחו אלינו ע"י הפרסים הצלחתי לנפנף את כולם מחוץ לבית. בשבוע שעבר היתה כתבה בה הוזהר הציבור שלא להשתמש בתרסיסי הדברה המכילים פרופוקסור וכך במקום להשתמש בנשק כימי כנגד האויב הפרסי השתמשתי בנשק ירוק.

גם לחובט השטיחים של פעם, קראו צ'יפצ'קה. הוא היה כלי נשק רב תכליתי. מעיר את ילדי השכונה כבר בשמונה בבוקר עת עקרות הבית של פעם ניערו את קרביהם של ריפודי הריהוט ואת השטיחים וכן כשוט לחבוט בישבניהם של ילדים סוררים.

נפגשתי עם טייסי קרב

   בתחילת שנות השבעים עדיין הייתי חולה הגה בדרגה גבוהה. אבי הציע לי תרופה שבד"כ הצליחה לרפא את כל חולי ההגה הישראלים. לנסוע לשלושה חודשים לחו"ל ולנהוג באוטסטרדות של גרמניה ואיטליה (שם לא היתה מגבלת מהירות באותם ימים). קל מאד היה לאסוף עוד שלושה חולי הגה כמוני ולנחות בפרנקפורט. דודו של פיני שהיה תושב פרנקפורט, קנה עבורנו אופל סטיישן, צייד אותנו במפות אירופה והמלצות על מסלולים בגרמניה ומעבר לסקנדינביה. אך אנו החלטנו שאנו חייבים לנהוג גם במכוניות עם הגה ימני וכך נקבע המסלול גרמניה, צפון צרפת, אנגליה וסקוטלנד.
   אחד ממסלולי הטיול המומלצים היה לאורך נהר המוזל, מקובלנץ לטרייר. התקופה היתה חודש אוגוסט ונתקלנו בבעיית מציאת מקום לינה. אמנם היו ברשותנו שקי שינה אך העדפנו ללון בצימר.


על הצימרים שבדרך ישנו שלט תפוס או פנוי, לאחר שחלפנו על פני כמה עשרות צימרים שכולם היו תפוסים וכמעט התייאשנו, הגענו לצימר שהמתין ללקוחות.
       
   פיני ואני נכנסנו פנימה ובחדר הכניסה ראינו תמונה של קצין (נאצי?) עם מדליות ומזכרות מוצמדות אליה. שאלתי את בעלת הצימר האם נוכל להתאכסן כאן, "יא, יש לה שני חדרים אחרונים". פיני רמז לי שלא נוח לו ללון כאן, בגלל התמונה. אמרנו לבעלת הצימר שאנו מחפשים צימר זול יותר ואם לא נמצא, נשוב אליה. הסתובבנו לחפש צימר פנוי בכפר, אך הכל היה מלא. שכנענו את פיני שעדיף נאצי מת על פני שינה בשקי שינה עם יתושים מזמזמים ובלי ארוחת בוקר מסודרת. אוקצור חזרנו לצימר, שלמנו ובקשנו את המלצתה על מסעדה באיזור. לאחר גילוח צחצוח יצאנו לקבלה לקבל הנחיות ומפתח לכניסה. בקבלה ישב בעלה ששתה בקבוק יין המוזל והזמין אותנו להצטרף ולשתות עמו. מהון להון, הסתבר שהגבר היה טייס קרב בלופטוואפה במלה"ע 2 והקצין בתמונה היה אחיו שנהרג בחזית סטלינגרד. אמרתי לפיני "נו לא כל תחפושת עם כובע מצחיה היא השטן". הטייס השיכור היה חביב אלינו, אולי בזכות יין המוזל או אולי בזכות מאה המרקים שיאפשרו לו להמשיך לשתות.
  בניגוד לטייסים הישראלים הוא לא התפאר בסיפורי גבורה. אלא הסביר לנו שהוא גרמני גאה שהוא ומשפחתו תרמו למאמץ המלחמתי. בהמשך יצאנו עמו לפגוש את אביו הקשיש שהיה אף הוא טייס קרב במלה"ע הראשונה. בניגוד לבנו, הטייס הקשיש לא היה שיכור. הטייס הקשיש סיפר לנו שבאיזור מעולם לא גרו יהודים ואנו היהודים הראשונים שהוא פגש בימי חייו. נראה היה שהגרמנים הללו לא האמינו שאנו יהודים, כנראה חשבונו לערבים. בקשתי ממנו לספר על המכונות המעופפות שהטיס, אך הוא הסכים לספר רק שיצא למשימות צילומי אויר.
   המפגש עמם הזכיר לי קטע שהיה לנו באוסטריה, שם בעלת צימר סרבה לאכסן אותנו למרות שהשלט הודיע "צימר פריי" בלית ברירה פנינו ללכת ואז היא קראה לנו, התנצלה ושאלה מנין אנו? "ישראל" ענינו. היא שוב התנצלה ואמרה שנראינו לה איטלקים ולאוסטרים,  יש שנאה כלפי האיטלקים.

   בהמשך הטיול הגדול הגענו ערב אחד מאוחר בלילה, לאיזו חווה בצפון אנגליה שם לנו לילה אחד. בבקר בעל הצימר ישב עמנו לאכול את ארוחת הבקר וסיפר לנו שהיה טייס קרב במלה"ע השנייה ואחיו שהיה קצין משטרה בפלסטינה שכנעו להתנדב לטובת היהודים במלחמת העצמאות. הטייס האנגלי התרפק על עברו בעיקר על תקופת מלחמת העצמאות. אחר כך עבר לירדן שם הדריך את הטייסים הירדנים.
אחד מקוראי שלח לי אתמול כתגובה לפוסט את הקישור לאוסף תמונות נדירות מתקופת מלה"ע 2 קישור ממליץ לצפות ולנגוע בהיסטוריה הקרובה רחוקה.
  המטוס בתמונה הינו אחד ממטוסי הסילון הראשונים בעולם התעופה. המטוס פותח במפעלי היינקל. המטוסים הללו יכלו לחולל שינוי מהותי. אך היטלר שהיה שטוף שנאה כנגד בריטניה דרש תצורת מטוסי הפצצה, בניגוד לדעתו של גרינג שהיה מרשל האויריה והבין שמטוסי קרב סילונים ינפנפו את מטוסי בעלות הברית ויעניקו יתרון לגרמניה. מזלנו שהיטלר כפה את דעתו ורק בחודשים האחרונים למלחמה החל ייצור סדרתי של המסרשמיט 262 שהגיע מעט מדי ומאוחר מדי.

Heinkel He-162 "Volksjaeger", propelled by a turbo-jet unit mounted above the fuselage, in Hyde park, in London . (AP Photo)  

ב 1979 הגעתי לבנגקוק בדרכי לנפאל. בערב הראשון, ישבתי במסעדת המלון והזמנתי מרק דגים. המסעדה היתה אפלה אך מוארת בנרות. קערת המרק מגיעה עשירה בנתחים לא מזוהים, אני נוגס בטעות בפלפל אש במקום בחסילון. עיני זולגות דמעות, אני מתעטש. אין ביס לחם לקרר את הלהבות שבפי. אך אני חייב להמשיך לנגוס ולטעום מבשרו של הכריש. הגבר שישב בשולחן לידי לועג לי ושואל "פירסט טיים אין דה איסט?" לך תספר לו שהסחוג התימני והפלפל אש של ישראל הינם בחמש דרגות סכנה מתחת לפצצות הנפל"ם התאילנדיות. איני יודע מה גרם לאמריקענר לספר לי את קורותיו, אולי בגלל שהזדהיתי כישראלי. האמריקענר מספר לי שהוא טייס פאנטום לשעבר, שלחם בויאטנם בשנים 67-69 לפני שהויאטקונג עשו חיים קשים לאמריקאים. הנ"מ (נגד מטוסים) הויאטקונגי הפחיד את הטייסים, שרובם השליכו את מטען הפצצות על מטרות קלות שאינן מוגנות נ"מ או בים. כן כעת הוא מגיע מדי שנה לחופשה של חודש בבנגקוק ונהנה מהחיים.

אל תאכילו אותי בלוקשן

  הכל החל בתקופת הצנע, התפריט השבועי היה מבוסס בעיקר על לוקשן (איטריות) ואורז. את השבוע היו פותחים ביום א' עם השאריות של שבת. לוקשן עם מרק עוף וקציצות כרובית או פלפל ממולא עם אורז ובשר.
מרק עוף מכובס עם לוקשן

  ביום ב' קערת לוקשן עם חלב, ביום ג' דייסת אורז בחלב עם קורט קינמון. ביום ד' פשטידת לוקשן שהיו בה אולי שתי ביצים. ביום ה' לוקשן עם גבינה לבנה חצי קשה שאימי הכינה במו ידיה. בשישי שבת אוכלים קצת בשר בקר, קצת בשר עוף מכובס מהמרק וכמובן לוקשן. לנו היתה דודה בחדרה שהיו לה לולים ומדי פעם היינו קונים ממנה ביצים ועופות ופקחי הממשלה היו מחרימים לעיתים את הסלים ואז בשבוע הבא התפריט היה בעיקר לוקשן ואורז.
הקצבת מצרכי המזון תוכננה מן הסתם ע"י צמחוני/טבעוני. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך מסתדרים עם 75 גר' בשר לחודש לאדם. באותם ימים אכלנו קציצות "בשר" שהיו תרכובת של מעט בשר פלוס לחם שחור פלוס חלה עשויות ברוטב סמיך. כמובן שהממשלה שלחה את אזרחיה לרכוש בשר ועופות בשוק השחור אותו נהלו ספסרים שרובם היו מקורביהם של המפא"יניקים. דודתי מחדרה הפכה למיליונרית באותן שנים בזכות הצנע וכמוה עוד כמה מאות מושבניקים. 

ישראל יצחקי -השוק השחור 

מנת אטריות בחלב עם הרבה סוכר שיחליק בגרון

  מדוע בעצם נזכרתי בימים הרחוקים הללו, השבוע ישבנו אני ואחד הספקים שלי לארוחת צהריים וגלגלנו דאחקות על המנות שטעמנו במהלך השנים. ולפתע הסתבר ששנינו מתעבים את מנות הלוקשן למיניהן. אינני מסוגל להסתכל על צלחת ספגטי לעיתים אוחזת בי תחושת קבס למראה צלחת ספגטי עמוסה ברוטב גבינות ושמנת.
בינינו איני מצליח להבין כיצד המסעדות האיטלקיות בארץ מצליחות להגיש מנות של לוקשן בצורה זו או אחרת. מנת ספגטי ברוטב עגבניות עושה לי עור ברווז, איך אפשר להכניס לפה מנה שגורמת לצרבת בקיבה.

   בשר אוכלים עם תפו"א. דגים אוכלים עם ירקות מאודים או עם תפו"א, דג חריימה או גפילטע פיש אוכלים עם חלה. בממולאים לעולם לא תמצאו לוקשן. מבחינתי את הלוקשן תשאירו לאיטלקים.
המנה היחידה מהמטבח האיטלקי הנסבלת מבחינתי הינה לזניה בשרית עם שכבות חצילים.

בבתי הכנסת בשבתות בד"כ מגישים לאחר תפילות הבקר קצת אוכל ושתייה כשנער חוגג בר מצווה. והמתפללים ממלאים את כרסם בקוגל איטריות שאיני מצליח להבין איך אוכלים את זה. נו אחרי כמה כוסיות ברנדי 777 או ברנדי מדיצינל צריך לרפד את הקיבה. ישנם קוגלים מתוקים עם צימוקים שהם בד"כ עם אטריות קשות שמסוגלות לשבור שן וישנם קוגלים מפולפלים מהם אני מסוגל לאכול קוביה.
לוקשן קיגל (קוגל) פשטידת אטריות מתוקה.

קוגל עם תפוחים ואגוזים (צילום: דניאל לילה, מתוך הספר ''עוד סיר לשבת'' בהוצאת מודן) מקור

כמובן שגם אתם אינכם אוהבים שיאכילו אתכם בלוקשן, אך ממשלות ישראל לדורותיהן מפחידות אתכם ומוכרות לכם לוקשן במחירים מופקעים. תעברו לאכול תפו"א עם קליפה אפויים בתנור עם מנסרת חמאה ואז אי אפשר יהיה להאכיל אתכם בלוקשן. 

  
  אחד מהריטואלים שמזכירים את שנות החמישים היה טקס שתיית שמן הדגים, שהתקיים מדי ערב כמעט בכל בית בישראל. אבא היה מעמיד בשורה את הילדים יוצק כף שמן דגים סמיכה כמו גליצרין, האמא היתה סותמת לילד את האף ביד אחת ובשנייה היתה פותחת לילד את הפה וכך בלענו מדי ערב כף שמן דגים לבריאותנו. איזה יבואן עשה קומבינה עם משרד הבריאות וכל ההורים השקו את ילדיהם בכף שמן דגים. באותם ימים הילדים הרוויחו את דמי הכיס שלהם מההסכמה לשתות כף שמן תמורת 10 פרוטות (גרוש אחד).

ומדוע קראו למוצר שמן דגים? כי רק הדגים התפתו לשתות אותו. אין ספק שהיבואן העברי קנה חבית שמן דגים ומהל אותה בבריכה של שמן לבישול. גם כיום כל הכמוסות של אומגה 3 מיועדות לסאקרים.