פארקור פרים

השבוע קיבלתי סרטון "קופצים מעל פרים" זה מעין פארקור מול פר שמסוגל לשסע את בטנו של האקרובט שמבצע סאלטות מעליו. כמובן שבניגוד למלחמת הפרים המסורתית, כאן הפר לא מסיים את חייו בתום ההצגה.

בסיימי לצפות בסרטון, ראיתי סרטון נוסף על ריטואל המתרחש באחד המחוזות הנידחים באתיופיה שם במהלך טקס ההתבגרות הנערים מבצעים משחק "חמור ארוך" אך הם קופצים מעל שבע פרות רזות.
אזהרת צפייה - הסרטון מציג נער שקופץ עירום ומיועד רק לאלה מכם שאינם חוששים לצפות בעינים  של אנתרופולוג חובב. קישור

בסרטון נוסף על אותו שבט, אנו נצפה בטקס הצלפת זרדים בנשות השבט.
אזהרת צפייה -(לאחר הדקה העשירית מתחיל טקס קפיצת הנערים מעל הפרות, הנערים עירומים)  קישור.

כעת הסתקרנתי וחיפשתי עוד סרטונים בהם מחלקים הצלפות לנשים, כנראה ניתן לצפות באינטרנט השחור או בתשלום בסרטוני BDSM אבל במדינות בהן ישנו רוב מוסלמי חוקי השרעייה מאפשרים לבטלנים לחזות בגזרי הדין כמעט מדי יום.
צעירה אינדונזית חוטפת 20 הצלפות על שזלזלה בלבושה.

נשים טאמיליות בסרילנקה חוטפות הצלפה ככה סתם מידיהם של כמרים סאדיסטים

נימוסים זה ענין של גיאוגרפיה

  נימוסים והליכות מסביב לעולם כפי שראיתי וחוויתי. מרבית הגברים נוהגים לשתות בירה והרבה. אחרי שתיית ליטר בירה, מערכת העיכול שלנו מייצרת קומפרסיה ובד"כ השתיין משחרר שורת גיהוקים (גרעפסים). ניחא לשמוע מסביבכם גיהוקים בפאב אפלולי, זהו חלק מהסצינה של הבליינים. אך אישית נתקלתי בתופעה של גיהוקים במקומות העבודה באנגליה ובדרא"פ, עבדתי גם בארה"ב בניו יורק אך מעניין באמריקה לא מגהקים במשרדים. כבר ביום העבודה הראשון שלי במשרד ביוהנסבורג, שמעתי מסביבי גיהוקים בתדרים שונים. מימיני ומשמאלי העובדים שחררו לחצים, בה, בההה, בההההההההההההה אני מסתובב ימינה ושמאלה מביט בכוון המשוער ממנו הגיעו הגרעפסים והמגהקים הנחמדים, ממשיכים לעבוד כאילו כלום. העובדים לבושים טיפ טופ, כולם מעונבים, מסריחים מאפטר שייב שמנסה לחפות על ריח גופם שמפיץ מולקולות של כוהל עצים. נכנסתי להלם בשבוע הראשון, אח"כ כבר התרגלתי.
  כמובן שאפח'ד מהעובדים לא הזמין אותי בסיום יום העבודה להצטרף אליהם לפאב. בערב שוחחתי עם ידידי מוטי שהגיע לעבוד בדרא"פ במשרדי דה בירס שנה לפני והוא סיפר לי כי אצלו במשרד העובדים גם מגהקים וגם "תוקעים" נודים. העובדים באנגליה ובדרא"פ נהגו אז לשתות מדי ערב מינ' שישית פחיות. ובהזדמנויות חגיגיות הם היו עורכים תחרויות שתייה שבמהלכן הם היו מגירים לתוכם תריסר פחיות והצ'מפיונים שלוש שישיות ואפילו שני תריסרים.
   נזכרתי בגשש הבידואי שהסעתיו לכפרו בגליל והוא הזמין אותי (באישית לוחצת) להשתתף בחאפלה. הוא הזהיר אותי שאני חייב לכבד את הנוכחים בתום הארוחה בגיהוק, במהלך הארוחה לא היתה סודה, קולה ולא כל שכן בירה. אבל עשיתי להם את הכבוד אולי בגלל קופסאות הלוף והתירס המתוק שהסתובבו אצלי במערכת. אצל הבידואים בגליל אכלו אז באצבעות הידים אך את הצלחות האישיות הם העמיסו עם מצקות ומלקחיים מעץ.

השמעת קולות יניקה בזמן גמיעת מרקים ונודלס נחשבת לגסות במערב בעוד שבמזרח ההתנהגות הטבעית נחשבת כמחמאה לטבח או לבעלת הבית.


בארצות המזרח בהן אוכלים עם אצבעות הידיים, השמרו מלאכול עם יד שמאל שנחשבת לטמאה.
בסין יש להותיר מעט מהמנה ע"מ לכבד את המארחים.

האמריקענרים בפונדקי הדרכים אינם נוהגים בנימוסי שולחן, אני נהנה לראות אותם אוכלים עם מזלג בידם הימנית בעוד שבאצבעות ידם השמאלית הם דוחפים את האפונה/פירה/בשר ומלקקים את האצבעות.

   לסיום הבאתי כאן פאנץ'ליין משולחן הנימוסים הבריטי, "נו אלבואוז און דה טאבל"

It’s only around 60 years since                         

* Pasta had not been heard of*                                      
 * Curry was an unknown entity*                                      
                     * Olive oil was kept in the medicine cabinet*                                      

                      *However, there was one thing that we

                             never ever had on our table - ELBOWS                      

 על הוולגריות בסדרות ה TV ובקולנוע 

  האמריקענרים מצוידים מקטנותם בארגז כלים של "נימוסים לבנים" אחד מהם הוא החיוך הרחב והליקוק "האב א נייס דיי". 
אך אבי תמיד הציג לי את הפאן השני שלהם הנחת רגליהם על השולחן, במיוחד אם על אותו שולחן מגישים מדי פ'ם דברי מאכלות ומשקאות. בקולנוע האמריקאי תראו את הביריונים (נשים מעולם לא הניחו את רגליהם על השולחן) מניחים באדנות את הרגליים וזהו בעצם מסר לצופים שמחקים את גיבוריהם. 

לאחרונה שמתי לב לסצינה וולגרית (בעיקר בסדרות הטלוויזיה) הקשורה בשולחנות, בעיקר אם מדובר בשולחנות אוכל. הזכר מושיב את הפרגית על השולחן ומתקתק אותה ושוב המסר הזה מועבר לצופים, תנסו גם אתם את האפילוג של הקמא סוטרא בביתכם.  

איך יוסי בנאי שר "מילה גסה - היא פרנסה" כך גם בסרטים האמריקאים (בסרטים האירופאים, כמעט ולא) בכל משפט שני מושחלת אמירה וולגרית (פאק יו, מאדר פאקר, שיט וכיו"ב) השחקנים אמנם חנוטים בחליפות ועניבות אך מנבלים את הפה כמו ערסים שסיימו את עונתם הראשונה בכלא. אולי בכדי למלא עוד חמש דקות בתסריט, אך הצופים מחקים אותם וכך השפה הברוטלית חודרת לכל פינה. אותי זה מעצבן.

זכרונות מאפריקה

   בשנים 60-62 ראיתי לראשונה שחורים לבושים בחולצות לבנות וחליפות חומות. בשנים אלו מדינות רבות באפריקה קיבלו עצמאות וחלקן קשרו יחסים דיפלומטים עם ישראל. מדינת ישראל העניקה להם הדרכה חקלאית, בטחונית וכך הגיעו משלחות של מורים, חיילים וחקלאים לישראל. את אפריקה תיארתי לעצמי כג'ונגל אינסופי שתחום בין שני מדבריות סהרה בצפון וקלהרי בדרום.
    דודי נאג'י היה באותן שנים סוכן ראשי של חברת ליילנד למשאיות ואוטובוסים במערב אפריקה. יום אחד אעלה את סיפוריו בספר, אך הפעם אחלוק עמכם שני סיפורים מאפיינים.
  הדרכים בניגריה והארצות הקרובות היו דרכי עפר משובשות, את המשאיות המובילות היו מעמיסים כמו אצלנו בישראל ב 50% מעבר לכושר הנשיאה. הטמפ' הגבוהות והנהגים השחורים גרמו לנזקים במנועים. הנהגים המשיכו לנהוג במשאית למרות שעון מד החום וצופר האזהרה שהתקינו להזהיר את הנהג לעצור לקרר את המנוע ולמלא מים. שום דבר לא עזר, נהגי המשאיות שרפו את המנועים שרתחו. יום אחד הגיע מהנדס אנגלי הצטרף לנסיעה עם נהג שחור ופתר את הבעייה.

  הנהגים השחורים הולכים יחפים ולכן גם נוהגים יחפים. המהנדס הוסיף צינורית מהרדיאטור (מצנן מים) לתא הנהג מעל דוושת הדלק. כעת הנהג שהמשיך לנהוג כשהמנוע רתח, חטף זרם קיטור שהסביר לו שיש להוריד את הרגל מדוושת הגז. לאחר הוספת השינוי במשאיות, נגמרה שריפת המנועים.
  חברות בנייה החלו להקים פרוייקטים ברחבי ניגריה, עשרות אלפי שחורים הועסקו בחברות בריטיות, אמריקאיות ואפילו סולל בונה נכנסה לתחום. כשהחלה מלחמת ביאפרה, פסקו ההשקעות וחלק מחברות הבנייה פשטו רגל. אחד ממנהלי העבודה של סולל בונה הציל את סולל בונה מפשיטת רגל. הוא אסף אליו כמה ראשי שבטים מקרב העובדים שילם להם בדולרים ובאבנים יקרות והם הכריזו שביתה. השביתה נמשכה כשנה, כמובן שהעובדים לא קיבלו סנט אחד לא מסולל בונה ולא מראשי השבטים שלהם. כשמורדי ביאפרה נחלשו חודשו ההשקעות וסולל בונה קראה לעובדים לשוב לעבודה.

חוויות ממצרים - בשנת 1977 נחת אנואר סאדאת בישראל והתאפשר לנו לבקר לראשונה במצרים ללא מדים ונשק.

