נימוסים זה ענין של גיאוגרפיה

  נימוסים והליכות מסביב לעולם כפי שראיתי וחוויתי. מרבית הגברים נוהגים לשתות בירה והרבה. אחרי שתיית ליטר בירה, מערכת העיכול שלנו מייצרת קומפרסיה ובד"כ השתיין משחרר שורת גיהוקים (גרעפסים). ניחא לשמוע מסביבכם גיהוקים בפאב אפלולי, זהו חלק מהסצינה של הבליינים. אך אישית נתקלתי בתופעה של גיהוקים במקומות העבודה באנגליה ובדרא"פ, עבדתי גם בארה"ב בניו יורק אך מעניין באמריקה לא מגהקים במשרדים. כבר ביום העבודה הראשון שלי במשרד ביוהנסבורג, שמעתי מסביבי גיהוקים בתדרים שונים. מימיני ומשמאלי העובדים שחררו לחצים, בה, בההה, בההההההההההההה אני מסתובב ימינה ושמאלה מביט בכוון המשוער ממנו הגיעו הגרעפסים והמגהקים הנחמדים, ממשיכים לעבוד כאילו כלום. העובדים לבושים טיפ טופ, כולם מעונבים, מסריחים מאפטר שייב שמנסה לחפות על ריח גופם שמפיץ מולקולות של כוהל עצים. נכנסתי להלם בשבוע הראשון, אח"כ כבר התרגלתי.
  כמובן שאפח'ד מהעובדים לא הזמין אותי בסיום יום העבודה להצטרף אליהם לפאב. בערב שוחחתי עם ידידי מוטי שהגיע לעבוד בדרא"פ במשרדי דה בירס שנה לפני והוא סיפר לי כי אצלו במשרד העובדים גם מגהקים וגם "תוקעים" נודים. העובדים באנגליה ובדרא"פ נהגו אז לשתות מדי ערב מינ' שישית פחיות. ובהזדמנויות חגיגיות הם היו עורכים תחרויות שתייה שבמהלכן הם היו מגירים לתוכם תריסר פחיות והצ'מפיונים שלוש שישיות ואפילו שני תריסרים.
   נזכרתי בגשש הבידואי שהסעתיו לכפרו בגליל והוא הזמין אותי (באישית לוחצת) להשתתף בחאפלה. הוא הזהיר אותי שאני חייב לכבד את הנוכחים בתום הארוחה בגיהוק, במהלך הארוחה לא היתה סודה, קולה ולא כל שכן בירה. אבל עשיתי להם את הכבוד אולי בגלל קופסאות הלוף והתירס המתוק שהסתובבו אצלי במערכת. אצל הבידואים בגליל אכלו אז באצבעות הידים אך את הצלחות האישיות הם העמיסו עם מצקות ומלקחיים מעץ.

השמעת קולות יניקה בזמן גמיעת מרקים ונודלס נחשבת לגסות במערב בעוד שבמזרח ההתנהגות הטבעית נחשבת כמחמאה לטבח או לבעלת הבית.


בארצות המזרח בהן אוכלים עם אצבעות הידיים, השמרו מלאכול עם יד שמאל שנחשבת לטמאה.
בסין יש להותיר מעט מהמנה ע"מ לכבד את המארחים.

האמריקענרים בפונדקי הדרכים אינם נוהגים בנימוסי שולחן, אני נהנה לראות אותם אוכלים עם מזלג בידם הימנית בעוד שבאצבעות ידם השמאלית הם דוחפים את האפונה/פירה/בשר ומלקקים את האצבעות.

   לסיום הבאתי כאן פאנץ'ליין משולחן הנימוסים הבריטי, "נו אלבואוז און דה טאבל"

It’s only around 60 years since                         

* Pasta had not been heard of*                                      
 * Curry was an unknown entity*                                      
                     * Olive oil was kept in the medicine cabinet*                                      

                      *However, there was one thing that we

                             never ever had on our table - ELBOWS                      

 על הוולגריות בסדרות ה TV ובקולנוע 

  האמריקענרים מצוידים מקטנותם בארגז כלים של "נימוסים לבנים" אחד מהם הוא החיוך הרחב והליקוק "האב א נייס דיי". 
אך אבי תמיד הציג לי את הפאן השני שלהם הנחת רגליהם על השולחן, במיוחד אם על אותו שולחן מגישים מדי פ'ם דברי מאכלות ומשקאות. בקולנוע האמריקאי תראו את הביריונים (נשים מעולם לא הניחו את רגליהם על השולחן) מניחים באדנות את הרגליים וזהו בעצם מסר לצופים שמחקים את גיבוריהם. 

לאחרונה שמתי לב לסצינה וולגרית (בעיקר בסדרות הטלוויזיה) הקשורה בשולחנות, בעיקר אם מדובר בשולחנות אוכל. הזכר מושיב את הפרגית על השולחן ומתקתק אותה ושוב המסר הזה מועבר לצופים, תנסו גם אתם את האפילוג של הקמא סוטרא בביתכם.  

איך יוסי בנאי שר "מילה גסה - היא פרנסה" כך גם בסרטים האמריקאים (בסרטים האירופאים, כמעט ולא) בכל משפט שני מושחלת אמירה וולגרית (פאק יו, מאדר פאקר, שיט וכיו"ב) השחקנים אמנם חנוטים בחליפות ועניבות אך מנבלים את הפה כמו ערסים שסיימו את עונתם הראשונה בכלא. אולי בכדי למלא עוד חמש דקות בתסריט, אך הצופים מחקים אותם וכך השפה הברוטלית חודרת לכל פינה. אותי זה מעצבן.

סקירת ספרי מדע פופולרי

  רק לאחרונה, התוודעתי לספריו של סטיבן גולד, המספרים את סיפורם של היצורים בעולמנו. התחלתי לקרוא את "בוהן הפנדה" בחשש מסוים, שמא אשתעמם ואניח את הספר לאחר קריאת מספר עמודים. אך הופתעתי מגישתו של גולד המדען שאינו מייצר את הסיפור, אלא אוסף אנקדוטות המצויות בשפע בטבע שמסביבינו ומציג אותן בפני הקורא שימשיך ללעוס אותן בעצמו.

בזמנו קראתי את ספריו של ריצ'רד דוקינס "הגן האנוכי" ו"השען העיוור" אינני ממליץ לכם לבזבז עליו את זמנכם היקר, אלא אם אתם ממש ממש מוכרחים. דוקינס מנסה לבסס את התזה שלו שהגנים, הזמן והסטטיסטיקה הם האחראים להתפתחות ולשינויים של היצורים. שמחתי לקרוא שסטיבן גולד הינו בר פלוגתא של דוקינס ומבטל את התזה שלו. כאמור "קנאת סופרים תרבה חוכמה".
   כמובן שאיני מתכוון למכור לכם את הספר ע"י תמצותו, אומר רק כי הספר קל להבנה, אינו מצריך ידע כלשהו בניגוד לדוקינס הטרחני שמעמיס את הקורא בחישובים סטאטיסטים שאמורים לבסס את תורתו.
אביא כאן רק את האנקדוטה על צ'רלס דרווין שנחשב אבי תורת האבולוציה, שנאלץ לקנות את פרסומו העולמי ע"ח אלפרד ראסל וולאס חוקר טבע שפיתח את תורת הברירה הטבעית במקביל לדרווין. וכך כולנו מכירים את דרווין ווולאס נשכח.

כעת התחלתי לקרוא את "יד מלאה" אני מניח שיתרום כמשקלו לאינטליגנציה שלי. במהדורה הבאה אחלוק עמכם את התרשמותי מהספר. אם קראתם את ספריו של סטיבן גולד, אשמח לשמוע מכם האם תמליצו לי על ספרים נוספים של סטיבן גולד או שמא ספריו האחרים ממחזרים את רעיונותיו.

מהדורה שנייה 25/6/17 - חוות דעת על ה"יד מלאה"
  סיימתי לקרוא את הספר רק היום, זנחתי קצת את הקריאה בכדי לצפות בשתי הסדרות "פארגו עונה 3" ו"סמוך על סול עונה 3". את הספר "יד מלאה" קראתי לסירוגין, פשוט כי הינו טרחני לטעמי, בניגוד להתלהבות שהתלוותה לקריאת הספר הקודם. בספר זה נדבק כנראה המדען סטיבן גולד מדוקינס וזיבל את השכל עם המון נתונים וסטטיסטיקות הלקוחים מעולם הבייזבול. שכנראה מדבר אחרת אל האמריקענרים, מאשר אלי שאיני מצליח להבין מדוע רק אמריקענרים מצליחים להנות מהמשחק. או שמא הצצופים נהנים מאכילת נקניקיות ולגימת פחיות באד. כאן מנסה כנראה גולד להתקרב לקורא האמריקענר השמרן באמצעות דוגמאות המדברות אל ליבו.
אחלוק עמכם שתי אנקדוטות מתוך הספר שבכל זאת נוספו למגירת האנקדוטות שלי.
1. "הוצא מהקשרו" - בצי ישנה מעשייה שעוברת בין הקאדטים אודות הקפטן שהתכסח עם הקצין הראשון וגמל לו בכך שרשם ביומן האוניה "הקצין הראשון היה שיכור היום". הקצין הראשון בקש מהקפטן למחוק את ההערה אך הקפטן סרב. למחרת הקצין הראשון רשם ביומן "הקפטן היה פיכח היום"
2. ממוצע החבטות של שחקני כדור בסיס אינו חוצה את הערך של 0.400 ועל כך הוא מתפייט לאורך כמה עשרות עמודים.

איני ממליץ לכם לקרוא את הספר, הציון שלי 2, אך למרות זאת, שאלתי בספריה העירונית ספר נוסף של גולד.

לגבי שתי הסדרות פארגו 3 וסמוך על סול 3, איני ממליץ לכם לצפות בהן. שתי הסדרות הגיעו לרוויה לאחר העונה הראשונה כל עונה נוספת הינה פיהוק, לכו לישון במקום לסבול. ציון 2
לקטילת סדרות נוספות אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת http://cafe.themarker.com/review/3363982/

מסניפי הביזל

מי מכם צופה בסדרה כתום זה השחור החדש זוהי סדרת טלויזיה מעולה, שמתרחשת בין חומות כלא נשים בארה"ב. המיוחד בסידרה זו שכל אחת מהדמויות הינה בעצם כוכבת ראשית בחלק מהסצנות. התסריטאית והבמאית העניקו כאן הזדמנות לכמה עשרות נשים להופיע בסדרה ולספר את סיפורן.
  האסירות פייפר ואלכס - סיפור אהבה שנאה. מקור

  אני צופה כעת בעונה השלישית שנחתה אצלנו ממש לפני שבוע. אוקצור בעונה זו בית הכלא הפדרלי עבר הפרטה ותאגיד תאב בצע רכש אותו וסוחט את הסנטים והדולרים מהכלא ע"ח הסוהרים והאסירות. האסירות מצידן ממשיכות לקמבן כמיטב יכולתם. האסירות שמועסקות במטבח ובניקיון משתכרות 10 סנט לשעה ושמחות בחלקן, יתכן בגלל שהסקס הוא חינמי. כאשר הנהלת התאגיד מקימה בכלא מתפרה ומבטיחה שכר של דולר לשעה אין ספק שהמאושרות שזכו לעבוד במתפרה מעמדן הכלכלי השתפר. האסירה פייפר שהינה הדמות המרכזית, כמובן הפכה לתופרת ומעצבת ומצליחה לרמות את התאגיד ולגנוב מדי יום זוג תחתונים. ואז מגיעה ההברקה למכור לגברים פטישיטסים, זוגות תחתוני נשים משומשים המכילים עקבות ריח והפרשות (ביזל). השווק יעשה באמצעות אתר אינטרנט וההברחה מהכלא ע"י סוהר משת"פ, אך אלו הם פרטים שולים.
  הסתקרנתי וגוגלתי, אין ספק שהמציאות מאפשרת לתסריטאים למצוא חומרים מרתקים, צריך רק לנבור פה ושם ואין סוף למעשים הביזארים שהאנושות מבצעת. לדעתי זוהי אקסיומת ביצה תרנגולת, כלומר איננו יודעים האם היוצרים מקימים בדמיונם הפרוע או שמא אומר החולני, צרכים שהצופים מיישמים. או שמא היוצרים כורים אוזן לרחשי ההמון וכותבים על כך.
  ככה סתם קראתי על תגובות של קוראות וקוראים לשאלה מה דעתן של הנשים על הגברים שמריחים ומלקקים להם את הלבנים. הבאתי בזאת באופן אקראי את אחת המגיבות, או שמא זוהי הבלוגרית שענתה בשם הקוראת. קישור

