הדילמה

אל יצירותיו של קורט וונגוט התוודעתי לאחר שצפיתי בסרט בית מטבחיים חמש. לפני כארבעים שנה קראתי את הספר בית מטבחיים חמש  ולאחר מכן את עריסת חתול. מאז חלפו שנים ומשום מה לא המשכתי לקרוא את ספריו האחרים למרות שהוא עוסק וכותב בז'אנר מסקרן ואהוב עלי.

בשבוע שעבר הגעתי לספרייה וכהרגלי סרקתי את המדפים. עיני קלטה את אחד מספריו של קורט וונגוט שנמנמו על המדף ושלפתי את הספר כנראה בגלל השם קופסת הטבק מבגומבו

הספר הינו אסופת חלק מסיפוריו הקצרים שהתפרסמו במגזינים. חלק מהסיפורים מבוסס על חוויות מתקופות שונות בחייו. היהלום שבספר נמצא בעמ' 290 בסיפור "להיות או לא להיות שלום" באנגלית 2BRO2B

הבאתי את הסיפור בעברית תוך השמטות ושינוי פסקאות שלטעמי מיותרות.
להיות או לא להיות שלום - קורט וונגוט.

   הכול היה נפלא ומושלם. ‏לא היו בתי כלא, לא מוסדות לחולי נפש, לא  ‏נכים, לא עוני ולא מלחמות. ‏כל המחלות נוצחו והוכחדו. וכך גם הזקנה. ‏המוות - למעט תאונות, היה הרפתקה למתנדבים. ‏אוכלוסיית ארצות-הברית התייצבה על ארבעים מיליון נשמות.

  בבוקר בהיר אחד בבית החולים מס' 5 בשיקגו, המתין  אדי לאשתו הכורעת ללדת. הוא היה היחיד  שהמתין. מעטים היו האנשים שנולדו כעת בכל יום, ‏אדי היה בן חמישים ושש, צעירון באוכלוסייה שגילה הממוצע  עמד על מאה עשרים ותשע.  ‏צילומי רנטגן גילו שאשתו עומדת ללדת שלישייה. אלה עמדו להיות ילדיו הראשונים. ‏אדי  ישב כפוף בכיסאו, ראשו בין ידיו. הוא היה כל-כך צנוף, חסר תנועה וחיוור - כמעט בלתי נראה.

 

  אולם ההמתנה היה בשיפוצים. הוא עמד להפוך לחדר הנצחה, לזכרו של אדם שהתנדב למות. ‏ישיש ציני, בן מאתיים בערך, ישב בראש הסולם והיה עסוק בעבודה על ציור קיר שהוא לא אהב. פעם, בימים שבהם אנשים הזדקנו גם למראה, אפשר היה להעריך שגילו עומד על שלושים וחמש פחות או יותר. עד כדי כך פגעו בו אותות הגיל בטרם התגלתה התרופה להזדקנות. ‏

  ציור הקיר שהוא עבד עליו היה של גן יפה להפליא. גברים ונשים בלבן, רופאים ואחיות, עיבדו את האדמה, עדרו, זרעו ושתלו, ריססו נגד מזיקים ופיזרו דשנים. גברים ונשים במדים סגולים עקרו עשבים שוטים וגזמו צמחים שנראו זקנים וחולניים, גרפו עלים ונשאר מריצות אל משרפות האשפה.

‏‏

סניטר עבר במסדרון ופיזם לעצמו שיר אהוב :

אם את לא תנשקי אותי
אין ברירה, ילדה

‏אלך לגברת בסגול
לנשיקת פרידה

‏אותי את לא אוהבת
לכן לבי נרעש

‏אני הולך ובמקומי
יבוא תינוק חדש. 

הסניטר הביט בציור הקיר ובצייר. "זה נראה כל-כך אמיתי" הוא אמר, "אני ממש יכול לדמיין שאני עומד באמצע הציור." ‏"ומדוע אתה סבור שאתה לא בתוכו?" אמר הצייר. הוא חייך בציניות. "אתה יודע, קוראים לזה 'גן החיים השמח'" "ציור יפה של דוקטור היטס" אמר הסניטר. ‏הוא התייחס לאחת מדמויות הגברים בלבן, שראשה היה דיוקנו של ד"ר היטס, המיילד הראשי של בית החולים. היטס היה גבר יפה תואר בצורה יוצאת דופן . "נשארו הרבה פרצופים למלא" אמר הסניטר. הוא התכוון לכך שרבים מהפנים של הדמויות בציור הקיר נותרו ריקים. כל הפנים הריקים היו אמורים להתמלא בדיוקניהם של הבכירים מצוות בית החולים, או מסניף שיקגו של משרד ההשמדה הפדרלי.

‏"להיות או לא להיות שלום", היה המענה הטלפוני של משרד ההשמדה הפדרלי .

‏הצייר זקר סנטרו. "כשאני אחליט שהגיע הזמן ללכת" הוא אמר,  "לא אעשה זאת באמצעות משרד ההשמדה הפדרלי". ‏"עשה זאת בעצמך, מה?‏" אמר הסניטר. "זה עסק מלוכלך, סבא. ‏למה שלא תתחשב קצת באנשים שיצטרכו לנקות אחריך?"  ‏הצייר הביע בצורה גסה משהו, את חוסר האכפתיות שלו ממצוקותיהם של השורדים אחריו. "קצת בלגן לא יזיק לעולם הזה, אם אתה שואל אותי" הוא אמר.  ‏הסניטר צחק והמשיך בדרכו. אדי האב בהמתנה, מלמל משהו מבלי להרים את ראשו. ואז הוא שב והשתתק.

‏  

   אישה גסה ואיימתנית פסעה אל תוך חדר ההמתנה על עקבים מחודדים. נעליה, גרביה, מעיל הגשם שלה, התיק שנשאה וכובעה היו כולם בצבע סגול. ‏הסיכה שעל ארנקה הסגול נשאה את חותם שירות הלקוחות של משרד ההשמדה הפדרלי - עיט יושב בראש שער מסתובב.

‏

‏"לפה הייתי אמורה להגיע?‏" היא שאלה את הצייר.

‏"הכול תלוי באיזה עניין את באה" הוא אמר. "את לא אמורה ללדת, נכון?"

‏"אמרו לי שאני אמורה לדגמן בשביל איזשהו ציור" היא אמרה.

‏"קוראים לי לאורה מק'פאד" היא המתינה.

‏"ואת מקפדת אנשים?"
"מה? " היא אמרה.

‏"תשכחי מזה" הוא אמר.

‏"זאת תמונה נורא יפה," היא אמרה. "נראה כמו גן עדן או משהו."

‏"או משהו" אמר הצייר. הוא הוציא מכיס חלוקו רשימת שמות.

"מק'פאד ... מק'פאד ... מק 'פאד," הוא אמר, בעת שסרק את הרשימה. "כן, הנה את. את זכאית להנצחה. יש פה איזה גוף נטול פנים שבא לך שאני אדביק אליו את הפרצוף שלך? ‏נשארו לך כמה אפשרויות פתוחות."

‏היא סקרה את ציור הקיר. "וואו," היא אמרה, "כולם נראים לי אותו דבר. אני בכלל לא מבינה באמנות."

‏"גוף זה גוף, הה?" הוא אמר. "אין בעיה. בתור אמן מדופלם, אני ממליץ על הגוף ההוא שם." הוא הצביע לעבר גוף נטול פנים של אישה שנשאה זרדים אל תנור המשרפה.

‏"טוב," אמרה לאורה מק'פאד, "אבל אלה מחלקת המשליכים, לא? כלומר, אני בשירות לקוחות. אני לא משליכה."

‏הצייר מחא כפיים בתענוג לעגני. "את אומרת שאת לא מבינה באמנות, ובאותה נשימה את מוכיחה לי שאת מבינה בזה יותר ממני!  ברור שנושאת אלומות לא מתאימה לדיילת! קוטפת, גוזמת - זה הכיוון". הוא הצביע על דמות בסגול שמנסרת ענף מת מעץ תפוחים.
"מה דעתך עליה? ‏" הוא אמר. "היא מוצאת חן בעיניך? ‏"

‏"וואו," היא אמרה, ואז הסמיקה והצטנעה. "זה ... זה מעמיד אותי ‏ממש ליד דוקטור היטס."

‏"וזה מטריד אותך?" הוא אמר.

‏"שככה יהיה לי טוב, לא!" היא אמרה. "זה ... זה כזה כבוד גדול."
"אה, את מעריצה אותו, מה?" הוא אמר.

‏"מי לא מעריץ אותו?" היא אמרה, וסגדה לדיוקנו של היטס. זה היה דיוקן של זאוס כל-יכול, שזוף, לבן-שיער, בן מאתיים וארבעים שנה. "מי לא מעריץ אותו?" היא שבה ואמרה. "הוא היה האחראי על הקמת תא הגזים הראשון בשיקגו." ‏"אני לא יכול לחשוב על תענוג גדול יותר מלשים אותך לצדו לנצח נצחים. מנסרת גדם - זה נראה לך מתאים?"

‏"זה בערך מה שאני עושה," היא אמרה. היא הצטנעה לגבי מה שעשתה. מה שהיא עשתה, היה לסייע לאנשים לחוש בנוח בעת שהיא הרגה אותם.

‏ובעוד לאורה מק'פאד ישבה ודגמנה, ניתר אל תוך חדר ההמתנה ד"ר היטס בכבודו ובעצמו. גובהו היה שני מטר ועשרה, וכל כולו קורן חשיבות, הישגיות ושמחת חיים.

‏"מיס מק'פאד!, מיס מק'פאד!" הוא אמר, והתבדח. "מה את עושה פה? אנשים לא יוצאים מכאן . מכאן הם נכנסים! "

‏"אנחנו עומדים להיות ביחד באותה תמונה," היא אמרה בביישנות.
"מצוין!" אמר ד"ר היטס. "ומה את אומרת, זו לא תמונה משהו-משהו?"

‏"אני ממש נרגשת להופיע בה יחד אתך ,דוקטור,יי היא אמרה.
"תרשי לי לומר לך, לכבוד לי להופיע בה לצדך. ללא נשים כמוך, העולם המופלא שאנו חיים בו לא יכול היה להתקיים."

‏הוא הצדיע לה וצעד לעבר הדלת, אל חדרי הלידה. "נחשי מה ‏נולד לנו זה עתה?" הוא אמר 

‏"אני לא מסוגלת" היא אמרה.
"שלישייה!" הוא אמר .

‏"שלישייה!" היא אמרה. היא התפעלה בקול מההשלכות החוקיות של שלישייה.

‏החוק קבע כי ילוד חדש לא יוכל לשרוד, אלא אם כן הוריו של הרך הנולד ימצאו מתנדב שיסכים למות. לפיכך, אם מבקשים להשאיר שלישייה בחיים, יש צורך בשלושה מתנדבים. ‏"ויש להורים שלושה מתנדבים?" אמרה לאורה מק'פאד.

‏"בפעם האחרונה ששמעתי" אמר ד"ר היטס, "היה להם אחד, והם ניסו לגרד עוד שניים."

‏"אני לא חושבת שהלך להם" היא אמרה. "אף אחד לא קבע אתנו שלושה תורים. היום יש לנו רק בודדים, אלא אם כן מישהו התקשר אחרי שעזבתי. מה השם?"

‏"וולינג" אמר האב הממתין, שהזדקף בכיסאו, כולו מבולבל, עיניו אדומות. "אדוארד ק. וולינג ג'וניור, זה שמו של האב המאושר."

‏הוא הרים את ידו הימנית, הביט בנקודה על הקיר, והשמיע גיחוך ‏צרוד ואומלל. "כאן" הוא אמר.

‏"הו, מר וולינג," אמר ד"ר היטס, "לא ראיתי אותך ."
"הרואה ואינו נראה," אמר וולינג.

‏"בדיוק צלצלו והודיעו לי שהשלישייה שלך נולדה" אמר ד"ר היטס. "כולם בריאים, וגם האמא, אני בדרכי לראות אותם."

"האח הידד!" אמר וולינג בקול חלול .

‏"אתה לא נשמע מאושר במיוחד" אמר ד"ר היטס.

‏"ואיך אפשר שלא להיות מאושר במצבי?" אמר וולינג. בידיו הוא החווה תנועה של פשטות נטולת דאגות. "כל מה שאני צריך לעשות, זה להחליט מי מהשלישייה יחיה, ואז לקחת את סבא שלי מצד אמי אל משרד ההשמדה הפדרלי  ולחזור הנה עם הקבלה."

‏ד"ר היטס נעשה חמור סבר, והשפיל מבט אל וולינג. "אתה לא מאמין בפיקוח על האוכלוסין, מר וולינג ?" הוא אמר .

‏"אני מת על הרעיון הזה" אמר וולינג.

‏"היית מעדיף לחזור לימים הטובים של פעם, כשהאוכלוסייה על כדור הארץ מנתה עשרים מיליארד, בדרך להפוך לארבעים מיליארד ואז שמונים מיליארד, ואז מאה שישים מיליארד ? אתה יודע מה זו ענבה, מר וולינג?" אמר ד"ר היטס.

‏"לא" אמר וולינג, בפרצוף חמוץ .

‏"ענבה, מר וולינג, היא גבשושית אחת, מקבץ גרעינים על פטל," אמר ד"ר היטס. "בלי פיקוח על האוכלוסין ,היו בני-האדם מצטופפים על הכוכב הזקן שלנו כמו ענבות על פטל ! תחשוב על זה!"

‏וולינג המשיך לנעוץ מבטו בנקודה שעל הקיר.

‏"בשנת אלפיים" אמר ד"ר היטס, "לפני שהמדענים נכנסו לתמונה וקבעו את החוק, לא היו אפילו מספיק מים לשתייה, וכל מה שנותר לאכול היה אצות ים. ועדיין בני-האדם התעקשו על זכותם להתרבות כמו שפנים. וגם על זכותם, במידת האפשר, לחיות לנצח."

‏"אני רוצה את הילדים שלי," אמר וולינג. "אני רוצה את שלושתם."
"מובן שזה מה שאתה רוצה", אמר ד"ר היטס, "זה אנושי בתכלית."
"ואני גם לא רוצה שסבא שלי ימות," אמר וולינג.

‏"אף אחד לא מאושר כשהוא צריך לקחת בן משפחה אהוב למשרד ההשמדה הפדרלי", אמר ד"ר היטס באהדה.

‏"הילד שלך. מר וולינג, זה שתחליט להשאיר בחיים," אמר ד"ר היטס, "הוא או היא יזכו לחיות על כוכב מאושר, מרווח, נקי ועשיר והכול הודות לפיקוח על האוכלוסין. לחיות בגן כמו. זה שבציור הקיר." הוא הניד בראשו. "לפני מאתיים שנה, כשהייתי בחור צעיר, העולם הזה היה גיהנום ואיש לא האמין שהוא יצליח לשרוד אפילו עוד עשרים שנה. כעת משתרעות לפנינו מאות בשנים של שפע ושלווה, עד קצה גבול הדימיון." ‏הוא חייך חיוך קורן .

