ישנם גם חרדים טובים

  מדוע החרדים זקוקים למשקפיים? ישנם שלושה הסברים לכך. תורשה - במקורות כתוב כי לאה היתה רכת עיניים וכך ליקויי הראייה עברו מדור לדור. ברומן ההיסטורי יוסף ואחיו תומאס מאן מתאר את ראובן הבן הבכור שירש מאמו את עיניה הרכות וסבל מעיניו, אחרת לא היה מרשה לאחיו להשליך את יוסף לבור. הסבר נוסף הינו, בגלל האובססיה של החרדים ותלמידי החכמים לקרוא בתורה יומם ולילה (והגית בו יומם וליל) וכך כבר מגיל צעיר הם נזקקים למשקפיים.
  הבקר שלח לי ידידי הארכיטקט, סרטון נפלא של אחד המסיונרים היהודים ר' יואל ראטה באמצעותו התוודעתי לזן של חרדים טובים. הרבי הזה מתקתק הרצאות לצאן מרעיתו בשפת היידיש. אך לטובת קהל הפרענקים יש כמעט לכל סרטון תרגום מצוין לעברית. מה גם שקל מאד להבין יידיש כיוון ששליש מאוצר המילים הוא עברית עם היגוי שונה (ומצחיק) למשל מלאכות הוגים מלוכ'ס וכיו"ב. אז תצפו בסרטון ועל בטוח תבינו מדוע החרדים נזקקים למשקפיים.

תשמרו טוב טוב על עיניכם - דברי הרבי יואל ראטה

הבנתם מדוע, יפה הא.
תצפו בסרטון הבא בו תראו את הרבי מטיף לצאן מרעיתו לצאת לעבוד, בחיי שהייתי מביא אותו לכאן וממנה אותו לשר הדתות אולי סופסוף הבטלנים יצאו מהישיבות ויתחילו לעבוד ולשלם מס הכנסה כפי שהם עושים זאת באמריקה (הרבי יואל ראטה מתגורר בברוקלין ק"ק ניורק)
חתמת על הכתובה תצא לעבוד! אומר הרבי לחסידיו.

מענין לענין באותו ענין, בתחילת השבוע התפרסם סיפורו של הז'מר יונתן רז-אל שחשש להתעוור מיופין של הנשים בקהל ולכן שמע למצוות רבו שהורה לו לכסות את עיניו במשקפי רתכים. במקום להרכיב את המשקפיים, הוא העדיף להדביק איזולירבאנד שחור בשביל הסצינה. כאן 

לסיום, מכיוון שאנו נמצאים בשבוע החנוכה בדקתי ומצאתי שערכה הקלורי של סופגנייה (450 קלוריות) הינו פי שניים מערכה בגימטריה 224, אז אכילת חצי סופגנייה מספיקה עפ"י הרבנים למלא את מצוות החג.
לעומת זאת ביידיש קוראים לסופגניות פונצ'קעס וערכה בגימטריה 456

כסף טוב אחרי כסף רע

  מזה כשלוש שנים כמעט יום ביומו אני קורא בעיתונות הכלכלית על הבעייתיות של הביטוח הסיעודי. הממונה על שוק ההון החיסכון והביטוח הגב' דורית סלינגר כנראה נהנת לראות את תמונתה בעיתונות כמה שיותר ועל כן מזה כשלוש שנים היא מפרסמת, מדליפה, אוסרת, מתירה את הסאמטוכה שנוצרה בשוק הביטוח הסיעודי. חברות הביטוח בשיתוף תריסר הועדים הגדולים של העובדים שנמצאים בעשירון העליון ביקשו להתנער ממחויבותן ללקוחותיהן. מהסלט החלמאי שעירבבה הגב' סלינגר הצלחתי להבין שהיא כנראה הצליחה במשימתה לעזור לחברות הביטוח להפטר מהגיבנת הסיעודית. כעת מצפה אני לראות היכן תוצנח וכמה תעשה לביתה.
(הצילום לאילוסטרציה בלבד)
למשפחתו של חולה סיעודי בישראל יש שלוש אפשרויות לדאוג לו:
1. לטפל בו בבית, כלומר בד"כ אחת הבנות תשכן את האב או האם בביתה או תעבור לבית ההורים ותדאג להם, במסירות. העלות הכספית אפסית, אך מעטים הישראלים שמסוגלים לעמוד בנטל הפיזי והנפשי. להערכתי בחברה הערבית והדרוזית כמעט 99% מהסיעודים מטופלים בחיק המשפחה.
2. לשכור עובד זר כמטפל צמוד 24/7 בד"כ מארצות המזרח הרחוק (פיליפינים, סרילנקה, הודו, בנגלה דש) אך ניתן גם ליבא מטפלים מרומניה, פולין ובולגריה. העלות החודשית כ 10,000 ש"ח לחודש.
3. לשכן את החולה הסיעודי, באחד מבתי הדיור המוגן הפרטיים או הממשלתים. העלות החודשית 18-30 אלפי ש"ח לחודש.

  כמו בסיפור הצרצר והנמלה, הנמלים אוגרות מזון ליום סגריר ותוך כדי צוברות כספים לשבע השנים הרעות. שנות הזיקנה בהן אולי יאלצו לבלות הם או בני זוגם במוסד סיעודי. הנמלים החרוצות שילמו כספים טובים לתוכניות ביטוח סיעודי גרועות, כך שכל הפרמיות ששולמו הולכות לטמיון (פח הזבל של חברות הביטוח - הלוואי עלי!) כיוון שמחודש מרץ 2018 אין יותר מחויבות של החברות למבוטחים. לעומת זאת הצרצרים בזבזו את כספי ההווה ולא חשבו לחסוך לזקנתם הם בטוחים שאלוהים או מדינת היהודים יהיו מוכרחים לדאוג להם. הם טסו לקזינו בבורגס ובאנטליה הפסידו עשרות אלפי דולרים ובבוא היום במידה והם יפסיקו לייצר כסף הם יצעקו לממשלת ישראל "הושיעונו, יהודים רחמנים תתרמו לנו נדבות מגיע לנו".
ישנה עוד קבוצה, אלו הם הברונים הטפילים, שמקבלים הכל חינם ע"ח האזרחים. הלא הם חברי הכנסת, השופטים, הרבנים, הפוליטיקאים וחבריהם. בלשון משרד הבריאות קוראים לזאת "לקבל קוד". מי שיש לו חברים במקומות הנכונים יצליח לקבל קוד ממשרד הבריאות. מן הראוי להוסיף שקופות החולים בשיתוף חברות הביטוח מכרו ביטוחים סיעודים למעוניינים ובד"כ רק המבוגרים היו מוכנים לשלם ואילו הצעירים אולי בצדק דחו את רכישת הפוליסות הללו. אבל בכל מקרה הפוליסות הללו שוות מכס' 5,000 ש"ח לחודש אלא אם קניתם שתיים או שלוש פוליסות ואז במידה ותהפכו לסיעודים, תוכל משפחתכם לשכן אתכם במחלקה סיעודית ברמה נאותה. ברמות הגבוהות כאמור תזדקקו ל 30 אלף לחודש. (קצין בכיר בצה"ל שהפנסיה החודשית שלו כ 40 אלף ש"ח לא יזדקק לביטוחים סיעודים).

