"באמריקה
הכסף זרוק על הרצפה, צריך רק להתכופף ולהרימו". זו היתה אחת התובנות שדודי
נאג'י העביר לי חינם אין כסף. אבל הוא מיהר להוסיף "אבל בד"כ שוברים את
הגב כשמזדקפים חזרה". "יא איבני" אמר דודי נאג'י "צריך להזיע הרבה בשביל
הכסף, גם באמריקה". דודי אדי מכר את דירת השיכון שלו בפרדס כץ ונסע לארה"ב.
היה זה מיד לאחר מבצע סיני ולאחר שניצל בנס ממתקפת מטוסי מיסטר שתקפו
בטעות את מחלקת הטנקים שלו. אדי החל את עבודתו כעוזר חשמלאי זוטר בעיריית
ניו יורק ולאחר כמה שנות עבודה פרש והפך למתווך נדל"ן.
כמובן שלאחר השחרור מצה"ל נסעתי אליו לניו יורק לבדוק אפשרויות בארץ שבה הכסף זרוק על הקרקע. מיד לאחר הנחיתה בדרכי לאסוף את תרמילי ראיתי על הרצפה סטיפה ששמי היה רשום עליה. דרכתי על הסטיפה, התכופפתי חפנתי ושלשלתי לכיסי. מהרתי לשירותים לבדוק את השלל לא להאמין 300 דולר בשטרות של חמישיות ועשיריות. בשנות השבעים גם בארה"ב זו היתה בוחטה מכובדת אם כי גם כיום לא הייתי מתנגד להתכופף ולהרים סטיפות בנמלי התעופה. כשהגעתי סופסוף לביתו של אדי ספרתי לו על מזלי הטוב והזכרתי לו שאחיו נאג'י כנראה פתח לי את המזל. למחרת אדי לקח אותי לזירת מירוצי הסוסים ביונקרס ושם בעצתו של אדי שלשתי את כספי. התאהבתי מיד באמריקה שהציעה לאזרחיה ותייריה שפע מוצרים טובים וזולים. אדי סידר לי עבודה מצוינת בכמה בתי כנסת שם התנהלו משחקי בינגו בימות השבוע ובימי שישי ערבי פוקר ובלק ג'ק. לשאלתי ענה אדי שאמנם ההימורים אסורים בארה"ב אך אלו נחשבים לערבי התרמה למוסדות דת.
הכל היה נפלא, עד שבסוף אוקטובר החל השלג הראשון והקור שאליו לא הייתי מורגל, נפרדתי לשלום מאדי ומשפחתו ושבתי לארץ. אין ספק שבארה"ב הכסף זרוק על הקרקע וביחוד בענף הנדלן. אך דא עקא אשתו של אדי חלתה במחלה קשה ובאותם ימים ביטוחי הבריאות כנראה היו גרועים ואדי הפסיד את כל רכושו בהימור על חיי אשתו. כעת הבנתי למה התכוון דודי נאג'י בחלקו השני של האיזם שלו "אבל בד"כ שוברים את הגב כשמזדקפים חזרה".
בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, היזמים החלו לפתח את רעננה וכ"ס וניסו למשוך זוגות צעירים לשם תוך פיתוי של 'דירה במרחק סיגריה מת"א' ו'קנו דירה ברעננה ותקבלו מכונית פיאט 600'. החל משנות השמונים הנדל"ן הפך לבוננזה. עקרו פרדסים וחממות, חיסלו לולים ורפתות ובנו שכונות 'סביון לתפרנים'. ידידי שוקי הציע לי יום אחד, להשתתף עמו ברכישת אדמה חקלאית במרכז הארץ. שוקי שהיה חבר במפלגת שינוי כנראה היה בסוד הענינים והסביר לי שזהו הימור בטוח, אך אני פקפקתי ושמטתי את כרטיס הזכייה. שוקי רמז לי "הכסף זרוק על הקרקע, צריך רק להרימו" המקורבים שיש להם מידע עשו לביתם מבלי להזיע הם פשוט לקחו הלוואות ורכשו קרקע או תפסו את חברם יוסי קבלן הבנין וקיבלו ממנו דירה בהנחה ואולי גם בחינם.
כנגד חלק מראשי הערים בישראל נפתחו חקירות בחשד של שחיתות בד"כ על רקע של סחר נדל"ן. איני יודע מדוע החקירות לא הניבו תוצאות של 100% כיוון שהפיתוי גדול וכך גם הכסף הסיכוי שאיש ציבור ישליך הזדמנות של "לעשות לביתי" קטנה ביותר. על אנשי הציבור ומקורביהם להציג מדי שלוש שנים, הצהרות הון ולספק הסברים על הגידול ברכוש. את הצהרות ההון הללו יש לדרוש מהעסקנים במשך עשור שנים לאחר שפרשו מהשרות הציבורי. קרקעות חקלאיות או קרקעות לתעשייה ומלאכה שעוברות שינוי יעוד מניבות עשרות מיליוני דולרים לבעליהן או לרוכשים בעלי המידע מבפנים. עובדי הציבור שתורמים להשבחה זו מן הסתם תובעים "מעשר". אז נשאלת השאלה האם בגלל "המעשר" מגיע להם "מאסר". בישראל 99% מהנובורישים היו עובדי ציבור שחתכו לעצמם חתיכה מכובדת מהעוגה ובכך תרמו לייקור הנדל"ן.
לסיום כהרגלי אעניק לקוראי הנאמנים, טיפ שיעזור לכם להרים את הכסף מהקרקע. כנסו לחנות אופטיקה מובחרת ובקשו מבעל העסק למכור לכם "משקפיים ורודות" אלו הם משקפיים שבאמצעותן תראו את מיליוני הדולרים שמתגלגלים על הקרקע. אבל המשקפיים לא יספיקו לכם. בכדי לאסוף את הכסף שמתגלגל על הקרקע, אתם זקוקים לחבר שיעניק לכם רמז. כמובן שזה לא סתם חבר אלא חבר באחת המועצות העירוניות שמצוי בתחום המקרקעין.
כמובן שלאחר השחרור מצה"ל נסעתי אליו לניו יורק לבדוק אפשרויות בארץ שבה הכסף זרוק על הקרקע. מיד לאחר הנחיתה בדרכי לאסוף את תרמילי ראיתי על הרצפה סטיפה ששמי היה רשום עליה. דרכתי על הסטיפה, התכופפתי חפנתי ושלשלתי לכיסי. מהרתי לשירותים לבדוק את השלל לא להאמין 300 דולר בשטרות של חמישיות ועשיריות. בשנות השבעים גם בארה"ב זו היתה בוחטה מכובדת אם כי גם כיום לא הייתי מתנגד להתכופף ולהרים סטיפות בנמלי התעופה. כשהגעתי סופסוף לביתו של אדי ספרתי לו על מזלי הטוב והזכרתי לו שאחיו נאג'י כנראה פתח לי את המזל. למחרת אדי לקח אותי לזירת מירוצי הסוסים ביונקרס ושם בעצתו של אדי שלשתי את כספי. התאהבתי מיד באמריקה שהציעה לאזרחיה ותייריה שפע מוצרים טובים וזולים. אדי סידר לי עבודה מצוינת בכמה בתי כנסת שם התנהלו משחקי בינגו בימות השבוע ובימי שישי ערבי פוקר ובלק ג'ק. לשאלתי ענה אדי שאמנם ההימורים אסורים בארה"ב אך אלו נחשבים לערבי התרמה למוסדות דת.
הכל היה נפלא, עד שבסוף אוקטובר החל השלג הראשון והקור שאליו לא הייתי מורגל, נפרדתי לשלום מאדי ומשפחתו ושבתי לארץ. אין ספק שבארה"ב הכסף זרוק על הקרקע וביחוד בענף הנדלן. אך דא עקא אשתו של אדי חלתה במחלה קשה ובאותם ימים ביטוחי הבריאות כנראה היו גרועים ואדי הפסיד את כל רכושו בהימור על חיי אשתו. כעת הבנתי למה התכוון דודי נאג'י בחלקו השני של האיזם שלו "אבל בד"כ שוברים את הגב כשמזדקפים חזרה".
בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, היזמים החלו לפתח את רעננה וכ"ס וניסו למשוך זוגות צעירים לשם תוך פיתוי של 'דירה במרחק סיגריה מת"א' ו'קנו דירה ברעננה ותקבלו מכונית פיאט 600'. החל משנות השמונים הנדל"ן הפך לבוננזה. עקרו פרדסים וחממות, חיסלו לולים ורפתות ובנו שכונות 'סביון לתפרנים'. ידידי שוקי הציע לי יום אחד, להשתתף עמו ברכישת אדמה חקלאית במרכז הארץ. שוקי שהיה חבר במפלגת שינוי כנראה היה בסוד הענינים והסביר לי שזהו הימור בטוח, אך אני פקפקתי ושמטתי את כרטיס הזכייה. שוקי רמז לי "הכסף זרוק על הקרקע, צריך רק להרימו" המקורבים שיש להם מידע עשו לביתם מבלי להזיע הם פשוט לקחו הלוואות ורכשו קרקע או תפסו את חברם יוסי קבלן הבנין וקיבלו ממנו דירה בהנחה ואולי גם בחינם.
כנגד חלק מראשי הערים בישראל נפתחו חקירות בחשד של שחיתות בד"כ על רקע של סחר נדל"ן. איני יודע מדוע החקירות לא הניבו תוצאות של 100% כיוון שהפיתוי גדול וכך גם הכסף הסיכוי שאיש ציבור ישליך הזדמנות של "לעשות לביתי" קטנה ביותר. על אנשי הציבור ומקורביהם להציג מדי שלוש שנים, הצהרות הון ולספק הסברים על הגידול ברכוש. את הצהרות ההון הללו יש לדרוש מהעסקנים במשך עשור שנים לאחר שפרשו מהשרות הציבורי. קרקעות חקלאיות או קרקעות לתעשייה ומלאכה שעוברות שינוי יעוד מניבות עשרות מיליוני דולרים לבעליהן או לרוכשים בעלי המידע מבפנים. עובדי הציבור שתורמים להשבחה זו מן הסתם תובעים "מעשר". אז נשאלת השאלה האם בגלל "המעשר" מגיע להם "מאסר". בישראל 99% מהנובורישים היו עובדי ציבור שחתכו לעצמם חתיכה מכובדת מהעוגה ובכך תרמו לייקור הנדל"ן.
לסיום כהרגלי אעניק לקוראי הנאמנים, טיפ שיעזור לכם להרים את הכסף מהקרקע. כנסו לחנות אופטיקה מובחרת ובקשו מבעל העסק למכור לכם "משקפיים ורודות" אלו הם משקפיים שבאמצעותן תראו את מיליוני הדולרים שמתגלגלים על הקרקע. אבל המשקפיים לא יספיקו לכם. בכדי לאסוף את הכסף שמתגלגל על הקרקע, אתם זקוקים לחבר שיעניק לכם רמז. כמובן שזה לא סתם חבר אלא חבר באחת המועצות העירוניות שמצוי בתחום המקרקעין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה