‏הצגת רשומות עם תוויות תחבורה. הצג את כל הרשומות

9/20/2017

ספורם של נוסעי המוניות

נהגי המוניות משתייכים לשבט השקרנים, בעוד שנוסעיהם משתייכים לשבט דוברי האמת. הפעם ליקטתי כמה סיפורים על נהגי מוניות ונוסעיהם אשר נשמעים דימיונים, אך כנוסע מונית הגון אספר את הצד של הנוסע.
מה דעתכם על הטיפ שקיבל נהג מונית מנוסע עבור נסיעה של 30 דקות. זהו הרישום שהעניק האמן הבריטי Damien Hirst לנהג המונית את הרישום בו השקיע 30 שניות ואשר נמכר תמורת כ 4700לי"ש.

מקור

במקרה נוסף העניק אותו אמן בתור טיפ, גם כן רישום בסגנון דומה ואף הוא הכניס כ 5000 לי"ש לחשבונו של נהג מונית אחר.

מקור

1. מוניות ניו-יורק.
   בפעם הראשונה שלי בניו-יורק, צד אותי נהג מונית בשדה התעופה, בזכות מחיר הנסיעה. ניגש אלי בחור מכסיקני התחיל לדבר עמי בספרדית, כיוון שנראיתי לו ספרדי/איטלקי. הוא יקח אותי למלון בחצי מחיר משאר המוניות, יאללה אמרתי לו בעברית. הוא לקח את המזוודה ביד אחת ואת התיק בידו השנייה והופ אנו בחוץ. הוא מעלה אותי לאוטובוס שהמתין ברציף ולפני שהספקתי להבין מה קורה האוטובוס נוסע. אני שואל אותו מה זה? והוא עונה לי בגלל העומס הוא מעדיף שניסע באוטובוס ובתחתית. מה יכולתי לעשות? המזוודה והתיק תחת השגחתו, אמרתי בליבי לט איט בי. באחת התחנות ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו לתחתית שדהרה במהירות בין התחנות והופ הגענו לתחנה בה אנו יורדים ומחליפים רכבת. כמובן ש"נהג המונית" שלי שומר לי על המזוודה והתיק וכמובן משלם מכיסו את כרטיסי האוטובוס והתחתית. הגענו לתחנת הטיימס סקוור, אנו יורדים וצועדים מרחק כמה עשרות מטרים עד למלון. כאן מושיט לי הנהג את ידו ע"מ לקבל את דמי הנסיעה, שילמתי כפי שסוכם והחצוף דרש גם טיפ. הוא מיהר חזרה לשדה התעופה בכדי לדוג את הלקוח הבא.

חלפו שנים והגעתי פעם נוספת לניו יורק, הפעם בדרכי חזרה לשדה התעופה, הזמנתי מונית ובקשתי מהנהג להגיע לשדה במהירות כי אני באיחור. נהג המונית היה שחור גדול ומפחיד, "אני רגיל שכולכם לחוצים בזמן" אמר לי והבטיח שיביא אותי בזמן למרות שכעת זוהי שעת שיא העומס. הכבישים במנהטן תמיד עמוסים אך כעת כל התנועה עמדה. פתאום ראיתי שאנו נכנסים לסנטרל פארק, גם כאן המכונית הזדחלו אחת אחר השנייה. הנהג עלה מהכביש אל כרי הדשא ואנו נתונים במרוץ מכשולים, עולים ויורדים בין הדשאים למדרכות ולכבישים. באמת שנלחצתי התחלתי להריץ סרטים שהוא מכניס אותי להרלם ושם אגמור בתור המבורגר בצלחותיהם של משפחת קניבלים. אך סוף טוב, יצאנו מהחשיכה לרחובות המוארים ואני כבר רואה את השילוט לשדה התעופה. הגענו בזמן לטרמינל, כל הלחצים השתחררו, הודיתי לנהג על החוויה ופינקתי אותו בטיפ משולש.

2. מונית לונדונית.
   לונדון היא אחת הערים היקרות עבור נוסעי המוניות. הגעתי ללונדון מאוחר בלילה לשדה גטוויק והייתי אמור לנסוע לאיזו עיר במרחק של כ 40 מייל מהיתרו. נהגי המוניות בדקו באטלס שלהם ואפח'ד לא היה מעונין להסיע אותי. שקלתי כבר להכנס לחברת השכרה ולשכור רכב ולנווט את דרכי ליעד. אחד הנהגים שסרב להסיעני, ניגש אלי ויעץ לי לנסוע בתחתית (בגלל השעה המאוחרת לא פעל השאטל) להיתרו ומשם לשכור מונית. אוקצור הטלטלתי בתחתית למרכז לונדון והחלפתי רכבת להיתרו וגם כאן אף נהג מונית לא היה מוכן להסיע אותי. לבסוף תפסתי איזה נהג זקן שלדעתי היה חצי עיוור והוא הסכים להסיעני. אנו נוסעים בגשם שוטף בערפל כבד ואני מודה לאלוהים שנמנעתי משכירת רכב ונהיגה עצמית. גם הנהג הלונדוני טעה בנווט מספר פעמים, איני בטוח אם הצליח לשוב באותו לילה ללונדון סביר להניח שנכנס לפאב הקרוב והעביר את הזמן עד הבקר.

3. מונית קנדית.
   הייתם ברוקי'ס הקנדים? ממליץ לנסוע רק בתנאי שאינכם לחוצים בזמן, אחרת ותרו על הטיול לשם. אוקצור שכרתי רכב והתחלתי מהעיירה ג'ספר אול דה וויי דאון לכוון הילוסטון. בבקר התארגנו ליציאה ועצרנו בסניף הסטארבאקס לקפה. בני הניח את תרמילו האדום על גג הרכב האדום ושכח ממנו. אנו בדרך ואז בני אומר עצור אין לי את התרמיל. בתרמיל היו בנוסף למצלמות גם דרכונו וארנקו. חוזרים לבית הקפה, אין תרמיל ואפח'ד לא מצא תרמיל. נגשנו לתחנת המשטרה המקומית. שבת בבקר, התחנה סגורה. אמרו לנו שיש רק שוטר אחד בתחנה והוא בסיור שטח. אוקצור נהג מונית שנסע אחרי ראה את התרמיל שנשמט מגג הרכב, עצר הרים את התרמיל אפילו ניסה לרדוף אחרינו וצפר לי, אך אני התעלמתי ממנו ושילמתי על כך בזמן. סופסוף השוטר שב לתחנה, סיפרנו לו את הסיפור הזדהינו, הוא בדק את התרמיל ומסר לנו אותו. איך אמר לנו השוטר "אצלנו בבריטיש קולומביה כולם הגונים".

4. מונית תאילנדית.
   בפעם הראשונה שהגעתי לתאילנד הזהירו אותי שלא לקחת נהג מונית חאפר, אלא להזמין מונית מוסדרת. ברגע שיצאנו מהשדה החל הנהג לסרסר את אחותו ואת חברותיה, אמרתי לו שאיני מעונין ושיקח אותי למלון. נראה לכם שהצלחתי לשכנעו? הוא בכל זאת נכנס לאיזו שכונה בפרבר של בנגקוק ומציג לי את "אחיותיו" איימתי עליו שאני עומד להתלונן עליו אם לא יפסיק את מלאכת הסרסרות. אממה הנהג נהג בצורה מקצועית ומאופקת. בדרך חזרה מהמלון לשדה נסעתי במונית של מלאך המוות. גם הפעם הזמנתי מונית מוסדרת, אך הנהג גרם לי בדרך להתפלל נון סטופ. האוטוסטרדה לשדה כמדומני היתה בת ארבעה מסלולים והנהג שלי אהב להדחף בין המסלולים וליצור מסלול חמישי או שישי. בקשתי ממנו לא למהר, כיוון שלא מהרתי. אך הוא ממשיך להתפרע בנהיגה חסרת אחריות תוך סיכון. הצעתי לו טיפ שמן אם יחדל מהפראות והנהג נרגע באחת ונסע בניחותא עד לשדה.

5. מונית תל אביבית.
בארה"ב יש ערך לכסף אם יבקשו מכם 8.98 דולר ויחסר לכם סנט אפח'ד לא יתרום לכם את הסנט שחסר לכם.
מקרה שארע לאשתי שנסעה במונית שירות. הנהג נקב בתעריף ואשתי רצתה לשלם לו בשטר של 200 אך לנהג לא היה עודף. אשתי חטטה בארנקה ושלמה לנהג שקל אחד במטבעות של 10 ו 5 אגורות. קבל הנהג את ערימת המטבעות ובקש מאשתי שתשלם לו בשקל ולא במטבעות. "אבל אמרתי לך שאין לי" הנהג התרגז והשליך מבעד לחלון את השקל שהכיל כ 20 מטבעות. מאז אכן הוציאו את מטבעות 5 האגורות מהמחזור (סנט ונוס) ונותרו רק מטבעות של 10 אגורות. תנסו לשלם לנהג מונית את דמי הנסיעה במטבעות של 10 אגורות.

6. מונית לאילת.
   שבתי פעם מחו"ל ביום שישי בשעות אחה"צ המאוחרות, ממתין בתור למונית ולפני עמדו זוג ישראלים תושבי אילת. הסדרן התרוצץ בין המוניות ואף נהג לא הסכים להסיע אותם לפי התעריף שקבע משרד התחבורה. לו אני נהג מונית גם אני לא הייתי מסיע אותם לאילת. אלו מביניכם שגרים מעל כ 50 ק"מ מנתב"ג כיצד אתם נוהגים בנסיעותיכם לחו"ל. הרי אין אצלנו תחבורה ציבורית בסופ"ש או בשעות הלילה המאוחרות.

7. מונית בפראג - שבורית זכוכה.
בצ'כיה בקרתי לראשונה לפני כחצי יובל, בפראג התניידתי באמצעות מוניות, מחיריהן היו במונחים ישראלים כמעט בחינם. אממה כ 80% מהמוניות למרות שהיו חדישות סבלו מפגיעה בשמשה הקדמית שהיתה סדוקה. בתחילה סרבתי להכנס ולנסוע במוניות עם "שבורית זכוכה", אלא מה לא היתה ברירה. מופע המוניות היה ש.ז., ש.ז., ש.ז., אולי רק המונית ה 20 תגיע עם חלון שלם. מה גם שנהגי המוניות איתם שוחחתי הסבירו לי שאין כל סכנה לשבירת החלון תוך כדי נסיעה. "מה גורם לשבר בחלונות?" שאלתי. סופות הברד ענו הנהגים. מכיוון שהיינו באמצע הקיץ הסיכוי לברד שישלים את שבירת החלון היה זניח. בפעם הבאה שהגעתי לפראג כעשר שנים אח"כ כבר לא נתקלתי בתופעת החלונות הסדוקים. אולי בזכות התעריפים המפולפלים שגבו נהגי המוניות שניצלו את הפיכתה של פראג לסצינה של שנות האלפיים.

8. מוניות סטמבול.
אני הייתי בסטמבול פעמיים, נהנתי כ"כ אלא מה הפעם האחרונה היתה לפני כעשרים שנה.
נסעתי בסטמבול מס' פעמים עם מוניות והנהגים נסעו סולידי ולא התפרעו. אך פעמיים עצר אותנו שוטר מייד בתחילת הנסיעה כשהנהג עושה פניית פרסה שלי נראתה בסדר (יש מצב שהשוטר התורכי הוא שותפו של הנהג) והנהג ניסה להפיל עלי את הקנס. אמרתי לו שהוא יחטוף קנס נוסף אם אתלונן עליו.

9. מוניות בואנוס איירס.
ידידי אלברטו כתב לי אנקדוטה על נהגי המוניות בעירו. בבואנוס איירס חם ולח למרות שמה (אוויר טוב) אך מרבית המוניות אינן מצוידות במזגנים ונוסעים מפונקים טוב אם יבדקו האם למונית יש מזגן. נהגי המוניות נוסעים עם חלונות פתוחים. גם נהגי המוניות הממוזגות נוסעים עם חלונות פתוחים. אם תבקשו מהנהג להפעיל את המזגן הוא יגבה מכם עוד 2-3 דולר.

10. נהגי מונית חסכנים.
סיפורו של אלברטו הזכיר לי שנהגי מוניות רבים מתייסרים בחום אפריל-אוקטובר ונוהגים גם בשעות החמות עם חלונות פתוחים. כמה שניסיתי לשכנע את נהגי המוניות שהפעלת המזגן אינה משפיעה על צריכת הדלק ועדיף להפעילו נון סטופ, הם ממשיכים להתנהג בקמצנות.

יום אחד נכנסנו למונית בנתב"ג כמובן שחלונותיה היו פתוחים. השעה אמנם היתה שעת בקר מוקדמת אך אשתי בקשה מהנהג להפעיל את המיזוג. הנהג טען שהמנוע שלו קר והוא יפעיל את המזגן בתחנת ביקורת המוניות ביציאה מהשדה (כיום הפונקציה הזו נעלמה). הגענו לנקודת הביקורת והנהג לא הפעיל את המזגן. אשתי פנתה אליו שוב והוא החל למרוח אותנו שהמזגן מקולקל. בקשתי ממנו להסתובב ולשוב לשדה כי איני מעונין לנסוע עמו. פתאום נדלק המזגן והמשכנו בדרכנו. כמובן שלא הענקתי לו טיפ ויתר על כן התלוננתי עליו בפני ארגון נהגי המוניות. להפתעתי התיחסותם לתלונה היתה מהירה ונחרצת. שללו לנהג את זכות הכניסה להסיע נוסעים מנתב"ג למשך שנה ובנוסף שילם קנס.

*סיפורו של נהג מונית בתוכנית זהבי עצבני רדיו 103FM

מאזין: "זהבי, בגלל השיר שלך היא שינתה את הצוואה שלה"

המאזין, נהג מונית, מספר על חוויה שהייתה לו עם נוסעת - האזינו

9/14/2017

שוד בכבישי ישראל

לפני כשישים שנה הוכנסו לשימוש מדחנים מכנים שקיבלו מטבעות והמחוג סימן את משך החנייה. המדחנים הוצבו לאורך מדרכות העיר והנהגים נדרשו לשלשל מטבעות בכדי להחנות את רכבם ברחוב או במגרשי חנייה עירונים.

בדור 1 השתמשו הנהגים בכרטיסי חנייה מקרטון (במקומות בהם לא היו מדחנים) שהוצמדו לחלון הרכב, הנהג נדרש לגרדם או/ו לנקבם בהתאם ליום, לשעה והתאריך. כמובן שהנהגים הישראלים המתוחכמים (העניים) היו שומרים את הכרטיסים המשומשים לפעם הבאה ע"מ לחסוך בתשלום החנייה. היו גם קומבינות לפיהם הנהג היה מעביר את כרטיסו לנהג אחר במידה ונותר עודף זמן בכרטיס.

פקחי החנייה היו מסתובבים ברחובות הערים ורושמים דוחות למכוניות שהוחנו מבלי לשלם או בניגוד לחוק. היו גם מקרים שהפקחים ישבו בפינת הרחוב רשמו מספרי מכוניות חולפות ומילאו כך את מיכסת הדו"חות היומית שלהם. הנהגים הפראיירים שילמו ואלו שהתלוננו שהם בכלל לא חנו שילמו כפול. במשך השנים הוחלפו המדחנים וכרטיסי הקרטון, במתקנים שהיו מנפיקים כרטיס נייר שהודבק לשמשת הרכב.

אח"כ נכנסו מסופי איזיפרק שצרכו זמן מבנק החנייה שהנהג טען תמורת תשלום. כיום מרבית הנהגים משלמים תמורת הזכות לחנות באמצעות אפליקציות מסוג פנגו.

פקחי החנייה שמילאו דוחות שהוכנסו מתחת למגב השמשות עברו בדור 2 למסופונים ששיגרו את הדוחות למרכז. אח"כ עברו הפקחים עם טבלט שהפיק צילומים ודוחות ממוחשבים. הנהג הישראלי עצלן והוא מוכן להסתכן בדוח חנייה באדום לבן או אפילו בתחנת אוטובוס, הרי הוא כולה קופץ לחנות לקחת את החבילה שהשאירה אשתו. גם בחניות כחול לבן מרבית הנהגים מעדיפים לחסוך כמה שקלים ולהמר שיש אלוהים והפקח לא יגיע לרחוב בו הוא חונה. ישנם נהגים שצוברים מאות דוחות ובסוף משלמים, כנראה שהם מספיק עשירים בכדי לשלם אלפי שקלים. מקור

מקור
בשנתיים האחרונות פקחי החנייה עברו לדוחות דור 3. הם חולפים ברחובות העיר במכוניות רשות הפיקוח והחנייה ומצלמת הדרך שלהם מפיקה תמונות של כלי הרכב שהוחנו במקומות אסורים.
ציטוט: השיאנית היא עיריית תל-אביב, שגרפה בשנה אחת כ-142 מיליון שקל מקנסות חניה בלבד; כמה מיליונים מעל התחזית, וקרוב ל-3% מכלל הכנסות העירייה. לשם הבנת הפרופורציה: הכנסותיה של עיריית תל-אביב מתשלום דמי חניה "חוקיים" - בחניונים, בסלולר ובאמצעים אחרים - עמדו באותה שנה על כמחצית - 72 מיליון שקל בלבד.

   בד"כ פקחי החנייה של דור 1 ו 2 היו מתחשבים בנהג אם הספיק לשוב לרכבו וספק תירוץ שהוא הוריד ליד הבנק את אימו הזקנה שבקושי הולכת עם הליכון. או שהכניס את הפעוטות לגן הילדים הקרוב וכך העיריות הפסידו כסף רב וגם הפקחים היו צריכים לסיים את המכסה היומית ולהתרוצץ בשמש היוקדת עוד שעה מדי יום. אממה הפקח היה מנחם את עצמו שהוא עשה טובה לאזרח הקטן. כיום בדור 3 הפקח חולף על פני המכונית תקתק שלוש תמונות ולך תרוץ אחריו ותסביר לו שהמנוע שבק חיים ופינית את הכביש. הגדילו לעשות העיריות שהתקינו מצלמות נייחות שמתקתקות תמונות של מכוניות שחונות בניגוד לחוק. קישור
   אני חולף ברחובות העיר ואני רואה עשרות נהגים שחנו בצורה אסורה וממול אני רואה את ניידות הפקחים שיוצאות לציד אווזי הזהב. משעה 07:00 מתחיל מרדף פקחים נהגים שמפרנס היטב את העיריות ומספק פרנסה לצעירים מובטלים. עיקר העבירות הן של נהגים שחנו במפרצי חנייה של אוטובוסים, נהגים שחונים באדום לבן, שחונים בחניה כפולה. ברוך השם יש הרבה פרנסה לציידים.
   אסיים באנקדוטה שנטלתי בה חלק פעיל לפני שנים בתקופת המדחנים. טיילתי ברחוב ביאליק בר"ג ראיתי פקח מתכוון לרשום דו"ח לרכב שחנה ליד מדחן בסקלה אדומה (זמן החנייה חלף) פניתי לפקח ובקשתי ממנו לוותר לנהג האלמוני באומרי לו "תראה את הגרוטאה הזו לבנאדם אין גרוש על התחת, אנא וותר לו, הנה יש לך כאן מספיק מכוניות פאר" נדהמתי שהפקח התחשב בי ועבר לוולבו שחנתה ליד הגרוטאה.

מענין לענין באותו ענין. בכביש 6 מתועדים הנהגים באמצעות מצלמות תנועה לאורך הקטעים השונים. איני מבין מדוע משטרת התנועה אינה רושמת דוחות ל"טייסים" שמשתוללים בכביש. לכל אורכו כביש 6 הינו מסוכן לנוהגים מעבר למהירות של 130 ונתקלתי בנהגים שחלפו על פני במהירות של 160 ואפילו 180.

תעריפים הזויים בנתיב המהיר.
קטע כביש מס' 1 ממחלף שפירים עד מחלף קיבוץ גלויות מהווה סיוט יומיומי לעשרות אלפי נהגים שמבזבזים כשעה עד שעה וחצי בקטע שאורכו כ 10 ק"מ. חלק מהפקק האינסופי הוא הגרידיות של ממשלת ישראל שמתכוננת לגבות עוד ועוד אגרות מהפרה החולבת שנוהגת במכונית. הנתיב המהיר הינו כביש אגרה המיועד לתחבורה ציבורית ולבעלי רכבים פרטים עשירים או/ו שזמן שווה כסף עבורם. סלילת הנתיב המהיר גזלה נדל"ן ציבורי והעניקה אותו לטייקון שמתחלק ברווחיו עם ממשלת ישראל. צמצום מספר הנתיבים בצוואר הבקבוק לפני מחלף קיבוץ גלויות משלושה לשניים, יוצרת את צוואר הבקבוק. כל צוואר בקבוק בסרט הנע משפיע על שלושה ק"מ במורד הזרם. בנוסף מספר הנתיבים יורד מחמש לשלוש כשני ק"מ לפני מחלף קיבוץ גלויות וכך חמשת הק"מ בכניסה לת"א בצרוף התחברות כביש איילון דרום מכוון חולון יוצרים פקקים לאורך כל שעות הבקר.
אם תספיקו לעלות לנתיב המהיר עד 07:00 תהנו מתשלום של 7 ש"ח בין השעות שבע לשמונה יגזלו מכם בין 45-64 ש"ח ובימים מסוימים אפילו את המכסימום בסך 105 ש"ח אני קורא לקבוע תעריף אחיד של מכס' 15 ש"ח לאורך כל שעות היממה. השבוע ביום א' 10/9/17 הנתיב המהיר היה סגור לרכב פרטי למרות המחיר של 105 ש"ח. אבל לאף אחד בהנהלת משרד התחבורה לא אכפת, הם הרי אינם מייצרים כלום. גם אם נתפטר משר התחבורה וכל חבורת הפקידים שעובדים בסביבתו מצב התחבורה בישראל לא יורע, נהפוך הוא.

8/13/2017

זכרונות מאפריקה

בשנים 60-62 ראיתי לראשונה שחורים לבושים בחולצות לבנות וחליפות חומות. בשנים אלו מדינות רבות באפריקה קיבלו עצמאות וחלקן קשרו יחסים דיפלומטים עם ישראל. מדינת ישראל העניקה להם הדרכה חקלאית, בטחונית וכך הגיעו משלחות של מורים, חיילים וחקלאים לישראל. את אפריקה תיארתי לעצמי כג'ונגל אינסופי שתחום בין שני מדבריות סהרה בצפון וקלהרי בדרום.
דודי נאג'י היה באותן שנים סוכן ראשי של חברת ליילנד למשאיות ואוטובוסים במערב אפריקה. יום אחד אעלה את סיפוריו בספר, אך הפעם אחלוק עמכם שני סיפורים מאפיינים.
הדרכים בניגריה והארצות הקרובות היו דרכי עפר משובשות, את המשאיות המובילות היו מעמיסים כמו אצלנו בישראל ב 50% מעבר לכושר הנשיאה. הטמפ' הגבוהות והנהגים השחורים גרמו לנזקים במנועים. הנהגים המשיכו לנהוג במשאית למרות שעון מד החום וצופר האזהרה שהתקינו להזהיר את הנהג לעצור לקרר את המנוע ולמלא מים. שום דבר לא עזר, נהגי המשאיות שרפו את המנועים שרתחו. יום אחד הגיע מהנדס אנגלי הצטרף לנסיעה עם נהג שחור ופתר את הבעייה.

הנהגים השחורים הולכים יחפים ולכן גם נוהגים יחפים. המהנדס הוסיף צינורית מהרדיאטור (מצנן מים) לתא הנהג מעל דוושת הדלק. כעת הנהג שהמשיך לנהוג כשהמנוע רתח, חטף זרם קיטור שהסביר לו שיש להוריד את הרגל מדוושת הגז. לאחר הוספת השינוי במשאיות, נגמרה שריפת המנועים.
חברות בנייה החלו להקים פרוייקטים ברחבי ניגריה, עשרות אלפי שחורים הועסקו בחברות בריטיות, אמריקאיות ואפילו סולל בונה נכנסה לתחום. כשהחלה מלחמת ביאפרה, פסקו ההשקעות וחלק מחברות הבנייה פשטו רגל. אחד ממנהלי העבודה של סולל בונה הציל את סולל בונה מפשיטת רגל. הוא אסף אליו כמה ראשי שבטים מקרב העובדים שילם להם בדולרים ובאבנים יקרות והם הכריזו שביתה. השביתה נמשכה כשנה, כמובן שהעובדים לא קיבלו סנט אחד לא מסולל בונה ולא מראשי השבטים שלהם. כשמורדי ביאפרה נחלשו חודשו ההשקעות וסולל בונה קראה לעובדים לשוב לעבודה.

חוויות ממצרים - בשנת 1977 נחת אנואר סאדאת בישראל והתאפשר לנו לבקר לראשונה במצרים ללא מדים ונשק.

   בסוכות 1981 הייתי אמור לטייל במצרים בטיול מאורגן אך רצה הגורל וסאדאת נרצח ב 6/10/81 ומרבית משתתפי הטיול חששו מהמהומות שעשויות להתחולל וביטלו את השתתפותם. בפסח 1982 הגענו למצרים לטיול עומק. מכל החוויות אחלוק עמכם רק שלוש אנקדוטות. לאחר הביקור בפירמידות ובסביבה הגענו לשוק חאן אל חליל. מרבית הקבוצה התנפלו על הדוכנים ורכשו מזכרות בכמות שסיכנה את המרחב באוטובוס שלנו. אני ועוד נוסע (הגענו סוליטו) הלכנו לחפש מסעדת דגים. אני דובר כמאה מילים בערבית ובמסעדה לא ידעו אנגלית או עברית אבל הסתדרנו.
בקשנו סאמק (דג) המלצר הוליך אותנו לבריכת דגים ליד המטבח, שלה דג ענק תפס אותו קרבו לפיו והכניס לו ביס בראש. הראה לנו את הדג וכמובן אשרתי לו כפי שאני מאשר לסומלייה שמגיש לי בקבוק יין. הארוחה היתה מצוינת אך תמונת המלצר שנשך דג נמצאת עמי.
   נסיעה בקבוצה מאורגנת יש לה הרבה יתרונות ביחוד במדינות כגון מצרים, מאידך יש גם חסרונות. בגלל תאוות הקניות של נשות ישראל, התעכבנו והגענו למוזיאון קהיר בשעה 16:17 ושעת הסגירה ב 17:00 התחננו למדריך שישלם בוחטה לשומרים שיאפשרו לנו לבלות במקום עוד שעה, כלום לא עזר. אוקצור חלפנו ביעף על פני אוצרות מצרים, הבטחתי לעצמי שעוד אשוב לקהיר רק בכדי לבקר ולהנות מהמוזיאון, אך לא ממשתי זאת.
   בלילה נסענו ברכבת הלילה קהיר-אסואן נסיעה של כ 1000 ק"מ כל הדרך עברה בשטחיה החקלאים של מצרים, מזל שלא טסנו. אוקצור בלילה לנו במלון באסואן שבו התרחשה חלק מהעלילה המסתורית "הרצח על הנילוס" ישבנו על כסאות נוח על גדת הנילוס, קרירות המים והבריזה גרשו את הברחשים. המלצרים ריחפו בינינו עם מגשים עמוסים בדברי מתיקה ומשקאות ואני הרגשתי כחלק מהעלילה. למחרת הסתובבנו בשוק של אסואן הסוחרים כנראה ראו לראשונה בחייהם ישראלים או יהודים. "מין איפו אתם?" שאלו אותנו, מישראל ענינו במקהלה. "שו האדה ישראיל?". וסכר אסואן הוא מדהים בגודלו הודעתי למיסטר ליברמן שיסע לבקר לסכר אסואן ולהתרשם מעוצמתו. לפני שהוא מברבר על הריסתו. המצרים שנתקלנו בהם במלונות, בשווקים ובאתרי התיירות מעולם לא נפגשו עם ישראלים ואף לא ידעו היכן ישראל נמצאת. אולי כי אצלנו אין תעשיית סרטים שמעניינת אותם. אוח הסרטים המצרים ששודרו בימי שישי אחה"צ.
   מאסואן נסענו באוטובוס עד לוקסור. הכביש ארוך ושומם מדי כחצי שעה מגיעה משאית או שיירת משאיות ממול. אמממה הנהג המצרי יש לו עוזר נהג שאחראי על הזמבורה (צופר) כשהנהג מבחין בנקודה שחורה באופק הוא מורה לעוזרו לצפור וכך אולי כעשר דקות הוא צופר וצופר עד להופעת הרכב הבא. כמובן שגם נהגי המשאיות ממול משתתפים במשחק הצפירות.

8/26/2016

קלנועיות בכביש

מדי יום עד אני לעשרות אם לא מאות עבירות תנועה, בעיקר בכבישים העירונים. הנהגים חסרי האחריות שגונבים רמזורים אדומים. הנהגים ובעיקר הנהגות שמתעסקים בסמרטפון ומעכבים את התנועה וחלקם מסכנים את הולכי הרגל ואת הנהגים בסביבתם. הולכי הרגל שחוצים כבישים בהפגנתיות באור אדום או עשרה מטר ממעבר החצייה ואינם מתחשבים בתנועת הרכבים שנאלצים להאט ואפילו לעצור. אך פוסט זה מוקדש למפעילי הקלנועיות שישתלטו לאט לאט על הכבישים.
בסביבתי הקרובה, ישנם כמה ביריוני כבישים שאינם נראים לי קשישים או נכים המפעילים קלנועיות שחלקן נראות משופצרות וחלקן נראות שהורכבו במסגריות פיראטיות מבלי לקבל אישור בטיחותי. נהגי הקלנועיות מתנהלים בכבישים ומצפצפים ומתעלמים מהחוק שנראה שאינו שש להתעסק עמם.
השבוע נמאס לי, ודווחתי על כך למוקד 100. להפתעתי נעניתי במהירות שיא, תוך כעשר שניות. דווחתי למוקדנית על הקלנוען תוך ציון פרטים מזהים ובקשתי לדאוג שמשטרת ישראל תראה מעט נוכחות ותוריד את מטרד הקלנועיות מהכבישים. השוטרת במוקד ענתה לי, שלדעתה מותר להם לנסוע בכבישים העירונים. הוכחתי אותה שאסור להם לעלות ולנהוג בכבישים. היא המליצה לי להתקשר למוקד 110 לברר מה אומר החוק. במוקד 110 יושבים שוטרים שמכירים את חוקי התעבורה וכמובן גם את כל האסורים וההיתרים.

מיד חייגתי 110 ואף שם ענו לי מיידית. השוטרת שענתה לי, אישרה שלקלנועיות מותר לנסוע בכבישים רק בתוך קיבוצים ומושבים או במקומות שאין בהם מדרכות לצידי הכבישים. בקשתי ממנה לדווח לממונים ולדרוש ממשטרת ישראל להפגין נוכחות ולהוריד את העגלות החשמליות מהכבישים.
לסיום מילת הערכה למשטרת ישראל שמתפעלת את מוקד החירום הארצי 100 בזמן תגובה מעולה, שאפו למוקדנים/ות.

מקור

נ.ב נזכרתי בסרט סיפור פשוט על הזקן שחצה את אמריקה על מכסחת דשא, ביג דיל נסע במערב התיכון. מעניין מה היה קורה לו היה נוהג בניו יורק או שיקגו?

הוצאה שנייה 18/9/16 סבתא מחדרה עבריינית תנועה
הבקר קראתי את הידיעה הזו בעיתון "ידיעות" "עמ' 27 למטה), אז מה דעתכם?

המשטרה פתחה בחקירה בראבו כפיים! אבל טוב תעשה משטרת ישראל אם תצא במסע פרסום בטלוויזיה ותזהיר את כל נהגי הקלנועיות והעגלות שאסור להם לעלות על הכביש.
מאידך תמה אני כיצד הדודה מחדרה שמתוארת כמוגבלת ונאלצת להשתמש בקלנועית, כיצד היא עובדת כמנקה?

הדודה מחדרה
אריק לביא
מילים: חיים חפר
לחן: אלכס וייס

היתה לו דודה בחדרה
לפני יומיים זה קרה
היתה לו דודה בחדרה
לפני יומיים נפטרה.
היו לה מאה דונם פרדסים
עשר פרות ושישה סוסים
מגרש מול בית הספר היסודי
והוא היה קרובה היחידי.

היתה היא אלמנה בגיל שישים
רבים חזרו אחריה חודשים
אך הוא לא נתן לה להשתדך
אמר לה: הם רוצים רק את כספך.

היתה לו דודה בחדרה...

הוא לשלומה דאג יומם וליל
לא רצה הוא את כספה לנצל
וכשחלתה לפני שלושה שבועות
הוא לא בזבז אף גרוש אחד על רפואות.

כשקמה מחליה, ראשו ברכה
אמרה: את כל הוני אוריש לך
נשק אותה וגם חבקה
וכך הדודה מתה מיתת נשיקה

נותרו לו מאה דונם פרדסים
עשר פרות ושישה סוסים
מגרש מול בית הספר היסודי
כי הוא היה קרובה היחידי.

היתה לו דודה בחדרה...

5/11/2012

ביריונות בכבישים

מדי יום ביומו אנו נתקלים מסביבנו בנהגים שמנסים להגדיל בכח את מספר תאונות הדרכים. כל אלו הם פועל יוצא של הבריונות בכבישים. נכון ב 80% אשמות התשתיות הגרועות של ארצנו, כבישים מלאי מהמורות, שילוט מטעה הגורם לנהגים לעשות שטויות. אך אותם 5% של בריונים, כן כל אחד מ19 הנהגים שמסביבכם הינו בריון/נית מגודל שמנפנף עם הידים ומנסה להוכיח לכם מי כאן הגבר. נהגים בריונים אלו עשויים להפוך אתכם לקורבן הבא שלהם.
לקטתי כאן במצעד עשרת הגדולים את עברות התנועה שהשוטרים אינם רואים וגם אינם מוכנים לשמוע. לצערנו השוטרים חייבים להביא תפוקה, אז תזהרו בשלושת הימים האחרונים של כל חודש. השוטרים מגבירים את אכיפת המהירות (קלי קלות) כולנו טסים בדרכים מעל המהירות המותרת נכון?. כמו כן השוטרים מניחים מלכודות בצמתים על אי מתן זכות קדימה להולכי רגל. אם נמתין כמו בזמן הטסט שהכביש יהיה פנוי נגרום לתור מתל אביב עד ירושלים. אז אנחנו עוברים מטר מהולך הרגל החצוף, שחוצה במעבר החצייה בהליכה איטית כמו צב ים עם הטלפון הלוויני שלו ומוכר וקונה מניות בבורסות העולם.
ריכזתי כאן את 26 סוגי בריונות הכביש. כל אחד מהם הינו רוצח בפוטנציה!! לאחר מעשה לצערנו, עורכי הדין שלהם ובתי המשפט מציגים אותם כמי שנקלעו עקב חוסר מזל לסיטואציה הזו. אתם רואים אותם יום יום על הכבישים אז תתחילו להעיר להם, בדיבורים, בצפירות מחאה, תרשמו את מספר הרכב שלהם, אל תחששו, מי שיכול לצלם שיצלם, אך הכי חשוב תנו דוגמא אישית לילדיכם ומשפחותיכם ולקרובים לכם, אל תתפארו ביכולות הנהיגה שלכם, תעבירו את המסר עוד ועוד, זה חשוב.

1. בריון בלי רישיון - את הבריונים שנוהגים בתקופת שלילה קשה לזהות!!!, אך בכבישי הצפון והדרום הפרועים מחוץ למדינת ת"א נוהגים אלפי בריונים ללא רישיון נהיגה!! אלו בריונים שהמדינה חייבת לאתר אותם רק באמצעות מלשינון. כן פרסים כספיים גבוהים למלשינים (המלשינים יצחקו כל הדרך אל הבנק!!!) יורידו מהכביש רוצחים.

2.בריון חולני - ישנם עשרות אלפי נהגים שמצהירים הצהרות שוא על מצב בריאותם ונעזרים לשם כך ברופאים תאבי בצע שמעניקים להם אישור לרצוח בכביש. נהגים שכאלה מסכנים את עצמם וזולתם ונוהגים בחוסר אחריות. נכון אין אפשרות אכיפה אך חינוך והסברה יורידו את הנהגים הללו מהכבישים. הליקוי החמור ביותר הינו נהגים שסובלים מעיוורון לילה, נהגים כאלו נוהגים בשעות החשכה בכבישים החשוכים במהירות אפס כאילו הם נוהגים בשדה מוקשים, אוי לו להולך הרגל שיחצה את דרכם!!! שוב הצעתי שמשרד התחבורה יעודד הלשנה על נהגים שמצב בריאותם ירוד. במקום העבודה שלכם או בשכנותכם תגלו את הנהגים הללו ותעזרו להורידם מהכבישים.

3. בריון עסוק - הוא קורא עיתונים תוך כדי נהיגה, נכון בדרך כלל תוך כדי נסיעה איטית כשטורי המכוניות משתרכים בכניסה לערים. נהגים שמתגלחים ביד אחת ובשנייה מחייגים בסלולר. נהגות שלא הספיקו להתאפר בבית והן חייבות להתאפר תוך נהיגה. נהגי משלוחים חצופים שעובדים תוך נהיגה. ידם האחת עם הפלפון והיד השניה מחזיקה את גליון סידור העבודה. בשורה התחתונה, זמן התגובה שלהם גדל פי שניים והם יפגשו אותך על בטוח!!

4. בריון כבד משקל - משאיות כבדות העמוסות בעודף מטען של 50% דוהרות בכבישים במהירויות גבוהות, נהגי רכב כבד עמוס מעל המותר חייבים לנהוג מכס' 80קמ"ש אך לא אחת תתקשו לעקוף אותם גם ב120 קמ"ש נהג כזה חייבים להוריד מהכביש ולהסב את מקצועו לאח או סניטר. מטען עודף ומהירות גבוהה גורמים למרחק בלימה כפול שמשמעותו תאונה מחרידה. בכל העולם ישנן תחנות שקילה למשאיות עם עונשים לנהג ולחברת התובלה. אך אצלנו יש הרבה תירוצים ומעט עשייה מבחינת האכיפה.

5. בריון "קצר רואי" - הנהגים הישראלים הינםם סקרנים מטבעם הם חייבים להיות מעודכנים ולכן הם מתקרבים כמעט עד הפגוש של הרכב שלפניהם, הם חייבים לספר לחבר'ה על הסטיקרים החדשים. או שמא הם מחפשים ריגוש מיני כאשר הם מתקרבים לאחוריכם ומריחים לכם את האגזוז? אחרת איני מצליח להבין מדוע הם סוגרים מרחק. יתכן ואי שמירת המרחק נובעת מכך שאין נהג ישראלי פראייר שיתן לרכב מאחוריו לעוקפו ולהדחק לפניו.

6. בריון הפקקים - נוהג על השוליים מימין או משמאל וגונב כל מטר כביש. כל אותם אלפי הנהגים שמחכים בסבלנות במחלפים העמוסים רואים את אותם העבריינים שכמובן זמנם יקר יותר מזמנם של הפראיירים הממושמעים. עקב שיטת כל דאלים גבר. ההתקדמות על השוליים והעקיפה מימין מאריכה את משך העמידה של הנהגים הממושמעים שכל הזמן ה"חכמולוגים" נדחפים לפניהם. משרד התחבורה חייב ליזום תיקון לחוק העונשין, נהיגה על השוליים דינה, שלילת רשיון נהיגה וחיוב בטסט מחדש. אולי רק זה יפחית את הבריונות היומיומית. בתי המשפט והמשטרה חייבים יהיו לאכוף את החוק למען ראה וקדש.

7.בריון מקושר- אלו הם הנהגים/ות שחייבים לחייג ולדבר בסלולרי, הוא זמנו יקר עושה עסקים שאינם סובלים דיחוי אך מפריע לתנועה בנסיעה איטית בנתיב אמצעי או שמאלי. כולנו מכירים את התופעה של נתיב אמצעי בכביש מהיר שנהג עסוק בסלולר שלו מפחית את מהירות מזגזג ונוהג בצורה מסוכנת עקב היותו עסוק בשיחה ארוכה ולעזאזל הבטיחות בכביש.

8.בריון מנקר - בדרך כלל נהגים צעירים ונהגים מקצועים שמרשים לעצמם לעצום לשנייה אחת את עיניהם, נו הם לא עייפים, אין להם זמן לרדת מהדרך ולנוח הם יגרמו לכם ולהם לנוח בקבר!!! העייפות, השעמום, האקלים אך בעיקר חוסר אחריות גורמים לאסונות. לכל נהג שנוהג שעות רבות ליום חשוב להצטייד במכשור שיתריע לנהג שהוא מנקר, קרוב לרכב שלפניו, סוטה בחדות מקו הנסיעה (הנהג אבד את השליטה על ריכבו וירד לתעלה) אך בעיקר חשובה המשמעת לעצור ולנוח לפני שממשיכים.

9.בריון שיכור - איך אומר ידידי בוריס, "אצלנו אין שיכורים, אצלנו ישנם כאלה שמשתינים וודקה!!!" הנהג הישראלי תמיד יאמר לך בזלזול טיפוסי "שתיתי כולה צ'ייסר אחד" הנהגים שנוהגים לאחר ליטר בירה מגבירים את מהירותם ב20 קמ"ש וערנותם פוחתת ב 20% שני ליטר יגרמו לו לאובדן ערנות של 60% קחו מהם מרחק בימי חמישי ושישי בשעות המועדות לפורענות.

10.בריון דו גלגלי - הבריונים החצופים מתפתלים בחוסר אחריות בין המכוניות למען הדאווין והאדרנלין. הבריון הדו גלגלי רוכב על מדרכות, מסכן את הולכי הרגל ובדרך כלל נוהג נגד כוון הנסיעה ברחובות חד סטריים.

11.בריון רעשן - נהגים צעירים שנוהגים בפול ווליום 115 דציבל מינימום, תשאלו כל מומחה שיאמר לכם שזה שקול לשתיית שני ליטר בירה. נהגים שנוהגים עם מוסיקה רעשנית מאבדים את יכולת השיפוט שלהם. נכון קשה למדוד את זה ולאכוף את זה, אך חייבים להלחם בתופעה זו.

12. בריון חוקר - הנהג הישראלי הוא חיה סקרנית הוא חייב לקבל ערך מוסף מהנהיגה בכבישים. לעולם ימהר לעבודה, לפגישה, הביתה אך תראו לו איזו תאונה בצד הדרך או סתם התקהלות של שתי מכוניות של סוחרי סמים או דוסים מתפללים והופ הוא אינו ממהר. הנהג עובר למוד של חוקר. מה הנזק יש הרוגים פצועים? כמובן שזו הפרעה לתנועה. הנהגים בראש הטור שמאטים למהירות החקירה גורמים עד מהרה לפקק תנועה מאחור. נו אז אלו שממהרים מתחילים לנהוג על השוליים מתפתלים בין המכוניות ואולי גורמים לעוד כמה תאונות קטנות. תתכנתו את עצמכם לחלוף על פני הארועים הללו בלי לחקור אותם.

13. בריון אדום - הבריון האדום הוא אחד הרוצחים השקטים הוא צופר וכועס על הנהג שלפניו שההין לעצור ברמזור באור צהוב, אצלו אין אור אדום אצלו זה לעולם "ירוק בורדו" כששוטר עוצר אותו הוא תמיד בחוצפתו יבטיח לו שנכנס בירוק לצומת. לאן אתה ממהר יא רוצח את הזמן שאתה "חוסך" תבזבז או בבית המשפט או בבתי החולים. חציית רמזור באור אדום היא רשלנות פושעת מצד הבריון. תראו את הסרטון.

14. בריון פורע חוק - בריון שאינו מציית לתמרורים, שלט עצור בשבילו אינו קיים, פס לבן? מי זה המטומטם שצבע כאן את הסימון, רמזור אדום כבר אמרנו, מעבר חצייה הוא לא רואה ממטר, נהיגה במהירות מופרזת בעיקר בשטח בנוי. אי חגירת חגורות בטיחות היא עבירה שבה הנהג אמנם אינו מזיק לכם אך אם קרתה תאונה תוצאותיה חמורות.

15. בריון חסכן - נהגים רבים חוסכים כסף על טיפולים במכוניתם. החיסכון באי החלפת הצמיגים ושיפוץ מערכת ההגה והבלמים. "תעשה לי תיקון חפיף" הם אומרים למכונאים "בטיפול הבא אני אחליף!!!" אתם מבינים כ 50% מכלי הרכב מסביבכם אינם בטיחותיים. ישנם נהגים שמחליפים גלגלים לקראת הטסט וממשיכים אח"כ לנהוג עם צמיגים ישנים. בחברות תובלה שמנהלות צי של משאיות חסכון בהחלפת צמיגים עלול לעלות לרבים מאיתנו בחיים. כל יום אני רואה משאיות שנוסעות עם גלגלים שחוקים ולעיתים קרועים. זה אקדח המונח על השולחן.

16. בריון רקדן - הוא למד לרקוד טנגו או סלסה? ואת הפרקטיקה הוא עושה בכביש. רקדן וירטואוז גם אם הנתיבים חסומים הוא מתפתל בין המכוניות ומכריח את כולם לאפשר לו להדחק אחרת הוא ידרוך לכם על הרגליים. אין לו זמן לאותת או להסתכל במראה הוא הרי רוקד אז תהנו ממנו. כשאני רואה את הרקדנים בכבישים, אני שתמיד נוהג רק בימין, מאט כדי לאפשר לרקדן לגלות כישורים. בכדי להוריד את הרקדנים מהכבישים חייבים להראות להם את עצמם איך הם נראים.

17. בריון "אוי טעיתי" - בריון זה בד"כ עושה תרגיל של פנייה שמאלה מנתיב המורה לו לנהוג ישר. הוא נדחק בפראות למסלול השמאלי לפני הצומת ממש או בתוך הצומת והנהג שומר החוק בד"כ מוותר לו למה?. בצמתים מועדים לפורענות יש למקם שוטרים שיעשו בי"ס לעבריינים. נכון פה ושם ישנם נהגים שטועים כיוון שכפי שאמרתי השילוט אולי מבלבל. אך נהג צייתן שטועה רואים עליו שהוא "יורם" כי הוא מבקש יפה להשתלב ואנו נשמח לעזור לו.

18. בריון "אנגלי" - זהו הנהג/ת שחזרו מטיול באנגליה והם נוהגים כמו שם במסלול השמאלי. הנהג/ת אינם מבינים מדוע מאותתים להם, ברוב המקרים הם מסתכלים במראה רק כדי לראות אם הם יפים. הטיפוס האנגלי שחייב לפנות שמאלה בעוד שלושה ק"מ נכנס לנתיב השמאלי ונוהג לאט ע"מ לא לפספס את הפנייה. שופטי התעבורה חייבים להעניש נהגים אלו במעבר טסט מחדש!!!

19. בריון אורות - סוג זה של נהגים/ות יסנוורו אתכם בכביש, הם תמיד נוהגים באורות גבוהים. למיטב הערכתי או שהם סובלים מבעיית ראיית לילה (בריון חולני) או שאין לו מושג איך מתפעלים את המכונית. בין אם הוא ממולך ובין אם הוא מאחוריך אורות גבוהים הם לעיתים גורמים לתאונה.

20. בריון טייקון - הכביש שייך לאבא שלו והוא עושה לכם טובה שנותן לכם להשתמש בו. הוא מרשה לעצמו לחנות בחנייה כפולה ותורם את חלקו בחסימת התנועה. הוא מוצא חנייה בצומת גם אם היא עמוסה. "אני חוזר עוד דקה אז מה קרה?" לעיתים קרובות הוא גם נוהג בנתיב השמאלי 60 קמ"ש כי הוא עסוק בסלולר, בגילוח ועוד. כאן גם נכלול את בריוני החנייה, הוא תופס שתי חניות כי ככה לימדו אותו או שאינו יודע לנהוג ולחנות בקוים התוחמים.

21. בריון חוסם - הוא נכנס לצומת שהיא חסומה ואם ישנם עוד כמה "תלמידים" תוך שנייה הצומת פקוקה.

22. בריון נת"צ - הנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית) מיועד לעזור לכל הנהגים ולדחוק את הרכב הציבורי למסלול מיוחד, אך כיוון שהוא עמוס פחות מיתר המסלולים מיד מתעורר הבריון ומנצל הזדמנות. אך משטרת התנועה כדי להביא תפוקה ביחוד בסוף החודש זורעת מלכודות. אז נכנס גיבורנו לפעולה. הוא נוהג בנת"צ ומאותת כל הזמן שמאלה כביכול הוא צריך להשתלב בתנועה. אך הוא חותך בפתאומיות לתוך רכבכם כיוון שהבחין במלכודת המשטרה.

23. בריון שוטר - שוטרי משטרת התנועה מסכנים את עצמם אך בעיקר את הנהגים כאשר הם מזנקים בפתאומיות לתוך הכביש כדי לדוג את הנהג העבריין. מישהו חזק כנראה יושב להם על הראש ולוחץ להביא תפוקה מה זה מלחמה? אך השוטר הבריון הוא זה שמניח מלכודת בתוך הערים ביחוד בימי השישי ויוצר עומס מלאכותי ברגע שהוא תפס את הדג הראשון כולם משקשקים ועוצרים בעצור כמו שכתוב בספרים וטור המכוניות הממתינות מתארך.

24. בריון הולך רגל - קופץ לכביש בשטח מת, לא מסתכל לימין או לשמאל שהנהג יעצור. כמו כן יש את הולכי הרגל שחוצים את הכביש באיטיות מכוונת כי בא להם. ואחרונים הם הילדים והנערים שמשחקים בכביש רולטת מוות. וכן מחליקי הגלגיליות שמסכנים את עצמם בין המכוניות. לו הבריונים הקטנים היו נענשים בידי השוטרים היו נגמרים המשחקים.

25 . בריון קבצן - כן אני מניח שכולכם מבינים למה כוונתי, אלו אותם קבצני צמתים חלקם אומללים ומנוצלים, אך חלקם גס ואלים. הם מתרוצצים באזור הצמתים בין המכוניות ומסכנים את עצמם ואותכם. משום מה המשטרה אינה רואה בהם עברייני תנועה. דומים להם גם הרוכלים שמוכרים לכם דגלים, שלגונים וספרים קדושים. משטרת ישראל חייבת לסלקם מהכבישים והצמתים.

26. בריון חסידי - כן ישנה תופעה של חסידי ברסלב (נ.נח.נחחח נחמן מאומן) שמשתוללים בכבישים בעיקר בערים, עולים על גג המכונית רוקדים מסביבה ועוצרים את התנועה. המשטרה כמובן מתייחסת בסלחנות לתופעה.

אני קורא לכם ידידי הקוראים נא הפיצו זאת בין החברים, תקדישו לנושא הנהיגה הנכונה זמן בשיחות הכיתה, החוג החברתי אך השורה התחתונה ביחוד לנהגים הצעירים. תפסיקו להתגאות בנצחונות קטנים בכביש. האמינו לי בסוף השנה אין נצחונות יש רק קורבנות. וביחוד לרוכבים הדו גלגלים. הכביש הינו מקום מסוכן, אך עבורכם הינו מסוכן עשרות מונים.

3/19/2012

בצפר לנהגי מרוצים

כידוע לכם לפחות אחת לשבוע מתקיימים על כבישי ארצנו תחרויות בין מכוניות המשולבות בהימורים גבוהים. על מקום התחרות ועל המשתתפים יודע רק קומץ יודעי דבר. ישנם כמה קבוצות אלו בעלי המכוניות ה"פושטיות" דוגמת סוברו אימפרזה טורבוריקו ששודרגו באמצעות מגדשי על, סעפות פליטה מיוחדות, ושמוש בדלק מיוחד המגיע בחביות. כל אלו מעלים את ההספק כמעט במאה אחוז, כמו כן ישנם את רכבי היוקרה דוגמת אאודי A6 ו A8 ומכוניות הב.מ.וו ואחרות שנהוגות בידי שועי הארץ ובניהם. אך נהגי ישראל חובבי המרוצים האמיתים, נוסעים לאיטליה לבית הספר לנהגי מרוץ של חברת אלפא רומיאו או לבתי הספר לנהגי מרוץ בקורסיקה, שם נמצא אחד ממסלולי המרוצים המהנים שמספק אדרנלין לנהגים.
משטרת ישראל מנסה ללא הצלחה לעלות על נהגי המרוץ החובבים המתחרים בסופ"ש במספר כבישים נידחים בעיקר באזור הדרום. אך הגיע הזמן שיפתחו חלק מכבישי ישראל לטובת הנהגים שמחפשים ריגושים. אחד המסלולים המוצעים הוא ערד - ים המלח (צמת זהר) כביש 31 כביש זה אפשר לסגור לתנועה בסופי השבוע בין השעות 04:00 עד ל 8:00 ולאפשר לנהגים קיום מרוצים ואימונים. אין ספק שניתן לסמן בצורה זו עוד כבישים להנאת שוחרי הנהיגה. למתעניינים ראו כבישי נהיגה בישראל - קישור
לפני ימבה שנים היינו ידידי ואני נוסעים מדי שנה לגרמניה בכדי להנות מהאוטובאנים הגרמנים, ידידי היה שוכר פורשה או מזרטי היה יקר אבל היה שווה כל מרק. אני לא העזתי לעבור 290 קמ"ש למרות שידידי אומר לי תראה אתה נוהג ברוורס, חלפו על פנינו מכוניות במהירויות של330 קמ"ש ומעלה. במהירות של 240 קמ"ש שהיא המהירות הממוצעת בה נהגנו עוברים ב15 שניות קילומטר ואתה חולף על פני רכבים שנוסעים 180 קמ"ש ברייס של קילומטר לדקה. נכון כל ילד יכול לנהוג באוטובאן הוא ישר והראות היא מצוינת, הנהגים הגרמנים הינם אדיבים ומפנים את הדרך לאלו שממהרים, נהג גרמני בניגוד לישראלי לא יעבור דווקא למסלול השמאלי בכדי שלא לאפשר לך לעוקפו. פעם הגענו לגרמניה בתקופת ספטמבר ובמרבית האוטובאנים התנהלו עבודות תחזוקה. הם סגרו מסלול אחד ולעיתים שניים וכך נסעו שלושה טורים של כלי רכב בשני מסלולים. מה אומר זו היתה חוויה לנהוג באותם ימים.
בינתיים ע"מ לצנן את התלהבותכם תראו את הסרטון הבא ותורידו מהלך, אני ממליץ לכם לנהוג במהירות 80 קמ"ש מכס' מחוץ לעיר או לאט יותר בהתאם לתנאי הדרך. למי שממהר שיכוון את השעון לשבע דקות מוקדם יותר בבקר ויגיע ליעדו חמש דקות לפני. אמנם אחד המנהלים שלי בעבר הרחוק, שהיה גם המג"ד שלי נהג לאמר "הכביש הינו מקום מסוכן, לכן חייבים לנהוג הכי מהר בכדי להמנע מהסכנות"

אני מודה למשה רבנו שלא הביאנו לקקקקק.....נדה, אלא לכנען. עדיף להזהר מנהג מתאבד מאשר מהחלקה על הקרח, מה דעתכם? ספרו לי את חוויותיכם בנהיגה על הקרח, בארץ ובחו"ל.

ולסיום צרפתי אנקדוטה ליום המעשים הטובים, ספור אמיתי על שוטרים ונהגים עבריינים. זהו ספורו של השוטר הטוב והסלחן אשר אינו ממהר לרשום דוחות תנועה לעבריינים. וזהו ספור המעשה ידידי עו"ד אמריקאי המתגורר בשיקגו עשה את עסקת חייו ופינק את עצמו במכונית פורשה. ביום ראשון בבקר הוא החליט לפרוק את כל תסכוליו מהשבוע החולף ונסע טיסה נמוכה במהירות של 130 מייל לשעה, אושר עילאי הציפו, כך ספר לי והוא לא הרגיש שמשדר גילוי המכ"מ המשטרתי צפצף והבהב. כששמע את הסירנה מאחוריו הגביר את מהירותו וחשב להמלט מהשוטר, הפורשה הגיעה ל 160 מייל והשוטר הצליח לעוקפו ולהורידו לצד הדרך. ידידי העו"ד השלים עם גורלו והמתין בשלווה לשוטר.

השוטר התקרב ברכו לשלום ומסיבה כלשהי אפילו לא ביקש ממנו רשיונות. השוטר אמר לו "אדוני כידוע לך נהגת 90 מייל מעל המותר, ספר לי תרוץ שישכנע אותי ואני אוותר לך הפעם. אני נוהג לסלוח לנהג האחרון שאני תופש בסוף המשמרת". ידידי גחך לעברו של השוטר ואמר "אשתי זנחה אותי בשבוע שעבר לטובת שוטר, הייתי בטוח שאתה מנסה להחזיר לי אותה". השוטר צחק לשמע הספור המקורי ואמר לידידי, "זכית, אבל בפעם הבאה, תצטרך לספר לי ספור חדש" כמובן שאף אני זוכר לטוב את שוטר התנועה שתפש אותי נוהג על שולי הכביש ע"מ לעקוף את הפקק. הייתי אז נהג צעיר והוא יכול היה בקלי קלות לשלול את רשיוני. אך השוטר החכם נתן לי אזהרה אותה אני נושא בלבי מזה ארבעים שנה. לו הייתי חוטף אז דוח הייתי כנראה הופך לעברין תנועה מועד. מאז אני מקפיד מאד, מאד לשמור על חוקי התנועה.

2/05/2012

בחירת מלכת המכוניות

הרשומה הזו דנה באופנת העדר של הצרכן הישראלי,הפעם נתבונן בתופעה הקרויה מלכת המכוניות שלדעתי החלה בראשית שנות השבעים כאשר שר התחבורה שמעון פרס הבטיח מכונית לכל פועל. המכוניות הפופולריות עד אז היו פולקסוואגן חיפושית ודופין רנו תוצרת הארץ. בראשית שנות השישים בעקבות כינון היחסים עם גרמניה הגיעו המכוניות הגרמניות החסכוניות NSU ו BMW איזטה ו BMW700 מכונית משפחתית שהיתה אמורה לפרוץ את ההצלחה של מכוניות פולקסוואגן חיפושית, אך חברת פולקסוואגן סגרה את הקו של BMW ב 1965 ומאז חברת BMW זנחה את שוק מכוניות המיני ועברה למכוניות אימתניות שהחלו לדהור על האוטוסטרדות הגרמניות.

רנו דופין הורכבה ע"י א. אילין עד החרם של רנו ב 59 כ 2200 מכוניות הורכבו ונעו על כבישי הארץ.

רנו דופין מודל 1957

חברת אוטוקרס בבעלותו של יצחק שובינסקי החלה לפתח מכוניות פיברגלאס והראשונה שבהן היתה הסוסיתא קוביה, 8700 מכוניות מדגמי סוסיתא הורכבו כאן במשך השנים.

סוסיתא קוביה דגם סטיישן

מכונית פולקסוואגן חיפושית הגיעה לארץ לאחר הסדר השילומים עם גרמניה באמצע שנות החמישים. רבים מהישראלים סרבו באותה תקופה לרכוש תוצרת גרמניה, אך מה לעשות המכוניות הגרמניות היו עממיות, זולות ואמינות מאד. החיפושית הפכה עד מהרה למכונית של רופאים. היו לה שתי מגרעות עיקריות. שתי דלתות ורעש בלתי נסבל ביחוד אם ישבתם במושב האחורי. אחת הבדיחות הידועות שעצבנו את בעלי הרכב היתה השאלה:"למה יש לחיפושית שני אגזוזים?" והתשובה המעצבנת "בכדי לדחוף אותה כמו מריצה כשהיא מתקלקלת". אך האמת שהחיפושיות היו אמינות עפ"י רוח הפרסומת "פולקסוואגן נוסעת ונוסעת ונוסעת".

חיפושית

בתחילת שנות השישים הפכה מכונית הפיאט 600 למלכת המכוניות בישראל. בעיקר בשל מחיר הקנייה הזול ב30% מהחיפושית אך בעיקר בשל מחירי החלפים הנמוכים ועלות האחזקה.

פיאט 600

בתחילת שנות השישים החליפו בצה"ל את רכבם הצמוד של קציני צה"ל בדרגות רס"ן וסא"ל מג'יפ ויליס לסיטרואן דה שבו. כך נהגו גם במינהל הרכב הממשלתי. הרכבים הבלויים נמכרו לאזרחי ישראל שהכירו את הרכב משרותם הצבאי.

דה שבו צה"לי במוזיאון חה"א בחצרים.

לואי דה פינה בסיטרואן נהוגה בידי אם המנזר סרטון עתיר פעלולים.

מכונית הפרינץ 4 NSU הגיעה יום אחד בתחילת שנות ה-60 והפכה מהר מאד ללהיט בקרב נהגי ישראל, מלכת המכוניות של עמ'ך. היא היתה מרווחת יחסית ושדה ראייה לנוהג בה. היה לה מנוע שהשמיע זמזום אופייני. אח"כ הביאו את הדגמים 1000 ו 1200 אך הפופולריות שלהם היתה נמוכה בגלל מחירן הגבוה.

פרינץ 4

מכונית הפרינץ 4 החלה את עידן האוטובנק, כלומר יכולת להפוך אותה למעטפת מזומנים בכל רמזור! הנהגים מסביבך היו שואלים בעלי מכוניות מבוקשות "אתה מוכר?".

המכוניות הראשונות מבית ב.מ.וו BMW שנבנו בשנות ה 60 היו מבוססות על מנועי האופנוע המפורסם שלהם. המכוניות מהדגמים הראשונים היו בעלות 700 סמ"ק והן נקראו BMW700S ו BMW700LS . מכוניות הסדאן שהוארכו ב 16 ס"מ היו אמורות לקבל יחידת כח של פולקסווגן 1200 סמ"ק, אך התעשיינים הגרמנים סגרו את קו מכוניות הסופר מיני בBMW ועברו לייצור מכוניות פאר. נעשו נסיונות להרכבת המכונית בארץ הן בא.אילין והן באוטוקרס, אך התעשייה הישראלית עברה לקונטסה.

ב.מ.וו 700 קופה מודל 1964

מפעלי א.אילין החלו להרכיב מכוניות יפניות שנקראו קונטסה 900 למרות החרם הערבי חברת הינו HINO היפנית שלחה מכלולים שהורכבו בישראל. כ 2300 מכוניות עלו לכבישי ישראל.

קונטסה 900

קונטסה 1300 עלתה לכביש בשנת 1965 וכ 4300 מכוניות עלו לכביש.

קונטסה 1300

אוטוקרס עברה לייצר את דגם הכרמל דוכס שבעיקר סופק לצה"ל ולמינהל הרכב הממשלתי. אך הרכבים המשומשים נחטפו ע"י הנהגים בישראל, כ 6500 כלי רכב עלו לכבישי הארץ בין השנים 1965-1975
הרכבת מכוניות הטריומף בארץ נחלה כישלון, הנהג הישראלי התרחק מהן בגלל אמינותן הנמוכה.

כרמל דוכס צה"לית

כרמל סטיישן

מפעלי אוטוקרס החלו להרכיב את מכוניות פורד אסקורט בארץ. המכוניות יועדו בעיקרן לשוק הממשלתי ולצה"ל. אך מהר מאד העדר גילה את המכונית. למרות המנועים החלשים 1100 סמ"ק וחוסר הנוחות של מכונית שתי דלתות הנהגים הישראלים אהבו את המכונית שהיתה פופולרית אולי בשל הפרסומת "סע כמו לורד - סע בפורד" או אולי בשל האמונה באנשי הרכש של מערכת הביטחון, אם זה טוב לצה"ל זה טוב גם לעמ'ך. על עצמי יכול אני להעיד שהייתי בעליה של מכונית אסקורט משומשת, במשך כשנתיים והיא נסעה ונסעה בלי להזדקק למוסכים.

פורד אסקורט דור 1 מודל 1974

בתחילת שנות השבעים הפכה מכונית פיאט 124 לפופולרית בישראל. היא היתה מכונית משפחתית מרוווחת ונוחה עם מנועים חזקים 1200סמ"ק ו 1400 סמ"ק. אחד הגימיקים של מהנדסי פיאט היה הרעש המיוחד מהאגזוז שגרם לנהג, לנוסעים ולהולכי הרגל שבסביבה להאמין שמדובר במכונית ספורט עם עוצמת מנוע אין סופית. עקב כל הסיבות הללו והאמונה שהמכונית זולה לתחזוקה עקב מחירי החלפים, מהר מאד היא הפכה לאוטובנק, עד שנדחקה ע"י מכונית הסוברו. הביקוש למשומשות היה גבוה ואנשים שילמו עבורה מעל מחיר המחירון. מכירת המשומשות באותה תקופה נעשתה באמצעות מודעה בעיתונים. הקונים הרצינים היו מצלצלים אל המוכרים בשעות הבקר המוקדמות לעיתים בשעה שבע בבקר מכוניות מבוקשות נמכרו והבעלים נאלצו לנתק את הטלפון בביתם.

מכונית סאלון פיאט 124

מכוניות סובארו היפניות החלו להמכר בישראל בשנת 1969 הן היו זולות בכ 30% ממחירן של מכוניות אירופאיות, אך הנהג הישראלי אינו פראייר ואינו ממהר לחטוף. הדגמים הראשונים סבלו אכן מבעיות. בשנת 1972 הגיע דגם הליאונה הראשון שכונה "צוללת" אך רק לאחר המהפך הפוליטי החלו הישראלים לרכוש מכוניות מ"הניילונים" שנת 1978 הפכה את סובארו למלכת המכוניות.

סובארו די.אל 1400

בשנת 1980 סובארו החליפה את הדגם לתצורה מעוגלת שהזכירה את עיצובם של מכוניות הב.מ.וו. אך רק ב 1981 בעקבות הוזלת המכסים (ימי ארידור העליזים) נהרו בני ישראל בהמוניהם והחלו לרכוש מכוניות מהניילונים. הנהג הישראלי הפך למפונק והחל להתקין מזגן ברכב. יצרני המזגנים המקומיים צחקו כל הדרך אל הבנק. בגלל תקנות המכס, כדאי היה ליבואן ולצרכן להסתפק במזגן ישראלי, שלעיתים עבודת ההרכבה פגעה בחלק ממערכות הרכב, בעיקר ברכבים האירופאים.

סובארו די.אל 1300

תקנות המכס החדשות אפשרו לייבא בהוזלה מכוניות עד 1300 סמ"ק וכך המשפחתית של סובארו נמכרה בכמויות הולכות וגדלות. בשנת 1985 שוב הוחלף הדגם שהיה מעוצב עם קוים מרובעים וכונה סובארו "מזוודה" (עיצובו דמה לזה של הוולוו השמרנית).

סובארו ליאונה די.אל

בשנת 1987 שוב ירדו המכסים ואז העדר עבר לנהוג בסובארו 1600 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית. תוספת המחיר לאוטומט בסובארו היתה כ 10% בעוד שבאירופאיות התוספת היתה כ 30% ושוב העדר אינו פראייר, הוא קנה סובארו. מכוניות הסובארו נשאו את הכתר "מלכת המכוניות" עד שנת 1993 עת נאלצו להעביר את הכתר למכונית המיצובישי לאנסר וסופר לאנסר שהביאה כסטנדרט חלונות חשמלים ונעילה מרכזית ללא תוספת מחיר.

מכוניות המיצובישי היו מלכות הכביש בין השנים 1993- 1998 עד להופעתה של המאזדה לאנטיס

מכונית המאזדה לאנטיס הפכה למלכת המכוניות ב 1999 בעקר עקב צמיחת חברות הליסינג שהחכירו עשרות אלפי מכוניות לעובדי משרדי ההייטק בשנת 2003 החליפה אותה המאזדה 3 שכונתה גם רכב השטח הנמכר ביותר בישראל בזכות מנוע ה 2000 סמ"ק וההנעה הקדמית המצוינת שהתגברה על סלעים וחולות.
אופנת הג'יפונים דחקה את המכוניות המשפחתיות ואת מכוניות הסופר מיני, כך שכיום המכונית העממית הינו ג'יפון עממי שמכסימום עולה בקלות על המדרכות בכדי לחנות.

החל משנת 2011 החלה חברת יונדאי לטפס לצמרת המכירות של הרכב העממי, כיום בעל הרכב הפרטי העממי מפסיד עשרות אחוזים משווי הרכב מדי שנה עקב מכירות רכבים משומשים ע"י חברות הליסינג שרוכשות את הרכבים מהיבואנים בהנחות ניכרות תוך רכישת רכבים במפרט שונה מאשר לשוק הפרטי.
כיום גם אין משמעות מיהי מלכת המכוניות. המושג אוטובנק נשכח, כיום בעלי רכב פרטי המעונינים להחליפו בדגם חדיש נאלצים להוריד חזק ממחיר המחירון שאף הוא התעדכן ברוח הזמן.

בחו"ל הנוסטלגיה לרכבים משנות החמישים והשישים הפכה לטרנד, הלהיט הינן מכוניות כגון שברולט קורבט ודומיהן. היאפים מוציאים כיום, עשרות אלפי דולרים לרכישת מכוניות ענתיקות שמחזירות אותנו לעידן הרומנטיקה של המכוניות.
העשור בין תום מלה"ע 2 עד לשנת 1955 היה קשה מבחינה כלכלית בכל אירופה. וכך המכוניות היו חסכוניות בדלק, ספרטניות מבחינת העיצוב והביצועים. כמובן שהאלפיון העליון נהג ברולסרויס ובמרצדסים. חברת ב.מ.וו החלה את המעבר מייצור אופנועים למכוניות בשנות החמישים עם פיתוח מכונית האיזטה בעלת מנוע 300 סמ"ק עם עיצוב מעניין שבו הדלת נפתחה מקדימה. אח"כ עברה למכוניות סופר מיני תוך שימוש במנועי האופנוע שיצרה. רק בסוף שנות השישים היא החלה ביצור סדרות המכוניות המשפחתיות ואח"כ עברה גם למכוניות סופר סאלון ונכנסה לליגה של מרצדס. גם חברת אנ.אס.יו יצרנית מכוניות המיני סאלון שהיתה הראשונה להרכיב מנועי וואנקל במכוניותיה NSU ro80 נבלעה בחברת אאודי ורק בסוף שנות השישים יצאה אאודי עם מכונית הסופר סאלון אאודי 100. יצרנית המטוסים מסרשמיט החלה בתום מלה"ע 2 לייצר מכוניות מיקרו. אחד הדגמים יובא לארץ וניתן היה לראותו בעיקר ברחובות ת"א עד סוף שנות השישים. בארץ הוא כונה "צפרדע" הבאתי מספר סרטונים המציגים את מיטב תוצרת אירופה של שנות החמישים והשישים.
קישור למוזיאון וירטואלי של מכוניות מיקרו - כאן