   בסוכות 1981 הייתי אמור לטייל במצרים בטיול מאורגן אך רצה הגורל וסאדאת נרצח ב 6/10/81 ומרבית משתתפי הטיול חששו מהמהומות שעשויות להתחולל וביטלו את השתתפותם. בפסח 1982 הגענו למצרים לטיול עומק. מכל החוויות אחלוק עמכם רק שלוש אנקדוטות. לאחר הביקור בפירמידות ובסביבה הגענו לשוק חאן אל חליל. מרבית הקבוצה התנפלו על הדוכנים ורכשו מזכרות בכמות שסיכנה את המרחב באוטובוס שלנו. אני ועוד נוסע (הגענו סוליטו) הלכנו לחפש מסעדת דגים. אני דובר כמאה מילים בערבית ובמסעדה לא ידעו אנגלית או עברית אבל הסתדרנו.
בקשנו סאמק (דג) המלצר הוליך אותנו לבריכת דגים ליד המטבח, שלה דג ענק תפס אותו קרבו לפיו והכניס לו ביס בראש. הראה לנו את הדג וכמובן אשרתי לו כפי שאני מאשר לסומלייה שמגיש לי בקבוק יין. הארוחה היתה מצוינת אך תמונת המלצר שנשך דג נמצאת עמי.
   נסיעה בקבוצה מאורגנת יש לה הרבה יתרונות ביחוד במדינות כגון מצרים, מאידך יש גם חסרונות. בגלל תאוות הקניות של נשות ישראל, התעכבנו והגענו למוזיאון קהיר בשעה 16:17 ושעת הסגירה ב 17:00 התחננו למדריך שישלם בוחטה לשומרים שיאפשרו לנו לבלות במקום עוד שעה, כלום לא עזר. אוקצור חלפנו ביעף על פני אוצרות מצרים, הבטחתי לעצמי שעוד אשוב לקהיר רק בכדי לבקר ולהנות מהמוזיאון, אך לא ממשתי זאת.
   בלילה נסענו ברכבת הלילה קהיר-אסואן נסיעה של כ 1000 ק"מ כל הדרך עברה בשטחיה החקלאים של מצרים, מזל שלא טסנו. אוקצור בלילה לנו במלון באסואן שבו התרחשה חלק מהעלילה המסתורית "הרצח על הנילוס" ישבנו על כסאות נוח על גדת הנילוס, קרירות המים והבריזה גרשו את הברחשים. המלצרים ריחפו בינינו עם מגשים עמוסים בדברי מתיקה ומשקאות ואני הרגשתי כחלק מהעלילה. למחרת הסתובבנו בשוק של אסואן הסוחרים כנראה ראו לראשונה בחייהם ישראלים או יהודים. "מין איפו אתם?" שאלו אותנו, מישראל ענינו במקהלה. "שו האדה ישראיל?". וסכר אסואן הוא מדהים בגודלו הודעתי למיסטר ליברמן שיסע לבקר לסכר אסואן ולהתרשם מעוצמתו. לפני שהוא מברבר על הריסתו. המצרים שנתקלנו בהם במלונות, בשווקים ובאתרי התיירות מעולם לא נפגשו עם ישראלים ואף  לא ידעו היכן ישראל נמצאת. אולי כי אצלנו אין תעשיית סרטים שמעניינת אותם. אוח הסרטים המצרים ששודרו בימי שישי אחה"צ.
   מאסואן נסענו באוטובוס עד לוקסור. הכביש ארוך ושומם מדי כחצי שעה מגיעה משאית או שיירת משאיות ממול. אמממה הנהג המצרי יש לו עוזר נהג שאחראי על הזמבורה (צופר) כשהנהג מבחין בנקודה שחורה באופק הוא מורה לעוזרו לצפור וכך אולי כעשר דקות הוא צופר וצופר עד להופעת הרכב הבא. כמובן שגם נהגי המשאיות ממול משתתפים במשחק הצפירות.

שיעור בסינית

  אל סין ותרבותה התוודעתי לראשונה כילד מצפייה בסרט האדמה הטובה עפ"י ספרה של פרל בק. לאחר שנים, קראתי את כל ספריה שתורגמו לעברית. בספריה היא מעבירה לקוראים בצורה ריאליסטית את ההיסטוריה הסינית של ראשית המאה העשרים. סין נראתה לי באותם ימים, מדינה פרימיטיבית, שכל תושביה עסוקים מצאת החמה עד שעות החשיכה, בליקוט ספל אורז בכדי למלא את רעבונם וחליטת תה בכדי להרוות את צמאונם. בלימודי ההיסטוריה, ספרי ההיסטוריה הדגישו את תקופת מלחמת האופיום שהכניסה את סין לתרדמת של כיובל שנים. בדמיוני ראיתי את הסינים יושבים עם מקטרות האופיום הארוכות ושקועים בעצלות מתוקה. מי היה מאמין, שתוך מאה שנה תהפוך סין לבי"ח של העולם ותאיים על מאות מיליוני אזרחי המערב שאיבדו ויאבדו את מקור פרנסתם.
הסרט האדמה הטובה - הטריילר


תוך כתיבת הפוסט הסתבר לי שספרה האדמה הטובה זכה לתרגום מחודש, מומלץ. אשמח גם לצפות פעם נוספת בסרט בקולנוע (איני חסיד של צפייה של סרטים ביוטיוב) .

בתרבות הישראלית ציירנו לעצמנו את הסינים כמסכנים ולעגנו להם.
היינו שרים
שניים סינים
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
ביצוע https://www.youtube.com/watch?v=YXqi0aGzjvA
השיר העברי תורגם משיר הילדים הגרמני שלושה סינים עם קונטרהבאס
https://www.youtube.com/watch?v=9C2cLTif4QU

תה ואורז
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
כָּל מִינֵי קַדַּחַת.
(שלונסקי נזקק לסין רק בגלל שמתחרז עם חמסין)

במלחמת קוריאה הוכיחו הסינים לאמריקענרים את יכולתם הצבאית, בעיקר לאור העובדה שרק לפני עשרים שנה יפן כבשה את סין כמעט בלי התנגדות. המשטר הקומוניסטי בראשות של היו"ר מאו דצה דונג הכניס את סין למאה העשרים תוך חמש שנים.

מאו מכריז על ייסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949

   לאט לאט נפתחנו להכיר את מאו ומשנתו (הספרון האדום שהיה התנ"ך הסיני) "גם מסע של אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן", כמדומני שמיוחסת לו האימרה שבמלחמה גרעינית מול המערב הוא מוכן לספוג 300 מיליון קורבנות בכדי להביס את המערב. מאו הורה לסינים להקטין את שיעור הריבוי הטבעי ואסר להוליד מעבר לילד אחד ובאזורים הכפריים שניים כאשר נולדה בת (הכפריים נהגו לחסל את בנותיהם בכדי לאפשר הולדת זכרים). כמה שנים לפני מותו התעמולה הסינית שרה שירי הלל לבריאותו של היו"ר. הציגו  אותו לעיני כל "שוחה" בנהר היאנגצה הגועש. ואז יום אחד היו"ר עבר מן העולם והחליפו אותו מנהיגים שפתחו את החומה הסינית, פעם נוספת לאיש הלבן. הנשיא ניקסון היה הראשון שדפק על דלתם של הסינים ב"דיפלומטית הפינג פונג". משחקי הפינג פונג בין הסינים לאמריקענרים, הפשירו את חומות החשדנות בשנת 1971.

   לאחר מלחמת ששת הימים נפגשנו לראשונה עם מוצרים תוצרת סין שהופצו בשווקי הגדה. היו אלה בעיקר צעצועי ילדים פרימיטיבים ומיליוני עפרונות גרועים. באותם שנים לא זכינו עדיין למוצרי טקסטיל סינים בארץ. בביקורי בארה"ב נתקלתי אז לראשונה בביגוד הסיני שהחל להציף את שווקי ארה"ב.

  ידידי הקנדי עבד עם הסינים מראשית שנות השמונים. באותה תקופה, כל הסינים לבשו מדים אחידים (מדי אתא סינים). בין היתר הוא הגיע למחנות צבא ושם נפגש עם קצינים מאד בכירים. ידידי סיפר שבתחילה לא הצליח להבין מי הוא הגנרל ומי הלויטננט, אף קצין לא ענד דרגות!!. אז איך בכל אופן נותנים כבוד לבנאדם? הסינים התחכמו ליו"ר באמצעות עטים. לגנרל היו כעשרה עטים תקועים בכיס חולצתו, לקולונל כששה עטים, למייג'ור שלושה עטים והחפ"שים כנראה החזיקו את העטים בכיסי המכנסיים.

   כעת הגיע הזמן לחלוק עמכם, כמה אנקדוטות מביקורי הראשון בסין לפני כעשרים וחמש שנה. כבר ביום הראשון יצאנו לגן החיות בבייג'ין בכדי לראות את הפנדות. נו בני אדם זקוקים לשירותים, השירותים הציבורים בגן החיות באותם ימים היו חצר מרוצפת בטון ובתוכה מספר תעלות ארוכות ברוחב של כחצי מטר ללא כל פרטיות השירותים היו נקיים יחסית. היתה הפרדה בין גברים לנשים. האזרחים/יות הפשילו את בגדיהם וכרעו על רגליהם כשכל רגל על אחת מגדות התעלות. הסצינה התרחשה בשירותי הנשים, שם הנשים הסיניות הסתקרנו למראה הנשים הלבנות שכנראה נתקלו בהן לראשונה וכמה סיניות אמיצות כרעו והציצו לישראליות בכדי להבין כיצד נראית האינסטלציה של הנשים הלבנות. ה"מרגלות" הסיניות פצחו פיהן בהתלהבות וחלקו את המידע עם כל הסיניות תוך בצחקוקים ביישנים. לעומת זאת בבתי המלון בהן התאכסנו ובמסעדות אליהן נכנסנו השירותים היו מערביים עם שרתים סינים שהעניקו לנו כבוד מלכים.
   לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור ערב בקרבת המלון. רחובות חשוכים, פנסי רחוב במרחק גוש בנינים זה מזה. בכבישים נעים אלפי רוכבי אופנים בלי פנסים, בלי מחזירי אור, מצלצלים כמו עטלפים בפעמוני היד. מדי זמן חולפת על פנינו מכונית בלי אורות או עם תאורת "עיני חתול". המדריך המקומי הסביר לנו שסין חוסכת באנרגיה?. עברנו על פני בתים פרטיים, בחצות כל בני המשפחה ערים, מכונת תפירה (ידנית) מטרטרת. כאן בטח תופרים את חולצות המשי שתקנו מחרתיים בשווקים. בגלל החיסכון באנרגיה, בית המלאכה הביתי מואר בנורה בודדת של כ 15W אז יש פלא שאתם קונים חולצה במידה S אך על המדבקה רשום XXL?. דוכני אוכל שמסביבם מתגודדים המוני סינים שאוכלים 24 שעות ביממה. אוכל רחוב הינו אחת מצורות הבילוי המועדפות על עמ'ך. שבנו למלון, ישבנו על הבר הזמנו משקאות ולידינו יושבים ארבעה יאפים סינים שנראו לי כבני 25-30 עם בקבוק וויסקי יקר (כ 200 דולר, המלצר ניסה למכור לנו גם כן). מועדוני קריוקי היו אז באופנה אך שרו שם רק בסינית.

  ביום שלמחרת, נסענו לאחד מאתרי התיירות של החומה הסינית. החומה בטווח נגיעה הדהימה אותנו בממדיה. אך אין לי ספק שזו אינה החומה האותנטית אלא חומה "הוליבודית" ששופצה לצורכי תיירות. מרבית חברי הקבוצה עטו על הרוכלים שדוכניהם היו באיזור. המו"מ עם הסינים שאפח'ד מהם לא הבין מילה באנגלית וכמובן שלא בעברית היה מהיר. חיסלנו להם את כל מלאי חולצות "המשי" הראשונים שלמו 80 רנמינבי(כשמונה דולר), אח"כ ירדו המחירים עד שחכמולוג אחד כופף את הסינים ל 20 רנמינבי (שני דולר) לחולצה וכולם קנו, הגיע רוכל שהציע ב 15 ושוב נשלפו הדולרים ואיזה "בנקאי" סיני זריז המיר את הכספים והישראליות קנו וקנו. בערב יצאנו לשוק המשי ושוב קנינו בלי הכרה.
   כאן אגיע לאנקדוטה שלי. הרוכלים הסינים בשוק המשי הינם קרציות שנדבקות למטיילים שלא נותרת בפניהם ברירה אלא לקנות ולקנות בכדי להביא את סין הביתה. הסינים כאמור לא ידעו אנגלית והמו"מ עמם התנהל באמצעות מחשבון. הסיני לוחץ על 200 ופראייר לוחץ על 100, אוקצור הסינים כך הסבירה לנו המדריכה המקומית נהנים מהמו"מ תרתי משמע. למרות שלעיתים גם אם תשלמו 200 כפי ששלמו התיירים האמריקענרים עדיין הרווחתם לעומת המחירים בארה"ב ולא כל שכן בישראל, אך למה לא להתמקח. נו כאשר שאלתי את הסיני כמה זה? הוא תקתק על המחשבון 100 כתבתי לו בכוונה 150 הסיני היה המום!! אז הוא כתב 80 ואני משיב לו 180 וכך הוא יורד ואני עולה!! כמה מחבריו בדוכנים הסמוכים הצטרפו לראות מה יקרה נו בסוף שלמתי לו 20 דולר וקניתי ממנו מזוודה מלאת מזכרות. תכונה נוספת של הרוכלים הסינים היא לדחוף את הידיים והעינים לתוך ארנקכם בעת התשלום. אסביר זאת, נניח שסגרתי עמו על 20 דולר ואני עומד לשלם לו הוא קולט שיש לי עוד כמה שטרות הוא מצביע על שטר נוסף ומסביר לי שיתן לי עוד חצי חנות.
   ביום השלישי הגענו לכיכר 天安門廣場 (כיכר טיאנאנמן), הגודל מדהים, הסיפורים על ההפגנה האלימה שהתרחשה רק שנתיים לפני היו טריים וכך כמדומני גם כתמי הדם. בקרנו בבנין הפרלמנט, עברנו על פני גופת היו"ר מאו ובקרנו לסיום בעיר האסורה. ושוב אני מגיע לחוויה החזקה ביותר שהותירה בי סין. בערב החלטנו מוישה ואנוכי לצאת מהמלון לכיכר ולראותה בלילה שכרנו מונית מהמלון ושוב הנהג אינו יודע אנגלית אך הראינו לו את הפתק שפקיד הקבלה רשם לנו וכך הגענו לכיכר. בחזרה החלטנו לנסוע בתחתית, באותם ימים השילוט היה בסינית בלבד. אז הבנתי שאנו אנאלפאבייתים גמורים למזלנו סטודנטים עזרו לנו לעלות לרכבת הנכונה ואף התנדבו לנסוע עמנו עד שנגיע לתחנה שקרובה למלון.
מקור
מומלץ לצפות במפגין שעצר את טור הטנקים בכיכר טיאנאנמן 1989
https://www.youtube.com/watch?v=YeFzeNAHEhU
>מה קרה למפגין שעצר את טור השיריון ב 4/6/1989

   בכל יום בקרנו בשלוש אטרקציות ובנוסף דחפו לנו ביקורים בחנויות המפעל בכדי לסייע לכלכלת סין. באחד הימים בקרנו במפעל שמייצר בדי משי. חלק מהמפעל הינו מבנה אותנטי שמדגים את תהליך ייצור המשי שבו פקעות הגלמים מוכנסות לאמבטיות מים רותחים ובהמשך מכונות טוויה סוללות את חוטי המשי הדקיקים ועד לנולים שאורגים את בדי המשי. התהליך מרשים, אך כמובן חולצות המשי הזולות שבחנויות ובשווקים עשויות מבדי משי סינטטים ואותם חנות המפעל מוכרת לתיירים התמימים במחירים מופקעים, אך תמורת חווית הקנייה אני ממליץ לרכוש בחנות המפעל בביקורכם הבא בסין. גם הרקמה הסינית (השקופה) הינה מלאכת מחשבת ושוב עשרות נערות יושבות ורוקמות ידנית כהדגמה לתיירים אך ראיתי את האולמות הענקיים בהן מטרטרות עשרות מכונות רקמה ממוחשבות ומייצרות את תמונות הרקמה שנראה לי שכבר אינן באופנה. ישנן תמונות שמכל צד רואים מראה אחר, יפהפה אך קיטשי.

אחד השירים האהובים עלי  Monty Python - I Like Chinese 

דודי שמעון שנמלט במלה"ע השנייה מפולין לשנחאי דרך ברה"מ. לימד אותי בילדותי את השיר בסינית על תפוז סיני קומקוואט, שהיה גדל בחצרו ומדי שנה, אמי הכינה ממנו קונפיטורה. את השיר לא הצלחתי למצוא, ביוטיוב אולי אתם מכירים? אז הנה קליפ סיני נופת צופים.

我的少女時代 Our Times】Movie Theme Song -

                  田馥甄 Hebe Tien《小幸運 A Little Happiness》Official MV

https://www.youtube.com/watch?v=_sQSXwdtxlY&list=PLCeAl6UQGbsz1o6UskrjoiGECD4RfNz3Y

מומלץ לצפות בסרטון הבא בו הצבא הסיני צועד במצעד הראווה. אורכו של הסרטון שש דקות, בחלקו הראשון (שלוש דקות) תראו את החיילים והחיילות (איזה יפות) צועדים בסך. בחלקו השני תראו את הטריקים בהם נוקטים רס"רי המשמעת בכדי לגרום לים הסינים לזרום, תנסו זאת על חיילי וחיילות צה"ל.

כמה תובנות שרכשתי על הסינים:
*פעם היו שני סינים כיום יש מיליארד.
**קשה לשפוט את גילם של הסינים, על כן כדאי להוסיף להם שלושים שנה.
***הסינים מאושרים בחלקם, הם אינם זקוקים לגילוח ומריטת שיער.

מתנגד המשטר בסין זוכה פרס נובל לשלום נטמן בים סין
תודות ליעקב אחימאיר מגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 11. האייטם הראשון היה סיפור מותו של ליו שיאובו שהיה מעין דון קישוט שלחם בטחנות הרוח הגדולות בעולם. תודה גם לויקיפדיה שעדכנה את הפרטים.

  Liu Xiaobo R.I.P

טיפ למתכננים טיול לסין.
תסעו רק לבייג'ין (מינ' חמש לילות) ומשם להונג קונג ורצוי לשלב באותה נסיעה גם את סינגפור. ביקור בכל האתרים התיירותים המסורתים של סין כגון אתר חיילי הטאראקוטה, ערי גן העדן, הבודהה הגדול החצוב בסלע, שיט על היאנגצה ועוד הינם בזבוז כסף וזמן.

נפגשתי עם טייסי קרב

   בתחילת שנות השבעים עדיין הייתי חולה הגה בדרגה גבוהה. אבי הציע לי תרופה שבד"כ הצליחה לרפא את כל חולי ההגה הישראלים. לנסוע לשלושה חודשים לחו"ל ולנהוג באוטסטרדות של גרמניה ואיטליה (שם לא היתה מגבלת מהירות באותם ימים). קל מאד היה לאסוף עוד שלושה חולי הגה כמוני ולנחות בפרנקפורט. דודו של פיני שהיה תושב פרנקפורט, קנה עבורנו אופל סטיישן, צייד אותנו במפות אירופה והמלצות על מסלולים בגרמניה ומעבר לסקנדינביה. אך אנו החלטנו שאנו חייבים לנהוג גם במכוניות עם הגה ימני וכך נקבע המסלול גרמניה, צפון צרפת, אנגליה וסקוטלנד.
   אחד ממסלולי הטיול המומלצים היה לאורך נהר המוזל, מקובלנץ לטרייר. התקופה היתה חודש אוגוסט ונתקלנו בבעיית מציאת מקום לינה. אמנם היו ברשותנו שקי שינה אך העדפנו ללון בצימר.


על הצימרים שבדרך ישנו שלט תפוס או פנוי, לאחר שחלפנו על פני כמה עשרות צימרים שכולם היו תפוסים וכמעט התייאשנו, הגענו לצימר שהמתין ללקוחות.
       
   פיני ואני נכנסנו פנימה ובחדר הכניסה ראינו תמונה של קצין (נאצי?) עם מדליות ומזכרות מוצמדות אליה. שאלתי את בעלת הצימר האם נוכל להתאכסן כאן, "יא, יש לה שני חדרים אחרונים". פיני רמז לי שלא נוח לו ללון כאן, בגלל התמונה. אמרנו לבעלת הצימר שאנו מחפשים צימר זול יותר ואם לא נמצא, נשוב אליה. הסתובבנו לחפש צימר פנוי בכפר, אך הכל היה מלא. שכנענו את פיני שעדיף נאצי מת על פני שינה בשקי שינה עם יתושים מזמזמים ובלי ארוחת בוקר מסודרת. אוקצור חזרנו לצימר, שלמנו ובקשנו את המלצתה על מסעדה באיזור. לאחר גילוח צחצוח יצאנו לקבלה לקבל הנחיות ומפתח לכניסה. בקבלה ישב בעלה ששתה בקבוק יין המוזל והזמין אותנו להצטרף ולשתות עמו. מהון להון, הסתבר שהגבר היה טייס קרב בלופטוואפה במלה"ע 2 והקצין בתמונה היה אחיו שנהרג בחזית סטלינגרד. אמרתי לפיני "נו לא כל תחפושת עם כובע מצחיה היא השטן". הטייס השיכור היה חביב אלינו, אולי בזכות יין המוזל או אולי בזכות מאה המרקים שיאפשרו לו להמשיך לשתות.
  בניגוד לטייסים הישראלים הוא לא התפאר בסיפורי גבורה. אלא הסביר לנו שהוא גרמני גאה שהוא ומשפחתו תרמו למאמץ המלחמתי. בהמשך יצאנו עמו לפגוש את אביו הקשיש שהיה אף הוא טייס קרב במלה"ע הראשונה. בניגוד לבנו, הטייס הקשיש לא היה שיכור. הטייס הקשיש סיפר לנו שבאיזור מעולם לא גרו יהודים ואנו היהודים הראשונים שהוא פגש בימי חייו. נראה היה שהגרמנים הללו לא האמינו שאנו יהודים, כנראה חשבונו לערבים. בקשתי ממנו לספר על המכונות המעופפות שהטיס, אך הוא הסכים לספר רק שיצא למשימות צילומי אויר.
   המפגש עמם הזכיר לי קטע שהיה לנו באוסטריה, שם בעלת צימר סרבה לאכסן אותנו למרות שהשלט הודיע "צימר פריי" בלית ברירה פנינו ללכת ואז היא קראה לנו, התנצלה ושאלה מנין אנו? "ישראל" ענינו. היא שוב התנצלה ואמרה שנראינו לה איטלקים ולאוסטרים,  יש שנאה כלפי האיטלקים.

   בהמשך הטיול הגדול הגענו ערב אחד מאוחר בלילה, לאיזו חווה בצפון אנגליה שם לנו לילה אחד. בבקר בעל הצימר ישב עמנו לאכול את ארוחת הבקר וסיפר לנו שהיה טייס קרב במלה"ע השנייה ואחיו שהיה קצין משטרה בפלסטינה שכנעו להתנדב לטובת היהודים במלחמת העצמאות. הטייס האנגלי התרפק על עברו בעיקר על תקופת מלחמת העצמאות. אחר כך עבר לירדן שם הדריך את הטייסים הירדנים.
אחד מקוראי שלח לי אתמול כתגובה לפוסט את הקישור לאוסף תמונות נדירות מתקופת מלה"ע 2 קישור ממליץ לצפות ולנגוע בהיסטוריה הקרובה רחוקה.
  המטוס בתמונה הינו אחד ממטוסי הסילון הראשונים בעולם התעופה. המטוס פותח במפעלי היינקל. המטוסים הללו יכלו לחולל שינוי מהותי. אך היטלר שהיה שטוף שנאה כנגד בריטניה דרש תצורת מטוסי הפצצה, בניגוד לדעתו של גרינג שהיה מרשל האויריה והבין שמטוסי קרב סילונים ינפנפו את מטוסי בעלות הברית ויעניקו יתרון לגרמניה. מזלנו שהיטלר כפה את דעתו ורק בחודשים האחרונים למלחמה החל ייצור סדרתי של המסרשמיט 262 שהגיע מעט מדי ומאוחר מדי.

Heinkel He-162 "Volksjaeger", propelled by a turbo-jet unit mounted above the fuselage, in Hyde park, in London . (AP Photo)  

ב 1979 הגעתי לבנגקוק בדרכי לנפאל. בערב הראשון, ישבתי במסעדת המלון והזמנתי מרק דגים. המסעדה היתה אפלה אך מוארת בנרות. קערת המרק מגיעה עשירה בנתחים לא מזוהים, אני נוגס בטעות בפלפל אש במקום בחסילון. עיני זולגות דמעות, אני מתעטש. אין ביס לחם לקרר את הלהבות שבפי. אך אני חייב להמשיך לנגוס ולטעום מבשרו של הכריש. הגבר שישב בשולחן לידי לועג לי ושואל "פירסט טיים אין דה איסט?" לך תספר לו שהסחוג התימני והפלפל אש של ישראל הינם בחמש דרגות סכנה מתחת לפצצות הנפל"ם התאילנדיות. איני יודע מה גרם לאמריקענר לספר לי את קורותיו, אולי בגלל שהזדהיתי כישראלי. האמריקענר מספר לי שהוא טייס פאנטום לשעבר, שלחם בויאטנם בשנים 67-69 לפני שהויאטקונג עשו חיים קשים לאמריקאים. הנ"מ (נגד מטוסים) הויאטקונגי הפחיד את הטייסים, שרובם השליכו את מטען הפצצות על מטרות קלות שאינן מוגנות נ"מ או בים. כן כעת הוא מגיע מדי שנה לחופשה של חודש בבנגקוק ונהנה מהחיים.

לילה בתחנת אושווינצ'ים

  יומיים לאחר הפיגוע בתאומים נחתנו בורשה. במהלך סיורנו במתחם העיר היהודית, ליד מצבת הזיכרון לבונקר הפיקוד במילא 18 פגשנו שתי תיירות ישראליות קשישות. התישבנו על ספסל בצל עץ ליד תלולית הבונקר והלנה סיפרה שהיא ילידת ורשה. היא הצביעה על אחד הבתים שממול, בית משנות החמישים שנבנה על הריסות הגטו ואמרה שם נולדתי וגרתי יחד עם הורי.

אתר ההנצחה על תל החורבות שנותר מהבונקר במילא 18 מקור

   פנינה אישה נאה ואצילית נולדה בישראל, ובגיל שלוש נסעה עם הוריה באניה מחיפה לגדנסק לביקור קיץ. הוריה נסעו להציג את הנכדה לסבים והסבתות וכך היא נלכדה בפולין הכבושה. לאחר שנכשלו נסיונותיהם להמלט מפולין הם שבו לורשה ובאחת האקציות הראשונות הם הועלו ונשלחו לאי שם. סבתה של פנינה היתה שחקנית בתיאטרון הלאומי של ורשה ובזכות קשריה עם כמה מהסלבריטים הפקידה את הפעוטה במנזר שבו הוסתרו עוד ילדים יהודים ממשפחות עשירות שתרמו לאם המנזר. הלנה סיימה כיתה א' בבי"ס פולני לפני המלחמה נראתה ארית וידעה להתפלל כמו ילדה קתולית נשלחה לכפר ליד ורשה ושם הוסתרה אצל משפחת איכרים נאמנה. בעקבות הלחצים שהפעילו הגרמנים על הכפריים, הם הכניסו את הילדה לאותו מנזר שבו הוסתרה פנינה. שתי הילדות של אז הועלו ארצה ע"י שליחי הסוכנות שחילצו את הילדים היהודים מהמנזרים ומבתי היתומים.

   מורשה נסענו ברכבת אקספרס לקרקוב שם סיירנו באתרים היהודים ולאחר יומיים בקרנו במחנה ההשמדה אושוויץ. להזכירכם היה זה כשבוע לאחר 11/9/2001 הן ליד האוניברסיטאות בורשה והן בקרקוב התגודדו סטודנטים ומבוגרים הדליקו נרות, שרו שירי סוכנות פולניים והזילו דמעות לזכרם של האמריקענרים שנרצחו בפיגוע מגדלי התאומים. ולי היתה תחושה שאולי אנו בספטמבר 1939 עת פלשו הגרמנים לפולין.
  בביקורנו במחנה אושוויץ הייתי המום מכמות הקבוצות המאורגנות מרביתם תלמידי תיכון מכל רחבי אירופה ואפילו פגשנו קבוצות של תלמידים נוצריים מארה"ב וקנדה. הבכי החרישי של התלמידות מסביבנו גרם אף לי לנגב מדי פעם את עיני. עברנו בין הבארקים(צריפים), נדהמנו מהרוע האנושי שנשמר מאחורי קירות הזכוכית. כמדומני בצריף הראשון או השני היתה תצוגה של אלפי פרוטזות שנאספו מההולכים למות. סיימנו את הסיור ויצאנו אל המונית שהמתינה לנו בחוץ. הנהג הסיע אותנו שניים שלושה ק"מ והגענו למחנה בירקנאו שמדכא בריקנותו.

הסרטון שיחסוך מכם, את השוטטות המיותרת באתר אושוויץ 2 - בירקנאו. 
מחנה ריכוז אושוויץ בירקנאו, אושוויץ 2 במבט מהאוויר

שבנו לקרקוב ונהג המונית הציע לנו לבקר במכרות המלח בווילצ'קה הנמצאים כ 15 ק"מ ליד קרקוב. הביקור במקום מהווה שסתום פורק ללחצים שחשנו בחזה לאחר סיורינו במחנות המוות.
 