  לאחר שקלא וטריא מרובים, התפרסם השבוע כי שר האוצר הטוב והמייטיב אדון חלפון, בשיתוף עם שר הבריאות אדון ליצמן ואדון ניסנקורן נציג ההסתדרות החדשה (רק של תריסר הועדים הגדולים ואולי עוד כמה ארגונים מונופוליסטים) רקחו תוכנית נפלאה. הם מחלקים בועות סבון צבעוניות אשר תפקענה, ברגע שתנסו לתפוס אותן. האוצר פרסם השבוע בלווית תופים ומצילתיים "יש פתרון לבעייה הסיעודית, אנו מעלים לחולים הסיעודים את הסיוע מ 22 שעות לשבוע עד ל 30 שעות לשבוע מותנה במבחן הכנסה." כלומר אם הכנסתכם מעל 10,000 ש"ח לחודש מסופקני אם תקבלו 9 שעות סיוע שבועיות. לזאת אני קורא לזרות חול בעיני הציבור. בכלל לדעתי, כל התקציב שמשולם למטפלות באמצעות חברות כ"א הינו זריקת כסף טוב לפח זבל. ברוב המקרים בני משפחות החולים הסיעודים אינם מפיקים תמורה מהעובדת שמגיעה למספר שעות לבית החולה.

  לאלו מכם שהתמזל מזלם ואינם יודעים על מה אני מדבר, אסביר ברחל בתך הקטנה.
הביטוח הלאומי מעניק לאזרחי ישראל הסיעודים שעות עזרה בהתאם למצבם. כמובן שאף עובד ביטוח לאומי אינו יוצא ממשרדו ומגיע לרחוץ את אמכם הסיעודית. הביטוח הלאומי קשור עם מספר חברות באיזו קומבינה שהחברות שולחות אליכם הביתה מטפלות ששוהות עם החולים בין 9-22 שעות לשבוע שמתורגם לארבעה ימים X חמש שעות ליום או כל קומבינציה אחרת. המטפלות שהינן ישראליות אינן מתכוונות להפוך לפיליפיניות, כך שבד"כ הן יוצאות עם הקשיש היושב בכסא גלגלים להתאוורר בשמש ותוך כדי כך מנהלות פרלמנט יומי עם חברותיהן המטפלות.
אלא מאי, המטפלות בד"כ מוכנות לעבוד לפנות הצהריים ואולי גם עד הערב, אח"כ משפחת החולה הסיעודי צריכה למצוא פיתרון בתשלום. ישנן חברות שאת תמורת הטיפול השבועית יקמבנו ויעבירו לעובד הזר. לעומת זאת אם החולה הסיעודי נמצא במוסד, הב"ל אינו מעביר את הערך של שעות הסיעוד לחשבונכם ע"מ להקל עליכם לתחזק את בן משפחתכם הסיעודי.
אני פונה בשם אזרחי ישראל לנערי האוצר/קשישי הב"ל לאשר את המרת הערך של שעות הסיעוד (מכס' 5000ש"ח כפי שמתגאה אדון חלפון) למוסד הסיעודי, במידה והמשפחה בחרה לשכנו במוסד במקום לטפל בחולה בביתו.
הרי כל הקומבינה של שעות הסיעוד עוברות לחברות כ"א שמייבאות עובדים זרים ומוציאות מט"ח במקום לשכן את החולים הסיעודים במוסדות ציבוריים.
  אפשר לאלץ את המשתמטים משירות בצה"ל לתרום שנתיים של עבודה במוסדות סיעודים ממלכתים וע"י כך להוזיל את עלות אחזקתם של החולים. 

תהליך אישור שעות סיעוד מטעם הב"ל הינו פשוט אמנם, כאשר החולה הסיעודי הוא במצב קשה, אך כאשר החולה נמצא באזור האפור. בד"כ האחות הסוציאלית שממליצה האם לאשר שעות סיעוד וכמה פוטרת את המקרה באישור מינימלי של 9 שעות שבועיות. כיום בעקבות התהליך החדש, מבחן ההכנסה יגרום לכך שגם חולים במצב קשה לא יזכו בשקל מכספי המדינה. לאחר שאימי זצ"ל עברה ארוע מוחי שגרם לה שיתוק בצד ימין. היא דידתה בבית עם הליכון ונזקקה למטפלת להלבשה ורחצה, לאכול היתה מסוגלת. כשהגיעה האחות הסוציאלית מטעם הב"ל היא שוחחה עמה ואז אמרה לה "תכיני לי כוס תה". אמי קמה הלכה למטבח והדליקה את הכירים מתחת לקומקום (למלא את הקומקום במים, ספק אם היתה מסוגלת). כמובן שאושרו לנו רק תשע שעות שבועיות. אז מה יצא לנו מזה? בימי א' המטפלת היתה יוצאת ליום חופש והגיעה מטפלת מטעם חברת כ"א אשר היתה מתחפפת בד"כ (היא החתימה את אמי על כרטיס העבודה שלה) לדעתי אחרי שעתיים, כנראה דופקת כרטיס אצל עוד קשיש. ערערתי בפני הב"ל ולאחר כחצי שנה הגיעה עובדת מטעם הב"ל. הפעם הכנתי את אמי שלא להענות לדרישותיה של עובדת ב"ל. אך למרות ההכנות, אמי שוב "זינקה" לעבר המטבח כשהאחות בקשה ממנה כוס תה. הפעם היא לא הצליחה להדליק את הגז, פשוט מפני שסגרתי ת'ברז. אמרתי לאחות שאימי תלויה במטפלת ואינה נגשת לכירים ולתנור מחשש שריפה, נו אז אשרו לנו 13 שעות. אך מכיוון שהמטפלת היתה עצמאית שלא דרך חברת כ"א לא ניתן היה לקבל את ערכן של 18 השעות החודשיות הנוספות בשווה כסף. גם קבלת זיכוי ממס הכנסה על תמיכה בהורה קשיש לא ניתנה לי כיוון שלא היו בידי קבלות. תעשו אתם את החשבון. לדעתי האלטרנטיבה השלישית הינה הטובה ביותר.

נ.ב עד היום איני מצליח להבין מדוע רה"מ אריאל שרון זצ"ל אושפז במחלקה סיעודית ע"ח המדינה מבלי לקזז את העלות (כ 40 אלף ש"ח לחודש) משכרו כרה"מ ומקצבתו כאלוף בצה"ל. לעומת זאת יצחק שמיר שגם הוא היה רה"מ שילם למוסד הסיעודי מכיסו הפרטי.

גם נשים מטרידות מינית

גל הגילויים של ידועניות שמנסות לנכס לעצמן תריסר שניות של תהילה, ע"י חשיפת פרטים עסיסים מהעבר ME TOO# צובר מים ואט אט נהפך לצונאמי. אצלנו העיתונאית הדס שטייף סיפקה נתון על ארבעים (40) גברים שהטרידו אותה. כשקראתי את הידיעה חשבתי לעצמי איך היא עשתה זאת? מן הסתם הלכה לאיזה מהפנט שהכניס אותה לתוך מנהרת הזמן ושם היא נזכרה בכל אותם זכרים מזילי ריר שצבטו, ליטפו, חיבקו, ליקקו, שרקו, חיזרו והיא סימנה אותם כמטרידים. כמובן שהיו כנראה גם כמה שהיא הטרידה אותם אבל שמעתם פעם על גבר שהתלונן שאישה הטרידה אותו? תאמרו לי היא רצינית, או שמא עיגלה את המספר לארבעים כי רק 35 הטרידו אותה, או אולי 42 הטרידו אותה.
  (התמונה לאילוסטרציה בלבד.)
אבל אני כנון קונפורמיסט, חושב על כל אותן הנשים שכולכם מכירים שחלקן הן נשותיכם, אקסיות, אחיותיכן שרובן הטרידו גברים. כן, אף גבר* לא יתחתן עם אישה שלא הטרידה אותו מינית. כל הזוגות הנשואים שהינכם מכירים החליפו טבעות רק בגלל שההאישה היתה מספיק אסרטיבית בכדי לדוג לעצמה בן זוג. אבל אף גבר מעולם לא העז להתלונן. כיצד אתם חושבים הפכה שרה לאשת ראש הממשלה? נראה לכם שלא הטרידה את בנימין?

התופסת

שולמית לבנת
מילים ולחן: אמיתי נאמן

הבית האחרון
לסיפור הזה מוסר השכל ידוע
וברור לכל בודאי,
לא כדאי לרוץ תמיד בכל הכוח
לבורחת לא תמיד כדאי.
כי הזמן הן רץ גם כן
הוא לא יחכה לכן
וישאירכן לבד על המרפסת.
ראש נחוץ ידידותי,
זוג רגליים אין בו די
לצרכי משחק התופסת

גם שאול צירלין כנראה הוטרד ע"י אמזונה וכתב על כך בלדה.

אך לו איזו קוגרית כגון זו
  או זו 
היו מטרידות אותו, או אתכם מה הייתם עושים? בטח לא הייתם רצים לספר לרפי רשף או לעיתון ידיעות אחרונות, הא?

*יוצאי דופן הינם נישואי השידוך בחברות החרדיות, הערביות.

סיפור על מס הכנסה

הקדמה (מותר לדלג לפיסקה הבאה החלום)
   לפני כחמש שנים התחלתי לפרסם כאן רשימות עם תקוות גדולות. שמעתי על בלוגרים שיש להם אלפי כניסות יומיות ומעריצים וכך הם מסודרים בחיים. הם קמים מדי יום בצהריים מתעדכנים בנעשה בכפר הגלובלי באמצעות העיתונים והטוויטר. מתיישבים לכתוב רשימה, מגיבים לתגובות הקוראים, לפעמים מצ'וטטים עם הקוראים, מתעסקים בהפצת הרשימה ועוקבים אחר מונה הצפיות. בסה"כ פרסמתי במהלך השנים כ 250 רשומות. את מרביתן הבאתי ע"מ להתחלק עמכם בזכרונות וברעיונות, אך כתבתי מדי פעם על אקטואליה, בקיצור עטי בכל וכך גם המקלדת והעכבר אשר בשניות נשמעים לפלאי הטכניקה ואני מצליח להטליא סיפור עם סרטונים. כפי שהינכם כבר יודעים אני משקיען ומרבית הרשומות שלי גוזלות בין שעה לשעתיים מזמני. לו הייתי עובד כסדרן בתחנת מוניות הייתי מכניס לחשבון הבנק סכום של פי מאה עבור זמן האיכות שלי מול מסך המחשב.
   בתוכנית העסקית שלי משהו כנראה השתבש, ציפיתי לראות כיצד חלק מהפוסטים שלי פורץ ויוצא מחוץ לקפה. כלומר מעבר לקוראים המנויים הנאמנים, רשימותי העסיסיות מופצות אל החברים של החברים ומשם מועברות למעגלים נוספים. אך גם הקוראים שאולי טורחים להעביר את הקישור לרשימותי אל חבריהם, אינם מצליחים לעורר את מונה הצפיות וכך בממוצע כל רשימה מרשימותי נחשפת ל 500 קוראים.

החלום 
   הבקר נעורתי משנתי, שטוף זיעה. בתיבת הדואר שלי מצאתי שש מעטפות ממע"מ ושש מעטפות מאגף הגבייה של מס הכנסה. תביעה לתשלום חובי לשנה האחרונה לרשות המיסים עבור מע"מ בסך 123,456.67 ש"ח בתוספת ריבית וקנסות בסך 61,299 ש"ח ופקיד שומה שלח דרישה לתשלום מס הכנסה בתוספת ריבית וקנסות פיגורים בסך חצי מיליון ש"ח . כמובן שמיד חיפשתי את ידידי רו"ח איציק וספרתי לו את הסיפור. איציק שעבד בעבר במשרדי מס הכנסה הכיר את הנפשות הפועלות והפנה אותי אל אדי פקיד השומה האחראי על תיקי. הגעתי למשרדו עם הניירת ועם מחשבי האישי וניסיתי להבין איפה הכסף? האמנם, הנהלת קפה דה מרקר החלה לשלם כסף אמיתי לבלוגרים?. אדי סובב אלי את צג מחשבו ובו ראיתי שיש אצלי בבלוג תנועה יומית של מאות אלפי כניסות ולפי הנהלת החשבונות של דה מרקר עלי לשלם את הסכומים כפי שנתבעתי לשלם. "היי אדון אדי , איני מבין מה קרה? לדעתי אתם במס הכנסה ובמע"מ מפעילים בוטים שנכנסים לאתר קפה דה מרקר ומקפיצים את מונה הצפיות בכדי שאאלץ לשלם לכם" מה גם שקפה דה מרקר אינו משלם פרוטה לבלוגרים שלו ובטח שלא לי. הפקיד אדי לא התייחס לטיעוני ואמר "שלם את מה שהושת עליך, אחרת זה יגמר ברע, יש לנו את הניסיון והאמצעים לטפל בנישומים כמוך". לבי החסיר פעימה כשהראה לי את פרטי חשבון הטוויטר שלי, בו מופיעים כ 30 מיליון מעריצים. "אנו עורכים חקירה בינלאומית אחרי הכנסותיך ועדיף לך להגיע עמנו להסדר פשרה" הפקיד אדי קרץ לי ואמר שאפשר יהיה לסגור את העיסקה במשרדו של הרו"ח איציק בחדר האטום. התקשרתי מיד להנהלת קפה דה מרקר והם אישרו שאכן הבלוג שלי עם הכניסות המרובות, הפיל להם את האתר מספר פעמים והם עומדים לתבוע אותי, עבור ההוצאות הבלתי צפויות שגרמתי להם. קבעתי פגישה במשרדי קפה דה מרקר ודרשתי לקבל תשלום עבור הלידים. "אוקיי אז כמה מגיע לי מכם?" שאלתי, חשב הכספים אמר שתיקי נמצא בבדיקה והנהלת החשבונות יצטרכו להשקיע שני חודשי אדם לבדיקת הנושא.
  בצאתי ממשרדי דה מרקר, פוגש אני את ידידי מהפלוגה את צארום הגדול וזאת לידיעתכם אצלנו בפלוגה היו שני לוחמים בשם צארום, אז את צארום התימני כינינו צארום הקטן ואת צארום הגרמני (גם כן תימני אך התחתן עם גרמניה) כינינו צארום הגדול. צארום ידידי מזמין אותי למשרדו בבית הדפוס ותוך שתיית כוס קפה לבן אני שב ומגלגל את סיפורי. לאחר שסיימתי לספר לו אודות שודדי המע"מ ומס הכנסה, מרגיע אותי צארום הגדול "יהיה בסדר, אם אתה אתי אתה מסודר". נו אקצר הפעם את עלילות צארום ואספר לכם בסוד שאני מסודר, עד שאקבל את הכספים מדה מרקר ומגוגל אוכל לשלם למע"מ ולמס ההכנסה בלי לבכות. צארום הכניסני לחדר האטום שעל דלתו יש שילוט אזהרה בשלוש שפות "חומרים מסוכנים" עברנו בין חביות דיו גלילי נייר עד שהגענו לחבית סתמית שהפכה לפתע למכונת דפוס משוכללת. "כמה להדפיס לך" שאל צארום, "מאה אלף ש"ח, בשלב ראשון" השבתי לצארום, תוך מחצית השעה החזקתי בידי חמש חבילות של שטרות, חייכתי לצארום בתודה והבטחתי לו שאאזכיר את שמו ברשומה.

אגדה אורבנית
   כשהתעוררתי הבנתי מאין בא לי החלום. זהו סיפור ישן של כמעט חמישים שנה. אצלנו בשכונה מר קלמן ניצול שואה היה חנווני בחנות מכולת. כבר אז בתור ילדים הכרנו את פקיד מס ההכנסה שהסתובב בעיר ומר קלמן שילם לנו הילדים במצופים וסוכריות על מקל עבור ידיעות מהשטח. "כאשר תראו את הפקיד של המס הכנסה, תבואו אלי מיד בריצה". אז מר קלמן מיד העביר את הנקניקים והגבינות הצהובות לחדר האחורי מעינו בישא של החוקר. אך לא לעולם חוסן, יום אחד הגיע צוות של שני פקידים והגיחו לחנות המכולת בלא התרעה מוקדמת. הפקידים ראו את הדליקטסים ומיד קבעו "מר קלמן אתה מעלים מאיתנו הכנסות, אתה חייב לנו משנות הצנע בהם מכרת ביצים ובשר חמישים אלף לירות (מחירה של דירת פאר באותן שנים)".
מר קלמן חייך בבישנות והציע לפקידים להגיע למחרת והם יקבלו ת'כסף. למחרת שני הפקידים הגיעו ואדון קלמן העביר אליהם שקית בד שהכילה חמישים אלף לירות.

בשנה הבאה באותו מועד שוב התייצבו שני פקידי המס ובשיא החוצפה הטילו עליו מס של מאה אלף לירות (שתי דירות פאר). אדון קלמן התחיל להתמקח, אך פקידי המס היו החלטים,  כדאי לך לשלם, אחרת נשלח לך חוליה. אדון קלמן ביקש מהם יומיים זמן לארגן ת'כסף ושוב הפקידים שבו והפעם קיבלו במזוודת קרטון ישנה את הכסף.

   בשנה השלישית, הגיעו החצופים והטילו עליו תשלום של חצי מיליון לירות. אדון קלמן ביקש מהם להמתין עד שהלקוחה תצא מהחנות. הוא נעל את החנות, תלה את השלט סגור ובקש משני הפקידים להצטרף אליו ולהכנס למחסן מאחור. הם ירדו לקומת המרתף שם בין חביות הדגים המלוחים וחביות הזיתים והמלפפונים עמדה מכונת היידלברג ישנה. אדון קלמן הראה לאחד הפקידים את ידית המנואלה וציווה עליו לסובבה. שטרות של "הרצלים" נפלטו ממכונת הדפוס.

  


אדון קלמן אמר לשני הפקידים, "כעת אתם כבר לא זקוקים לי, תגמרו להדפיס, תכבו את האור ותעלו אלי אני אכין לכם בינתיים סנדביצ'ים וכוס תה, כמה כפיות סוכר לשים לכם?"

                                         מכונת הדפסת כסף קומפקטית

אפילוג

פקידי מס הכנסה אינם יודעים כיצד להתמודד מול העוסקים שמקבלים ביטקויינים תמורת שירותיהם. לפני כשנה ערכו של הביטקוין היה כ 700דולר וכיום כ 5000 דולר ובמחצית הראשונה של שנת 2018 התחזית היא, שערכו ירד לאלף דולר לביטקוין.



לכן שרוצר חלפון הנחה את פקידיו להתייחס למטבע הביטקוין כערכו ההיסטורי, שעמד על 25 דולר לביטקוין.
אי לכך ובהתאם אנשי עסקים שעובדים בשחור, החלו לדרוש את התשלום בביטקוינים וכך הם יכולים להעלים מיליוני דולרים בנבכי הרשת.

שמעתי שמועות שכל אחד יכול ל"כרות" את מטבע הביטקוין, אך עליו להפעיל לשם כך "ציוד חפירה" (כאלף מחשבים אישים מדור 7 ומעלה) דא עקא, עלויות צריכת החשמל לכרייתו כרגע הינן כאלפיים דולר לביטקוין. מקורותי מסרו לי, כי כמה עובדי חברת החשמל שעלו במדגם נמצאים בראש צמרת כורי הביטקוין בעולם.

