האלכימאי 2015

  ד"ר קורט סרצקה האלכימאי מהאנובר, הינו חוקר העוסק בד"כ בתהליכי הפקת אורניום מאוריאה. תוך כדי עבודתו הוא עלה על התגלית שניתן לבצע ריאקציה כימית על צואת כלבים ולקבל חמאה איכותית בתהליך ירוק לחלוטין. עיריית האנובר השלימה את הפיילוט במהלכו נאספו מדי יום כחצי טון צואת כלבים שהועברו למחבצה שהקים ד"ר סרצקה. במחבצה עיבדו את חומרי הגלם הממוחזרים שהפכו לחמאה באיכות מעולה שאף עלתה בטעמה ובמרקם על החמאות הדניות וההולנדיות. לאחר קבלת אישור מינהל המזון האירופאי והאמריקאי החל ד"ר סרצקה למכור זיכיונות לכל מאן דבעי.

  התעשיין הישראלי ש. טס לגרמניה לפני כשלושה חודשים, טעם התרשם וקנה את זכויות הפטנט. ש. קיבל זיכיון בלעדי לישראל והנפיק את חברת הונטשייסה בע"מ בבורסת ת"א. התעשיין ש. כמובן אינו פראייר, במקום להשקיע במכונות איסוף יעודיות שמחירן מיליון יורו למכונה. הוא יישם את השיטה הישראלית, בה האספסוף אוסף את חו"ג ומביא אותו למרכז הלוגיסטי של חברת הונטשייסה בע"מ. תמורת כל שקית צואת כלבים תקבלו מנציגי החברה 20 אגורות. האחים שלום וישראל רוטויילר נדלקו מהמיזם ופיתחו עבורו אפליקציה לסמארטפון. האפליקציה מיועדת לבעלי הכלבים וקבלני האיסוף. האפליקציה תשלח למקום הארוע תוך שש דקות אספן שיאסוף עבורכם את החבילה שהשאיר כלבכם וכך לא תאלצו לצאת עם שקיות ולהתכופף ולהטרד שמא תחטפו קנס עירוני. לחיצה אחת על כפתור צואת כלב תשלח במיידית אספן שימנע מכם את תשלום הקנס העירוני . מ1 לינואר 2016 תראו את המדרכות נקיות מצואת כלבים. 

                                   חלק מבעלי הכלבים אוספים את 'המוקשים'

התמונה מתחרות מאסטר שף בברלין. ד"ר קורט סרצקה מציג את מעדן השוקולד שיוצר בתהליך בישול מולקולרי שלו.

חלאס עם שגיאות הכתיב

  האלפבית האברי מכיל קידוא 22 אותיות. מדוא ענו זקוקים לקול האוטיוט הללו?. אולי נסתפק ב19 בלבד, בקדי למנוא מתלמידינו את שגיאות הקתיב. אני ממליץ לוותר על האותיות טית (ט) כף (כ) ועין (ע).

  מזקיר לי את הצ'יזבאט על הרס"ר שמחטיב מחטב למזקירתו "הרב מגיא ביום רביאי".
המזקירה שאלה ת'רס"ר "איך קותבים יום רביאי? אם עין או אם אלף?"
הרס"ר "תבקשי מהרב להגיא ביום חמישי!!"

חור בהשכלה

בשבוע שעבר שבתי מקופנהגן, במושב שלידי ישב צעיר שאצבעותיו סובבו במהירות את ששת הפיאות של הקוביה ההונגרית. תוך פחות מדקה סידור ששת פאות הקוביה הושלם. בדקתי את הקוביה ונהנתי לראות מוצר מעולה לעומת הוורסיה אותה הכרתי מראשית שנות השמונים. מסתבר שיצרני המשחקים הוציאו מהדורה חדשה מחומרים משובחים המאפשרים להניע את הפאות במינימום מאמץ.
   המטוס המריא ופיטר הראה לי מבעד לחלון המטוס את הגשר המחבר את שבדיה ודנמרק. זהו גשר ארסונד Øresundsbron  שהוא שילוב של גשר אי מלאכותי ומינהרה. מהאויר הוא נראה כך, מדהים לראות כיצד הכביש נבלע בתוך הים.

