צ'רלי צ'פלין הוא עבורי הקולנוען מס' 1 בעולם. התחלתי להראות קטעים מסרטיו לנכדי והם אוהבים את השטיקים שלו. הקטע האהוב עליהם לקוח מהסרט הקרקס.
בכלוב האריה
סצינת הקופים
מהסרט זמנים מודרנים ניתן להנות ממרבית הסצינות אך האהובה עלי הינה הסצינה בה צ'פלין מחליק בוירטואוזיות על הגלגיליות בחנות הצעצועים (חנות הצעצועים של שוורץ?).
הסרט הנער מכיל סצינות שיגרמו לכם להזיל דמעות, אך אני בחרתי בשתים מהסצינות האהובות עלי.
סצינת הזגג ועוזרו
סצינת הבריון של השכונה
בסרט הבהלה לזהב הסצינה המנצחת היא אכילת הנעל. דיר בעלאק אל תנסו לבשל ולאכול את נעליכם. כיום הנעליים עשויות מפולימרים רעילים.
סצינת אכילת הנעל
הסרט הדיקטטור הגדול הינו הטוב שבסרטיו. אביא ארבע סצינות בל נשכחות. שאני נהנה לצפות בהם שוב ושוב.
טייס יהודי
גילוח במקצב מחול הונגרי
אני על הגובה
אכול כפי יכולתך
ולסיום עוד סצינה מופרעת בה צ'פלין מחליק בוירטואוזיות על גלגיליות.
מה ההבדל
בין מותר לאסור בכפר הגלובלי שלנו? הבוס הראשון שלי שהיה "יקה פוץ" מכר לי
לפני כמה עשרות שנים את התיאוריה על ההבדלים בין מותר לאסור. בגרמניה מה שאינו מותר בפירוש - אסור!
באנגליה מה שאינו אסור בפירוש - מותר!
בישראל מה שאסור בפירוש - מותר!
אין לי ספק שהזלזול בחוק מתקיים בגלל ה DNA היהודי, שאינו מפנים עדיין שזוהי מדינתנו מזה שבעים שנה וכבר לא צריך לרמות את הפריץ. "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). אתמול יצאתי לדוג דגים לשבת הגעתי לכאן ונתקלתי בשטח מגודר עם שלטים מאירי עיניים.
מבט מרפרף על דייגי המרינה הכחולה - אשדוד
שאלתי
עובר אורח, שהגיע עם תיק חכות והתאכזב למראה הגדר שמנעה ממנו יום דיג.
ומיהם הדייגים שבכל זאת דגים כאן, פרט לשני המצולמים היו מפוזרים עוד
כחמישה דייגים, "אלה, מאפיונרים".
דייגים במרינה - אשדוד
איני מבין לשם מה בכלל תולים שלטים האוסרים משהו כמו "אל תדרוך על הדשא" אם אין כוונה לפקח עליהם? אוקצור
עזבתי את המקום מאוכזב, שלא הצלחתי להוכיח לעצמי שאצליח לדוג שלושה דגים
לשבת. נכנסתי למרכול קניתי לי שלושה דגים ושבתי הביתה לצפות בערוץ נשיונל
גיאוגרפיק, על דייגים אמיתים שדגים דגי ענק.
לסיום הבאתי את אחת הסצינות הנפלאות עם לואי ד'פינה ששזוכה בתחרות דיג של יום א' - אל תחמיצו.
לואי ד'פינה ובורביל באזור אסור לדיג......
טוב לדעת שישנן גם נשים דייגות
זושה יצאה לדוג הטילה את החכה והתיישבה לקרוא ספר.
עד מהרה הופיע במקום שוטר ממשמר החופים, "בוקר טוב גברת. מה את עושה?"
"קוראת", אמרה זושה, "אתה לא רואה?"
השוטר: "את נמצאת באזור אסור לדיג".
זושה:, "אני לא דגה אני קוראת ספר?"
שוטר: "כן, אבל יש איתך את כל הציוד הדרוש לדיג, אאלץ לקחת אותך לתחנה ולקנוס אותך."
זושה: "אם תעשה זאת, אתבע אותך על ניסיון לאונס!"
"אבל אפילו לא נגעתי בך!", ענה השוטר בתדהמה.
זושה:"את זה תספר לשופט, יש לך את כל הציוד הדרוש…"
אישה שעולה לאוטובוס עם כלבה והנהג אומר לה: "מותר אסור, אסור מותר".
המחאה החברתית חוזרת כך מבטיחה לנו דפני ליף,
אשר הביאה את יאיר לפיד לכנסת וכן את שתי הקולגות שלה סתו שפיר ואיציק
שמולי שהשתחלו לרשימת העבודה. כמובן שחזרה על מחאת האוהלים כמו בקיץ 2011
תהיה בדיחה. הממשלה מרחה את ראשי המחאה בהקמת ועדת טרכטנברג וכמובן שפרט
לכמה נהנתנים שקפצו לביצה הפוליטית כלום לא השתנה.
נזכרתי בסרט הנפלא רשת שידורNetworkעם פיטר פינץ' והבאתי לכם את הסצינה אני כועס
שמביעה את הרעיון שעומד מאחורי המחאה החברתית. ממליץ לכם לצפות בסרט, גם
אם ראיתם אותו בעבר. עלילת הסרט היא העלאת הרייטינג של רשת טלביזיה כושלת,
כמובן שפיטר פינץ' חושב מחוץ לקופסא וסוחף אחריו מיליוני מאזינים. אחד
הרעיונות שהוצגו בסרט הוא דינמיקה קבוצתית בה קריין הטלביזיה פיטר פינץ'
מנסה להניע את הצופים לצרוח, עד שהרעם יגיע לאוזני הפוליטיקאים. בארגנטינה
ובדרום אמריקה השתמשו המפגינים במכסי סירים כמצילתיים, אך כיום עמודי
הפייסבוק והטוקבקיסטים צורחים ומצטלמים והפוליטיקאים בשלהם. תביטו סביבכם
במרבית ארצות אירופה המצב על הפנים. אחוז האבטלה הולך וגואה, מחירי המזון
(מחירי הסחורות) הולכים ועולים. טרור על אש נמוכה מסתובב ברחבי הערים, אך
למרות המחאות אף ממשלה לא שינתה את גישתה.
הבאתי כאן בתרגום חופשי את הסצינה אני כועס איני
צריך לומר לכם שהמצב גרוע, רבים מכם מובטלים או שיהיו בעתיד הקרוב
מובטלים. הפושעים והנוכלים מסתובבים חופשי ברחובות ואף אחד אינו יודע לטפל
בהם. אנחנו יודעים שהאויר מזוהם ושהמזון שמוכרים לכם רווי קומבינות ואנחנו
יושבים בבית וצופים במהדורות החדשות ושומעים רק על רציחות, תאונות ומלחמות
אזרחים. כולנו יודעים שהמצב חמור וכל מה שאנו מבקשים הוא אנא, לפחות תנו
לנו להנות בסלון. אני לא אניח לכם, אני רוצה שתשתוללו מכעס. איני רוצה
במהומות ובהפגנות ברחובות, אל תכתבו לח"כים שלכם, מפני שאיני יודע לומר לכם
מה לכתוב. איני יודע כיצד לטפל בתקציב המדינה, באבטלה, בחינוך ובבריאות
וכמובן לא בניהול הצבא. כל מה שאני יודע שכולכם כועסים אם כך עליכם לומר: "אני כועס ואיני מוכן להשלים עם המצב. אני בנאדם לעזאזל, לחיים שלי יש ערך" לכן אני מבקש מכם שכולכם תקומו כעת, תגשו לחלון, תפתחו אותו, תוציאו את ראשכם החוצה ותצרחו במלוא הכח "אני כועס ואיני מוכן להשלים עם המצב".
בואו ננסה להתארגן מפה לאוזן, מסמרטפון לסמרטפון מפייסבוק ומטוויטר כך
שאחת לשבוע במוצאי שבת בשעה 20:25 נצא כולנו לחלונות ולמרפסות ונצרח "אני
כועס ואיני מוכן להבליג יותר" או כל נוסח אחר, תפרקו את הכעסים שלכם חזק עד
שיחר גרונכם, אולי מר נתניהו וחבורת האפסים שמחרבנת לכם את החיים יתחילו
לעבוד בשבילכם. אוקיי אם לא יעזור, נעבור לצרוח מדי יום בשעה 23:55