מה הקשר בין ויינשטיין לאלברשטיין

  השבוע נחשף הביריון (מפיק סרטים) הארווי ויינשטיין (יהודי איך לא) מאוהל קרקס הפרעושים, לאחר שגם אנג'לינה ג'ולי וגווינת' פאלטרו הצטרפו לרשימת הנשים שהאשימו אותו בהטרדה מינית. מקור

הארווי ויינשטיין

חוה אלברשטיין

  האזינו לבלדה הנפלאה קרקס שכתבה הלחינה ושרה חוה אלברשטיין (אמא פולניה, איך לא) ואני בינתיים אמשיך לכתוב את הפוסט.  

קרקס  https://www.youtube.com/watch?v=bBv60TF5VfM

חוה אלברשטיין
מילים ולחן: חוה אלברשטיין

היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת,
נשאר רק הסיפור
לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים
היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות
ובכיכר העמידו אוהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות
אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד
ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים
"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,"
חשב מי שחטף
"הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"
והקרקס ממשיך לנסוע,
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים
ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם
כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן (2)
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...

   אימרה ידועה בעולם הקולנוע "הדרך לתהילה עוברת דרך מיטותיהם של המפיקים, הבמאים וכיו"ב."
אז הנאשם התורן הפעם הוא הארווי ויינשטיין. אך מאידך גם השחקנים והשחקניות התקדמו בחיים בזכות התמסרותם המינית. ג'יימס דין ורוק הדסון לדוגמא היו בזמנו אלילי מין, אך שניהם חבו את פרסומם למפיקים שניצלו אותם מינית. מאידך מעולם לא שמענו על גברים שמאשימים גברים או נשים שניצלו אותם מינית, ביחוד לא כאשר עברו "חווית" אונס.

   על צ'רלי צ'פלין שהיה ידוע כרודף שמלות אובססי סופרה האנקדוטה הבאה. צ'רלי צ'פלין היה נוהג לספר לנשים בסביבתו, או במהלך ליהוק הכוכבניות לסרטיו, את הקטע על שלושת העכברים בכלוב.
בכלוב סגור התרוצצו שלושה עכברים, זכר ושתי נקבות. אחת הנקבות עשתה מאמצים להמלט מהכלוב. היא נשכה את חוטי התיל בלי הרף, היא קפצה וניערה את הדלת, אך לשווא. ביום השני היא שאלה את העכברה השנייה, כיצד אפשר להמלט?. העכברה השיבה לה "אנא עראף" ואז פנתה העכברה לעכבר ושאלה אותו. העכבר ענה לה "אם תשכבי עמי, אראה לך". העכברה הסבירה לו שהיא בתולה ואינה רוצה בו. העכבר נענע את זנבו ושפמו וחייך "ההפסד כולו שלך". העכברה המשיכה כל אותו יום בניסיונות להחלץ מהכלוב אך כמובן בלא הצלחה.
ביום השלישי שוב התחננה בפני העכבר "גלה לי איך אוכל לצאת" ושוב היא נדרשה לחלוק עמו את יצועו. בלית ברירה הפעם התמסרה לו. לאחר שניערו את הקש מפרוותם, יצאו שלושת העכברים מהכלוב.
כאן בד"כ הכוכבנית התמימה שאלה את צ'רלי "נו אז איך הם יצאו מהכלוב?"
צ'רלי:"אם תשכבי עמי, אגלה לך את הסוף"
  
לפני שנים נשיאנו מר משה קצב הואשם באונס הנשים שהיו נתונות למרותו. כל העולם ובני דודו ידעו שישנו שר במפלגת הליכוד שהנשים מתמסרות לו עקב הפעלת לחצים מצד עוזריו ושלוחיו. אך אף עיתונאי לא הדפיס מעולם את סיפורו של השר שהפך יום בהיר אחד לנשיא בירושולים. אך סוף גנב לתלייה וכפי שנאמר יש שופטים בירושולים ואדון משה קצב קיבל תא וסרבל לשבע שנים. במקביל בארצו של הדוד סם היה גם כן נשיא שאילץ את הנשים להעניק לו סיפוקים שהילרי חסכה ממנו. כתבתי על ההשוואה בין שני הנשיאים, אך נדהמתי מתגובות הנשים כאן בקפה וכן מחוצה לו. "אבל קלינטון חתיך הורס" עם מבט חולמני שאומר שכל אחת היתה מוכנה לחלוק עמו את הסצינה (כולל פולניות מבוססות).
אז נכון שלקלינטון אמריקה סלחה, אך בהחלט יתכן שאשתו הילרי קלינטון כשלה מול דונלד טראמפ בגלל שלאמריקענרים נמאס מהשטיקים של הקלינטונים. גם דונלד טראמפ הואשם בהפעלת לחצים על הנשים בסביבתו להתמסר לו.

משה קצב נמצא אשם בעבירות מין

Bill Clinton admits to having inappropriate relationship with Monica Lewinsky

בין פריז לברלין

אל סגנונו המיוחד של העיתונאי אריק לארסון התוודעתי תוך קריאת ספרו השטן בעיר הלבנה. כמובן שספרו הבא בגן חיות הטרף שעוסק בכנופיית המרצחים הנאצים שהשתלטה על גרמניה, עורר את התעניינותי וקראתי אותו ברצף, הספר קליל ומעניק לקורא את התחושה שאף הוא נוטל חלק בהיסטוריה .

זהו סיפור אמיתי, שמסופר בצורה מרתקת ע"י המחבר על סמך יומניהם של הנפשות הפועלות בברלין של השנים 1933-1934. אדולף היטלר נבחר זה עתה לקנצלר גרמניה, הנאצים טרם השתלטו על השלטון, המדינה והצבא, ושגריר אמריקני חדש מתייצב לתפקידו בברלין. זהו מעבר מרתק במנהרת הזמן לתקופה מסקרנת, כשהכל עוד פתוח והכל אפשרי. הסיפור הנאצי עוד לא התרחש. זו דרך נפלאה ללמוד היסטוריה: לא בדיעבד, בחכמה שלאחר מעשה, אלא דרך עיני המשתתפים בדרמה, וברמה האישית והיומיומית. תיאורים חיים ומרתקים. ספר שהוא חוויה מקור

השגריר האמריקאי בברלין, וילי דוד William Edward Dodd מונה ע"י נשיא ארה"ב רוזוולט בשנת 1933 הוא ובתו מרתה ניהלו יומנים מפורטים וכן ניהלו חליפת מכתבים לידידיהם ולמזכירות המדינה. לאורך כל הספר מתאר השגריר דוד את הארועים הברוטלים שהתרחשו בגרמניה עת היטלר וחבורתו התבססו בשלטון. מרתה בתו היתה אשת חברה שנפגשה ואף ניהלה מערכות יחסים במקביל עם חלק מצמרת השלטון. היה רק כפסע שהיא תהפוך לפילגשו של היטלר, אך כנראה היטלר המופנם העדיף את אווה בראון.

השגריר דוד קיבל מטלה אחת לדאוג להחזר החוב בסך 1.2 ביליון דולר לנושים האמריקאים. לשם כך התבקש שלא "לעשות גלים" דהיינו להוציא את סיפורי האלימות כנגד היהודים, אויבי המשטר ואפילו אזרחים אמריקאים. כבר בשנת 1933 מנהיגי יהדות ארה"ב תבעו מרוזוולט ללחוץ על היטלר לשנות את מדיניותו כלפי היהודים, אך כמובן שאת רוזוולט ואת תומכיו ענין יותר הכסף, מה גם שרבים מהטייקונים האמריקאים היו אוהדי גרמניה. יתכן ולו יהדות ארה"ב היתה משלמת את חובה של גרמניה לנושים האמריקאים, ההיסטוריה היתה שונה. לאחר ליל הסכינים הארוכות, שלאורכו חוסלו כמה מאות בכירי אס.אה. וכמו כן גם כמה עשרות חפים מפשע, השגריר דוד הפסיק לחפות על המעשים הנפשעים שקרו בגרמניה ושלח תזכירים למזכיר המדינה שבהם חזה את הארועים כפי שהתרחשו במדויק. חבל רק שמנהיגי המערב המשיכו להשלות את עצמם שיוכלו להשיב את חיות הטרף לכלוביהם.


   


את הספר טבח החתולים הגדול נטלתי באקראי מהמדף, פשוט מפאת השם המסקרן. לאחר קריאת התקציר בשער האחורי ודפדוף בין דפי הספר החלטתי לקוראו. וכעת אני ממליץ גם לכם להנות מההיסטוריה הצרפתית של המאה ה - 18 אשר עוסקת באיש הקטן ולא במלכים והחשמנים עליהם למדנו בביה"ס.
תקציר: ב 1730, כאשר ערכו השוליות בבית הדפוס הפריסאי ברח´ סַן סֶוֶורֶן משפט מבוים לחתולי הרחוב המקומיים, עם שומרים, כומר מוודֶה ותליין, שבסיומו העניק להם הכומר את החסד האחרון, משיחה בשמן הקודש – ואז תלו את כל החתולים שעלה בידם ללכוד (ובפרט את "האֲפוֹרָה", חביבתה של בעלת הבית) – מדוע נפלטו מפיהם פרצי צחוק פרוע? ולמה נחשב הדבר בעיניהם לאירוע כה משעשע, עד ששִחזרו אותו בפנטומימה גרוטסקית עשרים פעם ויותר?
בנוסח הכפרי בן המאה השמונה עשרה של "כיפה אדומה" – אחד מסיפורי אמא אווזה האותנטיים, שקדמו לאלה שבאגדות האחים גרים – מדוע טורף הזאב את הילדה בסוף הסיפור?
על מה חשב האלמוני בן העיר מונפלייה כאשר הקפיד לרשום את כל ההתרחשויות שאירעו בעירו, תוך ציון מפורש של מעמדם של המשתתפים באירועים השונים – מצעד ססגוני של בעלי השררה, למן העליונים שבהם ועד לאחרוני בעלי התארים?

אלה הן כמה מן השאלות הפרובוקטיביות שעליהן משיב חוקר התרבות וההיסטוריון הדגול רוברט דרנטון בספרו זה, טבח החתולים הגדול ואפיזודות אחרות בתולדות התרבות הצרפתית – תמונה קליידוסקופית של התרבות האירופית בתקופת הנאורות שקדמה למהפכה הצרפתית.
ספר זה בוחן את אורחות החשיבה בצרפת של המאה השמונה עשרה. הוא מנסה להראות לא רק מה חשבו בני האדם באותה עת אלא גם כיצד חשבו – כיצד פירשו את העולם, העניקו לו משמעות ויצקו בו רגש. הוא מתחקה בזה אחר זה אחר עולמותיהם הפנימיים של הכפריים, הפועלים העירוניים ובני המעמד הבורגני. הוא בודק את השקפת עולמם של נציגי השלטון בכל הקשור להיררכיה של האצולה והקהילייה הספרותית בצרפת באותה עת. בהמשך נסב דיונו על הפילוסופים והרומנטיקונים הנודעים, ובראשם ז´אן ז´אק רוסו, על המו"לים ואנשי תעשיית הדפוס – הוא אינו פוסח על שום היבט בחיי הרוח של תקופה זו. באמצעות הדיונים שבששת פרקיו אנו מתוודעים לפער האדיר בתנאי המחיה של המעמדות השונים ולקשר בין פער זה לבין ההתמרדויות הנסתרות והגלויות במשטר הישן בצרפת שקדמו למהפכת 1789.

ניתוחיו של דרנטון בפרק הפותח את ספרו זה – "כפריים מספרים סיפורים: המשמעות של סיפורי ´אמא אווזה´" – הפכו אותו זה כבר לדיון קלאסי בסוגיה המורכבת של חקר ההיסטוריה ובמיון המעשיות והאגדות לפי דפוסים מקובלים.

ז'אן בטיסט פורונו, "גברת עם חתול", 1747

אהבתי את הביקורת על הספר שכתב משה סלוחובסקי מקור
ציטוט: ומה עם החתולים הטבוחים? קל לראות ברצח החתולים ביטוי סמלי של מלחמת מעמדות. חשוב לשים לב גם לפרטים הקטנים: מאבק סמלי על מזון, מעון ומשלח יד. רצח חתולים היה גם טקס מקובל בתקופת הקרנבל והיפוך הסדר החברתי, וביום הארוך ביותר בשנה מקובל היה לשרוף חתולים חיים. חתולים גם סימלו נשים ומיניות של נשים והיו מקושרים למכשפות. טבח החתולים היה ביטוי לפנטזיות של מהפכה חברתית, לאלימות נגד ה"בורגנות" ולאונס והוצאה להורג סימבולית של בעלת הבית. אין פלא שהשוליה זכר את האירוע גם שנים רבות לאחר מכן ואין ספק שהשוליות חגגו אותו בשמחה.

נ.ב. השגריר דוד מציין ביומנו את העובדה שהעם הגרמני הינו אוהב חיות ובטיוליו בפארק טירגארטן בימי א' הוא נהנה לראות כיצד הגרמנים מתייחסים יפה לסוסיהם וכלביהם. לעומת זאת בצרפת עד למהפכה הצרפתית עמ'ך ראה בחתולים את בנות השטן והמכשפות הרעות ורבים היו מתעללים באלימות בחתולים.

לקריאת הרשומה הקודמת בין פריז לשיקגו

ספורם של נוסעי המוניות

נהגי המוניות משתייכים לשבט השקרנים, בעוד שנוסעיהם משתייכים לשבט דוברי האמת. הפעם ליקטתי כמה סיפורים על נהגי מוניות ונוסעיהם אשר נשמעים דימיונים, אך כנוסע מונית הגון אספר את הצד של הנוסע.
מה דעתכם על הטיפ שקיבל נהג מונית מנוסע עבור נסיעה של 30 דקות. זהו הרישום שהעניק האמן הבריטי  Damien Hirst  לנהג המונית את הרישום בו השקיע 30 שניות ואשר נמכר תמורת כ 4700לי"ש.  