I do enjoy that my husband likes to smell my panties its something that turns me on and sometimes I think about it at work and make my panties extra dirty for him to enjoy. I like to squirm in my chair and rub myself into the panties making sure my scents are covering them nicely, some days I even will push them up between my lips while using the bathroom. I love watching how excited he gets when putting them up to his nose, its not often that he smells them alone as I usually wander in and catch him and help him by wrapping another pair around him and make him explode into them. I love how he enjoys my scent so much that it does not make him last very long.

כמובן שישנן גם נשים שמסניפות את ריחם של גברים. ממה ממי הפטישיסטים לומדים את כל ההרגלים המוזרים הללו? מחברים, מהסופרים או שמא זהו חלק מהגנום האנושי.

בשעה שמונה וחצי בערב

    היום בשעה 20:20 תחשיכו את ערוץ 2 תעברו לצפות בתוכנית אחרת, או אולי עדיף שתשחקו עם הילדים במקום לצפות עמם בתוכניות ערוץ 2. כעת באמצע הסתו אולי כדאי להתחיל לקרוא ספרים. למה לכם לבלוע שטויות במיץ שהמפיקים מנסים לדחוף לכם. כמה מיץ ניתן לסחוט מלימון יבש הנקרא כוכב נולד או בשמו העכשווי אקס פקטור. אם בכל זאת אתם רוצים לראות אקס פקטור כנסו ליוטיוב ושם תמצאו תוכניות בריטיות, צרפתיות ואמריקנריות על רמה. באמת החיקוי הישראלי הינו כמו מכונית הסוסיתא מול מרצדס.
   מר פלדמן ידידי שמכיר את האובססיה שלי כנגד שודדי הזמן שגוזלים בממוצע לכמחצית האוכלוסיה שעתיים ביממה, הודיע לי שגם הוא מצטרף אלי למאבק מול תוכניות הטלוויזיה ששורפות את זמנכם היקר.
לצערנו אנו עניים בתוכניות מקור, מחוסר כשרונות, או מחסור בתקציבים. הרי אצלנו רק חמישה מיליון צופים מול כחמישים מיליון צופים לבי.בי.סי הבריטית וכ 150 מיליון צופים לרשתות האמריקאיות. מכנה משותף אחד לכל ערוצי הטלוויזיה המסחרית, הם מרעילים את מוחכם נון סטופ עם פרסומות ופרומואים. אך בעיקר אצלנו כנראה מרבית הצופים צופים בערוץ 2  הם יודעים זאת ומרעיפים עליכם פרסומות שרמתן לעיתים גבוהה יותר מאשר התוכניות. למה לכם לספוג רעל? אוקיי הפסקת פרסומות, אתם הולכים להכין לעצמכם צלחת חטיפים וכוס קפה הפוך והופ חזרתם מוקדם מדי, עדיין מתנגנות עוד שלוש פרסומות ודי. נו כבר שימשיכו אתם נוגסים בפופקורן וממתינים לעליית המסך. איפה הכוכבים הזמרים, חכו רגע, עוד שלושה פרומואים על אקס פקטור, הגולם במעגל ותוכנית כלבוטק.

  בימי ראשון, שלישי, רביעי ומוצ"ש מביאים לכם את תוכניות הכשרונות הצעירים שגם הם רוצים להתפרסם בכדי לשיר באולמי החתונות. להערכתי המפיקים צדים שלוש ציפורים בתוכנית אחת. פרט לפרסומות, הם מוכרים לכם גם את ה"שופטים" בתחרות. לא אתפלא אם הללו משלמים בכסף או בשווה כסף בכדי להזכיר לנו את פניהם.
  אני אומר להנהלת ערוץ 2 ולזכיינים קשת ורשת זמנכם עבר. הכוכבים הנולדים והרקדנים יצאו לי מהעיניים והאוזניים נמאס לי לראות את פרצופיהם מדושני העונג של הכוכבים שלכם. גם בסדרות האיכותיות, המיובאות, הפסקתי לצפות, כיוון שאתם גוזלים את זמני. יש לי הצעה אליכם, תנו לי פרסומת סמויה, כך שסדרה של 50 דקות תארך גג 53 דקות!!!!
  למפרסמים שמייקרים לנו את מחיר מוצריהם, עקב הפרסומות המטומטמות, שברוב המקרים הלקוח אינו מצליח להבין מה בעצם רוצים למכור לו, רק אומר שתוספת המכירות עקב השימוש במדיום הטלוויזיה במדינת ישראל אינו מצדיק את הוצאות הפרסום.
  אם גם אתם מסכימים שצריך להלחם בשודדי הזמן, אנא הצטרפו למחאה כנגד ערוצים 2 וגם עשר. אני מציע לכם להפסיק לצפות בתוכניות ערוץ 2 וערוץ 10. אם זמנכם יקר לכם (טיים איז מאניי) תעבירו את המסר שלי. אולי אם 100 אלף משפחות תפסקנה לצפות אולי יחול שינוי לטובת הצופים.

  פרולוג
על הצפייה בערוץ 2  ויתרתי לפני כחמש שנים והכל בגלל סדרת "הסופרנוס". לוח המשדרים יעד לה התחלה בשעה 23:40, נו איזה פארטאץ' שכח למתוח כנראה את הקפיצים של השעון המעורר, של לוח המשדרים או להחליף את הסוללה. אני מפהק, מת כבר לישון, סופסוף התוכנית מתחילה ב 23:53 משדרים את קליפ הפתיחה וכבר החדשות עם כמה פרסומות קצרות שלוש דקות וחוזרים והשעה 00:12 התוכנית מתחילה לרוץ חולפות 16 דקות ומתחילים לשדר שוב שרשרת אינסופית של פרסומות דביקות, אתם מכירים את הסגנון חמש פרסומות וחוזרים, אני בינתיים עוצם עיניים ומנקר (מה מענינות אותי הפרסומות שלהם, אני מבקר טלוויזיה?) בינתיים משחילים עוד שלושה פרומואים ועוד תשדיר חסות ושוב פרסומת ועוד שני פרומואים והשעה כבר00:38 יפה בשעה טובה, טוני נכנס לרכב לקראת הלקוח המרוצה הבא. כמה זמן טוני יכול לרוץ בלא הפסקה לעשן את הסיגר אז בשעה 00:55 שוב קוטעים את הקטע המענין ודוחפים לי פרסומות עד 01:02 (מזל שאין ארוע לאומי כי אז משדר כתבנו מהשטח) ואז טוני חוזר לכשתיים וחצי דקות (אל תתפסו אותי בשנתי אולי דקה ו 58 שניות) והסדרה נגמרה.........אני מתעורר מתנומה ארוכה ומקלל פעם נוספת את שודדי הזמן שלי. אני בבקר צריך להשכים קום, אני שייך לציבור העובדים ולא לציבור הצוללים. ידידי מושון יעץ לי מה אתה עושה מזה ענין תקליט ותצפה מחר. נו אצלי הוידיאו והמג'יק סתומים מרוב הקלטות, אתם מכירים את זאת. כולנו מקליטים, אך למי יש זמן לצפות בכל התכנים שהקלטנו.