5/04/2012

שינוי שיטת הבחירות

הרעיון לשדרוג כוחם של האזרחים בהצבעה לכנסת ולבחירת ראש הממשלה, נדרש בכדי לתת מענה לבעיותיה של ישראל. את הרעיון הגאוני, לקחתי מאוטו פון ביסמרק "קאנצלר הברזל" הראשון של גרמניה המאוחדת. ביסמרק הנהיג בגרמניה בסוף המאה ה19 את זכות בחירה דיפרנציאלית לאזרחי המדינה.

אני קורא בזאת לחברי הכנסת לחוקק את חוק זכות הבחירה הדיפרנציאלי כבר בכנסת הבאה. מחאת האזרחים שתורמים למדינה בשרות צבאי בסדיר ובמילואים, משלמים את המיסים שהושתו עליהם מצריכה שינוי רדיקלי בבחירת נציגיהם בכנסת ובשלטון. הקריאה לצדק חברתי, כוונתה ארגון מחדש של תקציב המדינה תוך מענה אמיתי לצרכים ולא לקבוצות לחץ.

בהתאם לחוק זכות בחירה דיפרנציאלית (מדורג) כל אזרח ישראל השוהה בגבולות המדינה, יזכה לזכות בחירה של 1-10 קולות בהתאם לתשלומיו למס הכנסה, כמכפלות של השכר הממוצע במשק. כך שאלו המשתכרים ומשלמים מס על פעמיים השכר הממוצע יזכו בשני קולות להצביע ואלו המשלמים מס על הכנסות שהן פי עשר מהשכר הממוצע יזכו בעשר קולות הצבעה.
פרמטר נוסף שמן הראוי להוסיף לחוק זכות בחירה דיפרנציאלית, הוא שרות קרבי בסדיר (חובה או קבע) ובמילואים. חייל קרבי בשרות סדיר, יזכה במספר קולות נוסף, חייל קרבי במילואים גם הוא יזכה לתוספת קולות.

מבנה זה של זכות בחירה דיפרנציאלי יאפשר לאזרחים לבחור את נציגיהם בצורה הגונה, כנגד התארגנויות של קבלני קולות אשר סוגרים דילים עם קבוצות שונות, דבר המוביל לשחיתות שלטונית ולסחטנות פוליטית. כמו כן מתן כח הצבעה מוגבר לאוכלוסיה שנושאת בנטל של תשלומי המס והשרות הצבאי, יגרום לעלייה בשעור ההצבעה שהלך וירד ברבות השנים, כתוצאה מהאדישות בציבור.
חוק זה ימנע מקבוצות אוכלוסיה מסוימות לזכות בהטבות ע"ח הקבוצות האחרות וכן יקזז את הפחד מפני שינוי דמוגרפי בשנים הבאות.

3/29/2012

האמא של הסטייקים

ככה סתם בא לי להפעיל אצלכם את בלוטות הרוק ולהביא לכם את ספורם של הסטייקים הנפלאים שעדיין מותר לכם לאכול. סטייקים שלא הספיגו אותם בכימיקלים ובתבלינים בכדי לעבוד על חוש הטעם שלכם. האמת שבארה"ב בכל מסעדה אם תשלמו 25 דולר ומעלה תקבלו מנת סטייק משובח. בארגנטינה בכל מסעדה תקבלו סטייקים משובחים ועשוים טוב, למעט במסעדות אכול כפי יכולתך כמאמר האימרה "יו גייט וואט יו פיי" ( you get what you pay ) . הבאתי לכם כאן את דעתי על ארבעת הסטייקים שהכרתי במשך שנות דור. בשורה התחתונה בשבילי האמא של הסטייקים הם הסטייקים המבושלים בציר והסטייק של ל'אנטרקוט הפריסאי עומד במקום הראשון, הן מבחינת הטעם והן מבחינת האוירה.

1. סטייק בנוסח ל'אנטרקוט - בצרפת אוכלים סטייקים מצוינים אך המלצרים כועסים על הלקוחות שמזמינים מנת עשייה מעבר למדיום-רייר. כמובן שיש מביניכם שיעירו לי ומה עם סטייק - טרטר, או סטייק ליון ואולי עוד כמה וריאנטים. בשבילי הסטייק הטוב עליו אני ממליץ לידידי בכל הזדמנות, כשאני שומע שהם בדרכם לפריס, הוא הסטייק שמוגש בסגנון ל'אנטרקוט. על מסעדת ל'אנטרקוט שמעתי לראשונה בשנת 1978 מפי החובש הפלוגתי מישל שלימד אותנו פרק קולינרי מהמטבח הצרפתי. מסעדת ל'אנטרקוט הגישה אז באותן שנים תפריט אחיד מעין ארוחה עסקית. סטייק עשוי ברוטב מיוחד, סה טו, לא צ'יפסים לא מנות ראשונות ולא מנות אחרונות. נתון נוסף היה שהיא מארחת את הלקוחות בשעה 19:00 לסעודה ראשונה וב 20:30 לסעודה שנייה ואחרונה וכי יש תורים בכניסה. אוקיי כשהגעתי לפריס בפעם הראשונה הלכתי לאכול במסעדה ל'אנטרקוט, אז לא היה עדיין גוגל ודפי הזהב של פריז היו בשלושה כרכים שרק מסעדות נרשמו על פני כרך וחצי כך ששאלתי את פקיד הקבלה בצרפתית רצוצה "שורשה לה רסטורנט ל'אנטרקוט" הפקיד או שלא קיבל ממני שטר מתאים או שהיה אנטישמי נפנף אותי. את הטלפון של מישל לא ידעתי אז יצאתי לסיור אלים בקרבת שער הנצחון שם זכרתי ממוקמת המסעדה. אוקצור הגעתי עד המים וסורי הדלת נעולה. בפעמים הבאות שהגעתי לפריס העדפתי לאכול אסקרגוטים ומרק בצל בברסריס. איך אמר המשורר, בפריס אין סכוי שתיפול במסעדה. השנים עברו וטעמו של סטייק ל'אנטרקוט טרם נוסה על ידי ואז באה ההזדמנות בסוף המאה ה20 בקרתי בפריס בראש השנה הלועזי, ידיד מקומי הזמין מקום ונכנסנו למסעדה כאשר כמו תמיד בחוץ ממתינים לקוחות מאוכזבים.

בשני הסניפים הפריזאים של המסעדה, התור תמיד משתרך. תזמינו מקום מראש ותוכנסו בלא המתנה. בתמונה הימנית תראו את בעלת המסעדה שידידי הבמאי, שהעניק לה את שם התואר "המכשפה" האם בגלל שהיא מכשפת את הסטייקים או את הסועדים. תראו כיצד היא משגיחה על האורחים ומניעה אליהם את המלצרים. כמה טוב להנות משרות VIP אמיתי, זהו חלק חשוב בחווית הבילוי במסעדות.

אותנו שרתה בעלת המסעדה שהינה בתו של השף שפיתח את המתכון המיוחד לרוטב. את חווית האכילה במסעדה קשה לשכוח גם אחרי שנים רבות. החוויה נוצרת משילוב של האוירה הפריסאית, של טיב השרות ואופי השרות. הסטייקים מגיעים לשולחן במחבת אישי, אשר המלצר חותך ללקוח שליש מהסטייק והיתר נשאר במחבת ע"מ לשמור את הסטייק חם. אין שמות על המחבתות, אך המלצר יודע בדיוק מה שייך למי. אין צורך לקרוא למלצר בכדי שיביא לך עוד נתח מהסטייק, פתאום הוא ניצב בשקט מאחוריך ומניח בצלחתך את השליש השני ואח"כ את הנותר. טיפ קטן לגבי יינות במסעדות בצרפת. למדתי מידידי רמי חוק שאני תמיד נוהג לפיו "בצרפת הכי מומלץ לבקש במסעדות קרף (קנקן) של יין הבית." התמונות מאלבומו של ידידי גידי שהינו בר סמכא למסעדות אירופיות. המלצה, כקינוח תזמינו פרופיטרול. נכון שזה נשמע כמו מצאפאנעס?, אתם תודו לי על הביקור במסעדה הנפלאה הזו. לדעתי אתם תאכלו שם פעמיים. תוך הכנת הרשומה הסתבר לי כי רשת המסעדות הגיעה גם לניו יורק.

ברשותכם כיוון שאנו נמצאים כבר בפריס, אתן לכם טיפ על מעדנים צרפתים. בפריס חובה לאכול קרפ אותו תמצאו בכל דוכן רחוב, הכי טובים הם בקרפרייה ליד העלייה לפוניקולר שיעלה אתכם לכנסיית סאקר-קר במונמרטר. אחרי אכילת הקרפים הנפלאים של פריס, חובה לטעום מקרון, מומלץ באחד מבתי הקפה של PAUL אך בכל בית קפה תצליחו לקבל מקרונים נפלאים. למתקדמים כעת אמליץ על קרוק-מאדם, כמובן שגם בארצנו תמצאו את הטוסטים הנפלאים הללו, אך כשאוכלים אותם בפריס, אתם תרחפו מרוב עונג.

דוכן קרפים כמוהו תמצאו בכל רחבי צרפת.

הקרפ הבסיסי - קרפ סוכר.

מקרון

קרוק מאדם.

ישנם לטוסט הנפלא הזה וריאנטים עם שרימפס ועם קוויאר ועוד, בתאבון. אפשר גם קרוק מסייה (ללא ביצת העין מלמעלה) אך תלכו על קרוק מאדם. הסוד הוא באיכות החומרים, שם החמאה והגבינות ויתר חומרי הגלם הינם שופרא דשופרא.

2. סטייק טרטר - פעם כל המי ומי היו מתגאים כאנשי העולם הגדול והיו מספרים על נפלאות סטייק הטרטר. זהו סטייק נא שעשוי כהמבורגר קצוץ גס ש"מתבשל" במיץ של עצמו ועליו מורידים ביצה טרייה. השם מקסים, הסיפור מענין, אך מעטים הישראלים שיוכלו לעמוד במשימת האכילה של סטייק זה. ספורו של הסטייק הוא חדש יחסית, אם כי בשר נא טחון אוכלים במדינות רבות במרכז ומזרח אירופה. סטייק טרטר כיום אבד את מקומו כמנה מומלצת במסעדות הצרפתיות והאיטלקיות, בגלל אזהרות הבריאות. שילוב של בשר נא וביצה טריה הינו גן עדן לחיידקים. אני וסטייק טרטר לא התחברנו, אמנם פעם במסעדה פריסאית הזמנתי אך כשהגיעה המנה לשולחן נרתעתי. המלצר הצרפתי הסכים להחליף את המנה וחייך, הוא ישר החליקה לסועד אחר שישב בשולחן הסמוך לנו.

הנה המתכון להכנת סטייק טרטר רק למי שמוכרח.

3. הסטייק של פיטר לוגר - רו"ח וגם העו"ד שלי המליצו לי לנסות את הסטייקים של פיטר לוגר Peter Luger המסעדות נמצאות בברוקלין ובלונג איילנד, אנו אכלנו במסעדה בברוקלין, חובה להזמין שולחן מראש. אנו הגענו ללא הזמנה ובזכות תעודת העיתונאי שלי, החליק אותי מנהל המקום בין המוזמנים הממתינים. מזלנו שלא התפתינו להזמין מנות ראשונות, מנת הדגל שכמעט כל האורחים שישבו מסביבנו הזמינו היתה סטייק טי-בון Porterhouse מבושל בציר, כאשר לצידו תקבלו את הרוטב המיוחד של פיטר לוגר. מנת הסטייק הממוצעת, היא במשקל של כ 700 גר', לא האמנתי שאצליח להתגבר עליה. מנת הסטייק שקבלנו היתה בעובי שכמוהו מזמן לא ראיתי, זוהי מנה שמספיקה לשניים ועדיף היה לו התחכמנו והיינו מזמינים מגוון מנות. אך אני אוהב מידת עשייה מדיום וזוגתי וואל דאן, שיהיה. מנת הוואל דאן היתה מעולה. המנות האחרות, כגון המבורגר שעשוי מאותם נתחים של הסטייק, נראה מעולה וכך גם צלעות ברוטב בסגנון פיטר לוגר. שוב אומר מילה טובה על המלצרים במסעדות שכאלו, רובם מבוגרים בעלי נסיון שקולטים את הלקוח ומגישים לו את המנות והתוספות בצורה אינטליגנטית. האמת איני מבין היכן לומדים הבחורים הצעירים את המקצוע האם הם לומדים במקדונלד?

ליד המסעדה יש רחוב עם חנויות של יהודים, בעל החנות למד עברית ב"חיידר" שם למד לכתוב סייל בעברית, יתכן וכתב זאת בכוונה עבורנו הישראלים.

טיפ תזמינו מקומות, תביאו מזומנים, אינם מקבלים כרטיסי אשראי ואין להם צורך בשוטפי כלים.
אם אינכם נוסעים לניו יורק בשנה הקרובה תצפו בסרטון ותאכלו פיתה עם חומוס עד שתגיע המנה שלכם.

סרטון על מסעדת פיטר לוגר בברוקלין. Peter Luger

4. הסטייק של בוננזה - זהו ספורו של הסטייק האמיתי הראשון שלי שאכלתי. הרי בישראל האכילו אותנו הסטייקיות בסוליות לבנות שעינו אותן והפכום לסטייקים. מעולם לא אכלתי סטייק בעובי של חמישה סנטימטר ובמשקל של קילו. בקרתי לפני 40 שנה בטורונטו ושם בסטקייה עממית של כוכב הסדרה בוננזה מי זוכר? אכלתי לראשונה סטייק כפי שראינו בסרטים, נו טוב הייתי צעיר והניבים והטוחנות שלי היו כמעט כמו של אכלן סטייקים אמריקאי התגברתי על הסטייק הענק. המזללה היתה ענקית מעוצבת כמו חדר אוכל של פועלי חווה עם שולחנות עץ גסים, הרצפה היתה מכוסה נסורת ובוננזה עבר רכוב על סוסו בין האורחים. אני שלא הכרתי אז את הסדרה שמעתי ממארחי את הסיפור על הסדרה הרגשנו אז כולנו כמי שנוגעים בכוכבים.

הסדרה בוננזה למי שזוכר.

3/19/2012

בצפר לנהגי מרוצים

כידוע לכם לפחות אחת לשבוע מתקיימים על כבישי ארצנו תחרויות בין מכוניות המשולבות בהימורים גבוהים. על מקום התחרות ועל המשתתפים יודע רק קומץ יודעי דבר. ישנם כמה קבוצות אלו בעלי המכוניות ה"פושטיות" דוגמת סוברו אימפרזה טורבוריקו ששודרגו באמצעות מגדשי על, סעפות פליטה מיוחדות, ושמוש בדלק מיוחד המגיע בחביות. כל אלו מעלים את ההספק כמעט במאה אחוז, כמו כן ישנם את רכבי היוקרה דוגמת אאודי A6 ו A8 ומכוניות הב.מ.וו ואחרות שנהוגות בידי שועי הארץ ובניהם. אך נהגי ישראל חובבי המרוצים האמיתים, נוסעים לאיטליה לבית הספר לנהגי מרוץ של חברת אלפא רומיאו או לבתי הספר לנהגי מרוץ בקורסיקה, שם נמצא אחד ממסלולי המרוצים המהנים שמספק אדרנלין לנהגים.
משטרת ישראל מנסה ללא הצלחה לעלות על נהגי המרוץ החובבים המתחרים בסופ"ש במספר כבישים נידחים בעיקר באזור הדרום. אך הגיע הזמן שיפתחו חלק מכבישי ישראל לטובת הנהגים שמחפשים ריגושים. אחד המסלולים המוצעים הוא ערד - ים המלח (צמת זהר) כביש 31 כביש זה אפשר לסגור לתנועה בסופי השבוע בין השעות 04:00 עד ל 8:00 ולאפשר לנהגים קיום מרוצים ואימונים. אין ספק שניתן לסמן בצורה זו עוד כבישים להנאת שוחרי הנהיגה. למתעניינים ראו כבישי נהיגה בישראל - קישור
לפני ימבה שנים היינו ידידי ואני נוסעים מדי שנה לגרמניה בכדי להנות מהאוטובאנים הגרמנים, ידידי היה שוכר פורשה או מזרטי היה יקר אבל היה שווה כל מרק. אני לא העזתי לעבור 290 קמ"ש למרות שידידי אומר לי תראה אתה נוהג ברוורס, חלפו על פנינו מכוניות במהירויות של330 קמ"ש ומעלה. במהירות של 240 קמ"ש שהיא המהירות הממוצעת בה נהגנו עוברים ב15 שניות קילומטר ואתה חולף על פני רכבים שנוסעים 180 קמ"ש ברייס של קילומטר לדקה. נכון כל ילד יכול לנהוג באוטובאן הוא ישר והראות היא מצוינת, הנהגים הגרמנים הינם אדיבים ומפנים את הדרך לאלו שממהרים, נהג גרמני בניגוד לישראלי לא יעבור דווקא למסלול השמאלי בכדי שלא לאפשר לך לעוקפו. פעם הגענו לגרמניה בתקופת ספטמבר ובמרבית האוטובאנים התנהלו עבודות תחזוקה. הם סגרו מסלול אחד ולעיתים שניים וכך נסעו שלושה טורים של כלי רכב בשני מסלולים. מה אומר זו היתה חוויה לנהוג באותם ימים.
בינתיים ע"מ לצנן את התלהבותכם תראו את הסרטון הבא ותורידו מהלך, אני ממליץ לכם לנהוג במהירות 80 קמ"ש מכס' מחוץ לעיר או לאט יותר בהתאם לתנאי הדרך. למי שממהר שיכוון את השעון לשבע דקות מוקדם יותר בבקר ויגיע ליעדו חמש דקות לפני. אמנם אחד המנהלים שלי בעבר הרחוק, שהיה גם המג"ד שלי נהג לאמר "הכביש הינו מקום מסוכן, לכן חייבים לנהוג הכי מהר בכדי להמנע מהסכנות"

אני מודה למשה רבנו שלא הביאנו לקקקקק.....נדה, אלא לכנען. עדיף להזהר מנהג מתאבד מאשר מהחלקה על הקרח, מה דעתכם? ספרו לי את חוויותיכם בנהיגה על הקרח, בארץ ובחו"ל.

ולסיום צרפתי אנקדוטה ליום המעשים הטובים, ספור אמיתי על שוטרים ונהגים עבריינים. זהו ספורו של השוטר הטוב והסלחן אשר אינו ממהר לרשום דוחות תנועה לעבריינים. וזהו ספור המעשה ידידי עו"ד אמריקאי המתגורר בשיקגו עשה את עסקת חייו ופינק את עצמו במכונית פורשה. ביום ראשון בבקר הוא החליט לפרוק את כל תסכוליו מהשבוע החולף ונסע טיסה נמוכה במהירות של 130 מייל לשעה, אושר עילאי הציפו, כך ספר לי והוא לא הרגיש שמשדר גילוי המכ"מ המשטרתי צפצף והבהב. כששמע את הסירנה מאחוריו הגביר את מהירותו וחשב להמלט מהשוטר, הפורשה הגיעה ל 160 מייל והשוטר הצליח לעוקפו ולהורידו לצד הדרך. ידידי העו"ד השלים עם גורלו והמתין בשלווה לשוטר.

השוטר התקרב ברכו לשלום ומסיבה כלשהי אפילו לא ביקש ממנו רשיונות. השוטר אמר לו "אדוני כידוע לך נהגת 90 מייל מעל המותר, ספר לי תרוץ שישכנע אותי ואני אוותר לך הפעם. אני נוהג לסלוח לנהג האחרון שאני תופש בסוף המשמרת". ידידי גחך לעברו של השוטר ואמר "אשתי זנחה אותי בשבוע שעבר לטובת שוטר, הייתי בטוח שאתה מנסה להחזיר לי אותה". השוטר צחק לשמע הספור המקורי ואמר לידידי, "זכית, אבל בפעם הבאה, תצטרך לספר לי ספור חדש" כמובן שאף אני זוכר לטוב את שוטר התנועה שתפש אותי נוהג על שולי הכביש ע"מ לעקוף את הפקק. הייתי אז נהג צעיר והוא יכול היה בקלי קלות לשלול את רשיוני. אך השוטר החכם נתן לי אזהרה אותה אני נושא בלבי מזה ארבעים שנה. לו הייתי חוטף אז דוח הייתי כנראה הופך לעברין תנועה מועד. מאז אני מקפיד מאד, מאד לשמור על חוקי התנועה.

3/15/2012

פגישה עם נשיא רומניה

בשבוע שעבר יצאנו לבילוי בערב שישי, במסעדה רומנית אותנטית בבוקרשט. כיוון שהמסעדה מאפשרת לאורחיה לעשן בחופשיות הסכמנו להתמכר לעישון הפסיבי וזאת בתמורה למקום המצוין שקבלנו, מול מרכז הבמה. רב המלצרים לחש באזנינו שהערב מופיעה זמרת מצוינת המלווה בזמרת נוספת וכן תופיע להקת מחול מקומית אחת הידועות בבוקרשט. התזמורת הורכבה מנגן סימבלום (נקרא גם צימבל) שהיה מסמר הערב אותו ליווה נגן נאי (עוגב רועים, מעין מפוחית חלילית) מקומי ושתי זמרות מצוינות ששרו שירי עמים.

Cimbalom

A traditional naï

התזמורת נגנה שירי עם רומנים ואנו התחלנו לבדוק את המנות הראשונות שהוגשו לשולחננו בלווית סלסלות לחמים אוורירים עטופים בקרום קשה שמתנפץ בין שיניך, בדיוק הסוג האהוב עלי. פתאום קלטנו שהזמרת שרה עבורנו בעברית. היא החלה לשיר, את השיר רעיה, שירו של אביהו מדינה http://youtu.be/kaW-tpv2zxE הזמרת שמאוחר יותר הפגינה רפרטואר עשיר בשירים עבריים שרה ממש כזמרת ישראלית. אנו הישראלים הצטרפנו לשירתה והיא שרה שניים שלושה שירים נוספים בעברית כאשר השיא היה כששרה את השיר "ירושלים של זהב" בעברית ואנו הצטרפנו לשירתה. בין לבין היא גם שרה ברוסית לשולחן של תיירים רוסים שכמוהם מעולם לא ראיתי, הם לא שתו כוסית אחת של וודקה או בירה, יתכן והם נמצאים בתקופת גמילה. הזמרת והתזמורת המשיכו לשיר שירי אהבה צוענים להנאת האורחים. ידידנו אפי קם לעבר התזמורת והודה להם על שירתם.

כשחזר לשולחננו, הוא שבר לכוון השולחן הסמוך שם ישב זוג בודד בשולחן המיועד לששה סועדים. אפי רכן לעברו של הגבר לחץ את ידו ושוחח עמו מספר דקות. כשהתישב חזרה לשולחן אמר לנו "אתם יודעים מיהו הגבר עמו שוחחתי?, זהו נשיא רומניה טריאן בססקו, הכרתי אותו משדורי הטלביזיה"

המשכנו לדון ולהתפלסף אודות הנשיא הרומני היושב במסעדה, בלי טררם של עדת לקקנים וחנפנים וכמו כן בלי טבעת של אנשי בטחון שיהפכו את מקום מושבו לסטרילי. יצאנו אפי ואני מחוץ למסעדה להתרשם כיצד נראים סדורי הבטחון ברומניה. ליד הכניסה למסעדה חנה מיניבוס תיירים ולידו מספר גברים שנראו כאנשי אבטחה, בלי הפוזה של הרמבואים השושואיסטים כמו אצלנו.

ננדי ואפי בחברת הזוג הנשיאותי

אזרחית מקומית שתפשה פוזה עם הנשיא

התזמורת הרומנית מנגנת ליד שולחננו, הם לא התקרבו לשולחנו של הנשיא, אלא נגנו ליד שולחננו.

כעת זיהו את הנשיא הרומני עוד שני זוגות שאזרו עוז ונגשו אל נשיא מדינתם ובקשו את רשותו להצטלם עמהם למזכרת, נשיא רומניה הצטייר בעינינו כאדם חם ולבבי, בלא פוזות מיותרות, הוא ישב לשולחן בלבוש ספורטיבי. פתאום הוא קם עם רעיתו וניגש לשולחננו ושוחח עם אפי ורעיתו הוא ספר אודות ביקורו בישראל לפני כשנה ופגישותיו עם נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה שהוא כינה אותו בטבעיות ביבי. כמובן שצלמתי אותו במספר תמונות. הוא נפרד מאיתנו וחזר לשבת ליד שולחנו.

להקת פולקלור של רקדנים ורקדניות רומנים הנעימו את זמננו ברקודי עם רומנים, תוך החלפת תלבושות מסורתיות. גם אותם צלמתי והסרטתי לתפארת מדינת הרומנים. כעת הגיעו המנות העקריות להן נתן להתחמם מעט בתנור עד שיוגשו לכם בפוסט הבא שלי. לקראת סוף הארוחה ראיתי את כבוד הנשיא שולף מכיסו כסף ומשלם תמורת הארוחה, אם כי אני משוכנע שאצלנו בישראל הפוליטיקאים הבכירים זוכים לארוחות חינם.

2/19/2012

עדיף להיות חלק מהעדר

אם תתבוננו בעולם הטבע, תסכימו לכלל שבכדי לשרוד צריך לאגד כוחות ולהשתייך ללהקה שעוצמתה גדולה מאשר היצור הבודד. בד"כ אצל בני האדם מרביתם מחפשים להשתייך למשפחה, לשבט, לעם, למדינה. ישנם גם בני אדם שנמלטים מההמון להרים, ליערות ולמדבריות. אך עובדות החיים הם כאלו, שהקונפורמיסטים הטמבלים שורדים ואילו הנון קונפורמיסטים לרוב נטרפים.
קחו למשל את כל הפקידים שמגלים שחיתויות בארגונם. חלקם עוצם את עיניו, או מבקש חלק מהעוגה. אך ישנם בכל ארגון את הצדיקים שרצים ומספרים לבוסם שלוחש להם "מוטק'ה שב בשקט אל תעשה גלים" ולצערנו זה נכון, כל אלו שעשו גלים טבעו בגלי הביורוקרטיה. כך שרשומה זו מיועדת לכל הנון קונפורמיסטים. תתבוננו בשלושת הסרטונים ותאמרו לי איזה סרטון שכנע אתכם לדבוק בתופעת העדר.

קהילת הנמלים

סרטני החול יכסחו לך ת'צורה

הנזירות מאנטרקטיקה

נו מה אתם אומרים לאיזה כוון לפנות ימינה, עם הקונפורמיסטים, או שמאלה עם הנון קונפורמיסטים. כמובן שלא התכוונתי לשמאל וימין פוליטים, אלא בחירת אורח החיים שבו נלך.
פעם לבחינות הבגרות באנגלית, למדנו שיר נפלא מאת רוברט פרוסט על מזלג דרכים שבו אנו חייבים לבחור באחת הדרכים.ניתן לקרוא את התרגומים לעברית - קישור

The Road Not Taken - Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

הדרך האחרת - רוברט פרוסט
מאנגלית: אוריבל

ביער צהוב שתי דרכים נפתחו
לפני, בשתיהן לא יכולתי ללכת.
רק אחד שם הייתי, הרגעים חלפו,
לאורכה של אחת מבטי נשלחו
עד שפנתה ונעלמה בשלכת.

לאחרת פניתי, כמותה מפתה
ואולי אף מעט מצודדת ממנה,
כי צמחה לאורכה עשבייה עבותה
כמבקשת דריכה למרות שעתה,
שתיהן כה דומות תיראנה.

בשמש הן נחו ללא שום הבדל
תחת עלים בלי כל צעד שחור,
ללכת המשכתי, עד רדת ליל
אך דרכן של דרכים - להתפצל
וידעתי, ספק אם אוכל לחזור.

דורות ויובלות לאחר כל זאת
באנחה אומר, לא אתהלל
שתי דרכים נפרדו ביער עבות,
בחרתי בזאת שהלכו בה פחות
וזה היה כל ההבדל.

2/16/2012

היכן עובדות הקדשות

קראתי הבקר על הדתה של שירת נשים. הפעם היה זה סגן שר הבריאות מר יעקב ליצמן שנטש טכס שבו מקהלת ילדות בנות שמונה עלו לשיר. האמת שמה אכפת לנו אם החרדים או/ו המזרוחניקים מאזינים לשירת נשים או לא. העיקר הוא לתקשורת ולעיתונאים שרואים את עצמם פוליטיקאים יש קייס לפמפם לנו ת'שכל. ומענין השירה לענין התשמיש. החרדים אולי עושים הצגה של הפרדת נשים וגברים שמא יגבר עליהם יצרם. אך לפרוצות, כאמור במקורות מותר להם ללכת כפי שנאמר במדריכי המין לאברכי הישיבות.
בגמרא במסכת חגיגה עמ' ט"ז (וכן במועד קטן ובקידושין דף מ'): "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף בשחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה" זהו האישור לכל גבר יהודי ללכת לפרוצה כאשר גובר עליו יצרו. כפי שנאמר מה מקשר בין מחזור, סידור ות'נך? אמר על זאת אונקלוס "אם אשתך במחזור ואין לך סידור אז אתה נח"
החרדים הינם בשר ודם ככל האדם וכל האיסורים נמחלים להם בצומות בתפילות ובעיקר במעשר (אינדולגנציה). הם אולי מכסים את עיניהם בראותם חתיכות, אך מבטיחכם אני שהם מציצים עליהן מבין לאצבעות. מרוב נענועים בישיבה, הם זקוקים לפרוק את יצרם. והיכן יעשו זאת, אם לא בבורדלים.

כעת כאשר "חוק הדרת הפרוצות" או "חוק היובש של הגבר" יכנס לתוקף. משטרת ישראל תקח פנס גדול כדי לחפש את הלקוחות כפי שמחפשים את החמץ בערב פסח. השוטרים החרוצים יתפסו את הלקוחות שישלמו כסף רב הן לקופת המדינה והן לגרושותיהן ובדרך עורכי הדין שלנו יגזרו קופון. אך תוך כדי כתיבה עלה במוחי רעיון כביר לסטרט-אפ "פורקן בבית המדרש". הפרוצות תתחפשנה לבחורי ישיבה, הרי אצל האברכים והחרדים חג פורים הינו כל השנה, מה נפקא מינה. הפרוצות תגענה בחבורות ויעברו בין הישיבות ושם הן תקבלנה את הלקוחות. כמובן שלישיבות אין כניסה לשוטרים וכך תהפוכנה הישיבות לערי מקלט ללקוחות החרדים. הגברים החילונים ומהמגזר הערבי יתקבלו בברכה בישיבות וחלקם אולי יחזור בתשובה. כמובן שחיש מהר גם במסגדים ובכנסיות יקבלו הקדשות את לקוחותיהן.

שאבאבניקים

הצילום לאילוסטרציה בלבד, למצולמים אין קשר לאמור לעיל.

הבאתי כאן כמה קליפים מגניבים על האידישע מיידלע. שירים שגם מי שאינו שולט בשפה האידית יהנה מהם. הקליפ הראשון מספר את סיפורה של הזונה היהודיה שעושה הכל בכדי לפרנס את סרסורה. היא מרמה, גונבת, מוכרת בשוק השחור, מחליפה כספים, מוכרת יהלומים וכל זאת במשטר הסובייטי אשר על עבירות כלכליות הוציאו להורג. מענין כי למרות רדיפות המשטר הקומוניסטי נשתמרה השפה האידיש ותרבות האידיש שלא כמו בישראל. איפה הרבנים שיעזו להתנגד לשירת הנשים שלנו.
קישור לקליפ

איין אידישע מיידלע איז אזוי שיין.Song My Jevish girl

2/05/2012

בחירת מלכת המכוניות

הרשומה הזו דנה באופנת העדר של הצרכן הישראלי,הפעם נתבונן בתופעה הקרויה מלכת המכוניות שלדעתי החלה בראשית שנות השבעים כאשר שר התחבורה שמעון פרס הבטיח מכונית לכל פועל. המכוניות הפופולריות עד אז היו פולקסוואגן חיפושית ודופין רנו תוצרת הארץ. בראשית שנות השישים בעקבות כינון היחסים עם גרמניה הגיעו המכוניות הגרמניות החסכוניות NSU ו BMW איזטה ו BMW700 מכונית משפחתית שהיתה אמורה לפרוץ את ההצלחה של מכוניות פולקסוואגן חיפושית, אך חברת פולקסוואגן סגרה את הקו של BMW ב 1965 ומאז חברת BMW זנחה את שוק מכוניות המיני ועברה למכוניות אימתניות שהחלו לדהור על האוטוסטרדות הגרמניות.

רנו דופין הורכבה ע"י א. אילין עד החרם של רנו ב 59 כ 2200 מכוניות הורכבו ונעו על כבישי הארץ.

רנו דופין מודל 1957

חברת אוטוקרס בבעלותו של יצחק שובינסקי החלה לפתח מכוניות פיברגלאס והראשונה שבהן היתה הסוסיתא קוביה, 8700 מכוניות מדגמי סוסיתא הורכבו כאן במשך השנים.

סוסיתא קוביה דגם סטיישן

מכונית פולקסוואגן חיפושית הגיעה לארץ לאחר הסדר השילומים עם גרמניה באמצע שנות החמישים. רבים מהישראלים סרבו באותה תקופה לרכוש תוצרת גרמניה, אך מה לעשות המכוניות הגרמניות היו עממיות, זולות ואמינות מאד. החיפושית הפכה עד מהרה למכונית של רופאים. היו לה שתי מגרעות עיקריות. שתי דלתות ורעש בלתי נסבל ביחוד אם ישבתם במושב האחורי. אחת הבדיחות הידועות שעצבנו את בעלי הרכב היתה השאלה:"למה יש לחיפושית שני אגזוזים?" והתשובה המעצבנת "בכדי לדחוף אותה כמו מריצה כשהיא מתקלקלת". אך האמת שהחיפושיות היו אמינות עפ"י רוח הפרסומת "פולקסוואגן נוסעת ונוסעת ונוסעת".

חיפושית

בתחילת שנות השישים הפכה מכונית הפיאט 600 למלכת המכוניות בישראל. בעיקר בשל מחיר הקנייה הזול ב30% מהחיפושית אך בעיקר בשל מחירי החלפים הנמוכים ועלות האחזקה.

פיאט 600

בתחילת שנות השישים החליפו בצה"ל את רכבם הצמוד של קציני צה"ל בדרגות רס"ן וסא"ל מג'יפ ויליס לסיטרואן דה שבו. כך נהגו גם במינהל הרכב הממשלתי. הרכבים הבלויים נמכרו לאזרחי ישראל שהכירו את הרכב משרותם הצבאי.

דה שבו צה"לי במוזיאון חה"א בחצרים.

לואי דה פינה בסיטרואן נהוגה בידי אם המנזר סרטון עתיר פעלולים.

מכונית הפרינץ 4 NSU הגיעה יום אחד בתחילת שנות ה-60 והפכה מהר מאד ללהיט בקרב נהגי ישראל, מלכת המכוניות של עמ'ך. היא היתה מרווחת יחסית ושדה ראייה לנוהג בה. היה לה מנוע שהשמיע זמזום אופייני. אח"כ הביאו את הדגמים 1000 ו 1200 אך הפופולריות שלהם היתה נמוכה בגלל מחירן הגבוה.

פרינץ 4

מכונית הפרינץ 4 החלה את עידן האוטובנק, כלומר יכולת להפוך אותה למעטפת מזומנים בכל רמזור! הנהגים מסביבך היו שואלים בעלי מכוניות מבוקשות "אתה מוכר?".

המכוניות הראשונות מבית ב.מ.וו BMW שנבנו בשנות ה 60 היו מבוססות על מנועי האופנוע המפורסם שלהם. המכוניות מהדגמים הראשונים היו בעלות 700 סמ"ק והן נקראו BMW700S ו BMW700LS . מכוניות הסדאן שהוארכו ב 16 ס"מ היו אמורות לקבל יחידת כח של פולקסווגן 1200 סמ"ק, אך התעשיינים הגרמנים סגרו את קו מכוניות הסופר מיני בBMW ועברו לייצור מכוניות פאר. נעשו נסיונות להרכבת המכונית בארץ הן בא.אילין והן באוטוקרס, אך התעשייה הישראלית עברה לקונטסה.

ב.מ.וו 700 קופה מודל 1964

מפעלי א.אילין החלו להרכיב מכוניות יפניות שנקראו קונטסה 900 למרות החרם הערבי חברת הינו HINO היפנית שלחה מכלולים שהורכבו בישראל. כ 2300 מכוניות עלו לכבישי ישראל.

קונטסה 900

קונטסה 1300 עלתה לכביש בשנת 1965 וכ 4300 מכוניות עלו לכביש.

קונטסה 1300

אוטוקרס עברה לייצר את דגם הכרמל דוכס שבעיקר סופק לצה"ל ולמינהל הרכב הממשלתי. אך הרכבים המשומשים נחטפו ע"י הנהגים בישראל, כ 6500 כלי רכב עלו לכבישי הארץ בין השנים 1965-1975
הרכבת מכוניות הטריומף בארץ נחלה כישלון, הנהג הישראלי התרחק מהן בגלל אמינותן הנמוכה.

כרמל דוכס צה"לית

כרמל סטיישן

מפעלי אוטוקרס החלו להרכיב את מכוניות פורד אסקורט בארץ. המכוניות יועדו בעיקרן לשוק הממשלתי ולצה"ל. אך מהר מאד העדר גילה את המכונית. למרות המנועים החלשים 1100 סמ"ק וחוסר הנוחות של מכונית שתי דלתות הנהגים הישראלים אהבו את המכונית שהיתה פופולרית אולי בשל הפרסומת "סע כמו לורד - סע בפורד" או אולי בשל האמונה באנשי הרכש של מערכת הביטחון, אם זה טוב לצה"ל זה טוב גם לעמ'ך. על עצמי יכול אני להעיד שהייתי בעליה של מכונית אסקורט משומשת, במשך כשנתיים והיא נסעה ונסעה בלי להזדקק למוסכים.

פורד אסקורט דור 1 מודל 1974

בתחילת שנות השבעים הפכה מכונית פיאט 124 לפופולרית בישראל. היא היתה מכונית משפחתית מרוווחת ונוחה עם מנועים חזקים 1200סמ"ק ו 1400 סמ"ק. אחד הגימיקים של מהנדסי פיאט היה הרעש המיוחד מהאגזוז שגרם לנהג, לנוסעים ולהולכי הרגל שבסביבה להאמין שמדובר במכונית ספורט עם עוצמת מנוע אין סופית. עקב כל הסיבות הללו והאמונה שהמכונית זולה לתחזוקה עקב מחירי החלפים, מהר מאד היא הפכה לאוטובנק, עד שנדחקה ע"י מכונית הסוברו. הביקוש למשומשות היה גבוה ואנשים שילמו עבורה מעל מחיר המחירון. מכירת המשומשות באותה תקופה נעשתה באמצעות מודעה בעיתונים. הקונים הרצינים היו מצלצלים אל המוכרים בשעות הבקר המוקדמות לעיתים בשעה שבע בבקר מכוניות מבוקשות נמכרו והבעלים נאלצו לנתק את הטלפון בביתם.

מכונית סאלון פיאט 124

מכוניות סובארו היפניות החלו להמכר בישראל בשנת 1969 הן היו זולות בכ 30% ממחירן של מכוניות אירופאיות, אך הנהג הישראלי אינו פראייר ואינו ממהר לחטוף. הדגמים הראשונים סבלו אכן מבעיות. בשנת 1972 הגיע דגם הליאונה הראשון שכונה "צוללת" אך רק לאחר המהפך הפוליטי החלו הישראלים לרכוש מכוניות מ"הניילונים" שנת 1978 הפכה את סובארו למלכת המכוניות.

סובארו די.אל 1400

בשנת 1980 סובארו החליפה את הדגם לתצורה מעוגלת שהזכירה את עיצובם של מכוניות הב.מ.וו. אך רק ב 1981 בעקבות הוזלת המכסים (ימי ארידור העליזים) נהרו בני ישראל בהמוניהם והחלו לרכוש מכוניות מהניילונים. הנהג הישראלי הפך למפונק והחל להתקין מזגן ברכב. יצרני המזגנים המקומיים צחקו כל הדרך אל הבנק. בגלל תקנות המכס, כדאי היה ליבואן ולצרכן להסתפק במזגן ישראלי, שלעיתים עבודת ההרכבה פגעה בחלק ממערכות הרכב, בעיקר ברכבים האירופאים.

סובארו די.אל 1300

תקנות המכס החדשות אפשרו לייבא בהוזלה מכוניות עד 1300 סמ"ק וכך המשפחתית של סובארו נמכרה בכמויות הולכות וגדלות. בשנת 1985 שוב הוחלף הדגם שהיה מעוצב עם קוים מרובעים וכונה סובארו "מזוודה" (עיצובו דמה לזה של הוולוו השמרנית).

סובארו ליאונה די.אל

בשנת 1987 שוב ירדו המכסים ואז העדר עבר לנהוג בסובארו 1600 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית. תוספת המחיר לאוטומט בסובארו היתה כ 10% בעוד שבאירופאיות התוספת היתה כ 30% ושוב העדר אינו פראייר, הוא קנה סובארו. מכוניות הסובארו נשאו את הכתר "מלכת המכוניות" עד שנת 1993 עת נאלצו להעביר את הכתר למכונית המיצובישי לאנסר וסופר לאנסר שהביאה כסטנדרט חלונות חשמלים ונעילה מרכזית ללא תוספת מחיר.

מכוניות המיצובישי היו מלכות הכביש בין השנים 1993- 1998 עד להופעתה של המאזדה לאנטיס

מכונית המאזדה לאנטיס הפכה למלכת המכוניות ב 1999 בעקר עקב צמיחת חברות הליסינג שהחכירו עשרות אלפי מכוניות לעובדי משרדי ההייטק בשנת 2003 החליפה אותה המאזדה 3 שכונתה גם רכב השטח הנמכר ביותר בישראל בזכות מנוע ה 2000 סמ"ק וההנעה הקדמית המצוינת שהתגברה על סלעים וחולות.
אופנת הג'יפונים דחקה את המכוניות המשפחתיות ואת מכוניות הסופר מיני, כך שכיום המכונית העממית הינו ג'יפון עממי שמכסימום עולה בקלות על המדרכות בכדי לחנות.

החל משנת 2011 החלה חברת יונדאי לטפס לצמרת המכירות של הרכב העממי, כיום בעל הרכב הפרטי העממי מפסיד עשרות אחוזים משווי הרכב מדי שנה עקב מכירות רכבים משומשים ע"י חברות הליסינג שרוכשות את הרכבים מהיבואנים בהנחות ניכרות תוך רכישת רכבים במפרט שונה מאשר לשוק הפרטי.
כיום גם אין משמעות מיהי מלכת המכוניות. המושג אוטובנק נשכח, כיום בעלי רכב פרטי המעונינים להחליפו בדגם חדיש נאלצים להוריד חזק ממחיר המחירון שאף הוא התעדכן ברוח הזמן.

בחו"ל הנוסטלגיה לרכבים משנות החמישים והשישים הפכה לטרנד, הלהיט הינן מכוניות כגון שברולט קורבט ודומיהן. היאפים מוציאים כיום, עשרות אלפי דולרים לרכישת מכוניות ענתיקות שמחזירות אותנו לעידן הרומנטיקה של המכוניות.
העשור בין תום מלה"ע 2 עד לשנת 1955 היה קשה מבחינה כלכלית בכל אירופה. וכך המכוניות היו חסכוניות בדלק, ספרטניות מבחינת העיצוב והביצועים. כמובן שהאלפיון העליון נהג ברולסרויס ובמרצדסים. חברת ב.מ.וו החלה את המעבר מייצור אופנועים למכוניות בשנות החמישים עם פיתוח מכונית האיזטה בעלת מנוע 300 סמ"ק עם עיצוב מעניין שבו הדלת נפתחה מקדימה. אח"כ עברה למכוניות סופר מיני תוך שימוש במנועי האופנוע שיצרה. רק בסוף שנות השישים היא החלה ביצור סדרות המכוניות המשפחתיות ואח"כ עברה גם למכוניות סופר סאלון ונכנסה לליגה של מרצדס. גם חברת אנ.אס.יו יצרנית מכוניות המיני סאלון שהיתה הראשונה להרכיב מנועי וואנקל במכוניותיה NSU ro80 נבלעה בחברת אאודי ורק בסוף שנות השישים יצאה אאודי עם מכונית הסופר סאלון אאודי 100. יצרנית המטוסים מסרשמיט החלה בתום מלה"ע 2 לייצר מכוניות מיקרו. אחד הדגמים יובא לארץ וניתן היה לראותו בעיקר ברחובות ת"א עד סוף שנות השישים. בארץ הוא כונה "צפרדע" הבאתי מספר סרטונים המציגים את מיטב תוצרת אירופה של שנות החמישים והשישים.
קישור למוזיאון וירטואלי של מכוניות מיקרו - כאן