אל סין ותרבותה התוודעתי לראשונה כילד מצפייה בסרט האדמה הטובה עפ"י ספרה של פרל בק.
לאחר שנים, קראתי את כל ספריה שתורגמו לעברית. בספריה היא מעבירה לקוראים
בצורה ריאליסטית את ההיסטוריה הסינית של ראשית המאה העשרים. סין נראתה לי
באותם ימים, מדינה פרימיטיבית, שכל תושביה עסוקים מצאת החמה עד שעות
החשיכה, בליקוט ספל אורז בכדי למלא את רעבונם וחליטת תה בכדי להרוות את
צמאונם. בלימודי ההיסטוריה, ספרי ההיסטוריה הדגישו את תקופת מלחמת האופיום
שהכניסה את סין לתרדמת של כיובל שנים. בדמיוני ראיתי את הסינים יושבים עם
מקטרות האופיום הארוכות ושקועים בעצלות מתוקה. מי היה מאמין, שתוך מאה שנה
תהפוך סין לבי"ח של העולם ותאיים על מאות מיליוני אזרחי המערב שאיבדו
ויאבדו את מקור פרנסתם.
הסרט האדמה הטובה - הטריילר
תוך כתיבת הפוסט הסתבר לי שספרה האדמה הטובה זכה לתרגום מחודש, מומלץ. אשמח גם לצפות פעם נוספת בסרט בקולנוע (איני חסיד של צפייה של סרטים ביוטיוב) .
בתרבות הישראלית ציירנו לעצמנו את הסינים כמסכנים ולעגנו להם.
היינו שרים
שניים סינים
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
ביצוע https://www.youtube.com/watch?v=YXqi0aGzjvA
השיר העברי תורגם משיר הילדים הגרמני שלושה סינים עם קונטרהבאס
https://www.youtube.com/watch?v=9C2cLTif4QU
תה ואורז
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
כָּל מִינֵי קַדַּחַת.
(שלונסקי נזקק לסין רק בגלל שמתחרז עם חמסין)
במלחמת קוריאה הוכיחו הסינים לאמריקענרים את יכולתם הצבאית, בעיקר לאור העובדה שרק לפני עשרים שנה יפן כבשה את סין כמעט בלי התנגדות. המשטר הקומוניסטי בראשות של היו"ר מאו דצה דונג הכניס את סין למאה העשרים תוך חמש שנים.
מאו מכריז על ייסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949
לאט לאט נפתחנו להכיר את מאו ומשנתו (הספרון האדום שהיה התנ"ך הסיני) "גם מסע של אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן", כמדומני שמיוחסת לו האימרה שבמלחמה גרעינית מול המערב הוא מוכן לספוג 300 מיליון קורבנות בכדי להביס את המערב. מאו הורה לסינים להקטין את שיעור הריבוי הטבעי ואסר להוליד מעבר לילד אחד ובאזורים הכפריים שניים כאשר נולדה בת (הכפריים נהגו לחסל את בנותיהם בכדי לאפשר הולדת זכרים). כמה שנים לפני מותו התעמולה הסינית שרה שירי הלל לבריאותו של היו"ר. הציגו אותו לעיני כל "שוחה" בנהר היאנגצה הגועש. ואז יום אחד היו"ר עבר מן העולם והחליפו אותו מנהיגים שפתחו את החומה הסינית, פעם נוספת לאיש הלבן. הנשיא ניקסון היה הראשון שדפק על דלתם של הסינים ב"דיפלומטית הפינג פונג". משחקי הפינג פונג בין הסינים לאמריקענרים, הפשירו את חומות החשדנות בשנת 1971.
לאחר מלחמת ששת הימים נפגשנו לראשונה עם מוצרים תוצרת סין שהופצו בשווקי הגדה. היו אלה בעיקר צעצועי ילדים פרימיטיבים ומיליוני עפרונות גרועים. באותם שנים לא זכינו עדיין למוצרי טקסטיל סינים בארץ. בביקורי בארה"ב נתקלתי אז לראשונה בביגוד הסיני שהחל להציף את שווקי ארה"ב.
ידידי הקנדי עבד עם הסינים מראשית שנות השמונים. באותה תקופה, כל הסינים לבשו מדים אחידים (מדי אתא סינים). בין היתר הוא הגיע למחנות צבא ושם נפגש עם קצינים מאד בכירים. ידידי סיפר שבתחילה לא הצליח להבין מי הוא הגנרל ומי הלויטננט, אף קצין לא ענד דרגות!!. אז איך בכל אופן נותנים כבוד לבנאדם? הסינים התחכמו ליו"ר באמצעות עטים. לגנרל היו כעשרה עטים תקועים בכיס חולצתו, לקולונל כששה עטים, למייג'ור שלושה עטים והחפ"שים כנראה החזיקו את העטים בכיסי המכנסיים.
כעת הגיע הזמן לחלוק עמכם, כמה אנקדוטות מביקורי הראשון בסין לפני כעשרים וחמש שנה. כבר ביום הראשון יצאנו לגן החיות בבייג'ין בכדי לראות את הפנדות. נו בני אדם זקוקים לשירותים, השירותים הציבורים בגן החיות באותם ימים היו חצר מרוצפת בטון ובתוכה מספר תעלות ארוכות ברוחב של כחצי מטר ללא כל פרטיות השירותים היו נקיים יחסית. היתה הפרדה בין גברים לנשים. האזרחים/יות הפשילו את בגדיהם וכרעו על רגליהם כשכל רגל על אחת מגדות התעלות. הסצינה התרחשה בשירותי הנשים, שם הנשים הסיניות הסתקרנו למראה הנשים הלבנות שכנראה נתקלו בהן לראשונה וכמה סיניות אמיצות כרעו והציצו לישראליות בכדי להבין כיצד נראית האינסטלציה של הנשים הלבנות. ה"מרגלות" הסיניות פצחו פיהן בהתלהבות וחלקו את המידע עם כל הסיניות תוך בצחקוקים ביישנים. לעומת זאת בבתי המלון בהן התאכסנו ובמסעדות אליהן נכנסנו השירותים היו מערביים עם שרתים סינים שהעניקו לנו כבוד מלכים.
לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור ערב בקרבת המלון. רחובות חשוכים, פנסי רחוב במרחק גוש בנינים זה מזה. בכבישים נעים אלפי רוכבי אופנים בלי פנסים, בלי מחזירי אור, מצלצלים כמו עטלפים בפעמוני היד. מדי זמן חולפת על פנינו מכונית בלי אורות או עם תאורת "עיני חתול". המדריך המקומי הסביר לנו שסין חוסכת באנרגיה?. עברנו על פני בתים פרטיים, בחצות כל בני המשפחה ערים, מכונת תפירה (ידנית) מטרטרת. כאן בטח תופרים את חולצות המשי שתקנו מחרתיים בשווקים. בגלל החיסכון באנרגיה, בית המלאכה הביתי מואר בנורה בודדת של כ 15W אז יש פלא שאתם קונים חולצה במידה S אך על המדבקה רשום XXL?. דוכני אוכל שמסביבם מתגודדים המוני סינים שאוכלים 24 שעות ביממה. אוכל רחוב הינו אחת מצורות הבילוי המועדפות על עמ'ך. שבנו למלון, ישבנו על הבר הזמנו משקאות ולידינו יושבים ארבעה יאפים סינים שנראו לי כבני 25-30 עם בקבוק וויסקי יקר (כ 200 דולר, המלצר ניסה למכור לנו גם כן). מועדוני קריוקי היו אז באופנה אך שרו שם רק בסינית.
ביום שלמחרת, נסענו לאחד מאתרי התיירות של החומה הסינית. החומה בטווח נגיעה הדהימה אותנו בממדיה. אך אין לי ספק שזו אינה החומה האותנטית אלא חומה "הוליבודית" ששופצה לצורכי תיירות. מרבית חברי הקבוצה עטו על הרוכלים שדוכניהם היו באיזור. המו"מ עם הסינים שאפח'ד מהם לא הבין מילה באנגלית וכמובן שלא בעברית היה מהיר. חיסלנו להם את כל מלאי חולצות "המשי" הראשונים שלמו 80 רנמינבי(כשמונה דולר), אח"כ ירדו המחירים עד שחכמולוג אחד כופף את הסינים ל 20 רנמינבי (שני דולר) לחולצה וכולם קנו, הגיע רוכל שהציע ב 15 ושוב נשלפו הדולרים ואיזה "בנקאי" סיני זריז המיר את הכספים והישראליות קנו וקנו. בערב יצאנו לשוק המשי ושוב קנינו בלי הכרה.
כאן אגיע לאנקדוטה שלי. הרוכלים הסינים בשוק המשי הינם קרציות שנדבקות למטיילים שלא נותרת בפניהם ברירה אלא לקנות ולקנות בכדי להביא את סין הביתה. הסינים כאמור לא ידעו אנגלית והמו"מ עמם התנהל באמצעות מחשבון. הסיני לוחץ על 200 ופראייר לוחץ על 100, אוקצור הסינים כך הסבירה לנו המדריכה המקומית נהנים מהמו"מ תרתי משמע. למרות שלעיתים גם אם תשלמו 200 כפי ששלמו התיירים האמריקענרים עדיין הרווחתם לעומת המחירים בארה"ב ולא כל שכן בישראל, אך למה לא להתמקח. נו כאשר שאלתי את הסיני כמה זה? הוא תקתק על המחשבון 100 כתבתי לו בכוונה 150 הסיני היה המום!! אז הוא כתב 80 ואני משיב לו 180 וכך הוא יורד ואני עולה!! כמה מחבריו בדוכנים הסמוכים הצטרפו לראות מה יקרה נו בסוף שלמתי לו 20 דולר וקניתי ממנו מזוודה מלאת מזכרות. תכונה נוספת של הרוכלים הסינים היא לדחוף את הידיים והעינים לתוך ארנקכם בעת התשלום. אסביר זאת, נניח שסגרתי עמו על 20 דולר ואני עומד לשלם לו הוא קולט שיש לי עוד כמה שטרות הוא מצביע על שטר נוסף ומסביר לי שיתן לי עוד חצי חנות.
ביום השלישי הגענו לכיכר 天安門廣場 (כיכר טיאנאנמן), הגודל מדהים, הסיפורים על ההפגנה האלימה שהתרחשה רק שנתיים לפני היו טריים וכך כמדומני גם כתמי הדם. בקרנו בבנין הפרלמנט, עברנו על פני גופת היו"ר מאו ובקרנו לסיום בעיר האסורה. ושוב אני מגיע לחוויה החזקה ביותר שהותירה בי סין. בערב החלטנו מוישה ואנוכי לצאת מהמלון לכיכר ולראותה בלילה שכרנו מונית מהמלון ושוב הנהג אינו יודע אנגלית אך הראינו לו את הפתק שפקיד הקבלה רשם לנו וכך הגענו לכיכר. בחזרה החלטנו לנסוע בתחתית, באותם ימים השילוט היה בסינית בלבד. אז הבנתי שאנו אנאלפאבייתים גמורים למזלנו סטודנטים עזרו לנו לעלות לרכבת הנכונה ואף התנדבו לנסוע עמנו עד שנגיע לתחנה שקרובה למלון.
מקור
מומלץ לצפות במפגין שעצר את טור הטנקים בכיכר טיאנאנמן 1989
https://www.youtube.com/watch?v=YeFzeNAHEhU
>מה קרה למפגין שעצר את טור השיריון ב 4/6/1989
בכל יום בקרנו בשלוש אטרקציות ובנוסף דחפו לנו ביקורים בחנויות המפעל בכדי לסייע לכלכלת סין. באחד הימים בקרנו במפעל שמייצר בדי משי. חלק מהמפעל הינו מבנה אותנטי שמדגים את תהליך ייצור המשי שבו פקעות הגלמים מוכנסות לאמבטיות מים רותחים ובהמשך מכונות טוויה סוללות את חוטי המשי הדקיקים ועד לנולים שאורגים את בדי המשי. התהליך מרשים, אך כמובן חולצות המשי הזולות שבחנויות ובשווקים עשויות מבדי משי סינטטים ואותם חנות המפעל מוכרת לתיירים התמימים במחירים מופקעים, אך תמורת חווית הקנייה אני ממליץ לרכוש בחנות המפעל בביקורכם הבא בסין. גם הרקמה הסינית (השקופה) הינה מלאכת מחשבת ושוב עשרות נערות יושבות ורוקמות ידנית כהדגמה לתיירים אך ראיתי את האולמות הענקיים בהן מטרטרות עשרות מכונות רקמה ממוחשבות ומייצרות את תמונות הרקמה שנראה לי שכבר אינן באופנה. ישנן תמונות שמכל צד רואים מראה אחר, יפהפה אך קיטשי.