מקור


במקרה נוסף העניק אותו אמן בתור טיפ, גם כן רישום בסגנון דומה ואף הוא הכניס כ 5000 לי"ש לחשבונו של נהג מונית אחר.

מקור

1. מוניות ניו-יורק.
   בפעם הראשונה שלי בניו-יורק, צד אותי נהג מונית בשדה התעופה, בזכות מחיר הנסיעה. ניגש אלי בחור מכסיקני התחיל לדבר עמי בספרדית, כיוון שנראיתי לו ספרדי/איטלקי. הוא יקח אותי למלון בחצי מחיר משאר המוניות, יאללה אמרתי לו בעברית. הוא לקח את המזוודה ביד אחת ואת התיק בידו השנייה והופ אנו בחוץ. הוא מעלה אותי לאוטובוס שהמתין ברציף ולפני שהספקתי להבין מה קורה האוטובוס נוסע. אני שואל אותו מה זה? והוא עונה לי בגלל העומס הוא מעדיף שניסע באוטובוס ובתחתית. מה יכולתי לעשות? המזוודה והתיק תחת השגחתו, אמרתי בליבי לט איט בי. באחת התחנות ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו לתחתית שדהרה במהירות בין התחנות והופ הגענו לתחנה בה אנו יורדים ומחליפים רכבת. כמובן ש"נהג המונית" שלי שומר לי על המזוודה והתיק וכמובן משלם מכיסו את כרטיסי האוטובוס והתחתית. הגענו לתחנת הטיימס סקוור, אנו יורדים וצועדים מרחק כמה עשרות מטרים עד למלון. כאן מושיט לי הנהג את ידו ע"מ לקבל את דמי הנסיעה, שילמתי כפי שסוכם והחצוף דרש גם טיפ. הוא מיהר חזרה לשדה התעופה בכדי לדוג את הלקוח הבא.

  חלפו שנים והגעתי פעם נוספת לניו יורק, הפעם בדרכי חזרה לשדה התעופה, הזמנתי מונית ובקשתי מהנהג להגיע לשדה במהירות כי אני באיחור. נהג המונית היה שחור גדול ומפחיד, "אני רגיל שכולכם לחוצים בזמן" אמר לי והבטיח שיביא אותי בזמן למרות שכעת זוהי שעת שיא העומס. הכבישים במנהטן תמיד עמוסים אך כעת כל התנועה עמדה. פתאום ראיתי שאנו נכנסים לסנטרל פארק, גם כאן המכונית הזדחלו אחת אחר השנייה. הנהג עלה מהכביש אל כרי הדשא ואנו נתונים במרוץ מכשולים, עולים ויורדים בין הדשאים למדרכות ולכבישים. באמת שנלחצתי התחלתי להריץ סרטים שהוא מכניס אותי להרלם ושם אגמור בתור המבורגר בצלחותיהם של משפחת קניבלים. אך סוף טוב, יצאנו מהחשיכה לרחובות המוארים ואני כבר רואה את השילוט לשדה התעופה. הגענו בזמן לטרמינל, כל הלחצים השתחררו, הודיתי לנהג על החוויה ופינקתי אותו בטיפ משולש.

2. מונית לונדונית.
   לונדון היא אחת הערים היקרות עבור נוסעי המוניות. הגעתי ללונדון מאוחר בלילה לשדה גטוויק והייתי אמור לנסוע לאיזו עיר במרחק של כ 40 מייל מהיתרו. נהגי המוניות בדקו באטלס שלהם ואפח'ד לא היה מעונין להסיע אותי. שקלתי כבר להכנס לחברת השכרה ולשכור רכב ולנווט את דרכי ליעד. אחד הנהגים שסרב להסיעני, ניגש אלי ויעץ לי לנסוע בתחתית (בגלל השעה המאוחרת לא פעל השאטל) להיתרו ומשם לשכור מונית. אוקצור הטלטלתי בתחתית למרכז לונדון והחלפתי רכבת להיתרו וגם כאן אף נהג מונית לא היה מוכן להסיע אותי. לבסוף תפסתי איזה נהג זקן שלדעתי היה חצי עיוור והוא הסכים להסיעני. אנו נוסעים בגשם שוטף בערפל כבד ואני מודה לאלוהים שנמנעתי משכירת רכב ונהיגה עצמית. גם הנהג הלונדוני טעה בנווט מספר פעמים, איני בטוח אם הצליח לשוב באותו לילה ללונדון סביר להניח שנכנס לפאב הקרוב והעביר את הזמן עד הבקר. 

3. מונית קנדית.
   הייתם ברוקי'ס הקנדים? ממליץ לנסוע רק בתנאי שאינכם לחוצים בזמן, אחרת ותרו על הטיול לשם. אוקצור שכרתי רכב והתחלתי מהעיירה ג'ספר אול דה וויי דאון לכוון הילוסטון. בבקר התארגנו ליציאה ועצרנו בסניף הסטארבאקס לקפה. בני הניח את תרמילו האדום על גג הרכב האדום ושכח ממנו. אנו בדרך ואז בני אומר עצור אין לי את התרמיל. בתרמיל היו בנוסף למצלמות גם דרכונו וארנקו. חוזרים לבית הקפה, אין תרמיל ואפח'ד לא מצא תרמיל. נגשנו לתחנת המשטרה המקומית. שבת בבקר, התחנה סגורה. אמרו לנו שיש רק שוטר אחד בתחנה והוא בסיור שטח. אוקצור נהג מונית שנסע אחרי ראה את התרמיל שנשמט מגג הרכב, עצר הרים את התרמיל אפילו ניסה לרדוף אחרינו וצפר לי, אך אני התעלמתי ממנו ושילמתי על כך בזמן. סופסוף השוטר שב לתחנה, סיפרנו לו את הסיפור הזדהינו, הוא בדק את התרמיל ומסר לנו אותו. איך אמר לנו השוטר "אצלנו בבריטיש קולומביה כולם הגונים". 