‏חיוכו גווע כשהוא ראה שוולינג שלף אקדח. ‏וולינג ירה בד"ר היטס למוות. "הנה מקום לאחד. לאחד גדול, ענק !" הוא אמר.

‏ואז הוא ירה בלאורה מק'פאד. "זה בסך הכול מוות", הוא אמר לה ‏בעת שנפלה. "הנה! מקום לשניים!" ‏ואז הוא ירה בעצמו, ופינה מקום לכל שלושת ילדיו.

‏איש לא הגיע בריצה. איש, כך נראה, לא שמע את היריות.

‏הצייר ישב במעלה הסולם שלו, והשקיף למטה על ההתרחשות המעציבה. הוא שקע במחשבות על חידת החיים העגומה - על חיים שתובעים להיוולד, ומרגע הלידה, תובעים להיות פוריים ... לפרות ולרבות ולחיות עד כמה שניתן, ולעשות את זה על כוכב קטן שאמור
להתקיים לנצח.

‏    כל התשובות שעלו במוחו של הצייר היו מדכאות. מדכאות יותר, ללא ספק, הוא חשב על מלחמות. הוא חשב על מגפות. הוא חשב על רעב. ‏הוא ידע שלעולם לא יצייר שוב. הוא הניח למכחול שלו לצנוח אל המטלית שמתחתיו. ואז הוא החליט שהיה לו די והותר מגן החיים השמח, והוא ירד לאטו מהסולם.

הוא לקח את אקדחו של וולינג. ובאמת התכוון לירות בעצמו. אבל לא היה לו אומץ .

‏ואז הוא ראה טלפון ציבורי בפינת החדר. הוא ניגש אליו. וחייג את המספר המוכר כל-כך. לשירות "להיות או לא להיות שלום".

‏"משרד ההשמדה הפדרלי." נשמע קולה החם של דיילת.

‏"מתי הכי מוקדם שאני יכול לקבוע פגישה?" הוא שאל. ודיבר בזהירות.

‏"אנחנו יכולים מן הסתם למצוא לך זמן היום אחר הצהריים. אדוני."

‏היא אמרה. "ייתכן אפילו שיותר מוקדם. אם יהיה לנו ביטול."

‏"בסדר." אמר הצייר. "תקבעי לי. בבקשה." והוא מסר לה את שמו ‏ואיית אותו.

‏"תודה לך. אדוני." אמרה הדיילת "עירך מודה לך, מולדתך מודה לך. והכוכב שלך מודה לך. אך את התודה העמוקה מכל אומרים דורות העתיד."

אנתולוגיה לתוכניות ניקוי ראש

   ניקוי ראש הייתה תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית (אחרי "לא הכל עובר"). היא שודרה בין השנים 1974-1976 בערוץ הראשון שהיה אז הערוץ הישראלי היחיד ולכן הייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.

   התוכנית עסקה ברובה בבקורת על הפוליטיקה הישראלית והמזרח-תיכונית, על התעלמותו של הממסד מבעיות חברתיות ועל הניסיונות להפעלת צנזורה על התוכנית עצמה. היוצרים הואשמו בנטייה לצד השמאלי של המפה הפוליטית ובניסיון להפיל את השלטון. בין המתלוננים על הסדרה היו יצחק רבין ומשה דיין וכן אנשי ימין כמו חיים לנדאו. יחד עם זאת כללה התוכנית גם קטעים קליליים יותר שכללו פרודיות, מתיחות של מצלמה נסתרת וכן קטעים מתוכניות מחו"ל (כמו הקרקס המעופף של מונטי פייתון), בעיקר של אנימציה או ללא דיאלוגים.

   בעונה השנייה גברה הבקורת הציבורית על התוכנית ועלתה תביעה גוברת (בעיקר בעיתונות ובכנסת) להוריד את התוכנית או לפחות 'לאזן' אותה עם כותבים ימניים יותר. למרות זאת, רק פעמיים בוטל שידור התוכנית (לאחר שכבר צולמה) ולא מסיבות פוליטיות: בדצמבר 1975 נפסלה התוכנית שתוכננה לשידור עקב צו של בג"ץ שהוצא לבקשת האחים אלברט ואלי סיבוני (שהתנהל נגדם משפט פלילי באותה עת) בשל מערכון עליהם שנועד לשידור באותה תוכנית ובינואר 1976 שוב נפסלה התוכנית, עקב החלטת מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לא לשדר מערכון דומה לזה שנפסל חודש קודם לכן. מקור
המלצה לאלו מכם שזמנם יקר תתחיל לצפות בסרטון מס' 10 באטליז של טוביה. נקווה רק, שהפעם האימרה "רבותי ההיסטוריה חוזרת" תאכזב אותנו.
1. ניקוי ראש - הידוק החגורה

2. ניקוי ראש - מנהיג חזק

3. ניקוי ראש - קרא לי ואדוז

4. ניקוי ראש - רבין במספרה

5. ניקוי ראש - הסנדק

6. ניקוי ראש - רבין במסיבת עיתונאים

7. ניקוי ראש - פרוטקשן 1

8. ניקוי ראש פרוטקשן 2

9. ניקוי ראש - הכל נשאר במשפחה

10. ניקוי ראש - באיטליז של טוביה

11. ניקוי ראש - דו"ח נדל

פארקור פרים

השבוע קיבלתי סרטון "קופצים מעל פרים" זה מעין פארקור מול פר שמסוגל לשסע את בטנו של האקרובט שמבצע סאלטות מעליו. כמובן שבניגוד למלחמת הפרים המסורתית, כאן הפר לא מסיים את חייו בתום ההצגה.

בסיימי לצפות בסרטון, ראיתי סרטון נוסף על ריטואל המתרחש באחד המחוזות הנידחים באתיופיה שם במהלך טקס ההתבגרות הנערים מבצעים משחק "חמור ארוך" אך הם קופצים מעל שבע פרות רזות.
אזהרת צפייה - הסרטון מציג נער שקופץ עירום ומיועד רק לאלה מכם שאינם חוששים לצפות בעינים  של אנתרופולוג חובב. קישור

בסרטון נוסף על אותו שבט, אנו נצפה בטקס הצלפת זרדים בנשות השבט.
אזהרת צפייה -(לאחר הדקה העשירית מתחיל טקס קפיצת הנערים מעל הפרות, הנערים עירומים)  קישור.

כעת הסתקרנתי וחיפשתי עוד סרטונים בהם מחלקים הצלפות לנשים, כנראה ניתן לצפות באינטרנט השחור או בתשלום בסרטוני BDSM אבל במדינות בהן ישנו רוב מוסלמי חוקי השרעייה מאפשרים לבטלנים לחזות בגזרי הדין כמעט מדי יום.
צעירה אינדונזית חוטפת 20 הצלפות על שזלזלה בלבושה.

נשים טאמיליות בסרילנקה חוטפות הצלפה ככה סתם מידיהם של כמרים סאדיסטים

סרטונים מומלצים להנאתכם

בפוסט זה ריכזתי את מיטב הסרטונים שאני נהנה לשוב ולראותם פעם אחר פעם.

1. מונולוג של שומר רוסי:"אתה בלאד נמוך, אתם כל רוסים מאפייה, אתם קזבלנקה בלאד.....
פלאפל, חומוס, טחינה.....היה במרוקו טוב הא בלאד!!!!
אין על הרוסים, איזה ארסנל קללות יש לרוסים. קישור
2. מזלנו שמשה לא הביאנו לקנדה: אלוהים ציוה על משה להוליך את עם ישראל לקנדה. אך למשה נפלט המשפט:"אנו צועדים לק...קנ...קנע....קנען". קישור
3. עובדה - מקורם של ערביי א"י:עם עובדות קשה להתווכח, תקדישו רבע שעה לסרטון. אוקצור בן גוריון עשה טעות שלא גייר את הפאלחים. קישור
4. דוד בן גוריון בתום מלחמת 1967:"אין שום סיכוי לשלום" אמר "הזקן". קישור
5. מבט על ארועי המאה ה 20 ב 120 שניות: מבט על ארועי המאה ה20 בשתי דקות קישור
6. מבט על ארועי המאה ה 20 בעשר דקות. - מ 1911 - 2011 קישור
7. מופעי אקסטרים של רוכבי אופניים חברת רדבול מפיקה כאן תחרות של רוכבי אופנים הגולשים במורדות ההרים במסלולי עיזים מפחידים. כל הכבוד לארגון ולסדר. שאפו גם לצופים והאוהדים שטרחו להגיע. לאוהבי אקסטרים ניתן למצוא סרטים נוספים שהפיקה חברת רדבול.  קישור
הסרט המלא באורך 84 דקות קישור
8. לולאת דחיפות ונפילות:מהנדסים יצירתים השקיעו במצגת נפלאה, הפלת אבני דומינו גורמת לשרשרת דחיפות עד לסיום המפתיע!!! - קישור
9. האקווריום של הטבע: צילומים מרהיבים של עולם החי התת מיימי בפיג'י ובטונגה. קישור
10. קרב איתנים בין נחש לשממית ענקית כדאי לצפות עד הסוף. מאבק בן תשעה סיבובים בלי גונג ובלי צלצולים. קישור 
11. פנדות משתעשעות: בגן החיות של צ'נגדו סין הקימו לפנדות מתקני שעשועים בכדי לשמור על משקל תקין. קישור
12. דיג בשיטה הסינית: מבצע דגים לחגים קילו בדולר - קישור
13. שיעור בפיסיקה חמש יחידות: "שעור בפיסיקה תיכונית, החוק השלישי של ניוטון - תקיפה ותנע. אולי סרטונים מסוג זה יגרמו לילדי ישראל לרצות ללמוד פיסיקה חמש יחידות."- קישור
14. מאמא וודו: "אל תתעסקו עם תרצה השמנה." - קישור
15. ג'רי לואיס בסצינה מטורפת: אילו פעלולים מבוצעים עם מיטת בית חולים. - קישור
16. פחנוע אבל לפניך: נזכרתי בקטע הנפלא של ביצועי מכונית הדה שבו נהוגה בידי "הנזירה". המכונית מסרבת לשבוק חיים. אל תנסו את זה עם הקיה פיקנטו שלכם. - קישור
17. צ'רלי צ'פלין בסצינה אכילת הנעל: כל אחד מסרטיו של צ'פלין מכיל סצינות נפלאות, אך בחרתי אולי באחד מסרטיו הפחות ידועים "הבהלה לזהב" - קישור
18. לורל והארדי השמן והרזה מובילים פסנתר מכני - קישור
19. להלחם בביורוקראט ולנצח - קישור
20. אל תשליכני לעת זיקנה - שומר המגדלור, בנו ונכדו בסצינה מרגשת. - קישור 
21. נחת מהילדים - שמעון דז'יגאן - אל תשליכני לעת זקנה 2.
      אבא אחד יכול לגדל שמונה  ילדים, שמונה ילדים אינם מסוגלים לגדל אבא אחד. - קישור
22. פארקור Parkcour - ספורט אתגרי מבוסס בעיקרו על קפיצות מנקודה לנקודה בג'ונגל העירוני - קישור 

חוכמת הקופירייטר

  ברשומה זו רכזתי וערכתי את הפתגמים ואמרות השפר של קופירייטרים עלומים, שאף אני נמנה עליהם עם כמה מסרים וממים שיצרתי. כיוון שאת הרשומה הכנתי לקראת יום העצמאות ה 70 של מדינת ישראל אשתדל לרכז כאן 70 אמרות שפר או/ו ממים Meme ידועים וידועים פחות.

70 שנה למדינה דרך פריטי המקור של הספרייה הלאומית.

                                      אפילוג - קטעים של בן גוריון

 
אתחיל עם אחת מחוכמות החיים של קנייה ומכירה. כידוע ישנם שני סוגי טיפוסים, אלו שלעולם קונים מציאות. ולעומתם הרברבנים שיספרו לכם שהקניות שלהם הינן יקרות ויוקרתיות. הנשים בד"כ עושות שופינג ומוכרות לבעליהן ספורים על "מציאות" והנחות. כמובן שבאותה נשימה מן הראוי להכיר את הרברבנים שחיים ברמת חיים גבוהה מעבר ליכולתם ומאידך את המתבכיינים או שמא קמצנים שתמיד יתלוננו שהעסקים חלשים.

מדוע בישראל כנראה לעולם לא תתרחשנה הפיכות צבאיות? למרות שאנו נקראים רפובליקת בננות. תנסו לחשוב על כך, אולי מישהו מכם ירשום איזו אימרה בנושא. המחאות שהתרחשו בכל רחבי העולם משתמשות באותו סלוגן "העם דורש צדק חברתי" שהוא ספין ל"תנו גם לנו ביס מהעוגה". "מושחתים - נמאסתם ".

שלישיית הגשש החיוור

ח"כים נכבדים תנסו כמונו לנסוע בתחבורה הציבורית בעמידה של שעה, שעה וחצי. לשמוע את כל הפרגיות מקרקרות בסמארטפונים, שמחירם כמשכורת החודשית שלהם. תנסו להמתין בתורים האינסופים במשרדי קבלת הקהל. תמתינו עם הטלפון השבור לשרות לקוחות, כיוון שאנשי השרות קבלו הנחייה להתיש אתכם במלחמת ההשרדות שבה העסקים רואים בכם מטרד ולא לקוחות. מדוע נבחרי הציבור ובעלי הקשרים זכאים ליחס מועדף?, אדרבה יראו הם לנו דוגמא אישית.
רה"מ לשעבר מר אהוד ברק טבע אימרה: "אל תתנו להם דגים - תנו להם חכות" ואני כדייג חובב בעל ניסיון בכל סוגי הדיג, הנה אחד מחוקי הדיג שהוספתי לספרי ההדרכה לדייגים המתחילים שבכם. (מספיק שתקנו קופסת קרסים מס' 12)

אסיים בתובנות הנדושות, אנו עולם שבע, שרק מעטים נאמר עליהם "בזיעת אפך תאכל לחם" ולכן עלינו להזיע בחדרי הכושר או בשבילי האופנים. "הצרפתים אינם אוכלים - הם סועדים".

לילות לבנים

טל ברודי - אנו במפה

"פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן." מנחם בגין על כך שיבין עיווה את פניו כאשר דיווח על תוצאות הבחירות לכנסת התשיעית. יבין טען כי עיווה את פניו לנוכח תקלה טכנית שהתרחשה באולפן.

 

בגין בנאום ניצחון מאי 1977

חיים יבין מבשר על מהפך בחירות 1977

יוקר המחיה

אשת ראש ממשלה הבא

זושה הכובסת הפולניה

עד שנת 1960 נעזרנו בשיקסע, אח"כ רכשנו מכונת כביסה צח 3 שהיתה פיתוח ישראלי למכונת הכביסה הפולנית.

This photo of Heritage Center of Dickinson County is courtesy of TripAdvisor

חמוצים

שאלה ממבחני המיצ"ב

זוכרים את אבא גוריו

הוא פשוט שיריונר

זבובים

עשיר בחלבון

הצגת תכלית ניקול קידמן מדגימה אכילת חרקים, וואאוווו!

מגלה טפח ומכסה טפחיים

חוק מצוות תפילין

 

אתמול לאחר תפילת ערבית פניתי לשר הפנים מר אריה דרעי ובקשתיו להעניק לי תשע דקות מזמנו. התיישבנו בקפה הסמוך ולאחר שברך ונגס במקרון. הצעתי לו רעיון מקורי, שיחזק את האמונה היהודית בקרב אזרחי ישראל. אחת המצוות בדת היהודית הינה הנחת תפילין, מגיל מצוות כל הנערים היהודים, מצווים להניח תפילין. רובם מניח את התפילין בכדי להצטלם למזכרת המשפחתית ואח"כ הם מונחים באיזושהיא מגירה בארון. בכדי להחדיר קצת אידישקייט בקרב עמנו ולחזק את הקשר עם האלוהים. אמרתי לשר הפנים אריה דרעי לך אל ידידך שר החינוך נפתלי בנט ותשווק לו את הרעיון "תלמידי בתי הספר יחוייבו בתפילת שחרית והנחת תפילין מדי יום בזמן מסדר הבקר". "וואהו איזה רעיון נפלא וקל לביצוע" אמר כבוד השר. הוספתי שניתן אף לחייב את כלל חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים להניח תפילין בעת מסדר הבקר או לפני היציאה לאימונים ולתעסוקה. עיניו של השר נצצו בתודה, המשכתי להכות בקורנס על הברזל המלובן "כבוד השר, בעצם מדוע שלא נחייב את כל העובדים במקומות הציבוריים לזכות גם כן במצוות הנחת תפילין מדי בקר לאחר החתמת כרטיס העובד". כמובן שיחד עם זאת נצטרך לגייס עשרת אלפים בחורי ישיבה שישגיחו ויעזרו לתלמידים, לחיילים ולשכירים בהנחת תפילין וכמובן בפיקוח ובמתן קנסות למשתמטים.


עמדת חב"ד של הנחת תפילין

"אין שום בעייה" אמר השר דרעי "זהו רעיון נפלא, הנחת תפילין הינה סלע קיומו של העם היהודי. זו מצווה דאורייתא שמקדשת את האמצעים ואין ספק שמועצת חכמי התורה תתיר את גיוס תלמידי החכמים"

כמובן שהקלטתי את שר הפנים ומהרתי עם ההקלטה ליאיר לפיד ומכרתי לו את הרעיון "אם החוק יתקבל, תוכל להצביע על השג - גיוס תלמידי הישיבה" "כמובן שאם תעזור לחרדים להחריד אותנו מהאדישות ולדאוג שהנחת תפילין תהפוך לריטואל כמו צחצוח שיניים וגילוח. אין ספק שתוכל לזכות בתמיכת המפלגות החרדיות ומפלגת הבית היהודי, בבחירות הבאות. ואתה תעבור להתגורר ברח' בלפור 10 בירושולים".
הצעת חוק הנחת תפילין.

- בכל בתי הספר ברחבי הארץ תלמידי כיתות ח - י"ב יניחו תפילין מדי בקר במסדר הבקר או בכיתות.
- כל חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים - יניחו תפילין מדי בקר בעת מסדר הבקר או לפני יציאתם לתעסוקה.
- כל העובדים במקומות עבודה, בהם ישנם מנין גברים יהודים, יניחו תפילין מדי בקר.
- לצורך אכיפת החוק, יגוייסו בשלב ראשון אלף בחורי ישיבה, שיקבלו דרגת קצין פיקוח חינוך דתי.- קנסות של 250 ש"ח יוטלו על המשתמטים.
   עם צאת השבת פניתי לשר האוצר עם הרעיון של הצעת חוק הנחת תפילין. הבהרתי לו שסעיף הקנסות שעשוי להכניס כשני מיליארד ש"ח לשנה, יממן את הגדלת קיצבות הנכים כפי שסוכם עמם. יש לציין שמר חלפון התלהב ואמר "איך לא חשבתי על זאת" השבתי לו שאין לי צורך בקרדיט מצידי שיחלוק אותו עם שר הפנים ושר החינוך. בשיחה נוספת שקיימתי עם ראשי מר"צ אף הם הביעו את נכונותם לתמוך בחוק על בסיס זה.
בשורה לאתאיסטים ולמסורתים, תמורת תשלום סמלי של ת' ש"ח לחודש תקבלו אישור הפוטר אתכם מהנחת תפילין.
* גילוי נאות - איני מניח תפילין, אני רואה בכל האביזרים הדתיים סוג של עבודת אלילים. את הפוסט כתבתי בלשון סגינהור ומקווה אני שהפוסט יתרום קורט למאמץ של הפרדת הדת מהמדינה.

כך ביליתי בסוף השנה

  השנה את הסילבסטר חגגנו בצורה מקורית. מדי שנה אנו מעבירים את הערב במשחק פוקר עממי. קצת אחרי חצות לאחר החלפת התאריך אנו עוברים לשחק ב- 21 עממי, בכדי לאפשר למפסידים להשיב את הפסדיהם. אך השנה לשם שינוי, שחקנו מונופול בכסף אמיתי! בן דודו של פיני הגיע לחופשת מולדת מניו יורק. הוא הציע לנו לשחק במונופול עם שטרות כסף. לדבריו הסצינה החמה כיום בניו יורק בקרב הבנקאים ובקרב סוחרי הבורסה היא משחקי מונופול אונליין בכסף גדול מינ' עשרת ת'לפים דולר כניסה למשחק. ישנם כמובן חברי האלפיון העליון שאצלהם מקובל לשחק בסכומים של פי עשר למשחק.
  פיני הציע דמי כניסה עממיים של 300 ש"ח לשחקן וכך העברנו כשעה וחצי עד לכניסתה של שנת 2018 המנצח גרף את כל הכסף שבקופה.

את 2018 התחלנו כמנהגנו במשחק 21. מחיר הבילוי שכלל משקאות ומיני תרגימא שנתרמו מכיסם של המשתתפים היה יקר יותר מאשר ישיבה בבר או במסעדה עממית, אך הרעש וההמולה במקומות אלו גורמים לי להעדיף בילוי ביתי.
אלוף המונופול - להקת טיפקס

אלוף המונופול

טיפקס
מילים ולחן: קובי אוז

אתה באת
ממקום רחוק נשכח,
אמך הנעלבת ואביך המקופח
העבירו בך גנים של רצון לנקמה,
עם מוטיב של פטריוטיות טיפשית ומדומה,
די מהר גילית את משחק המונופול
ורצית לנצח ולקחת את הכל,
שם ידעת
אם לכלא נכנסים,
מחכים שני סיבובים ומיד יוצאים.

מאז אתה זורק קוביות ושחקנים
קונה בתים, אנשים, מלונות ומפעלים.
אתה מרמה, ואף פעם לא נתפס
תוציא אותי, פיון טיפש, אשים עליך פס!
אבל אתה תחזיק אותי בתור מפסיד קטן,
ולא תתן לי לצאת מהמשחק בזמן,
העיקר שאתה תישאר לבד למעלה
וכל השחקנים עם התחתונים למטה...

אלוף המונופול
כדי לנצח תעשה הכל
מתי תלמד שהחיים הם קצת יותר מסתם משחק.
אלוף המונופול
בגללך כולנו ניפול
מתי תדע גם להבחין באנשים שמסביבך.

את תשמע, עלוקה, אלוף המונופול
אני כבר לא צריך אותך, אני מספיק גדול!
אתה משחק עם החיים שלנו כמו ילדון קטן,
המונופול כבר בקופסה בתוך מחסן בגן,
תצא מהמשחק הזה שלך המטומטם
ותן לנו לחיות לפי חוקים של בני אדם.

אלוף המונופול...

גם רה"מ נתניהו נוהג לשחק מונופול פעם בשבוע עם חבריו המיליונרים. יש לציין שהוא מזלניק הוא תמיד מרוויח. את רווחיו הוא תורם למשפחות נצרכות.

  בחזרה לחגיגות הסילבסטר, (אבי נהג לומר סילבסטר מיט מלאך המוו'תס שוויסטר -סילבסטר התחתן עם אחותו של מלאך המוות) הפעם הראשונה והיחידה שביליתי את הסילבסטר בחו"ל היתה בפריז. כמובן שהרחובות והחנויות מוארים ומקושטים לקראת חג המולד, דבר שמוסיף לאוירה. אך החגיגה האמיתית היא העממיות של החוגגים. מרבית הפריזאים יוצאים לראות ולהראות ברחובות, כל חבורה מסתובבת עם בר משקאות נייד ומשתפת בשמחה את העוברים ושבים. ממש אונסים אותך לשתות יחד עמם ולחוג את החג. כיום הייתי נמנע מביקור בפריז או בלונדון ואפילו בניו יורק בסילבסטר מטעמי ביטחון.

נ.ב בילדותנו שיחקנו במשחק ריכוז שהיה גירסה עברית, זכורני שיכולנו לבנות בתי מלון בעזה ובחברון.
כל המחירים היו נקובים אז בפרוטות (1000 פרוטות היו בלירה, 10 פרוטות היו אז גרוש ומאה גרוש היו לירה).

ריכוז - הגירסה הישראלית למונופול.

Monopoly Millionaires Club - Winner #1

זהו שעשועון טלוויזיה מבוסס על משחק המונופול, מה דעתכם הוא מתאים גם לישראלים? בקרוב גם אצלנו.