‏הצגת רשומות עם תוויות שירים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שירים. הצג את כל הרשומות

2/19/2012

עדיף להיות חלק מהעדר

  אם תתבוננו בעולם הטבע, תסכימו לכלל שבכדי לשרוד צריך לאגד כוחות ולהשתייך ללהקה שעוצמתה גדולה מאשר היצור הבודד. בד"כ אצל בני האדם מרביתם מחפשים להשתייך למשפחה, לשבט, לעם, למדינה. ישנם גם בני אדם שנמלטים מההמון להרים, ליערות ולמדבריות. אך עובדות החיים הם כאלו, שהקונפורמיסטים הטמבלים שורדים ואילו הנון קונפורמיסטים לרוב נטרפים.
  קחו למשל את כל הפקידים שמגלים שחיתויות בארגונם. חלקם עוצם את עיניו, או מבקש חלק מהעוגה. אך ישנם בכל ארגון את הצדיקים שרצים ומספרים לבוסם שלוחש להם "מוטק'ה שב בשקט אל תעשה גלים" ולצערנו זה נכון, כל אלו שעשו גלים טבעו בגלי הביורוקרטיה. כך שרשומה זו מיועדת לכל הנון קונפורמיסטים. תתבוננו בשלושת הסרטונים ותאמרו לי איזה סרטון שכנע אתכם לדבוק בתופעת העדר.
קהילת הנמלים
 
סרטני החול יכסחו לך ת'צורה
 
הנזירות מאנטרקטיקה
  
נו מה אתם אומרים לאיזה כוון לפנות ימינה, עם הקונפורמיסטים, או שמאלה עם הנון קונפורמיסטים. כמובן שלא התכוונתי לשמאל וימין פוליטים, אלא בחירת אורח החיים שבו נלך.
פעם לבחינות הבגרות באנגלית, למדנו שיר נפלא מאת רוברט פרוסט על מזלג דרכים שבו אנו חייבים לבחור באחת הדרכים.ניתן לקרוא את התרגומים לעברית -   קישור

The Road Not Taken - Robert Frost
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

הדרך האחרת - רוברט פרוסט
מאנגלית: אוריבל


ביער צהוב שתי דרכים נפתחו
לפני, בשתיהן לא יכולתי ללכת.
רק אחד שם הייתי, הרגעים חלפו,
לאורכה של אחת מבטי נשלחו
עד שפנתה ונעלמה בשלכת.

לאחרת פניתי, כמותה מפתה
ואולי אף מעט מצודדת ממנה,
כי צמחה לאורכה עשבייה עבותה
כמבקשת דריכה למרות שעתה,
שתיהן כה דומות תיראנה.

בשמש הן נחו ללא שום הבדל
תחת עלים בלי כל צעד שחור,
ללכת המשכתי, עד רדת ליל
אך דרכן של דרכים - להתפצל
וידעתי, ספק אם אוכל לחזור.

דורות ויובלות לאחר כל זאת
באנחה אומר, לא אתהלל
שתי דרכים נפרדו ביער עבות,
בחרתי בזאת שהלכו בה פחות
וזה היה כל ההבדל.

4/21/2011

פונאר

  מכל השירים שנכתבו, לזכר העיירות והגטאות היהודים שנחרבו בשואה, השיר פונאר אינו מוכר. שיר זה שנכתב על הטבח בגטו וילנה שבליטא בשנת 1941 כן חלפו כבר 70 שנה. מלות השיר אקטואליות גם בימים שלאחר קום המדינה, שאזרחים חפים מפשע נרצחו בידי מחבלים ערביים. מבחינתי השיר פונאר הינו אחד מהשירים היפים אך הלא מוכרים, אני אוהב את הלחן המכובד, בילדותי לא למדו אותו בבתי הספר ועל כן מילותיו אינן שגורות עמי, אז אני ממליץ להכנס לאתר זמרשת שבו שימרו את השירים הישנים והטובים.  שירי השואה שנלמדו והושרו בטקסי ימי הזיכרון, היו בעיקר שירי הגבורה "שיר הפרטיזנים" או "אש בעיירה". השיר פונאר מתאר במילותיו המדויקות ובלחן השקט את גיא ההריגה של יהדות אירופה. הבאתי את השיר בשתי השפות עברית ויידיש וממליץ לכם להעבירו למשמרת לידי דור ההמשך.
פונאר - גרסה עברית



פונאר - גירסה ביידיש

פונאר
מילים: נוח וולקוביסקי, שמריהו (שמר'קה) קצ'רגינסקי
תרגום/נוסח עברי: אברהם שלונסקי
לחן: אלכסנדר תמיר (וולקוביסקי)

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.
שֶׁקֶט, בְּנִי לִי, מַטְמוֹנִי לִי,
אַל נִבְכֶּה בִּכְאֵב!
כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה בִּכְיֵנוּ
לֹא יָבִין אוֹיֵב,
גַּם הַיָּם גְּבוּלוֹת וָחוֹף לוֹ,
גַּם הַכֶּלֶא סְיָג וָסוֹף לוֹ –
עֱנוּתֵנוּ זֹאת
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת,
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת.

תּוֹר אָבִיב בָּא אֶל אַרְצֶךָ,
לָנוּ סְתָו אָבֵל
אוֹר גָּדוֹל בַּכֹּל זָרוּעַ,
וּסְבִיבֵנוּ לֵיל.
כְּבָר הַסְּתָו יַזְהִיב צַמֶּרֶת,
הַמַּכְאוֹב יִגְבַּר,
שַׁכּוּלָה הָאֵם נִשְׁאֶרֶת:
בְּנָהּ הוּא בְּפּוֹנָאר.
מֵי הַוִּילְיָה הַנִּכְבֶּלֶת
כְּבָר יִשְּׂאוּ דָּכְיָם,
זוֹעֲפִים קַרְעֵי הַקֶּרַח
נִשָּׂאִים לַיָּם
תְּמֻגַּר חֶשְׁכַת יָמֵינוּ,
אוֹר גָּדוֹל יִזְרַח עָלֵינוּ,
בּוֹא, פָּרָשׁ, עֲלֵה!
בִּנְךָ קוֹרֵא,
בִּנְךָ קוֹרֵא.