גנבתי מריצות

  אחד מידידי שלח לי סדרת תמונות, המראה את עליבותם של תושבי יבשת אפריקה, בעיקר אם הם צאצאיו של חם. נשאלת השאלה מדוע צאצאיהם של שם ויפת בורכו והקימו ציויליזציות משגשגות ואילו תושבי אפריקה ברובם סובלים מעוני, רעב ומחלות. האם זוהי מכת טבע או אצבע אלוהים? האם השחיתות בשלטון הגוררת מלחמות אזרחים שאינן פוסקות. האם אלו התאגידים הגדולים המעונינים לחמוס לעצמם את חומרי הגלם של היבשת.יתכן והיתה זו טעות להעניק להם עצמאות בשנות השישים של המאה שעברה.

   כשחפשתי את מקורה של התמונה מצאתי כתבה המתארת על קצה המזלג את העוני שבו שרויה היבשת ממצריים בצפון ועד לדרא"פ בדרום. הבאתי ציטוט מהמאמר

"Many wheelbarrows are modified, outfitted with a car wheel, reinforced with welded steel braces and repeatedly repaired. Anybody can rent one for 20 or 25 Liberian dollars per day (16–20 pence), depending on the size, although the operators make a lot more from making deliveries. On a good day, they can rake in as much as £2.50."

בתרגום חופשי "השכרת מריצה כולל הסבל תמורת 2.5 ליש"ט ליום" ויש פרנסה לכולם. אז מדוע אתם מתפלאים שעשרות אלפי אפריקענרים הגיעו לישראל ולכולם ב"ה יש כאן סמרטפונים ואופניים חשמליות.

  "הסיפור" בכתבה לעיל הינו אודות ליבריה, שעבדים שחורים משוחררים, קיבלו מנדט על המדינה. כידוע האמריקענרים הטובים העניקו את ליבריה לעבדים המשוחררים בשנת 1847 כעשרים שנה לפני תום מלחמת האזרחים וכמאה שנה לפני ביטול האפרטהייד בארה"ב (קיים לדעתי עד היום). אך למרות האפרטהייד, מצבם של השחורים בארה"ב הינו מצוין לעומת מצבם של השחורים ביבשת אפריקה. וכשאני מדמיין כיצד היינו נראים כיום באוגנדה, אותה הציעו הבריטים לבנימין זאב הרצל, חולפת בי צמרמורת ולא בגלל זבובי הצה צה ולא בגלל מחלת האבולה, אלא בגלל דגי נסיכת הנילוס אותם היינו אוכלים פעם בשנה בראש השנה.

  אסיים בסיפור על מכרות היהלומים של חברת דה בירס ביוהניסבורג. הדוד טום עבד במכרה היהלומים ומדי ערב יצא עם מריצה מלאה בבוץ. השומרים בשער שחשדו בו כי הוא גונב יהלומים, דרשו ממנו לפרוק את המריצה ולשטח את הבוץ על הנפה המכאנית. כמובן ששום יהלום לא היה בערימה. הדוד טום נאנח אסף את הבוץ והלך לדרכו. הסיפור נמשך מדי ערב במשך שלושים שנה. יום אחד פוטרו הדוד טום ועוד כמה אלפי שחורים זקנים שהוחלפו בשחורים צעירים.

לאחר שנה הושלמה בניית ביתו המפואר של הדוד תום. הקב"טים של חברת דה בירס הופיעו בביתו של הדוד תום וחקרו אותו כיצד זה כושון עלוב שכמותו הצליח להקים ארמון שכזה. "אנו הרי בדקנו אותך ערב ערב ולא נמצאת גונב יהלומים" אמר הקב"ט הראשי, "אז אולי תסביר לנו מאיפה הכסף?"

הדוד תום השיב "יהלומים כמובן שלא גנבתי, אני גנבתי את המריצות"