4. מונית תאילנדית.
   בפעם הראשונה שהגעתי לתאילנד הזהירו אותי שלא לקחת נהג מונית חאפר, אלא להזמין מונית מוסדרת. ברגע שיצאנו מהשדה החל הנהג לסרסר את אחותו ואת חברותיה, אמרתי לו שאיני מעונין ושיקח אותי למלון. נראה לכם שהצלחתי לשכנעו? הוא בכל זאת נכנס לאיזו שכונה בפרבר של בנגקוק ומציג לי את "אחיותיו" איימתי עליו שאני עומד להתלונן עליו אם לא יפסיק את מלאכת הסרסרות. אממה הנהג נהג בצורה מקצועית ומאופקת. בדרך חזרה מהמלון לשדה נסעתי במונית של מלאך המוות. גם הפעם הזמנתי מונית מוסדרת, אך הנהג גרם לי בדרך להתפלל נון סטופ. האוטוסטרדה לשדה כמדומני היתה בת ארבעה מסלולים והנהג שלי אהב להדחף בין המסלולים וליצור מסלול חמישי או שישי. בקשתי ממנו לא למהר, כיוון שלא מהרתי. אך הוא ממשיך להתפרע בנהיגה חסרת אחריות תוך סיכון. הצעתי לו טיפ שמן אם יחדל מהפראות והנהג נרגע באחת ונסע בניחותא עד לשדה.

5. מונית תל אביבית.
בארה"ב יש ערך לכסף אם יבקשו מכם 8.98 דולר ויחסר לכם סנט אפח'ד לא יתרום לכם את הסנט שחסר לכם.
מקרה שארע לאשתי שנסעה במונית שירות. הנהג נקב בתעריף ואשתי רצתה לשלם לו בשטר של 200 אך לנהג לא היה עודף. אשתי חטטה בארנקה ושלמה לנהג שקל אחד במטבעות של 10 ו 5 אגורות. קבל הנהג את ערימת המטבעות ובקש מאשתי שתשלם לו בשקל ולא במטבעות. "אבל אמרתי לך שאין לי" הנהג התרגז והשליך מבעד לחלון את השקל שהכיל כ 20 מטבעות. מאז אכן הוציאו את מטבעות 5 האגורות מהמחזור (סנט ונוס) ונותרו רק מטבעות של 10 אגורות. תנסו לשלם לנהג מונית את דמי הנסיעה במטבעות של 10 אגורות.

6. מונית לאילת.
   שבתי פעם מחו"ל ביום שישי בשעות אחה"צ המאוחרות, ממתין בתור למונית ולפני עמדו זוג ישראלים תושבי אילת. הסדרן התרוצץ בין המוניות ואף נהג לא הסכים להסיע אותם לפי התעריף שקבע משרד התחבורה. לו אני נהג מונית גם אני לא הייתי מסיע אותם לאילת. אלו מביניכם שגרים מעל כ 50 ק"מ מנתב"ג כיצד אתם נוהגים בנסיעותיכם לחו"ל. הרי אין אצלנו תחבורה ציבורית בסופ"ש או בשעות הלילה המאוחרות.

7. מונית בפראג - שבורית זכוכה.
  בצ'כיה בקרתי לראשונה לפני כחצי יובל, בפראג התניידתי באמצעות מוניות, מחיריהן היו במונחים ישראלים כמעט בחינם. אממה כ 80% מהמוניות למרות שהיו חדישות סבלו מפגיעה בשמשה הקדמית שהיתה סדוקה. בתחילה סרבתי להכנס ולנסוע במוניות עם "שבורית זכוכה", אלא מה לא היתה ברירה. מופע המוניות היה ש.ז., ש.ז., ש.ז., אולי רק המונית ה 20 תגיע עם חלון שלם. מה גם שנהגי המוניות איתם שוחחתי הסבירו לי שאין כל סכנה לשבירת החלון תוך כדי נסיעה. "מה גורם לשבר בחלונות?" שאלתי. סופות הברד ענו הנהגים. מכיוון שהיינו באמצע הקיץ הסיכוי לברד שישלים את שבירת החלון היה זניח. בפעם הבאה שהגעתי לפראג כעשר שנים אח"כ כבר לא נתקלתי בתופעת החלונות הסדוקים. אולי בזכות התעריפים המפולפלים שגבו נהגי המוניות שניצלו את הפיכתה של פראג לסצינה של שנות האלפיים. 


8. מוניות סטמבול.
אני הייתי בסטמבול פעמיים, נהנתי כ"כ אלא מה הפעם האחרונה היתה לפני כעשרים שנה.
נסעתי בסטמבול מס' פעמים עם מוניות והנהגים נסעו סולידי ולא התפרעו. אך פעמיים עצר אותנו שוטר מייד בתחילת הנסיעה כשהנהג עושה פניית פרסה שלי נראתה בסדר (יש מצב שהשוטר התורכי הוא שותפו של הנהג) והנהג ניסה להפיל עלי את הקנס. אמרתי לו שהוא יחטוף קנס נוסף אם אתלונן עליו.

9. מוניות בואנוס איירס.
ידידי אלברטו כתב לי אנקדוטה על נהגי המוניות בעירו. בבואנוס איירס חם ולח למרות שמה (אוויר טוב) אך מרבית המוניות אינן מצוידות במזגנים ונוסעים מפונקים טוב אם יבדקו האם למונית יש מזגן. נהגי המוניות נוסעים עם חלונות פתוחים. גם נהגי המוניות הממוזגות נוסעים עם חלונות פתוחים. אם תבקשו מהנהג להפעיל את המזגן הוא יגבה מכם עוד 2-3 דולר.

10. נהגי מונית חסכנים.
סיפורו של אלברטו הזכיר לי שנהגי מוניות רבים מתייסרים בחום אפריל-אוקטובר ונוהגים גם בשעות החמות עם חלונות פתוחים. כמה שניסיתי לשכנע את נהגי המוניות שהפעלת המזגן אינה משפיעה על צריכת הדלק ועדיף להפעילו נון סטופ, הם ממשיכים להתנהג בקמצנות.

יום אחד נכנסנו למונית בנתב"ג כמובן שחלונותיה היו פתוחים. השעה אמנם היתה שעת בקר מוקדמת אך אשתי בקשה מהנהג להפעיל את המיזוג. הנהג טען שהמנוע שלו קר והוא יפעיל את המזגן בתחנת ביקורת המוניות ביציאה מהשדה (כיום הפונקציה הזו נעלמה). הגענו לנקודת הביקורת והנהג לא הפעיל את המזגן. אשתי פנתה אליו שוב והוא החל למרוח אותנו שהמזגן מקולקל. בקשתי ממנו להסתובב ולשוב לשדה כי איני מעונין לנסוע עמו. פתאום נדלק המזגן והמשכנו בדרכנו. כמובן שלא הענקתי לו טיפ ויתר על כן התלוננתי עליו בפני ארגון נהגי המוניות. להפתעתי התיחסותם לתלונה היתה מהירה ונחרצת. שללו לנהג את זכות הכניסה להסיע נוסעים מנתב"ג למשך שנה ובנוסף שילם קנס.

*סיפורו של נהג מונית בתוכנית זהבי עצבני רדיו 103FM

מאזין: "זהבי, בגלל השיר שלך היא שינתה את הצוואה שלה"

המאזין, נהג מונית, מספר על חוויה שהייתה לו עם נוסעת - האזינו