דיירי רחוב

  כולנו מכירים כמה הומלסים/קלושארים שמסתובבים אצלנובמרכזי הערים. רובם מנסים לקושש כסף, אולי בשביל לרכוש בית עם בריכת שחייה. אך רובם נראים מוזנחים כך שיש מצב שכספכם עובר לידי הפיצוציות שבאזור, שם הם רוכשים סנדוויץ' ובירה ואולי גם חומרי ריחוף ונירוואנה. פניתי לראש מחלקת הרווחה בעיריה ושאלתיו מדוע לא מטפלים בפלוני ואלמוני, ששניהם נעצרים לפחות אחת לשבוע ע"י השוטרים שדופקים פוזה של רמבואים, אפשר לחשוב שתפסו את הרוצח הסידרתי. אך ההומלס הפאתטי, משתף עמם פעולה ונכנס לניידת המשטרה ללא התנגדות. ענה לי הסוציאלי "הם אינם רוצים לצאת מהרחוב, טוב להם במצבם". "האמנם" שאלתי? "כן, יש לנו עבורם הוסטלים, חלקם מגיע להתקלח ולאכול אך הם מעדיפים לבלות ברחוב" עלי להודות שאף הומלס שפגשתי אינו מסתובב עם סמארטפון ושומע מוזיקה או צופה בסרטים פורנוגרפים. נכון מרבית ההומלסים אינם אלימים ואינם מהווים סכנה לציבור, אך דחילאק הישראלים הרחמנים יאמצו כלב או חתול אך להומלס אי אפשר לעזור.
  כמות ההומלסים בישראל נאמדת ב 6000 איש ואישה. אם נכלול גם את חסרי קורת הגג שמרביתם נורמטיבים אך חסרי יכולת כספית לשכור חדר נגיע למספר של כ 30,000 איש ואישה. כמובן שמדינת ישראל אפילו לא נוקפת אצבע לסייע לאותם 24,000 ישראלים אומללים.

סר אלכס: הכירו את ההומלס הכי אטרקטיבי בת"א.   

אוכל סושי. משתמש בכרטיס אשראי. מקבל הצעות מבחורות. חי ברחוב. מה הסיפור של חסר הבית המסתורי ממשולש הרחובות חובבי ציון, חברון ואידלסון?

                                     מקור

מקור  
   עד מלחמת ששת הימים, ההומלסים היו בעיקר אנשים תמהונים שרובם סבלו ממחלות נפש והסתדרו ברחוב. מלחמת ששת הימים הביאה אלינו את הסמים ואת חבורות הצעירים שרצו להידמות לילדי הפרחים. בשנות התשעים הגיעו כמיליון עולים מברה"מ שתרמו לתרבות השכרות בארץ. יום אחד ירדתי עם שקית האשפה לצימר האשפה וראיתי לראשונה את ההומלס הרוסי שהיה גבר צעיר ולבוש נורמטיבי. אך השתמש בקצבת הב"ל לתדלוק אינסופי של וודקה. הוא התמקם אצלנו בבנין עד אותו בקר. היה זה מקום לינה נקי ומסודר עם ניחוחות שאפשר שאדי הוודקה מחקו אותם יתכן ואולי מצא גם שאריות מזון. לאחר כשנה נודע לי כי הוא עבר לגן העדן הרוסי.

   אולי קבצני הצמתים עשו המרת מקצוע או אולי הרשויות מטפלות בהם. אך כמדומני שתופעת הקבצנים פחתה מאד לאחרונה או שעברו מהצמתים בהם אני עובר. למען האמת קבצני ורוכלי הצמתים היוו מפגע תחבורתי וסיכנו את עצמם ואת הנהגים.
                                      הומלסים בישראל

גילוי נאות, אני מתנגד לכל עמותות הסיוע שמשנוררות כספים ועוזרות לחלכאים והנדכאים. הסיוע חייב להיות באחריות המדינה ולא פרטיזני. ברגע שהמדינה יודעת שאיזו עמותה אולי תעזור, עובדי המדינה מסתגרים במשרדיהם ומשאירים את השטח פרוץ. אפשר וצריך להשתמש בהומלסים שיעזרו אחד לשני.
שרי הרווחה לדורותיהם אינם מוטרדים מהמסכנים, הם מתכסים בכסת"ח "אין לי תקציב" ואומרים אל-תידג יהיה בסדר

עיריית ת"א משפילה את ההומלסים. 
איתן ירד לרחוב והתחזה להומלס במסגרת תוכנית שתולים....

אריאל מחלק מאה דולר להומלסים

אנקדוטה מלונדון 1980 ערב אחד טיילנו ברחובות באזור ככר טרפלגר והנה צדו את עיני כמה גברים הנושאים ארגזי קרטון גדולים. התפלאתי מי הם האם הם סבלים המעבירים מטלטלין, או שמא אלו גנבים המגיעים לרוקן סחורות מהחנויות. התקרבתי מעט ואז הבנתי שאלו סה"כ הומלסים שסוחבים את בית הקרטון וממקמים אותו באכסדרה של החנויות ובפסז'ים. התפלאתי שהמשטרה אינה מפנה אותם, אך יתכן וזהו הסידור עם מחלקת הרווחה הלונדונית.
מקור

השוטר וההמנון - סיפור קצר מאת או הנרי שאותו זוכר אני משעורי האנגלית. זהו סיפורו של הומלס ניו-יורקי שמדי שנה מבקש לחרוף בפנסיון של המדינה. איני מבין כיצד ההומלסים בניו-יורק שורדים בקור הנוראי שבלילות הקרים הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס. אוקצור או הנרי מספר כיצד ההומלס מנסה לגרום למעצרו ונכשל עד למפגש עם אלוהים שרק הוא דואג להומלסים האומללים.
.......החיבור בין רוחו של סואפי שנחשפה לרעיונות חדשים לבין ההשפעה של הכנסייה הישנה חולל בנפשו שינוי פתאומי ונפלא. בחרדה ראה סואפי לפניו  את התהום שלתוכה התדרדר, את חרפת הימים, את התשוקות הבזויות, את התקוות האבודות ואת הכישרונות שבוזבזו לריק, את כל המניעים הבזויים שהיו הבסיס לקיומו.
אך בו ברגע הגיב לבו ברטט למצב רוחו החדש. דחף חזק ומיידי גרם לו להיאבק בגורלו הנואש. הוא יוציא את עצמו מהרפש; הוא יהפוך את עצמו שוב לגבר; הוא יתגבר על הרוע שהשתלט עליו. עוד לא אחר את המועד, עדיין הוא צעיר יחסית; הוא ישיב לתחייה את שאיפותיו הישנות ויגשימן ללא היסוס. צלילי האורגן הללו, כבדים, אך בה במידה ערבים, גרמו למהפכה ברוחו . מחר ילך למרכז העיר וימצא עבודה. יבואן פרוות הציע לו פעם עבודה כנהג. הוא ימצא אותו מחר ויבקש את המשרה. הוא יהיה מישהו בעולם. הוא יהיה- -
סואפי הרגיש ביד שהונחה על זרועו. הוא הסתכל מסביבו במהירות וראה פנים רחבות של שוטר.
"מה אתה עושה כאן?" שאל הקצין.
"כלום," אמר סואפי.
"אז בוא אתי," אמר השוטר.
"שלושה חודשים על האי," פסק השופט למחרת בבוקר בבית המשפט. מקור

עדיף להיות חלק מהעדר

  אם תתבוננו בעולם הטבע, תסכימו לכלל שבכדי לשרוד צריך לאגד כוחות ולהשתייך ללהקה שעוצמתה גדולה מאשר היצור הבודד. בד"כ אצל בני האדם מרביתם מחפשים להשתייך למשפחה, לשבט, לעם, למדינה. ישנם גם בני אדם שנמלטים מההמון להרים, ליערות ולמדבריות. אך עובדות החיים הם כאלו, שהקונפורמיסטים הטמבלים שורדים ואילו הנון קונפורמיסטים לרוב נטרפים.
  קחו למשל את כל הפקידים שמגלים שחיתויות בארגונם. חלקם עוצם את עיניו, או מבקש חלק מהעוגה. אך ישנם בכל ארגון את הצדיקים שרצים ומספרים לבוסם שלוחש להם "מוטק'ה שב בשקט אל תעשה גלים" ולצערנו זה נכון, כל אלו שעשו גלים טבעו בגלי הביורוקרטיה. כך שרשומה זו מיועדת לכל הנון קונפורמיסטים. תתבוננו בשלושת הסרטונים ותאמרו לי איזה סרטון שכנע אתכם לדבוק בתופעת העדר.

קהילת הנמלים

 

סרטני החול יכסחו לך ת'צורה

 

הנזירות מאנטרקטיקה

  

נו מה אתם אומרים לאיזה כוון לפנות ימינה, עם הקונפורמיסטים, או שמאלה עם הנון קונפורמיסטים. כמובן שלא התכוונתי לשמאל וימין פוליטים, אלא בחירת אורח החיים שבו נלך.
פעם לבחינות הבגרות באנגלית, למדנו שיר נפלא מאת רוברט פרוסט על מזלג דרכים שבו אנו חייבים לבחור באחת הדרכים.ניתן לקרוא את התרגומים לעברית -   קישור

The Road Not Taken - Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

הדרך האחרת - רוברט פרוסט
מאנגלית: אוריבל

ביער צהוב שתי דרכים נפתחו
לפני, בשתיהן לא יכולתי ללכת.
רק אחד שם הייתי, הרגעים חלפו,
לאורכה של אחת מבטי נשלחו
עד שפנתה ונעלמה בשלכת.

לאחרת פניתי, כמותה מפתה
ואולי אף מעט מצודדת ממנה,
כי צמחה לאורכה עשבייה עבותה
כמבקשת דריכה למרות שעתה,
שתיהן כה דומות תיראנה.

בשמש הן נחו ללא שום הבדל
תחת עלים בלי כל צעד שחור,
ללכת המשכתי, עד רדת ליל
אך דרכן של דרכים - להתפצל
וידעתי, ספק אם אוכל לחזור.

דורות ויובלות לאחר כל זאת
באנחה אומר, לא אתהלל
שתי דרכים נפרדו ביער עבות,
בחרתי בזאת שהלכו בה פחות
וזה היה כל ההבדל.