אחד השירים האהובים עלי Monty Python - I Like Chinese
מומלץ לצפות בסרטון הבא בו הצבא הסיני צועד במצעד הראווה. אורכו של הסרטון שש דקות, בחלקו הראשון (שלוש דקות) תראו את החיילים והחיילות (איזה יפות) צועדים בסך. בחלקו השני תראו את הטריקים בהם נוקטים רס"רי המשמעת בכדי לגרום לים הסינים לזרום, תנסו זאת על חיילי וחיילות צה"ל.
כמה תובנות שרכשתי על הסינים:
*פעם היו שני סינים כיום יש מיליארד.
**קשה לשפוט את גילם של הסינים, על כן כדאי להוסיף להם שלושים שנה.
***הסינים מאושרים בחלקם, הם אינם זקוקים לגילוח ומריטת שיער.
מתנגד המשטר בסין זוכה פרס נובל לשלום נטמן בים סין
תודות ליעקב אחימאיר מגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 11. האייטם הראשון היה סיפור מותו של ליו שיאובו שהיה מעין דון קישוט שלחם בטחנות הרוח הגדולות בעולם. תודה גם לויקיפדיה שעדכנה את הפרטים.
טיפ למתכננים טיול לסין.
תסעו רק לבייג'ין (מינ' חמש לילות) ומשם להונג קונג ורצוי לשלב באותה נסיעה גם את סינגפור. ביקור בכל האתרים התיירותים המסורתים של סין כגון אתר חיילי הטאראקוטה, ערי גן העדן, הבודהה הגדול החצוב בסלע, שיט על היאנגצה ועוד הינם בזבוז כסף וזמן.
הסרט האדמה הטובה - הטריילר
תוך כתיבת הפוסט הסתבר לי שספרה האדמה הטובה זכה לתרגום מחודש, מומלץ. אשמח גם לצפות פעם נוספת בסרט בקולנוע (איני חסיד של צפייה של סרטים ביוטיוב) .
בתרבות הישראלית ציירנו לעצמנו את הסינים כמסכנים ולעגנו להם.
היינו שרים
שניים סינים
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
ביצוע https://www.youtube.com/watch?v=YXqi0aGzjvA
השיר העברי תורגם משיר הילדים הגרמני שלושה סינים עם קונטרהבאס
https://www.youtube.com/watch?v=9C2cLTif4QU
תה ואורז
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
כָּל מִינֵי קַדַּחַת.
(שלונסקי נזקק לסין רק בגלל שמתחרז עם חמסין)
במלחמת קוריאה הוכיחו הסינים לאמריקענרים את יכולתם הצבאית, בעיקר לאור העובדה שרק לפני עשרים שנה יפן כבשה את סין כמעט בלי התנגדות. המשטר הקומוניסטי בראשות של היו"ר מאו דצה דונג הכניס את סין למאה העשרים תוך חמש שנים.
מאו מכריז על ייסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949
לאט לאט נפתחנו להכיר את מאו ומשנתו (הספרון האדום שהיה התנ"ך הסיני) "גם מסע של אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן", כמדומני שמיוחסת לו האימרה שבמלחמה גרעינית מול המערב הוא מוכן לספוג 300 מיליון קורבנות בכדי להביס את המערב. מאו הורה לסינים להקטין את שיעור הריבוי הטבעי ואסר להוליד מעבר לילד אחד ובאזורים הכפריים שניים כאשר נולדה בת (הכפריים נהגו לחסל את בנותיהם בכדי לאפשר הולדת זכרים). כמה שנים לפני מותו התעמולה הסינית שרה שירי הלל לבריאותו של היו"ר. הציגו אותו לעיני כל "שוחה" בנהר היאנגצה הגועש. ואז יום אחד היו"ר עבר מן העולם והחליפו אותו מנהיגים שפתחו את החומה הסינית, פעם נוספת לאיש הלבן. הנשיא ניקסון היה הראשון שדפק על דלתם של הסינים ב"דיפלומטית הפינג פונג". משחקי הפינג פונג בין הסינים לאמריקענרים, הפשירו את חומות החשדנות בשנת 1971.