  למחרת בערב עלינו על רכבת הלילה (אקספרס) קרקוב - פראג. משך הנסיעה המתוכנן כשבע שעות, היינו אמורים להגיע לפראג כמדומני ב 07:00 הרכבת יצאה מהתחנה, החלה לפתח מהירות ואנו התחלנו לנמנם. לאחר כמחצית השעה הרכבת החלה לבלום ואני מעיף מבט וקורא את השלטים לצד המסילה אושווינצ'ים Oświęcim לבסוף הרכבת עצרה לחלוטין אנו עומדים באמצע הנו - וואר אנו בתחנת אושוויץ Oświęcim. כעת התחיל האקשן, מכל עבר נשמעו צרחות, רקיעות רגלים וטריקת דלתות הקרונות שנפתחו ונסגרו, הלוך וחזור.
עמנו בקרון היתה קבוצת רוכבי אופניים פולנים, צ'כים ואמריקענרים בדרכם למרוץ כלשהו בהרי צ'כיה. הפולנים הסבירו לנו שעם נפילת מסך הברזל, פסקו החיפושים ובדיקות משטרה ברכבות ובאוטובוסים. בפולין אין טרור ולא טרוריסטים. אך הם הזכירו לנו שרק לפני עשרה ימים התרחש הארוע בניו יורק וכנראה זו הסיבה. "פספורטים בבקשה" צרחו השוטרים הפולנים המלווים בז'נדרמים ומוליכי כלבים. איני יודע האם הם חיפשו סמים, או שמא חיפשו טרוריסטים. בכל אופן כולנו הזענו, בכמות כזו של שוטרים מעולם לא נתקלתי. במיוחד רחמתי על רוכבי האופניים. הורידו את כולם מהרכבת עם אופניהם וציודם וערכו בהם ובכבודה חיפוש מדוקדק. השעון מתקתק, כבר שעתיים אנו עומדים וממתינים למה? אף אחד אינו יודע מה עומד לקרות. השוטרים אינם מחלקים מידע אפילו לא לפולנים. לשירותים אסור ללכת, לישון אי אפשר בגלל הצרחות ומצעד בלתי פוסק של שוטרים שחלפו מדי פעם בסיורם לאורך הרכבת.  ושוב פעם דלתות נטרקות טרח, טרח תך ושוב מגיעה קבוצת שוטרים שבודקת את דרכונינו ואת תכולת המזוודות. סופסופ נשמעו צפירות והרכבת החלה לנוע. נסענו אולי כמאה מטר ושוב עצרנו הפעם בלב ים של מסילות. קולות הדלתות הנפתחות ונסגרות בטריקה טראח תך הפעילו אצלי את הדמיון, הרגשתי באותם רגעים כאילו שבתי במנהרת הזמן לשנת  1942 ואנו הגענו בטראנספורט באחת הרכבות למחנות המוות. אחד הפולנים ספר לי בגאווה שאושוויץ היא תחנת הרכבת הגדולה באירופה מבחינת מספר המסילות הנכנסות והיוצאות. כ60 מסילות מובילות את רכבות אירופה שעוברות בצומת אושוויץ.
  אזור התחנה היה מואר באמצעות זרקורים רבי עוצמה שהפכו את חשכת הלילה לצהרי יום. במסילות הסמוכות לנו עמדו עוד כמה רכבות שנעצרו ונבדקו ע"י המשטרה. ושוב עולים שוטרים פולנים שנראו לי כמו אנשי אס.אס בזכות כובעי המצחיה ומגפי העור שנעלו. כמובן ששתקתי כמו דגיג ולא העזתי להתחכם ול"הזביר" להם כי נבדקנו ביסודיות כבר פעמיים. ושוב נשמעו הצפירות והרכבת החלה לנסוע אך מיד עצרה ושוב חזר על עצמו הסיוט. בעיקר של רוכבי האופניים שהפעם רוקנו להם גם את האויר מהצמיגים. לקראת הנץ השחר הניחו לנו השוטרים ויצאנו לדרך עם שוטר שהוצמד לכל קרון. מעבר הגבול בין פולין לצ'כיה היה קלי קלות אולי בזכות נוכחותו של השוטר הפולני.
   הגענו לפראג עיר שבה בקרנו כבר בעבר, בצהריים. גם ברחבי פראג היו עשרות אתרי זיכרון לכבודם של קורבנות הפיגוע במגדלי התאומים. הפעם תוכנית הטיול כללה בנוסף לסיבוב בעיר העתיקה גם ביקור במחנה הריכוז טרזין טֶרֶזְיֶינְשְטָט ובכנסיית הגולגלות בעיירה קוטנה הורה הנמצאת במרחק שעה נסיעה ברכבת מפראג, מומלץ.

אחת שתיים שלוש דג מלוח

  פעם בתקופת הילדות נהגנו לשחק בתופסת, לכשהתעייפנו עברנו לשחק באחת שתיים שלוש דג מלוח. למי שאינו מכיר אזכיר את חוקי המשחק. 
1. אחד המשתתפים מתנדב לתפקיד "דג מלוח".
2. הדג המלוח עומד צמוד לקיר או עץ. שאר המשתתפים עומדים במרחק כ-10 מטר ממנו, מאחורי קו קבוע מראש. ה"דג המלוח" מסתובב עם הגב למשתתפים, עוצם עיניים, קורא "אחת,שתיים,שלוש, דג מלוח".
3. בזמן שהוא קורא, יתר המשתתפים מתקדמים לעברו. כאשר הוא פוקח עיניים הם קופאים במקום. אם הדג המלוח רואה מישהו זז, הוא פוקד עליו לחזור לקו התחלה. מטרתם של המשתתפים להגיע אל הדג המלוח ולגעת בו, או, בגרסה אחרת של המשחק, לגעת בקיר לידו הוא עומד.
4. השחקן שנשאר אחרון נבחר בתור הבא להיות ה"דג מלוח"
הנה סרטון מצוין המדגים את המשחק אחת, שתיים,שלוש, דג מלוח

 בחו"ל המשחק נקרא רד לייט - גרין לייט RED LIGHT-GREEN LIGHT
הכללים זהים למעט הגירסא של ספירה עד עשר ולא עד שלוש.

   ממשחקי ילדות נעבור לאכילת דג מלוח או הרינג. יהודי מזרח אירופה האמינו שאכילת דג מלוח מפתחת את המח והמאכל הוא שגורם לחריפות השכל של אוכליו. פעם אחת לפני הרבה שנים נסעו כומר ורב ברכבת מיהופיץ (קייב, אוקראינה) לורשה. לאחר שעתיים שלף הרב מילקוטו זנב של הרינג וחתיכת לחם שחור קשה משלשום, פרס אותם על מפיתו והחל מברך את ברכת המזון. הכומר שבלוטות הריר החלו לפעול אצלו במרץ למראה ארוחתו הדלה של הרב, מיהר לשלוף מילקוטו את ארוחת הצהריים שלו. רבע לחם שחור, קופסת חמאה, שליש נקניק דם, נתח קדל חזיר מעושן, שתי לביבות תפו"א, שני בלינצ'ס גבינה ושני בלינצ'ס דובדבנים ובקבוק יין אדום. הכומר לעג לרב באומרו "אומרים שאתם היהודים עולים על הנוצרים בחוכמתם, האם תוכל להסביר לי את מקור החוכמה שלכם?" הרב השיב לו "הסתפקות במועט ואכילת זנבות של דג מלוח". הכומר הציע לו להחליף ביניהם את ארוחות הצהריים שלהם. הרב הסכים ללא היסוס ומיד ניגש למלאכת הלעיסה והבליעה מבלי להתפלל על המזון. הכומר נגס בהרינג ירק כמה עצמות כוסס את הלחם הקשה ואמר לרב "אוי אתה עבדת עלי" הרב השיב לו "נו אתה רואה איך אכילת ההרינג השפיעה כבר עליך לטובה".

  פעם בקרתי בהולנד באחד מכפרי הדייגים, על שפת המזח היה דוכן למכירת הרינגים ומאכלי ים אחרים כגון מנות צלופחים ועוד מיני דליקטסים שלא תמצאו גם במסעדות יוקרה. שני ה"דייגים" חתכו וניקו את ההרינגים והכינו מהם פילטים ארוכים, נקיים מעצמות והניחו אותם על מצע בצל מקוצץ מונח על פיסת קרטון. טור ארוך של הולנדים ואולי גם תיירים עמדו ובלעו את ההרינגים שלמים לתוך הלוע כמו שקנאים. עד אז הייתי משוכנע שרק היהודים אוכלים הרינגים ולכן אנו כ"כ חכמים ומסדרים את הגויים. אך בהולנד הבנתי שבכל צפון אירופה ההרינגים הינם אוכל הרחוב המקובל, המהדרים גם מסריחים למרחקים מהבצל הקצוץ שעליו הונחו פילטי ההרינג.
מה דעתכם על הזאטוט החכם?

היפני הזה מזכיר לי את המז"פניק מסוקה מהסדרה דקסטר, חמוד הא?

  קלינאית הניקיון שלנו הציעה לי אתמול להכין עבורנו כמה מעדנים מהמטבח האוקראיני והציעה לנו תפריט מעניין אבל הוא מתאים לימי החרף הקרים, אז בתור התחלה היא הציעה להכין סלט שובה שהוא אחד מכרטיסי הבקור של המטבח הרוסי/אוקראיני. "דאוואי" אמרתי לה, "מה המצרכים שאת זקוקה להם?"
סלט שובה אוקראיני
מצרכים - בצל בינוני, שני תפוחי אדמה, ארבעה גזרים, שני סלקים בינונים, שני הרינגים (עדיף שלמים, אפשר ארבעה פילטים) מיונז (עדיף מיונז רוסי אמיתי, אפשר אמריקנסקי ואפילו לייט). האוקראינים אינם משתמשים בתבלינים למעט מלח ופלפל ובמנה זו אין אפילו קורט מלח ואפילו לא גרגר פלפל.

סט-אפ - מבשלים את הסלק, תפו"א והגזר בסיר,  לאחר הבישול מגרדים על פומפיה גסה, לתוך שלוש קערות את הירקות. קוצצים את הבצל דק דק, מנקים את ההרינגים מהעצמות וקוצצים לקוביות קטנות, את נתח הביצים (קוויאר פולני) קוצצים גם כן.
הכנה - בתבנית מלבנית עדיף פיירקס, מניחים בשכבה התחתונה את הבצל הקצוץ, מעליו מורחים כף גדושה של מיונז. בשכבה השנייה מניחים את ההרינג הקצוץ ומעליו שוב כף גדושה של מיונז. כעת מגיע תורו של הגזר ומעליו כף גדושה של מיונז, כעת מגיע תורם של תפוחי האדמה ושוב כף מיונז שמחליקה את תפוחי האדמה. ובשכבה העליונה הסלק המגורד שמחליקים עליו  כף שטוחה של מיונז. נותנים למנה ל"התבשל" בטמפ' החדר מחצית השעה, לכסות בנייר כסף ולהכניס למקרר למשך שעתיים לפחות.
תוספות - ברוסיה נוהגים לגרד שני חלמוני ביצה לפני ההגשה ניתן גם לפזר בצל ירוק קצוץ גס על הגג.
                                      סלט שובה

תראו איזה יופי של מנה ראשונה או נשנוש בשביל להוריד קצת יי"ש.

  אין פלא שהרוסים/אוקראינים הינם אלופי העולם בשח-מט הרי הם אוכלים את המאכל היהודי הרינג. תתחילו לאכול הרינגים ומבטיחכם שתחושו שיפור משמעותי במח. תתבוננו בפוטין תראו את האינטליגנציה נשפכת לו מהפרצוף, לעומתו אובמה נראה כמו שוטה הכפר. בדף הפייסבוק של פוטין הוא מספר לעמו שהוא נוהג לאכול 30 גר' קאוויאר בלוגה ליום, זה מקנה לו יתרון על פני יריביו. אוליגרכים רוסים גם הם מורחים קאוויאר בלוגה על רסק חלמוני הביצים, תנסו לפחות פעם אחת (כסף זה לא הכל בחיים).

שבע בעיטות עונשין

1. יזהר הקונה – מטבעות מזויפות.
    שלשום נתקפתי בבולמוס רעב פתאומי לסנדוויץ' תוניסאי. נו מה עושים? ראשית שולקים כמה ביצים, מארגנים ת'מצרכים מהמזווה, כמובן שדרושים לפחות שני באגטים טריים. פתחתי את המגירה אספתי חופן מטבעות מקופת הצדקה שלי ויצאתי לי השוקה, לקנות באגטים.
   חנויות הלחם בערינו עדיין אינן מסוגלות לאפות באגטים כמו בפריס, אך זה מה יש ובאין באגט צרפתי אסתפק בלחמניה ישראלית. קניתי את שני הבאגטים הוספתי גם שתי ג'בטות, בבית כבר נחליט באגט או ג'בטה. שלפתי מכיסי שתי מטבעות של עשרה ש"ח
בצילום מטבע 100 פורינט הונגרי שדומה למטבע עשרה שקלים

כמובן שהמוכרת העירנית למרות הלחץ בחנות החזירה לי את המטבע ההונגרי בחיוך ובקשה מטבע ישראלי. הסתכלתי על המטבע שהיה בכיסי אכן פישול שלי התנצלתי בפניה, שלמתי במטבע  10 ש"ח ציוני. זוהי הפעם המי יודע כמה, בה הנוכלים מצליחים לעקוץ אותי.  הפעם אמנם בקטנה, אך נזכרתי שעקצו אותי גם כן בקטנה לפני כשנתיים. בעודף שקבלתי השחילו לי מטבע של עשרה ש"ח מזויפים.
בחיי מסכנות הקופאיות במרכולים שאת הירוקות שבהן, עוקצים הנוכלים. שטרות של 20 ש"ח מזויפים מתגלגלים במחזור העצום של המזומנים. וכן מטבעות של עשרה ש"ח.

2. כך צריך לעשות אפרטהייד.
    שר הביטחון משה יעלון נלחץ ע"י הלובי של תושבי יו"ש והחליט על הפרדה בקווי ההסעות. ההחלטה התקבלה קצת משיקולי ביטחון ובעיקר משיקולי גזענות והתנשאות. אך צריך להסביר למר יעלון שזו אינה הבעייה שלו, זוהי הבעייה של שר התחבורה שצריך להורות לחברת אפיקים להגדיל את כמות האוטובוסים בכדי שהנוסעים יזכו לשירות נאות.
   בנוסף אני מציע להקים שני קווים, אחד יוגדר כמחלקה שלישית ועלות הנסיעה בו תהיה 12 ש"ח לצד וקו מחלקה ראשונה שעלות הנסיעה בו תהיה 50 ש"ח. כמובן שאם פלסטינאים עשירים ישלמו את המחיר יוכלו לשבת ליד הנוסעים היהודים.
   מעניין לעניין באותו עניין חלק ממועדוני הקאנטרי קלאב גובים דמי מנוי שנתיים גבוהים לעומת מועדונים עממים שנמצאים באותו איזור וזאת בכדי להימנע מקבלתם של עמ'ך. מי יעז לקרוא לזאת אפרטהייד זוהי כלכלה טמבלים. גם בתי המלון בישראל שיקרים להחריד אינם מעוניינים באורחים לא רצויים גם כאן זה לא אפרטהייד זוהי כלכלה נטו.

3. מבחן בגרות במתמטיקה 6 יח'
   למדינת ישראל שהיא בגודל של עיירה סינית מספיקה ממשלה של ששה שרים בלבד: רה"מ, שרוצר, שר הביטחון, שר הפנים, שר החוץ ושר הרווחה (חינוך, בריאות, רווחה, ספורט, מדע).
שאלת ראש הממשלה (20 נק') - רה"מ מקבל שכר חודשי של 69 מיליון ש"ח פטור ממס. בכסף הזה רה"מ יוכל להשתמש להרחבת הממשלה בהתאם ללחצים שמופעלים עליו. אם כל שר נוסף עלותו 6 מיליון ש"ח לחודש כמה שרים ימנה מר נתניהו?
מתוך העיתונות 5% מתלמידי ישראל ניגשים לבחינה מתמטיקה 5 יח' שימו לב רק שלשום נכנס נפתלי בנט למשרד החינוך וכבר צבע את המטרה. עלינו להגדיל את אחוז התלמידים שיבחנו במתמטיקה 5 יח'  "זהו איום אסטרטגי על מדינת ישראל".  אמר נפתלי בנט, ימים יגידו.  
נשאלת השאלה מדוע שרי החינוך לפניו (גדעון סער 2009 פירון 2013) נרדמו בשמירה? מה צריך לעשות בכדי להגדיל את אחוז התלמידים שיגשו לבחינת 5 יח' ל  30%.

4. שאלה למפכ"ל המשטרה.
   אם לא שמתם לב אזי אנא הזהרו בשלושת הימים האחרונים של החודש מהשוטר הרע. שאלתי למפכ"ל המשטרה, היוצא והנכנס. מדוע דווקא בכל סוף חודש אתה מוציא מאות שוטרים מהמשרדים בכדי שיתאמצו לכתוב כרטיסי ברכה לנהגים ואולי גם להולכי רגל "עבריינים". אז מה קרה אם הולך הרגל נמצא כבר כמעט עם רגל על המדרכה הנגדית והנהג חוצה את מעבר החצייה, אפשר ללמד את השוטרים לנהוג עפ"י בית הילל.
   מדוע שהשוטרים לא יראו מדי יום ברחובותינו  ולא רק בשלושת הימים של סוף החודש. הבט שני, השוטרים לעולם לא יעצרו נהגים הנראים "חזקים" כך מעולם לא ראיתי שעצרו נהג אוטובוס שמתפרע על הכבישים ונהגי משאיות. לעומת זאת הם "נטפלים"  לנהגי מוניות.

5. קטר הצמיחה של נתניהו.
    הספין החדש של בנימין נתניהו הוא צמיחה כלכלית. היעד השאפתני שלו להשיג תל"ג של 400 מיליארד דולר. או במונחים של תוצר לנפש 45,000 דולר לשנה. כיום התוצר לנפש הינו 36,500 דולר לשנה. הוא מאמין שעל ישראל להתברג בצמרת עשר המדינות בעלות התוצר לנפש הכי גבוה בעולם. היעד שלו הינו צמיחה של 5% מינימום לשנה.
   נתניהו חושש שמר כחלון לא יספק לו את הסחורה והוא יפקח עליו, אך בעיקר הוא ידאג ליחסי הציבור של "הצמיחה".  מר נתניהו יודע מצוין לסמן מטרות וכן להכין פלאקטים משכנעים. נשאלת רק השאלה הפשוטה מה יחלחל אלינו האזרחים שמייצרים כ 100,000 דולר לשנה אך מרוויחים במקרה הטוב 180,000 ש"ח לשנה (15,000 ש"ח לחודש).
   אני מעריך שמצפות לנו שלוש שנים שקטות ושלוות. בלי דיבורים על פרס הגרעינית , בלי חמאס ודאעש. מדורי העיתונים אצלנו יעסקו בתיאור פלאי הכלכלה הישראלית שעושה לופט-גאשפטען (ונטילציה).
 גילוי נאות - בכל פעם שאני רואה משפחה חרדית. אבא, אמא ושבעה ילדים. אני נהנה לספור מאה, מאתיים, שלוש מאות, 328 אלף דולר תוצרת לשנה (מיליון ושלוש מאות אלף ש"ח). במאה שערים ובשכונות הסמוכות לה תגלו את הפוטנציאל של תוספת הצמיחה.

6. זהירות אופניים חשמליות.
    הבקר פגשתי את פ. שכני לבנין והבחנתי בידו המגובסת. תאונת סקי? שאלתי, לא תאונת אופנים חשמליים. פ. ציין בפני שבמחלקת המיון היו אתמול כ- 30 מקרים של תאונות אופניים שהסתיימו בשבירת ידיים. הרוכבים שומרים על גולגלתם עם קסדות, אך מה לעשות הרבה שוברים ידיים. יצאתי לסבוב בשטייטל ושמתי לב, אכן הרבה מבוגרים הולכים וידיהם מגובסות. קחו את עצתי אל תרכשו אופניים חשמליות זה יגמר בסוף במיון או אצל האורטופד.
  מענין לענין באותו עניין, משטרת ישראל אינה מטפלת בבריונים שרוכבים על אופניים על המדרכות נגד חוקי התנועה וכיו"ב אתמול עמדה ניידת משטרה ושני שוטרים במדים שוטר ושוטרת עסקו בציד עבריינים. פרחח מגודל עם אופניים חשמליות נסע על המדרכה במהירות מטורפת וחלף על פני השוטרים שתרו אחר עברייני תנועה. הסבתי את תשומת ליבם ושאלתי מדוע לא עצרו אותו. "אין לנו סמכות" היתה התשובה. אמרתי לשוטר שפעם לפני שהבריונים השתלטו על המדינה, שוטר עברי היה מפרק לרוכבי האופניים את הונטילים וזה היה עונש מעולה.

7. רק בישראל הביריונים מקבלים תשומת לב.
  בשבוע האחרון כולנו צקצקנו למשמע ה"סיפור" על ה"מסכנה" שהופלתה לכאורה במשרד הפנים. היא העלתה את סיפורה והגיעה כאייטם לתוכניתו של רפי רשף. בצדו השני של המקל החליט מנהל המשרד להתאבד בעצם למה?

  לפני כשבע שנים נסעתי לדנבר קולורדו דרך ניו יורק. מטוס אל על עשה מספר הקפות מעל JFK וכך נאכלה לי רזרבת הזמן לטיסת ההמשך לדנבר. עדיין הייתי אופטימי 60 דקות זה המון זמן אך נאלצתי לעבור בקורת דרכונים בכניסה ובאותו יום היה כמדומני ארוע בטחוני ואורך התור היה אינסופי. אין מצב שאספיק גם בשעתיים להגיע לדלפק. פניתי בנימוס לאיש הביטחון האמריקענר (במקרה היה שחור) ובקשתיו לעזור לי, הראיתי לו את הכרטיס והוא דחף אותי חזרה לטור. לאחר כמה דקות פניתי לאמריקענר אחר (גם כן מרובע) לא עניין אותו כלום. כמובן שיכולתי להתראיין בטלוויזיה האמריקנית אצל אופרה ווינפרי או אצל טליתמאכער היהודי, אך הבנתי שבניו יורק נוסע שמחולל מהומה מועלה על המטוס חזרה לישראל מבלי זכות ערעור, אז הפסדתי את הטיסה, את המלון אך אף אמריקאי לא התאבד בגללי.

חור בהשכלה

בשבוע שעבר שבתי מקופנהגן, במושב שלידי ישב צעיר שאצבעותיו סובבו במהירות את ששת הפיאות של הקוביה ההונגרית. תוך פחות מדקה סידור ששת פאות הקוביה הושלם. בדקתי את הקוביה ונהנתי לראות מוצר מעולה לעומת הוורסיה אותה הכרתי מראשית שנות השמונים. מסתבר שיצרני המשחקים הוציאו מהדורה חדשה מחומרים משובחים המאפשרים להניע את הפאות במינימום מאמץ.
   המטוס המריא ופיטר הראה לי מבעד לחלון המטוס את הגשר המחבר את שבדיה ודנמרק. זהו גשר ארסונד Øresundsbron  שהוא שילוב של גשר אי מלאכותי ומינהרה. מהאויר הוא נראה כך, מדהים לראות כיצד הכביש נבלע בתוך הים.

   מין הון להון פיטר מספר לי פרטים על הפרוייקט שאביו היה אחד ממנהליו. על הקשיים שחוו המבצעים, לאורך 25 השנים עד להשלמת הפרוייקט. אני מצידי גיליתי לפיטר שדודי נאג'י השתתף במכרז לכריית מינהרת הלה -מאנש. לאלו מכם שאינם מכירים אזכיר. דודי נאג'י הגיש הצעת מחיר של וואחד מיליון דולר. מינהלת הפרוייקט זימנה אותו להסביר את הצעתו ורמזו לו שהוא כנראה טעה בסדר גודל, כל ההצעות האחרות נעו בין וואחד ביליון לחמישה ביליון.
דודי נאג'י:"רבותי אני עומד מאחורי הצעתי, אין בה כל טעות". ראש המינהלת שאל את דודי נאג'י, תסביר לי איך תבצע את הפרוייקט במחיר זה? נאג'י "אני אשכור שני פועלים עזתים, אחמד יחפור עם טוריה מדובר ומוחמד יחפור עם טוריה מקאלה והכל יהיה בסדר" ראש המינהלת הצרפתי חייך ושאל "ומה יקרה אם הם לא יפגשו?", דודי נאג'י השיב בנחת "אז תקבלו במחיר זה שתי מינהרות".

    כאן סיפר לי פיטר גם על תרומתו של אביו למדינת ישראל, אביו ניהל את פרוייקט הקמת מתקן התפלת מי הים באשקלון. אודה בוש ונכלם הנני, מאז ימי זרחין שניסה להתפיל מי ים למרות התנגדות ממשלות ישראל לא הייתי מודע למתקני ההתפלה שהוקמו במדינתנו שמספקים לנו מי שתייה.
תושבי עזה, צמאים למים אך גם מנהיגיהם מתלבטים. האם לשתות את כספי האיחוד האירופי או להשקיע בחפירת מינהרות. על השקעה בתשתיות אזרחיות הנהגת החמאס כלל אינה נותנת את דעתה.

   פיטר התגלה בהמשך השיחה כאיש אשכולות, הוא צלם טבע וצלם ימי בנוסף הינו שחקן שחמט ברמה בינלאומית ששיחק גם מול סגן אלוף העולם בוריס גלפנד הישראלי. סיפר כמה אנקדוטות על שחקני השח המקצועים שבשעות הפנאי בין התחרויות מנקים את הראש ומשחקים בינם לבין עצמם פרודו. מהו משחק הפרודו? שאלתי, פיטר נהנה לתאר בפני את נפלאות המשחק שנשמע כמו משחק ילדים, אך מסתבר שהינו כיום IN. בזמנו דמקה של 10X10 היוותה אתגר לשחקני השח המקצוענים שהכרתי. מי מכם שמע ואולי שיחק במשחק הפרודו Perudo  משחק זה שמקורו ספרדי, משוחק כיום ע"י גדולי המוחות המפעילים את מחשבם הביולוגי בכדי לנצח במשחק שכמובן אינו משחק מזל. את המשחקים 2048 ו THREES פיטר משום מה לא הכיר ושמח לשמוע עליהם. מאחר ולא שיחקתי בהם כחודשיים ניסיתי הבקר לשחק 2048 ובניסיון השלישי הצלחתי להגיע לא יאומן לספרה 4196 המשכתי בקלות בשיטה שפיתחתי לעצמי כאשר היעד הבא שהצבתי לעצמי הוא 8392 אך כשלתי בהמשך.  אין ספק שניתן לכסח את המשחק ולהגיע ל2048 אם תשחקו מדי יום שניים שלושה משחקים.

  פיטר מתעתד לטייל באילת ובפטרה משם לדובאי ולתאילנד. סיפרתי לו שלפני כשישים שנה פטרה היוותה אתגר מסוכן לטובי בנינו שרבים מהם נהרגו בנסותם לחדור להנות מהסלע האדום ולחזור. כיום עבור הישראלים הביקור  בפטרה אינו פופולרי ואולי אף מסוכן.

 נפרדנו לשלום והודיתי לו על השיחה המעניינת שכמובן הבאתי לכם רק כמה פירורים ממנה.

אתר משחק הפרודו שבעברית קרוי דודו

http://www.perudo.com/

הו ברצלונה ברצלונה

  אחד הקוראים הותיקים שלי בילה בברצלונה בשבוע שעבר ושלח לי את התמונות הנפלאות מהברים של ברצלונה. המסר שלו:"בברצלונה אין לכם סיכוי ליפול בנושא האוכל". הכנסו לברים, כמעט בכולם מגישים טאפאס, תהנו ממנות נדיבות וזולות רובן אינן מוכרות לישראלים. הקטלונים הינם מסבירי פנים ויעזרו לכם להנות מהאוכל. כמובן שלברצלונה מגיעים התיירים בכדי להנות מהמונומנטים של גאודי, מהכדורגל, אך בעיקר בכדי להנות מהשיטוט לאורך הרמבלס. 
  בשבילי ברצלונה היא בירת הפולפו (תמנון), אל תחליפו אותו עם הקאלמרי (דיונון), בשרו של הפולפו רך יותר משל הקאלמרי ובהכנה נכונה טעמו דומה לטעמם של סרטני הנחלים. לראשונה טעמתי את מנות הפולפו בברצלונה בזכות ידידי רפא, שלמדני שעור במעדני הפולפו. המנה הטובה ביותר הינה נתחי פולפו במרינד. תתיעצו עם המלצר ותטעמו לפחות שני סוגי מנות פולפו בכדי שתכירו את ההבדלים. גם כאן כמו בכל ערי הקיט שלחופי אגן הים התיכון תקבלו מנות קאלמרי בנוסח מטוגן, טבול בבלילה בצורת טבעות בצל. אך המלצתי לכם, בברצלונה תזמינו פולפו, גמבאס (מין שרימפ ענק), צדפות ופאייה. ממליץ שלא להזמין פאייה שחורה (צבעה השחור מתקבל מהדיו שבשק הדיו של הדיונונים).
  קראתי את כל האזהרות למטיילים שיפחידו אתכם מפני מלכודות תיירים בברצלונה, מנסיון אישי אין מלכודות בברים. כנסו לכל טאפאס בר תזמינו מה שבא לכם, מבטיחכם שתקבלו מנות משובחות מחומרים טריים ואיכותיים במחירים זולים. בואו תזילו מעט ריר כמוני כשתרפרפו בין הצילומים.

הוילה של גאודי

                                  

בנין המכס בנמל ברצלונה ההסטורי.

שוק בוקריה - ברצלונה

            

                          
ככה סתם נזכרתי בזמר והפייטן ג'ו עמר שכתב את השיר הו ברצלונה ברצלונה.

תואם גאודי מחוט תיל

                            

 את סיבוב הבקר שלנו נתחיל עם המשקאות. בברצלונה אתם חייבים לשתות ספל קקאו סמיך וסנגרייה. הם מכינים אותה בנוסח שונה מאשר אנו רגילים לו. היין משובח והפירות מיוחדים ואיכותים, כך סיפר לי פעם פדרו הברמן. בדרך כלל תקבלו קנקן (קרף) סנגרייה, אך אני ממליץ תזמינו בכוסות.

                      מגלה לי פדרו, הסוד בסנגרייה שלי, הוא בהוספת טיפונת קוניאק משובח.

לגמנו את הסנגריה וקבלנו מנת בייבי שרימפס

מנת בייבי שרימפס ברוטב שום ופלפלים חריפים אש.

                          

פילטים אנשובי עשויים בשמן זית.

                                   

מנת אספרגוס, רק כאן הבנתי מדוע האספרגוס נחשב למעדן. נחוצה מומחיות להכנתו, אך ישנה חשיבות לטיבם של חומרי הגלם.

קאלמרי (קאלמריטוס) דומה למנות המוגשות אצלנו.

 לא, לא כל הקערה בשבילכם. בוחרים את הגמבאס טרי, טרי הגיע הבקר מהנמל.

לחם עגבניות, מוגש עם כל דבר. אך תזמינו מנת גבינת פרמזן זהו מעדן.

מנת חמון סראנו

מנת חמון סראנו (דומה לפרושוטו האיטלקי) מנת חמון שמתמוססת על הלשון, מעדן. את פרוסות החמון jamón פורסים לנגד עיניכם ומגישים אותו בצורה אסטטית ביותר, בכל בר תצליחו לקבל את המיטב של נקניקי ספרד. מומלץ.

ברחבי ספרד תמצאו אינסוף מוזיאונים לחמון, שהינם בעצם חנויות לממכר חמון ונקניקים. תוכלו להתרשם מעשרות סוגי שוקי חנזיר (חזיר) נקניקים ונקניקיות.

מוזיאון החמון

 בקרנו באחד ה"מוזיאונים" חמון סרנו, זוהי שיטת עבוד יחודית של המלחת הבשר וקרורו בבתי קרור טבעיים בהרי ספרד. החמון דומה לפרושוטו האיטלקי, אך בניגוד לפרושוטו הצמיגי, החמון נימוח בפה, מעדן. סוגי החמון הטובים ביותר הינם אלו מאיי טנריף, תשאלו ותתנסו.

בארוחת הבקר אחת המנות היחודיות למטבח הספרדי הינן מנות הצ'ורוס, עליהם אני ממליץ ביותר. זהו מאכל תאווה ספרדי שנהוג לאוכלו כמנה עיקרית בארוחת הבקר. אך אנו נאכל אותו כקינוח מתוק. את הצ'ורוס החמים (אל תגעו בקרים) טובלים במטבל שוקולד או סירופ אחר ומקנחים עם ספל שוקולד סמיך. אך גם עם ספל אספרסו כפול תהנו מהצ'ורוס. אך אם אין ארוחת בקר במלון תכנסו לאחד מבתי הקפה הסמוכים שיגישו לכם דיל מעולה, צ'ורוס עם ספל שוקולד. תקנו לכם למזכרת שקית אבקת שוקולד, תוצרת וואלור. אם תקפידו על ההוראות, תשתמשו בחלב 3.6% תוכלו להנות בביתכם מספל שוקולד מצוין.

                            פנצ'ו הסכים לתת לי את המתכון לצ'ורוס של קטלוניה.

צ'ורוס וספל שוקולדה סמיך

 קחו לכם שניים ואח"כ תסחבו עוד שניים תאכלו חם, יאמי יאם.

סיימנו את ארוחת הבקר הנפלאה, טעמם של הצ'ורוס ילוו אתכם כל הבקר על הלשון. נכנסים לרובע הגותי, מאתיים מטר מהמלון. במאמר מוסגר, קחו ממני עצה בחינם. אם אתם מגיעים לברצלונה לגיחה קצרה של שלוש לילות, אל תתפתו למבצעים שימקמו אתכם במלון בקצה העולם. תזכרו את הכלל "פור מי דה בסט, אנד פורגט דה רסט". תתגוררו במלון בתוך העיר, אז הדיל יעלה לכם עוד 300 יורו.
אוקיי כאן ברובע הגותי תנקטו זהירות, אמנם המשטרה נקתה והעיפה את כנופיות הכייסים, בעיקר צועניות. אך עדיין תפקחו עיניים לעולם אל תכנסו למצב של דוחק בתוך קהל. אם אתם בקבוצה מאורגנת המתקהלת מסביב למדריך, תביטו סביבכם.
  בביקורי האחרון בברצלונה לפני כעשר שנים, העיר שרצה כייסים, טיילנו שלוש משפחות ישראליות ולפתע סגרו עלינו כתריסר צועניות ובנותיהן. מזכיר לכם את אוליבר טוויסט ופייגין הזקן (כמעט כתבתי פייגלין). הצוענית מתחננות לנדבות אך הן גם מסוגלות ל"קלף" אותכם בשניות. במקרה כזה תתחילו לצעוק או לשרוק והן תסתלקנה לעבר הקורבן הבא. נגשתי לז'נדארם ספרדי שעמד בפינה והראיתי לו על הכנופיה שהתלבשה על הקורבן הבא, אך הוא כמו שוטר עברי גחך, "אתה רוצה להתלונן תבוא עמי לתחנת המשטרה בפינה". יש לגנבים כמה תרגילים שהם מפעילים על תיירים תמימים. הם נגשים ומראים לכם שרשרת זהב וטוענים כביכול שזה שייך לכם. אתם דוחים אותם או בודקים את עצמכם ולרגע זה הם ממתינים, הם גונבים מכם מה שניתן. תרגיל נוסף הוא "תרגיל בשלוש ידיים" הצועניה מחזיקה תינוקת בזרועותיה ומניקה אותה, היא נגשת אליכם לבקש נדבה וידה השלישית מחטטת לכם בתיקים או בכיסים. כמובן שישנם התרגילים של החלפת כספים או כרטיסים למופעים, זהירות מונעת צרות.
   מטיילים, מצלמים ומה לעשות הגיעה שעת הצהריים. אני ממליץ כעת לנסות עוד מעדן ספרדי טורטייה דה פאטאטס שבתרגום חופשי משמעותו עוגת תפו"א. אך בברצלונה נתקלתי בכמה מסעדות וברים שקראו למנה "הפאטאטס של האמא" זוהי חביתת בריאות המורכבת מצ'יפסים מעולים ונתחי נקניק ספרדי. תוכלו לבקש שיכינו לכם, בלי נקניק, כפי שאני נוהג להזמין. מנת הפאטאטס תעזור לכם לתפוס סייסטה בשעות הצהריים, אחר הצהריים תלכו לכנסייה הבלתי גמורה של גאודי, ממליץ לבקר בה בשעות החשכה, התאורה הופכת את המציאות לאגדה.

טורטייה דה פאטאטס

הנה הבאתי גם סרטון מעולה בספרדית שילמד אתכם להכין את המנה.

הסתובבתם התעייפתם, כעת הגיע הזמן להכנס לאחד הברים ולהנות ממנות חדשות שטרם בדקתם.

בר זה הוא אחד החמודים שפגשנו כמובן שישנם עוד כ300 מקומות מעולים ובכולם תזכו למנות איכותיות ומחירים עממים. בר זה משמש כמקום מפגש של צעירי ברצלונה וכאן גם פגשנו את פדרו הברמן. תשתו סנגרייה על הבר ותנשנשו גמבאס או צלחת נקניקים. למתקדמים מומלץ להנות ממעדני המקום.

כאן ממלאים את הצלחת ממבחר הטאפאס שעל הבר ומשלמים בהתאם לכמות המנות.

מתלבטים מה לבחור, תתיעצו עם החבר'ה המקומים.
תקחו לכם חטיף גמבאס, עדיף להמתין למנה השפודים שיוצאת חם מהמחבת.....תבחרו לכם עוד מהמנות המגוונות, תאמינו לי תמיד ישנה הפעם הראשונה. מרבית החטיפים והמנות הקצרות מחירם 1.8 יורו כתשעה ש"ח, אממה היאמי יאמי שווה מאה ש"ח. אתם בברצלונה אף אחד לא מביט עליכם אתם בווקאנט אז תנגסו, תהנו ותספרו לי.

זה הזמן לעשות הכרה עם הפאייה, כידוע הפאייה הינה תבשיל אורז ששוחים בו נתחי עוף ופרות ים בעיקר בייבי שרימפס ומעט קאלמריטוס. אל תתביישו, תשאלו מה מכילה הפאייה. אל תתפתו לתמונות תסתכלו במנות של הסועדים מסביבכם ותתיעצו עמם. הפאייה הקלאסית תכיל גם מחיונס Mejillones (מולים) וצדפות Ostras , אל תתפתו לפאייות בצבע שחור, הן מכילות דיו של הדיונון. הספרדים משום מה מאמינים בחומר השחור. 

                             פאייה אישית, אך זו מנה לזוג ואפילו שלישיה.

פאייה מסורתית נוסח קטלוניה.

                            

מנת פולפו בסגנון קטלוניה.

גאמבאס טמפורה.

                                            

קרוקטים עשויים מדג קוד, זהו הפאלפל של הקטלונים.

                           

כיכר פרמזן

כיכר פרמזן תוגש לשולחנכם המלצר יחתוך לכם מספר נתחים גסים.

מנת לחם עגבניות עם צלחת גבינת פרמזן, כולה 1.8 יורו. מנה משביעה ומעולה.

סלט מוצרלה, עליי רוקט, מלון, עגבניות שרי ורוטב בלסמי, מנה חלומית.

מיקס פירות ים

במרתף היין

סיור במרתף היינות, אם תתנהגו יפה עם המלצר חבייר Javier  הוא יעשה לכם סיור במרתף היינות ויציג לכם את המיטב שביינות ספרד.

 לסיום הבאתי לכם סרטון המדגים הכנת צ'ורוס, כולל מתכון בוואריאנט של פיסטוקים.