   מין הון להון פיטר מספר לי פרטים על הפרוייקט שאביו היה אחד ממנהליו. על הקשיים שחוו המבצעים, לאורך 25 השנים עד להשלמת הפרוייקט. אני מצידי גיליתי לפיטר שדודי נאג'י השתתף במכרז לכריית מינהרת הלה -מאנש. לאלו מכם שאינם מכירים אזכיר. דודי נאג'י הגיש הצעת מחיר של וואחד מיליון דולר. מינהלת הפרוייקט זימנה אותו להסביר את הצעתו ורמזו לו שהוא כנראה טעה בסדר גודל, כל ההצעות האחרות נעו בין וואחד ביליון לחמישה ביליון.
דודי נאג'י:"רבותי אני עומד מאחורי הצעתי, אין בה כל טעות". ראש המינהלת שאל את דודי נאג'י, תסביר לי איך תבצע את הפרוייקט במחיר זה? נאג'י "אני אשכור שני פועלים עזתים, אחמד יחפור עם טוריה מדובר ומוחמד יחפור עם טוריה מקאלה והכל יהיה בסדר" ראש המינהלת הצרפתי חייך ושאל "ומה יקרה אם הם לא יפגשו?", דודי נאג'י השיב בנחת "אז תקבלו במחיר זה שתי מינהרות".

    כאן סיפר לי פיטר גם על תרומתו של אביו למדינת ישראל, אביו ניהל את פרוייקט הקמת מתקן התפלת מי הים באשקלון. אודה בוש ונכלם הנני, מאז ימי זרחין שניסה להתפיל מי ים למרות התנגדות ממשלות ישראל לא הייתי מודע למתקני ההתפלה שהוקמו במדינתנו שמספקים לנו מי שתייה.
תושבי עזה, צמאים למים אך גם מנהיגיהם מתלבטים. האם לשתות את כספי האיחוד האירופי או להשקיע בחפירת מינהרות. על השקעה בתשתיות אזרחיות הנהגת החמאס כלל אינה נותנת את דעתה.

   פיטר התגלה בהמשך השיחה כאיש אשכולות, הוא צלם טבע וצלם ימי בנוסף הינו שחקן שחמט ברמה בינלאומית ששיחק גם מול סגן אלוף העולם בוריס גלפנד הישראלי. סיפר כמה אנקדוטות על שחקני השח המקצועים שבשעות הפנאי בין התחרויות מנקים את הראש ומשחקים בינם לבין עצמם פרודו. מהו משחק הפרודו? שאלתי, פיטר נהנה לתאר בפני את נפלאות המשחק שנשמע כמו משחק ילדים, אך מסתבר שהינו כיום IN. בזמנו דמקה של 10X10 היוותה אתגר לשחקני השח המקצוענים שהכרתי. מי מכם שמע ואולי שיחק במשחק הפרודו Perudo  משחק זה שמקורו ספרדי, משוחק כיום ע"י גדולי המוחות המפעילים את מחשבם הביולוגי בכדי לנצח במשחק שכמובן אינו משחק מזל. את המשחקים 2048 ו THREES פיטר משום מה לא הכיר ושמח לשמוע עליהם. מאחר ולא שיחקתי בהם כחודשיים ניסיתי הבקר לשחק 2048 ובניסיון השלישי הצלחתי להגיע לא יאומן לספרה 4196 המשכתי בקלות בשיטה שפיתחתי לעצמי כאשר היעד הבא שהצבתי לעצמי הוא 8392 אך כשלתי בהמשך.  אין ספק שניתן לכסח את המשחק ולהגיע ל2048 אם תשחקו מדי יום שניים שלושה משחקים.

  פיטר מתעתד לטייל באילת ובפטרה משם לדובאי ולתאילנד. סיפרתי לו שלפני כשישים שנה פטרה היוותה אתגר מסוכן לטובי בנינו שרבים מהם נהרגו בנסותם לחדור להנות מהסלע האדום ולחזור. כיום עבור הישראלים הביקור  בפטרה אינו פופולרי ואולי אף מסוכן.

 נפרדנו לשלום והודיתי לו על השיחה המעניינת שכמובן הבאתי לכם רק כמה פירורים ממנה.

אתר משחק הפרודו שבעברית קרוי דודו

http://www.perudo.com/

הרס"ר של צאלים

  במשך שנים רבות הגענו מדי שנה לאימון החורף השנתי בצאלים. בסיום האימון עלינו לאוטובוסים שהסיעונו הביתה. חלק מהחיילים היו נוהגים למלא את קיטבגיהם בשלל, שנמצא זרוק ברחבי המחנה ובמרחבי הנגב. היו חיילים ש"סחבו" דובונים, היו ש"סחבו" בגדי דגמ"ח ונעליים צבאיות והיו כאלו ש"סחבו" קופסאות שימורים בעיקר קופסאות "לוף" (קציץ בשר) וקופסאות אפונה שהיו נזרקות ליד פחי האשפה בסיום האימון, כיוון שכמעט אף חייל לא אכל אותן במהלך האימון. אנו אכלנו בעיקר לחם וריבה, גרעיני תירס וקופסאות "פלחי" (פלחי אשכוליות).
רס"ר המחנה היה נוהג לעלות לאוטובוס להתבונן כמו פקיד מכס במסלול הירוק ולאתר חיילים חשודים ומורה להם לפתוח את תיקיהם לבדיקה. החיילים שעלו לאוטובוס, הכירו את הרס"ר ולכן כמעט ולא נתפשו. החיילים הסחבנים, הסתלקו במכוניות הפרטיות או שהעמיסו את הקיטבגים על המכוניות של החברים ועלו לאוטובוס. אך עומרי היה חייל חדש בפלוגה שלא הכיר את הרס"ר ובקיטבגו הוא הסליק אבן מיוחדת מוואדי פארן אותה הרים והביא לאוהל. שאלתי את עומרי, "מה יש באבן שמצאת", עומרי חייך במבוכה ושתק. כשהרס"ר פנה אליו וביקש ממנו להראות לו את קיטבגו, עומרי ירד מהאוטובוס נגש לתא האחסון של האוטובוס והראה לרס"ר את קיטבגו. הרס"ר הרים את הקיטבג שהיה כבד מאד. הרס"ר חייך כחתול רחוב שקיבל מנת אוכל.
"מה יש לך פה?" שאל הרס"ר.
"סתם, רק את פריטי האישים" השיב עומרי.
הרס"ר הפך את תוכנו של הקיטבג על שמיכה צה"לית והבחין באבן הגדולה שהיתה עטופה במגבת.
"מה זו האבן הזו?, זה רכוש צה"ל" קבע הרס"ר.
עומרי ניסה להסביר לו שהאבן נמצאה מחוץ למחנה באחד מהאימונים ואינה רכוש צה"ל. אך הרס"ר בשלו "כל מה שאינו כלול בחפציך האישים, זה רכוש צה"ל".
המג"ד שלנו התקרב בכדי להבין על מה המהומה ושאל את הרס"ר מדוע הוא עושה ענין מאבן פשוטה שכזו.
הרס"ר בכדי לצאת בכבוד מהענין שאל את עומרי "מה המיוחד באבן זו שאותה הסלקת בקיטבגך"
עומרי היסס, אך המג"ד אמר "יאללה אין לנו זמן, יש לנו חיילים שחייבים להגיע לפני כניסת השבת"
עומרי סיפר לרס"ר ולמג"ד "האבן בשביל החברה שלי, שהיא צולעת"

"אינני מבין" אמר המג"ד "בשביל מה היא זקוקה לאבן?"
"התנוחה האהובה עליה היא יחסים בעמידה, אני אניח את האבן מתחת רגלה הקצרה. אחרי שנתחבר, אני אבעט באבן והיא תתחיל להתנדנד לי".

אפילוג - זוהי בדיחה ישנה אך אמיתית. ספרתי את הצ'יזבאט לידידי ברוך ולמחרת הוא שב אלי וסיפר לי כיצד סיפר את הבדיחה לדודו שהיה הבעלים של מפעל ריהוט משרדי. לפתע הבחין ברוך באחד העובדים שהלך והתנדנד עקב רגלו הקצרה. ברוך צחקק  "דוד משה, כעת אני מבין מדוע כל השולחנות שלך מתנדנדים"