לאחר מלחמת ששת הימים נפגשנו לראשונה עם מוצרים תוצרת סין שהופצו בשווקי הגדה. היו אלה בעיקר צעצועי ילדים פרימיטיבים ומיליוני עפרונות גרועים. באותם שנים לא זכינו עדיין למוצרי טקסטיל סינים בארץ. בביקורי בארה"ב נתקלתי אז לראשונה בביגוד הסיני שהחל להציף את שווקי ארה"ב.
ידידי הקנדי עבד עם הסינים מראשית שנות השמונים. באותה תקופה, כל הסינים לבשו מדים אחידים (מדי אתא סינים). בין היתר הוא הגיע למחנות צבא ושם נפגש עם קצינים מאד בכירים. ידידי סיפר שבתחילה לא הצליח להבין מי הוא הגנרל ומי הלויטננט, אף קצין לא ענד דרגות!!. אז איך בכל אופן נותנים כבוד לבנאדם? הסינים התחכמו ליו"ר באמצעות עטים. לגנרל היו כעשרה עטים תקועים בכיס חולצתו, לקולונל כששה עטים, למייג'ור שלושה עטים והחפ"שים כנראה החזיקו את העטים בכיסי המכנסיים.
כעת הגיע הזמן לחלוק עמכם, כמה אנקדוטות מביקורי הראשון בסין לפני כעשרים וחמש שנה. כבר ביום הראשון יצאנו לגן החיות בבייג'ין בכדי לראות את הפנדות. נו בני אדם זקוקים לשירותים, השירותים הציבורים בגן החיות באותם ימים היו חצר מרוצפת בטון ובתוכה מספר תעלות ארוכות ברוחב של כחצי מטר ללא כל פרטיות השירותים היו נקיים יחסית. היתה הפרדה בין גברים לנשים. האזרחים/יות הפשילו את בגדיהם וכרעו על רגליהם כשכל רגל על אחת מגדות התעלות. הסצינה התרחשה בשירותי הנשים, שם הנשים הסיניות הסתקרנו למראה הנשים הלבנות שכנראה נתקלו בהן לראשונה וכמה סיניות אמיצות כרעו והציצו לישראליות בכדי להבין כיצד נראית האינסטלציה של הנשים הלבנות. ה"מרגלות" הסיניות פצחו פיהן בהתלהבות וחלקו את המידע עם כל הסיניות תוך בצחקוקים ביישנים. לעומת זאת בבתי המלון בהן התאכסנו ובמסעדות אליהן נכנסנו השירותים היו מערביים עם שרתים סינים שהעניקו לנו כבוד מלכים.
לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור ערב בקרבת המלון. רחובות חשוכים, פנסי רחוב במרחק גוש בנינים זה מזה. בכבישים נעים אלפי רוכבי אופנים בלי פנסים, בלי מחזירי אור, מצלצלים כמו עטלפים בפעמוני היד. מדי זמן חולפת על פנינו מכונית בלי אורות או עם תאורת "עיני חתול". המדריך המקומי הסביר לנו שסין חוסכת באנרגיה?. עברנו על פני בתים פרטיים, בחצות כל בני המשפחה ערים, מכונת תפירה (ידנית) מטרטרת. כאן בטח תופרים את חולצות המשי שתקנו מחרתיים בשווקים. בגלל החיסכון באנרגיה, בית המלאכה הביתי מואר בנורה בודדת של כ 15W אז יש פלא שאתם קונים חולצה במידה S אך על המדבקה רשום XXL?. דוכני אוכל שמסביבם מתגודדים המוני סינים שאוכלים 24 שעות ביממה. אוכל רחוב הינו אחת מצורות הבילוי המועדפות על עמ'ך. שבנו למלון, ישבנו על הבר הזמנו משקאות ולידינו יושבים ארבעה יאפים סינים שנראו לי כבני 25-30 עם בקבוק וויסקי יקר (כ 200 דולר, המלצר ניסה למכור לנו גם כן). מועדוני קריוקי היו אז באופנה אך שרו שם רק בסינית.
ביום שלמחרת, נסענו לאחד מאתרי התיירות של החומה הסינית. החומה בטווח נגיעה הדהימה אותנו בממדיה. אך אין לי ספק שזו אינה החומה האותנטית אלא חומה "הוליבודית" ששופצה לצורכי תיירות. מרבית חברי הקבוצה עטו על הרוכלים שדוכניהם היו באיזור. המו"מ עם הסינים שאפח'ד מהם לא הבין מילה באנגלית וכמובן שלא בעברית היה מהיר. חיסלנו להם את כל מלאי חולצות "המשי" הראשונים שלמו 80 רנמינבי(כשמונה דולר), אח"כ ירדו המחירים עד שחכמולוג אחד כופף את הסינים ל 20 רנמינבי (שני דולר) לחולצה וכולם קנו, הגיע רוכל שהציע ב 15 ושוב נשלפו הדולרים ואיזה "בנקאי" סיני זריז המיר את הכספים והישראליות קנו וקנו. בערב יצאנו לשוק המשי ושוב קנינו בלי הכרה.
כאן אגיע לאנקדוטה שלי. הרוכלים הסינים בשוק המשי הינם קרציות שנדבקות למטיילים שלא נותרת בפניהם ברירה אלא לקנות ולקנות בכדי להביא את סין הביתה. הסינים כאמור לא ידעו אנגלית והמו"מ עמם התנהל באמצעות מחשבון. הסיני לוחץ על 200 ופראייר לוחץ על 100, אוקצור הסינים כך הסבירה לנו המדריכה המקומית נהנים מהמו"מ תרתי משמע. למרות שלעיתים גם אם תשלמו 200 כפי ששלמו התיירים האמריקענרים עדיין הרווחתם לעומת המחירים בארה"ב ולא כל שכן בישראל, אך למה לא להתמקח. נו כאשר שאלתי את הסיני כמה זה? הוא תקתק על המחשבון 100 כתבתי לו בכוונה 150 הסיני היה המום!! אז הוא כתב 80 ואני משיב לו 180 וכך הוא יורד ואני עולה!! כמה מחבריו בדוכנים הסמוכים הצטרפו לראות מה יקרה נו בסוף שלמתי לו 20 דולר וקניתי ממנו מזוודה מלאת מזכרות. תכונה נוספת של הרוכלים הסינים היא לדחוף את הידיים והעינים לתוך ארנקכם בעת התשלום. אסביר זאת, נניח שסגרתי עמו על 20 דולר ואני עומד לשלם לו הוא קולט שיש לי עוד כמה שטרות הוא מצביע על שטר נוסף ומסביר לי שיתן לי עוד חצי חנות.
ביום השלישי הגענו לכיכר 天安門廣場 (כיכר טיאנאנמן), הגודל מדהים, הסיפורים על ההפגנה האלימה שהתרחשה רק שנתיים לפני היו טריים וכך כמדומני גם כתמי הדם. בקרנו בבנין הפרלמנט, עברנו על פני גופת היו"ר מאו ובקרנו לסיום בעיר האסורה. ושוב אני מגיע לחוויה החזקה ביותר שהותירה בי סין. בערב החלטנו מוישה ואנוכי לצאת מהמלון לכיכר ולראותה בלילה שכרנו מונית מהמלון ושוב הנהג אינו יודע אנגלית אך הראינו לו את הפתק שפקיד הקבלה רשם לנו וכך הגענו לכיכר. בחזרה החלטנו לנסוע בתחתית, באותם ימים השילוט היה בסינית בלבד. אז הבנתי שאנו אנאלפאבייתים גמורים למזלנו סטודנטים עזרו לנו לעלות לרכבת הנכונה ואף התנדבו לנסוע עמנו עד שנגיע לתחנה שקרובה למלון.
מקורמומלץ לצפות במפגין שעצר את טור הטנקים בכיכר טיאנאנמן 1989
https://www.youtube.com/watch?v=YeFzeNAHEhU
>מה קרה למפגין שעצר את טור השיריון ב 4/6/1989
בכל יום בקרנו בשלוש אטרקציות ובנוסף דחפו לנו ביקורים בחנויות המפעל בכדי לסייע לכלכלת סין. באחד הימים בקרנו במפעל שמייצר בדי משי. חלק מהמפעל הינו מבנה אותנטי שמדגים את תהליך ייצור המשי שבו פקעות הגלמים מוכנסות לאמבטיות מים רותחים ובהמשך מכונות טוויה סוללות את חוטי המשי הדקיקים ועד לנולים שאורגים את בדי המשי. התהליך מרשים, אך כמובן חולצות המשי הזולות שבחנויות ובשווקים עשויות מבדי משי סינטטים ואותם חנות המפעל מוכרת לתיירים התמימים במחירים מופקעים, אך תמורת חווית הקנייה אני ממליץ לרכוש בחנות המפעל בביקורכם הבא בסין. גם הרקמה הסינית (השקופה) הינה מלאכת מחשבת ושוב עשרות נערות יושבות ורוקמות ידנית כהדגמה לתיירים אך ראיתי את האולמות הענקיים בהן מטרטרות עשרות מכונות רקמה ממוחשבות ומייצרות את תמונות הרקמה שנראה לי שכבר אינן באופנה. ישנן תמונות שמכל צד רואים מראה אחר, יפהפה אך קיטשי.
אחד השירים האהובים עלי Monty Python - I Like Chinese
דודי
שמעון שנמלט במלה"ע השנייה מפולין לשנחאי דרך ברה"מ. לימד אותי בילדותי את
השיר בסינית על תפוז סיני קומקוואט, שהיה גדל בחצרו ומדי שנה, אמי הכינה
ממנו קונפיטורה. את השיר לא הצלחתי למצוא, ביוטיוב אולי אתם מכירים? אז הנה
קליפ סיני נופת צופים.
我的少女時代 Our Times】Movie Theme Song -
田馥甄 Hebe Tien《小幸運 A Little Happiness》Official MV
https://www.youtube.com/watch?v=_sQSXwdtxlY&list=PLCeAl6UQGbsz1o6UskrjoiGECD4RfNz3Yמומלץ לצפות בסרטון הבא בו הצבא הסיני צועד במצעד הראווה. אורכו של הסרטון שש דקות, בחלקו הראשון (שלוש דקות) תראו את החיילים והחיילות (איזה יפות) צועדים בסך. בחלקו השני תראו את הטריקים בהם נוקטים רס"רי המשמעת בכדי לגרום לים הסינים לזרום, תנסו זאת על חיילי וחיילות צה"ל.
כמה תובנות שרכשתי על הסינים:
*פעם היו שני סינים כיום יש מיליארד.
**קשה לשפוט את גילם של הסינים, על כן כדאי להוסיף להם שלושים שנה.
***הסינים מאושרים בחלקם, הם אינם זקוקים לגילוח ומריטת שיער.
מתנגד המשטר בסין זוכה פרס נובל לשלום נטמן בים סין
תודות ליעקב אחימאיר מגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 11. האייטם הראשון היה סיפור מותו של ליו שיאובו שהיה מעין דון קישוט שלחם בטחנות הרוח הגדולות בעולם. תודה גם לויקיפדיה שעדכנה את הפרטים.
טיפ למתכננים טיול לסין.
תסעו רק לבייג'ין (מינ' חמש לילות) ומשם להונג קונג ורצוי לשלב באותה נסיעה גם את סינגפור. ביקור בכל האתרים התיירותים המסורתים של סין כגון אתר חיילי הטאראקוטה, ערי גן העדן, הבודהה הגדול החצוב בסלע, שיט על היאנגצה ועוד הינם בזבוז כסף וזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה