ביקור שורשים בוילנה

  ידידי הפרסומאים בקרו ביקור שורשים בליטא ובוילנה שם הם פתחו את הרשומה שלי  פונאר ושלחו לי את חווית הביקור בגיא ההריגה ובצרוף הרשמים שספגו מגיא ההריגה. הסכם ריבנטרוב מולוטוב חילק את המדינות הבלטיות בין גרמניה הנאצית לבריה"מ הקומוניסטית. על אף שהקומוניזם היה שנוא נפשו של היטלר, הא חתם על ברית בה גזרו את פולין חלק לרוסיה והרוב לגרמניה. בשנים הראשונות למלחמה נהנו יהודי ליטא ולטביה מהריבונות הסובייטית שהגנה עליהם מפני הנאצים. אך הכל השתנה עם הכרזת המלחמה של גרמניה על רוסיה. בסוף יוני החלה האופנסיבה הגרמנית לתקוף את בריה"מ במבצע ברברוסה ובמקביל החלו לפלוש לארצות החסות הסובייטיות ליטא לטביה ואסטוניה. עם כניסת הנאצים לליטא ביוני 1941 התושבים הליטאיים ברחבי המדינה, בפרץ של שנאה וחדווה אנטישמית,החלו בטבח ספונטני ביהודים,שכניהם.

  נסענו ברכבת מוילנה לאתר הזיכרון ביער פונאר כאשר הגענו לתחנת הרכבת בכפר ונהג הרכבת צפר, בדיוק עברה ממול עוד רכבת וצפרה, הרכבת עוצרת בתחנה בכפר פונאר. הצפירה שלה גרמה לנו לרגע לדמיין את עצמנו בתור נוסעי הרכבות ההן. הרי זה קרה כאן בדיוק לפני 70 שנה. דמיינו את הפחד שתקף את יהודי וילנה, דמיינו את עובדי הרכבת ואת אנשי האס.אס. מתרוצצים על הרציפים ומזרזים את היהודים לרדת מהקרונות. הנה הגיע עוד טרנספורט.
שלט זיכרון בכניסה ליער פונאר

אחד מבורות החיסול

  הגענו לאתר ההנצחה, בכניסה לאתר מוצבת אנדרטת זיכרון ובהמשך אנדרטאות נוספות. יער פונאר הוא שטח קטן, קשה לדמיין שבשטח קטן שכזה נמחקה כל יהדות וילנה.

   המדריך תאר את מה שארע כאן לפני 70 שנה. ביער פונאר חפרו הרוסים טרם הכיבוש בורות עגולים גדולים לצורך הטמנת מיכלי דלק. הנאצים ניצלו בורות אלה כקברים המוניים, קברי אחים. המדריך הליטאי תאר את מהלך הטבח ביהודי וילנה (ירושלים ד'ליטא). ביער פונאר בוצע רצח נטו. רוצחים עם נשק מול גבר,אשה,ילד,זקן. הליטאים היו אנטישמים עוד מינקותם, הנאצים פשוט הפכו אותם למשתפי פעולה מן הגרועים ביותר. חלקם אף התעלה על רוצחי האס.אס. קבוצות של עשרות ומאות מיהודי וילנה הובאו ליער,הוכנסו לבורות ונורו. בסך הכל נרצחו באתר 100,000 איש ואישה, מן הראוי לציין שחלקם היו גם לא יהודים.

המדריך גם סיפר לנו בגאווה על "הצדיק" המקומי. אחד המקומיים שנכח במקום. הוא כתב יומן בו סיפר ותאר את הזוועות שנעשו ביהודים. ומאחר שפחד שייתפסו אותו. טמן את היומנים בבקבוקים בחצר ביתו וקבר אותם באדמה. לאחר שנים תוך חפירות בחצר ביתו גילו את הבקבוקים והיומנים. שהם כעת מוצגים ביד ושם, בירושלים.

 ביער עצמו ראינו מקומיים שעושים שם ריצה והתעמלות, העולם כמנהגו נוהג. מזכיר לי את ביקורי במחנה הריכוז דכאו בפרברי מינכן. מחנה הריכוז נראה כאילו הינו איזו אחוזה של אחד ההונים הגרמנים ונמצא בקצה רחוב דכאורשטראסה, גם כאן המקומים ששאלתים להכוונה למקום נראו אדישים להיסטוריה האכזרית של המקום.

שלא כמו במחנות המוות אושוויץ וטרבלינקה אותם פוקדים גם תיירים זרים מכל רחבי העולם. המדריך המקומי התלונן על מבקרים מועטים שרובם ישראלים או יהודים מהתפוצות. במיוחד בימים אלה ערב יום השואה ,יוצאת משלחת כל שנה לוילנה ליער פונאר.

רק במקומות כאלו של גיא הריגה, מבינים היהודים והישראלים, עד כמה חשוב שיש לנו היהודים מדינה. יש לשמור ולהבטיח את עוצמתה של המדינה . הקרדיט לסיפור ולתמונות לצביה ולמני הפרסומאים.

לסיום הבאתי לכם את הפואמה בגיא ההריגה של ח.נ.ביאליק שנרשמה לזכר פרעות קישינייב אך עוצמתה מתאימה דווקא לגיא ההריגה של פונאר. הבאתי כאן רק את הבית הראשון עם הסיומת המדהימה.

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.

בְּעִיר הַהֲרֵגָה

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשֹׂף הָאֶבֶן הַשְּׁחֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלֹא-תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,

וְטָבְעוּ רַגְלֶיךָ בְּנוֹצוֹת וְהִתְנַגְּפוּ עַל תִּלֵּי-תִלִּים

שֶׁל-שִׁבְרֵי שְׁבָרִים וּרְסִיסֵי רְסִיסִים וּתְבוּסַת סְפָרִים וּגְוִילִים,

כִּלְיוֹן עֲמַל לֹא-אֱנוֹשׁ וּפְרִי מִשְׁנֶה עֲבוֹדַת פָּרֶךְ;

וְלֹא-תַעֲמֹד עַל-הַהֶרֶס וְעָבַרְתָּ מִשָּׁם הַדָּרֶךְ –

וְלִבְלְבוּ הַשִּׁטִּים לְנֶגְדְּךָ וְזָלְפוּ בְאַפְּךָ בְּשָׂמִים,

וְצִיצֵיהֶן חֶצְיָם נוֹצוֹת וְרֵיחָן כְּרֵיחַ דָּמִים;

וְעַל-אַפְּךָ וְעַל-חֲמָתְךָ תָּבִיא קְטָרְתָּן הַזָּרָה

אֶת-עֶדְנַת הָאָבִיב בִּלְבָבְךָ – וְלֹא-תְהִי לְךָ לְזָרָא;

וּבְרִבֲבוֹת חִצֵּי זָהָב יְפַלַּח הַשֶּׁמֶשׁ כְּבֵדְךָ

וְשֶׁבַע קַרְנַיִם מִכָּל-רְסִיס זְכוּכִית תִּשְׂמַחְנָה לְאֵידְךָ,

כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד:

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.