פרולוג - כיון שחג הפסח אוטוטוטוטו קרב ובמרכולים על מרבית המוצרים כבר תמצאו את החותמת כשר לפסח באותיות קידוש לבנה. אבל מדוע על חומרי הניקוי, חייבת להמצא החותמת כשר לפסח?
המסטינג או בשמו העברי פינכה שימש את חיילי השדה ככלי אוכל. הוא היה מורכב משתי פינכות עשויות אלומיניום שנכנסו האחת לתוך השניה והסכו"ם נכנס לתוכן. את המסטינג בצורה דומה הכרתי מסביבתי הקרובה בה פועלי הבנין העברים נהגו להביא את ארוחותיהם במסטינג רב שכבתי שנקרא 'מנשקה' וכונה גם בשם 'קונפייטר'.
כשהתגייסתי לצה"ל בשנות השישים, קיבלתי את המסטינג בתוך שק החפצים (הקיטבג) ולא הבנתי את העומד לקרות. מהר מאד הגיעה שעת הצהריים ואנו הטירונים הורצנו לחדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל היה כלי מעורר תיאבון, מתח שכל טירון נאלץ להניף את עצמו עשר הנפות אחרת לא היה נכנס לחדר האוכל. בפנים עמדו בשורה ששה עוזרי טבח ולפניהם סירי ענק. בראשון פרוסות לחם, בשני מרק, בשלישי מנות בשריות, ברביעי תוספות, בחמישי ליפתן לקינוח או פרי ובשישי שתייה. החיילים נדחפו קדימה הושיטו את המסטינגים שמולאו בידי הטבחים.
את הארוחה היינו מסיימים גג בשבע דקות, בכדי לפנות את השולחנות לחיילים רעבים מהפלוגה השלישית. סיימת לאכול, כעת התחיל הענין, אין יותר אמא שמנקה אחריכם את הכלים, הכל עליך. נגשים לברזיות המיועדות לניקוי בתקווה למצוא ליפה או צמר פלדה וסבון, אין מצב. אך חברי לאוהל שהכיר את סיפורי הצבא מאחיו הבכור הנחה אותי כיצד להסתדר. מחתיכת חוט קשירה שפורמים אותו לסיביו ומכדררים את הסיבים עד שמתקבלת ליפה לתפארת. במקום סבון משתמשים בחול שצה"ל מנפק בשפע. משפשפים ומקרצפים ולאחר מכן שוטפים וממהרים לאימון, אוי למאחרים.
אני זוכר את עצמי, שכבר למחרת הגעתי לחדר האוכל רק עם הסכו"ם, המם-כף (מ"כ) שקלט שאין לי מסטינג, פקד עלי "חייל, 20 שניות, רוץ תביא ת'מסטינג", עניתי לו שגנבו לי את המסטינג. אם כך, נתרצה הסמל ונבח על הטירון שעמד מאחורי להשאיל לי את המסטינג מרקיה שלו. לאחר שעברנו את הפתח החזרתי לחברי את המסטינג ונגשתי לעמדת החלוקה בידיים ריקות. אספתי שתי פרוסות לחם, על הראשונה בקשתי מעוזר הטבח להניח לי את מנת הפירה, על השניה הניחו לי שלוש חתיכות גולש והיידה אוכלים, על המרק והליפתן ויתרתי. עם סיום הארוחה, כמובן שהייתי פטור מהעונש לנקות את המסטינג. במשך שנים התרגלתי לאכול בצה"ל בצורה שכזו כולל בשרות המילואים.
מזכיר לי את השיר "טוב להם בצבא"
כשבוע לפני חג הפסח הכשירו את המטבחים הצה"לים כולל את הברזיות שליד חדרי האוכל. כאמור החיילים ניקו את המסטינגים שלהם בחול או בבוץ בקרבת הברזיות. אך לפתע הופיעו סמל הדת ומשגיח הכשרות ואסרו על החיילים להשתמש בחול שליד הברזיות. לשאלתנו הם ענו "כי החול כאן אינו כשר לפסח!!!!" החיילים נאלצו לאסוף חול מאזור מרוחק ומגודר, שבו החול הוכשר ע"י משגיחי הכשרות.
מענין לענין באותו עניין בהודו הם קוראים ל'מנשקות' דאבבוואלאס DABBAWALAS
כ 200,000 מעובדי מומבאי מקבלים את ארוחת הצהריים שמגיעה אליהם בהפסקת הצהריים שלהם בדייקנות שוויצרית (מדהים). הארוחות בנות 4-6 מנות מוכנסות למיכלי המסטינגים ע"י הנשים בבית, נמסרות לחברת שליחויות שמפעילה אלפי עובדים שמשנעים את הארוחות במגה כרך. מרבית עובדי חברת השליחויות אינם יודעים קרוא וכתוב אך הפלא ופלא כל הארוחות מגיעות להודים הרעבים בזמן עם אפס תקלות.
אפילוג
- כמדומני לאחר מלחמת יום הכיפורים גם חיילי השדה החלו לאכול בצלחות
פלסטיק שכמובן גם אותן היו החיילים צריכים לנקות. צה"ל המשיך לנפק מסטינגים
במשך שנים רבות בעת החיול למרות שלא היה להם שימוש. כך היוו המסטינגים חלק
מהציוד בקיטבגים שאופסנו בימ"חים ליום פקודה.
המסטינג או בשמו העברי פינכה שימש את חיילי השדה ככלי אוכל. הוא היה מורכב משתי פינכות עשויות אלומיניום שנכנסו האחת לתוך השניה והסכו"ם נכנס לתוכן. את המסטינג בצורה דומה הכרתי מסביבתי הקרובה בה פועלי הבנין העברים נהגו להביא את ארוחותיהם במסטינג רב שכבתי שנקרא 'מנשקה' וכונה גם בשם 'קונפייטר'.
כשהתגייסתי לצה"ל בשנות השישים, קיבלתי את המסטינג בתוך שק החפצים (הקיטבג) ולא הבנתי את העומד לקרות. מהר מאד הגיעה שעת הצהריים ואנו הטירונים הורצנו לחדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל היה כלי מעורר תיאבון, מתח שכל טירון נאלץ להניף את עצמו עשר הנפות אחרת לא היה נכנס לחדר האוכל. בפנים עמדו בשורה ששה עוזרי טבח ולפניהם סירי ענק. בראשון פרוסות לחם, בשני מרק, בשלישי מנות בשריות, ברביעי תוספות, בחמישי ליפתן לקינוח או פרי ובשישי שתייה. החיילים נדחפו קדימה הושיטו את המסטינגים שמולאו בידי הטבחים.
את הארוחה היינו מסיימים גג בשבע דקות, בכדי לפנות את השולחנות לחיילים רעבים מהפלוגה השלישית. סיימת לאכול, כעת התחיל הענין, אין יותר אמא שמנקה אחריכם את הכלים, הכל עליך. נגשים לברזיות המיועדות לניקוי בתקווה למצוא ליפה או צמר פלדה וסבון, אין מצב. אך חברי לאוהל שהכיר את סיפורי הצבא מאחיו הבכור הנחה אותי כיצד להסתדר. מחתיכת חוט קשירה שפורמים אותו לסיביו ומכדררים את הסיבים עד שמתקבלת ליפה לתפארת. במקום סבון משתמשים בחול שצה"ל מנפק בשפע. משפשפים ומקרצפים ולאחר מכן שוטפים וממהרים לאימון, אוי למאחרים.
אני זוכר את עצמי, שכבר למחרת הגעתי לחדר האוכל רק עם הסכו"ם, המם-כף (מ"כ) שקלט שאין לי מסטינג, פקד עלי "חייל, 20 שניות, רוץ תביא ת'מסטינג", עניתי לו שגנבו לי את המסטינג. אם כך, נתרצה הסמל ונבח על הטירון שעמד מאחורי להשאיל לי את המסטינג מרקיה שלו. לאחר שעברנו את הפתח החזרתי לחברי את המסטינג ונגשתי לעמדת החלוקה בידיים ריקות. אספתי שתי פרוסות לחם, על הראשונה בקשתי מעוזר הטבח להניח לי את מנת הפירה, על השניה הניחו לי שלוש חתיכות גולש והיידה אוכלים, על המרק והליפתן ויתרתי. עם סיום הארוחה, כמובן שהייתי פטור מהעונש לנקות את המסטינג. במשך שנים התרגלתי לאכול בצה"ל בצורה שכזו כולל בשרות המילואים.
מזכיר לי את השיר "טוב להם בצבא"
כשבוע לפני חג הפסח הכשירו את המטבחים הצה"לים כולל את הברזיות שליד חדרי האוכל. כאמור החיילים ניקו את המסטינגים שלהם בחול או בבוץ בקרבת הברזיות. אך לפתע הופיעו סמל הדת ומשגיח הכשרות ואסרו על החיילים להשתמש בחול שליד הברזיות. לשאלתנו הם ענו "כי החול כאן אינו כשר לפסח!!!!" החיילים נאלצו לאסוף חול מאזור מרוחק ומגודר, שבו החול הוכשר ע"י משגיחי הכשרות.
מענין לענין באותו עניין בהודו הם קוראים ל'מנשקות' דאבבוואלאס DABBAWALAS
כ 200,000 מעובדי מומבאי מקבלים את ארוחת הצהריים שמגיעה אליהם בהפסקת הצהריים שלהם בדייקנות שוויצרית (מדהים). הארוחות בנות 4-6 מנות מוכנסות למיכלי המסטינגים ע"י הנשים בבית, נמסרות לחברת שליחויות שמפעילה אלפי עובדים שמשנעים את הארוחות במגה כרך. מרבית עובדי חברת השליחויות אינם יודעים קרוא וכתוב אך הפלא ופלא כל הארוחות מגיעות להודים הרעבים בזמן עם אפס תקלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה