סיפור על מס הכנסה

הקדמה (מותר לדלג לפיסקה הבאה החלום)
   לפני כחמש שנים התחלתי לפרסם כאן רשימות עם תקוות גדולות. שמעתי על בלוגרים שיש להם אלפי כניסות יומיות ומעריצים וכך הם מסודרים בחיים. הם קמים מדי יום בצהריים מתעדכנים בנעשה בכפר הגלובלי באמצעות העיתונים והטוויטר. מתיישבים לכתוב רשימה, מגיבים לתגובות הקוראים, לפעמים מצ'וטטים עם הקוראים, מתעסקים בהפצת הרשימה ועוקבים אחר מונה הצפיות. בסה"כ פרסמתי במהלך השנים כ 250 רשומות. את מרביתן הבאתי ע"מ להתחלק עמכם בזכרונות וברעיונות, אך כתבתי מדי פעם על אקטואליה, בקיצור עטי בכל וכך גם המקלדת והעכבר אשר בשניות נשמעים לפלאי הטכניקה ואני מצליח להטליא סיפור עם סרטונים. כפי שהינכם כבר יודעים אני משקיען ומרבית הרשומות שלי גוזלות בין שעה לשעתיים מזמני. לו הייתי עובד כסדרן בתחנת מוניות הייתי מכניס לחשבון הבנק סכום של פי מאה עבור זמן האיכות שלי מול מסך המחשב.
   בתוכנית העסקית שלי משהו כנראה השתבש, ציפיתי לראות כיצד חלק מהפוסטים שלי פורץ ויוצא מחוץ לקפה. כלומר מעבר לקוראים המנויים הנאמנים, רשימותי העסיסיות מופצות אל החברים של החברים ומשם מועברות למעגלים נוספים. אך גם הקוראים שאולי טורחים להעביר את הקישור לרשימותי אל חבריהם, אינם מצליחים לעורר את מונה הצפיות וכך בממוצע כל רשימה מרשימותי נחשפת ל 500 קוראים.

החלום 
   הבקר נעורתי משנתי, שטוף זיעה. בתיבת הדואר שלי מצאתי שש מעטפות ממע"מ ושש מעטפות מאגף הגבייה של מס הכנסה. תביעה לתשלום חובי לשנה האחרונה לרשות המיסים עבור מע"מ בסך 123,456.67 ש"ח בתוספת ריבית וקנסות בסך 61,299 ש"ח ופקיד שומה שלח דרישה לתשלום מס הכנסה בתוספת ריבית וקנסות פיגורים בסך חצי מיליון ש"ח . כמובן שמיד חיפשתי את ידידי רו"ח איציק וספרתי לו את הסיפור. איציק שעבד בעבר במשרדי מס הכנסה הכיר את הנפשות הפועלות והפנה אותי אל אדי פקיד השומה האחראי על תיקי. הגעתי למשרדו עם הניירת ועם מחשבי האישי וניסיתי להבין איפה הכסף? האמנם, הנהלת קפה דה מרקר החלה לשלם כסף אמיתי לבלוגרים?. אדי סובב אלי את צג מחשבו ובו ראיתי שיש אצלי בבלוג תנועה יומית של מאות אלפי כניסות ולפי הנהלת החשבונות של דה מרקר עלי לשלם את הסכומים כפי שנתבעתי לשלם. "היי אדון אדי , איני מבין מה קרה? לדעתי אתם במס הכנסה ובמע"מ מפעילים בוטים שנכנסים לאתר קפה דה מרקר ומקפיצים את מונה הצפיות בכדי שאאלץ לשלם לכם" מה גם שקפה דה מרקר אינו משלם פרוטה לבלוגרים שלו ובטח שלא לי. הפקיד אדי לא התייחס לטיעוני ואמר "שלם את מה שהושת עליך, אחרת זה יגמר ברע, יש לנו את הניסיון והאמצעים לטפל בנישומים כמוך". לבי החסיר פעימה כשהראה לי את פרטי חשבון הטוויטר שלי, בו מופיעים כ 30 מיליון מעריצים. "אנו עורכים חקירה בינלאומית אחרי הכנסותיך ועדיף לך להגיע עמנו להסדר פשרה" הפקיד אדי קרץ לי ואמר שאפשר יהיה לסגור את העיסקה במשרדו של הרו"ח איציק בחדר האטום. התקשרתי מיד להנהלת קפה דה מרקר והם אישרו שאכן הבלוג שלי עם הכניסות המרובות, הפיל להם את האתר מספר פעמים והם עומדים לתבוע אותי, עבור ההוצאות הבלתי צפויות שגרמתי להם. קבעתי פגישה במשרדי קפה דה מרקר ודרשתי לקבל תשלום עבור הלידים. "אוקיי אז כמה מגיע לי מכם?" שאלתי, חשב הכספים אמר שתיקי נמצא בבדיקה והנהלת החשבונות יצטרכו להשקיע שני חודשי אדם לבדיקת הנושא.
  בצאתי ממשרדי דה מרקר, פוגש אני את ידידי מהפלוגה את צארום הגדול וזאת לידיעתכם אצלנו בפלוגה היו שני לוחמים בשם צארום, אז את צארום התימני כינינו צארום הקטן ואת צארום הגרמני (גם כן תימני אך התחתן עם גרמניה) כינינו צארום הגדול. צארום ידידי מזמין אותי למשרדו בבית הדפוס ותוך שתיית כוס קפה לבן אני שב ומגלגל את סיפורי. לאחר שסיימתי לספר לו אודות שודדי המע"מ ומס הכנסה, מרגיע אותי צארום הגדול "יהיה בסדר, אם אתה אתי אתה מסודר". נו אקצר הפעם את עלילות צארום ואספר לכם בסוד שאני מסודר, עד שאקבל את הכספים מדה מרקר ומגוגל אוכל לשלם למע"מ ולמס ההכנסה בלי לבכות. צארום הכניסני לחדר האטום שעל דלתו יש שילוט אזהרה בשלוש שפות "חומרים מסוכנים" עברנו בין חביות דיו גלילי נייר עד שהגענו לחבית סתמית שהפכה לפתע למכונת דפוס משוכללת. "כמה להדפיס לך" שאל צארום, "מאה אלף ש"ח, בשלב ראשון" השבתי לצארום, תוך מחצית השעה החזקתי בידי חמש חבילות של שטרות, חייכתי לצארום בתודה והבטחתי לו שאאזכיר את שמו ברשומה.

אגדה אורבנית
   כשהתעוררתי הבנתי מאין בא לי החלום. זהו סיפור ישן של כמעט חמישים שנה. אצלנו בשכונה מר קלמן ניצול שואה היה חנווני בחנות מכולת. כבר אז בתור ילדים הכרנו את פקיד מס ההכנסה שהסתובב בעיר ומר קלמן שילם לנו הילדים במצופים וסוכריות על מקל עבור ידיעות מהשטח. "כאשר תראו את הפקיד של המס הכנסה, תבואו אלי מיד בריצה". אז מר קלמן מיד העביר את הנקניקים והגבינות הצהובות לחדר האחורי מעינו בישא של החוקר. אך לא לעולם חוסן, יום אחד הגיע צוות של שני פקידים והגיחו לחנות המכולת בלא התרעה מוקדמת. הפקידים ראו את הדליקטסים ומיד קבעו "מר קלמן אתה מעלים מאיתנו הכנסות, אתה חייב לנו משנות הצנע בהם מכרת ביצים ובשר חמישים אלף לירות (מחירה של דירת פאר באותן שנים)".
מר קלמן חייך בבישנות והציע לפקידים להגיע למחרת והם יקבלו ת'כסף. למחרת שני הפקידים הגיעו ואדון קלמן העביר אליהם שקית בד שהכילה חמישים אלף לירות.

בשנה הבאה באותו מועד שוב התייצבו שני פקידי המס ובשיא החוצפה הטילו עליו מס של מאה אלף לירות (שתי דירות פאר). אדון קלמן התחיל להתמקח, אך פקידי המס היו החלטים,  כדאי לך לשלם, אחרת נשלח לך חוליה. אדון קלמן ביקש מהם יומיים זמן לארגן ת'כסף ושוב הפקידים שבו והפעם קיבלו במזוודת קרטון ישנה את הכסף.

   בשנה השלישית, הגיעו החצופים והטילו עליו תשלום של חצי מיליון לירות. אדון קלמן ביקש מהם להמתין עד שהלקוחה תצא מהחנות. הוא נעל את החנות, תלה את השלט סגור ובקש משני הפקידים להצטרף אליו ולהכנס למחסן מאחור. הם ירדו לקומת המרתף שם בין חביות הדגים המלוחים וחביות הזיתים והמלפפונים עמדה מכונת היידלברג ישנה. אדון קלמן הראה לאחד הפקידים את ידית המנואלה וציווה עליו לסובבה. שטרות של "הרצלים" נפלטו ממכונת הדפוס.

  


אדון קלמן אמר לשני הפקידים, "כעת אתם כבר לא זקוקים לי, תגמרו להדפיס, תכבו את האור ותעלו אלי אני אכין לכם בינתיים סנדביצ'ים וכוס תה, כמה כפיות סוכר לשים לכם?"

                                         מכונת הדפסת כסף קומפקטית

אפילוג

פקידי מס הכנסה אינם יודעים כיצד להתמודד מול העוסקים שמקבלים ביטקויינים תמורת שירותיהם. לפני כשנה ערכו של הביטקוין היה כ 700דולר וכיום כ 5000 דולר ובמחצית הראשונה של שנת 2018 התחזית היא, שערכו ירד לאלף דולר לביטקוין.



לכן שרוצר חלפון הנחה את פקידיו להתייחס למטבע הביטקוין כערכו ההיסטורי, שעמד על 25 דולר לביטקוין.
אי לכך ובהתאם אנשי עסקים שעובדים בשחור, החלו לדרוש את התשלום בביטקוינים וכך הם יכולים להעלים מיליוני דולרים בנבכי הרשת.

שמעתי שמועות שכל אחד יכול ל"כרות" את מטבע הביטקוין, אך עליו להפעיל לשם כך "ציוד חפירה" (כאלף מחשבים אישים מדור 7 ומעלה) דא עקא, עלויות צריכת החשמל לכרייתו כרגע הינן כאלפיים דולר לביטקוין. מקורותי מסרו לי, כי כמה עובדי חברת החשמל שעלו במדגם נמצאים בראש צמרת כורי הביטקוין בעולם.

מה הקשר בין ויינשטיין לאלברשטיין

  השבוע נחשף הביריון (מפיק סרטים) הארווי ויינשטיין (יהודי איך לא) מאוהל קרקס הפרעושים, לאחר שגם אנג'לינה ג'ולי וגווינת' פאלטרו הצטרפו לרשימת הנשים שהאשימו אותו בהטרדה מינית. מקור

הארווי ויינשטיין

חוה אלברשטיין

  האזינו לבלדה הנפלאה קרקס שכתבה הלחינה ושרה חוה אלברשטיין (אמא פולניה, איך לא) ואני בינתיים אמשיך לכתוב את הפוסט.  

קרקס  https://www.youtube.com/watch?v=bBv60TF5VfM

חוה אלברשטיין
מילים ולחן: חוה אלברשטיין

היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת,
נשאר רק הסיפור
לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים
היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות
ובכיכר העמידו אוהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות
אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד
ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים
"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,"
חשב מי שחטף
"הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"
והקרקס ממשיך לנסוע,
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים
ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם
כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן (2)
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...

   אימרה ידועה בעולם הקולנוע "הדרך לתהילה עוברת דרך מיטותיהם של המפיקים, הבמאים וכיו"ב."
אז הנאשם התורן הפעם הוא הארווי ויינשטיין. אך מאידך גם השחקנים והשחקניות התקדמו בחיים בזכות התמסרותם המינית. ג'יימס דין ורוק הדסון לדוגמא היו בזמנו אלילי מין, אך שניהם חבו את פרסומם למפיקים שניצלו אותם מינית. מאידך מעולם לא שמענו על גברים שמאשימים גברים או נשים שניצלו אותם מינית, ביחוד לא כאשר עברו "חווית" אונס.

   על צ'רלי צ'פלין שהיה ידוע כרודף שמלות אובססי סופרה האנקדוטה הבאה. צ'רלי צ'פלין היה נוהג לספר לנשים בסביבתו, או במהלך ליהוק הכוכבניות לסרטיו, את הקטע על שלושת העכברים בכלוב.
בכלוב סגור התרוצצו שלושה עכברים, זכר ושתי נקבות. אחת הנקבות עשתה מאמצים להמלט מהכלוב. היא נשכה את חוטי התיל בלי הרף, היא קפצה וניערה את הדלת, אך לשווא. ביום השני היא שאלה את העכברה השנייה, כיצד אפשר להמלט?. העכברה השיבה לה "אנא עראף" ואז פנתה העכברה לעכבר ושאלה אותו. העכבר ענה לה "אם תשכבי עמי, אראה לך". העכברה הסבירה לו שהיא בתולה ואינה רוצה בו. העכבר נענע את זנבו ושפמו וחייך "ההפסד כולו שלך". העכברה המשיכה כל אותו יום בניסיונות להחלץ מהכלוב אך כמובן בלא הצלחה.
ביום השלישי שוב התחננה בפני העכבר "גלה לי איך אוכל לצאת" ושוב היא נדרשה לחלוק עמו את יצועו. בלית ברירה הפעם התמסרה לו. לאחר שניערו את הקש מפרוותם, יצאו שלושת העכברים מהכלוב.
כאן בד"כ הכוכבנית התמימה שאלה את צ'רלי "נו אז איך הם יצאו מהכלוב?"
צ'רלי:"אם תשכבי עמי, אגלה לך את הסוף"
  
לפני שנים נשיאנו מר משה קצב הואשם באונס הנשים שהיו נתונות למרותו. כל העולם ובני דודו ידעו שישנו שר במפלגת הליכוד שהנשים מתמסרות לו עקב הפעלת לחצים מצד עוזריו ושלוחיו. אך אף עיתונאי לא הדפיס מעולם את סיפורו של השר שהפך יום בהיר אחד לנשיא בירושולים. אך סוף גנב לתלייה וכפי שנאמר יש שופטים בירושולים ואדון משה קצב קיבל תא וסרבל לשבע שנים. במקביל בארצו של הדוד סם היה גם כן נשיא שאילץ את הנשים להעניק לו סיפוקים שהילרי חסכה ממנו. כתבתי על ההשוואה בין שני הנשיאים, אך נדהמתי מתגובות הנשים כאן בקפה וכן מחוצה לו. "אבל קלינטון חתיך הורס" עם מבט חולמני שאומר שכל אחת היתה מוכנה לחלוק עמו את הסצינה (כולל פולניות מבוססות).
אז נכון שלקלינטון אמריקה סלחה, אך בהחלט יתכן שאשתו הילרי קלינטון כשלה מול דונלד טראמפ בגלל שלאמריקענרים נמאס מהשטיקים של הקלינטונים. גם דונלד טראמפ הואשם בהפעלת לחצים על הנשים בסביבתו להתמסר לו.

משה קצב נמצא אשם בעבירות מין

Bill Clinton admits to having inappropriate relationship with Monica Lewinsky

בין פריז לברלין

אל סגנונו המיוחד של העיתונאי אריק לארסון התוודעתי תוך קריאת ספרו השטן בעיר הלבנה. כמובן שספרו הבא בגן חיות הטרף שעוסק בכנופיית המרצחים הנאצים שהשתלטה על גרמניה, עורר את התעניינותי וקראתי אותו ברצף, הספר קליל ומעניק לקורא את התחושה שאף הוא נוטל חלק בהיסטוריה .

זהו סיפור אמיתי, שמסופר בצורה מרתקת ע"י המחבר על סמך יומניהם של הנפשות הפועלות בברלין של השנים 1933-1934. אדולף היטלר נבחר זה עתה לקנצלר גרמניה, הנאצים טרם השתלטו על השלטון, המדינה והצבא, ושגריר אמריקני חדש מתייצב לתפקידו בברלין. זהו מעבר מרתק במנהרת הזמן לתקופה מסקרנת, כשהכל עוד פתוח והכל אפשרי. הסיפור הנאצי עוד לא התרחש. זו דרך נפלאה ללמוד היסטוריה: לא בדיעבד, בחכמה שלאחר מעשה, אלא דרך עיני המשתתפים בדרמה, וברמה האישית והיומיומית. תיאורים חיים ומרתקים. ספר שהוא חוויה מקור

השגריר האמריקאי בברלין, וילי דוד William Edward Dodd מונה ע"י נשיא ארה"ב רוזוולט בשנת 1933 הוא ובתו מרתה ניהלו יומנים מפורטים וכן ניהלו חליפת מכתבים לידידיהם ולמזכירות המדינה. לאורך כל הספר מתאר השגריר דוד את הארועים הברוטלים שהתרחשו בגרמניה עת היטלר וחבורתו התבססו בשלטון. מרתה בתו היתה אשת חברה שנפגשה ואף ניהלה מערכות יחסים במקביל עם חלק מצמרת השלטון. היה רק כפסע שהיא תהפוך לפילגשו של היטלר, אך כנראה היטלר המופנם העדיף את אווה בראון.

השגריר דוד קיבל מטלה אחת לדאוג להחזר החוב בסך 1.2 ביליון דולר לנושים האמריקאים. לשם כך התבקש שלא "לעשות גלים" דהיינו להוציא את סיפורי האלימות כנגד היהודים, אויבי המשטר ואפילו אזרחים אמריקאים. כבר בשנת 1933 מנהיגי יהדות ארה"ב תבעו מרוזוולט ללחוץ על היטלר לשנות את מדיניותו כלפי היהודים, אך כמובן שאת רוזוולט ואת תומכיו ענין יותר הכסף, מה גם שרבים מהטייקונים האמריקאים היו אוהדי גרמניה. יתכן ולו יהדות ארה"ב היתה משלמת את חובה של גרמניה לנושים האמריקאים, ההיסטוריה היתה שונה. לאחר ליל הסכינים הארוכות, שלאורכו חוסלו כמה מאות בכירי אס.אה. וכמו כן גם כמה עשרות חפים מפשע, השגריר דוד הפסיק לחפות על המעשים הנפשעים שקרו בגרמניה ושלח תזכירים למזכיר המדינה שבהם חזה את הארועים כפי שהתרחשו במדויק. חבל רק שמנהיגי המערב המשיכו להשלות את עצמם שיוכלו להשיב את חיות הטרף לכלוביהם.


   


את הספר טבח החתולים הגדול נטלתי באקראי מהמדף, פשוט מפאת השם המסקרן. לאחר קריאת התקציר בשער האחורי ודפדוף בין דפי הספר החלטתי לקוראו. וכעת אני ממליץ גם לכם להנות מההיסטוריה הצרפתית של המאה ה - 18 אשר עוסקת באיש הקטן ולא במלכים והחשמנים עליהם למדנו בביה"ס.
תקציר: ב 1730, כאשר ערכו השוליות בבית הדפוס הפריסאי ברח´ סַן סֶוֶורֶן משפט מבוים לחתולי הרחוב המקומיים, עם שומרים, כומר מוודֶה ותליין, שבסיומו העניק להם הכומר את החסד האחרון, משיחה בשמן הקודש – ואז תלו את כל החתולים שעלה בידם ללכוד (ובפרט את "האֲפוֹרָה", חביבתה של בעלת הבית) – מדוע נפלטו מפיהם פרצי צחוק פרוע? ולמה נחשב הדבר בעיניהם לאירוע כה משעשע, עד ששִחזרו אותו בפנטומימה גרוטסקית עשרים פעם ויותר?
בנוסח הכפרי בן המאה השמונה עשרה של "כיפה אדומה" – אחד מסיפורי אמא אווזה האותנטיים, שקדמו לאלה שבאגדות האחים גרים – מדוע טורף הזאב את הילדה בסוף הסיפור?
על מה חשב האלמוני בן העיר מונפלייה כאשר הקפיד לרשום את כל ההתרחשויות שאירעו בעירו, תוך ציון מפורש של מעמדם של המשתתפים באירועים השונים – מצעד ססגוני של בעלי השררה, למן העליונים שבהם ועד לאחרוני בעלי התארים?

אלה הן כמה מן השאלות הפרובוקטיביות שעליהן משיב חוקר התרבות וההיסטוריון הדגול רוברט דרנטון בספרו זה, טבח החתולים הגדול ואפיזודות אחרות בתולדות התרבות הצרפתית – תמונה קליידוסקופית של התרבות האירופית בתקופת הנאורות שקדמה למהפכה הצרפתית.
ספר זה בוחן את אורחות החשיבה בצרפת של המאה השמונה עשרה. הוא מנסה להראות לא רק מה חשבו בני האדם באותה עת אלא גם כיצד חשבו – כיצד פירשו את העולם, העניקו לו משמעות ויצקו בו רגש. הוא מתחקה בזה אחר זה אחר עולמותיהם הפנימיים של הכפריים, הפועלים העירוניים ובני המעמד הבורגני. הוא בודק את השקפת עולמם של נציגי השלטון בכל הקשור להיררכיה של האצולה והקהילייה הספרותית בצרפת באותה עת. בהמשך נסב דיונו על הפילוסופים והרומנטיקונים הנודעים, ובראשם ז´אן ז´אק רוסו, על המו"לים ואנשי תעשיית הדפוס – הוא אינו פוסח על שום היבט בחיי הרוח של תקופה זו. באמצעות הדיונים שבששת פרקיו אנו מתוודעים לפער האדיר בתנאי המחיה של המעמדות השונים ולקשר בין פער זה לבין ההתמרדויות הנסתרות והגלויות במשטר הישן בצרפת שקדמו למהפכת 1789.

ניתוחיו של דרנטון בפרק הפותח את ספרו זה – "כפריים מספרים סיפורים: המשמעות של סיפורי ´אמא אווזה´" – הפכו אותו זה כבר לדיון קלאסי בסוגיה המורכבת של חקר ההיסטוריה ובמיון המעשיות והאגדות לפי דפוסים מקובלים.

ז'אן בטיסט פורונו, "גברת עם חתול", 1747

אהבתי את הביקורת על הספר שכתב משה סלוחובסקי מקור
ציטוט: ומה עם החתולים הטבוחים? קל לראות ברצח החתולים ביטוי סמלי של מלחמת מעמדות. חשוב לשים לב גם לפרטים הקטנים: מאבק סמלי על מזון, מעון ומשלח יד. רצח חתולים היה גם טקס מקובל בתקופת הקרנבל והיפוך הסדר החברתי, וביום הארוך ביותר בשנה מקובל היה לשרוף חתולים חיים. חתולים גם סימלו נשים ומיניות של נשים והיו מקושרים למכשפות. טבח החתולים היה ביטוי לפנטזיות של מהפכה חברתית, לאלימות נגד ה"בורגנות" ולאונס והוצאה להורג סימבולית של בעלת הבית. אין פלא שהשוליה זכר את האירוע גם שנים רבות לאחר מכן ואין ספק שהשוליות חגגו אותו בשמחה.

נ.ב. השגריר דוד מציין ביומנו את העובדה שהעם הגרמני הינו אוהב חיות ובטיוליו בפארק טירגארטן בימי א' הוא נהנה לראות כיצד הגרמנים מתייחסים יפה לסוסיהם וכלביהם. לעומת זאת בצרפת עד למהפכה הצרפתית עמ'ך ראה בחתולים את בנות השטן והמכשפות הרעות ורבים היו מתעללים באלימות בחתולים.

לקריאת הרשומה הקודמת בין פריז לשיקגו

ספורם של נוסעי המוניות

נהגי המוניות משתייכים לשבט השקרנים, בעוד שנוסעיהם משתייכים לשבט דוברי האמת. הפעם ליקטתי כמה סיפורים על נהגי מוניות ונוסעיהם אשר נשמעים דימיונים, אך כנוסע מונית הגון אספר את הצד של הנוסע.
מה דעתכם על הטיפ שקיבל נהג מונית מנוסע עבור נסיעה של 30 דקות. זהו הרישום שהעניק האמן הבריטי  Damien Hirst  לנהג המונית את הרישום בו השקיע 30 שניות ואשר נמכר תמורת כ 4700לי"ש.  

מקור


במקרה נוסף העניק אותו אמן בתור טיפ, גם כן רישום בסגנון דומה ואף הוא הכניס כ 5000 לי"ש לחשבונו של נהג מונית אחר.

מקור

1. מוניות ניו-יורק.
   בפעם הראשונה שלי בניו-יורק, צד אותי נהג מונית בשדה התעופה, בזכות מחיר הנסיעה. ניגש אלי בחור מכסיקני התחיל לדבר עמי בספרדית, כיוון שנראיתי לו ספרדי/איטלקי. הוא יקח אותי למלון בחצי מחיר משאר המוניות, יאללה אמרתי לו בעברית. הוא לקח את המזוודה ביד אחת ואת התיק בידו השנייה והופ אנו בחוץ. הוא מעלה אותי לאוטובוס שהמתין ברציף ולפני שהספקתי להבין מה קורה האוטובוס נוסע. אני שואל אותו מה זה? והוא עונה לי בגלל העומס הוא מעדיף שניסע באוטובוס ובתחתית. מה יכולתי לעשות? המזוודה והתיק תחת השגחתו, אמרתי בליבי לט איט בי. באחת התחנות ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו לתחתית שדהרה במהירות בין התחנות והופ הגענו לתחנה בה אנו יורדים ומחליפים רכבת. כמובן ש"נהג המונית" שלי שומר לי על המזוודה והתיק וכמובן משלם מכיסו את כרטיסי האוטובוס והתחתית. הגענו לתחנת הטיימס סקוור, אנו יורדים וצועדים מרחק כמה עשרות מטרים עד למלון. כאן מושיט לי הנהג את ידו ע"מ לקבל את דמי הנסיעה, שילמתי כפי שסוכם והחצוף דרש גם טיפ. הוא מיהר חזרה לשדה התעופה בכדי לדוג את הלקוח הבא.

  חלפו שנים והגעתי פעם נוספת לניו יורק, הפעם בדרכי חזרה לשדה התעופה, הזמנתי מונית ובקשתי מהנהג להגיע לשדה במהירות כי אני באיחור. נהג המונית היה שחור גדול ומפחיד, "אני רגיל שכולכם לחוצים בזמן" אמר לי והבטיח שיביא אותי בזמן למרות שכעת זוהי שעת שיא העומס. הכבישים במנהטן תמיד עמוסים אך כעת כל התנועה עמדה. פתאום ראיתי שאנו נכנסים לסנטרל פארק, גם כאן המכונית הזדחלו אחת אחר השנייה. הנהג עלה מהכביש אל כרי הדשא ואנו נתונים במרוץ מכשולים, עולים ויורדים בין הדשאים למדרכות ולכבישים. באמת שנלחצתי התחלתי להריץ סרטים שהוא מכניס אותי להרלם ושם אגמור בתור המבורגר בצלחותיהם של משפחת קניבלים. אך סוף טוב, יצאנו מהחשיכה לרחובות המוארים ואני כבר רואה את השילוט לשדה התעופה. הגענו בזמן לטרמינל, כל הלחצים השתחררו, הודיתי לנהג על החוויה ופינקתי אותו בטיפ משולש.

2. מונית לונדונית.
   לונדון היא אחת הערים היקרות עבור נוסעי המוניות. הגעתי ללונדון מאוחר בלילה לשדה גטוויק והייתי אמור לנסוע לאיזו עיר במרחק של כ 40 מייל מהיתרו. נהגי המוניות בדקו באטלס שלהם ואפח'ד לא היה מעונין להסיע אותי. שקלתי כבר להכנס לחברת השכרה ולשכור רכב ולנווט את דרכי ליעד. אחד הנהגים שסרב להסיעני, ניגש אלי ויעץ לי לנסוע בתחתית (בגלל השעה המאוחרת לא פעל השאטל) להיתרו ומשם לשכור מונית. אוקצור הטלטלתי בתחתית למרכז לונדון והחלפתי רכבת להיתרו וגם כאן אף נהג מונית לא היה מוכן להסיע אותי. לבסוף תפסתי איזה נהג זקן שלדעתי היה חצי עיוור והוא הסכים להסיעני. אנו נוסעים בגשם שוטף בערפל כבד ואני מודה לאלוהים שנמנעתי משכירת רכב ונהיגה עצמית. גם הנהג הלונדוני טעה בנווט מספר פעמים, איני בטוח אם הצליח לשוב באותו לילה ללונדון סביר להניח שנכנס לפאב הקרוב והעביר את הזמן עד הבקר. 

3. מונית קנדית.
   הייתם ברוקי'ס הקנדים? ממליץ לנסוע רק בתנאי שאינכם לחוצים בזמן, אחרת ותרו על הטיול לשם. אוקצור שכרתי רכב והתחלתי מהעיירה ג'ספר אול דה וויי דאון לכוון הילוסטון. בבקר התארגנו ליציאה ועצרנו בסניף הסטארבאקס לקפה. בני הניח את תרמילו האדום על גג הרכב האדום ושכח ממנו. אנו בדרך ואז בני אומר עצור אין לי את התרמיל. בתרמיל היו בנוסף למצלמות גם דרכונו וארנקו. חוזרים לבית הקפה, אין תרמיל ואפח'ד לא מצא תרמיל. נגשנו לתחנת המשטרה המקומית. שבת בבקר, התחנה סגורה. אמרו לנו שיש רק שוטר אחד בתחנה והוא בסיור שטח. אוקצור נהג מונית שנסע אחרי ראה את התרמיל שנשמט מגג הרכב, עצר הרים את התרמיל אפילו ניסה לרדוף אחרינו וצפר לי, אך אני התעלמתי ממנו ושילמתי על כך בזמן. סופסוף השוטר שב לתחנה, סיפרנו לו את הסיפור הזדהינו, הוא בדק את התרמיל ומסר לנו אותו. איך אמר לנו השוטר "אצלנו בבריטיש קולומביה כולם הגונים". 

4. מונית תאילנדית.
   בפעם הראשונה שהגעתי לתאילנד הזהירו אותי שלא לקחת נהג מונית חאפר, אלא להזמין מונית מוסדרת. ברגע שיצאנו מהשדה החל הנהג לסרסר את אחותו ואת חברותיה, אמרתי לו שאיני מעונין ושיקח אותי למלון. נראה לכם שהצלחתי לשכנעו? הוא בכל זאת נכנס לאיזו שכונה בפרבר של בנגקוק ומציג לי את "אחיותיו" איימתי עליו שאני עומד להתלונן עליו אם לא יפסיק את מלאכת הסרסרות. אממה הנהג נהג בצורה מקצועית ומאופקת. בדרך חזרה מהמלון לשדה נסעתי במונית של מלאך המוות. גם הפעם הזמנתי מונית מוסדרת, אך הנהג גרם לי בדרך להתפלל נון סטופ. האוטוסטרדה לשדה כמדומני היתה בת ארבעה מסלולים והנהג שלי אהב להדחף בין המסלולים וליצור מסלול חמישי או שישי. בקשתי ממנו לא למהר, כיוון שלא מהרתי. אך הוא ממשיך להתפרע בנהיגה חסרת אחריות תוך סיכון. הצעתי לו טיפ שמן אם יחדל מהפראות והנהג נרגע באחת ונסע בניחותא עד לשדה.

5. מונית תל אביבית.
בארה"ב יש ערך לכסף אם יבקשו מכם 8.98 דולר ויחסר לכם סנט אפח'ד לא יתרום לכם את הסנט שחסר לכם.
מקרה שארע לאשתי שנסעה במונית שירות. הנהג נקב בתעריף ואשתי רצתה לשלם לו בשטר של 200 אך לנהג לא היה עודף. אשתי חטטה בארנקה ושלמה לנהג שקל אחד במטבעות של 10 ו 5 אגורות. קבל הנהג את ערימת המטבעות ובקש מאשתי שתשלם לו בשקל ולא במטבעות. "אבל אמרתי לך שאין לי" הנהג התרגז והשליך מבעד לחלון את השקל שהכיל כ 20 מטבעות. מאז אכן הוציאו את מטבעות 5 האגורות מהמחזור (סנט ונוס) ונותרו רק מטבעות של 10 אגורות. תנסו לשלם לנהג מונית את דמי הנסיעה במטבעות של 10 אגורות.

6. מונית לאילת.
   שבתי פעם מחו"ל ביום שישי בשעות אחה"צ המאוחרות, ממתין בתור למונית ולפני עמדו זוג ישראלים תושבי אילת. הסדרן התרוצץ בין המוניות ואף נהג לא הסכים להסיע אותם לפי התעריף שקבע משרד התחבורה. לו אני נהג מונית גם אני לא הייתי מסיע אותם לאילת. אלו מביניכם שגרים מעל כ 50 ק"מ מנתב"ג כיצד אתם נוהגים בנסיעותיכם לחו"ל. הרי אין אצלנו תחבורה ציבורית בסופ"ש או בשעות הלילה המאוחרות.

7. מונית בפראג - שבורית זכוכה.
  בצ'כיה בקרתי לראשונה לפני כחצי יובל, בפראג התניידתי באמצעות מוניות, מחיריהן היו במונחים ישראלים כמעט בחינם. אממה כ 80% מהמוניות למרות שהיו חדישות סבלו מפגיעה בשמשה הקדמית שהיתה סדוקה. בתחילה סרבתי להכנס ולנסוע במוניות עם "שבורית זכוכה", אלא מה לא היתה ברירה. מופע המוניות היה ש.ז., ש.ז., ש.ז., אולי רק המונית ה 20 תגיע עם חלון שלם. מה גם שנהגי המוניות איתם שוחחתי הסבירו לי שאין כל סכנה לשבירת החלון תוך כדי נסיעה. "מה גורם לשבר בחלונות?" שאלתי. סופות הברד ענו הנהגים. מכיוון שהיינו באמצע הקיץ הסיכוי לברד שישלים את שבירת החלון היה זניח. בפעם הבאה שהגעתי לפראג כעשר שנים אח"כ כבר לא נתקלתי בתופעת החלונות הסדוקים. אולי בזכות התעריפים המפולפלים שגבו נהגי המוניות שניצלו את הפיכתה של פראג לסצינה של שנות האלפיים. 


8. מוניות סטמבול.
אני הייתי בסטמבול פעמיים, נהנתי כ"כ אלא מה הפעם האחרונה היתה לפני כעשרים שנה.
נסעתי בסטמבול מס' פעמים עם מוניות והנהגים נסעו סולידי ולא התפרעו. אך פעמיים עצר אותנו שוטר מייד בתחילת הנסיעה כשהנהג עושה פניית פרסה שלי נראתה בסדר (יש מצב שהשוטר התורכי הוא שותפו של הנהג) והנהג ניסה להפיל עלי את הקנס. אמרתי לו שהוא יחטוף קנס נוסף אם אתלונן עליו.

9. מוניות בואנוס איירס.
ידידי אלברטו כתב לי אנקדוטה על נהגי המוניות בעירו. בבואנוס איירס חם ולח למרות שמה (אוויר טוב) אך מרבית המוניות אינן מצוידות במזגנים ונוסעים מפונקים טוב אם יבדקו האם למונית יש מזגן. נהגי המוניות נוסעים עם חלונות פתוחים. גם נהגי המוניות הממוזגות נוסעים עם חלונות פתוחים. אם תבקשו מהנהג להפעיל את המזגן הוא יגבה מכם עוד 2-3 דולר.

10. נהגי מונית חסכנים.
סיפורו של אלברטו הזכיר לי שנהגי מוניות רבים מתייסרים בחום אפריל-אוקטובר ונוהגים גם בשעות החמות עם חלונות פתוחים. כמה שניסיתי לשכנע את נהגי המוניות שהפעלת המזגן אינה משפיעה על צריכת הדלק ועדיף להפעילו נון סטופ, הם ממשיכים להתנהג בקמצנות.

יום אחד נכנסנו למונית בנתב"ג כמובן שחלונותיה היו פתוחים. השעה אמנם היתה שעת בקר מוקדמת אך אשתי בקשה מהנהג להפעיל את המיזוג. הנהג טען שהמנוע שלו קר והוא יפעיל את המזגן בתחנת ביקורת המוניות ביציאה מהשדה (כיום הפונקציה הזו נעלמה). הגענו לנקודת הביקורת והנהג לא הפעיל את המזגן. אשתי פנתה אליו שוב והוא החל למרוח אותנו שהמזגן מקולקל. בקשתי ממנו להסתובב ולשוב לשדה כי איני מעונין לנסוע עמו. פתאום נדלק המזגן והמשכנו בדרכנו. כמובן שלא הענקתי לו טיפ ויתר על כן התלוננתי עליו בפני ארגון נהגי המוניות. להפתעתי התיחסותם לתלונה היתה מהירה ונחרצת. שללו לנהג את זכות הכניסה להסיע נוסעים מנתב"ג למשך שנה ובנוסף שילם קנס.

*סיפורו של נהג מונית בתוכנית זהבי עצבני רדיו 103FM

מאזין: "זהבי, בגלל השיר שלך היא שינתה את הצוואה שלה"

המאזין, נהג מונית, מספר על חוויה שהייתה לו עם נוסעת - האזינו

שוד בכבישי ישראל

  לפני כשישים שנה הוכנסו לשימוש מדחנים מכנים שקיבלו מטבעות והמחוג סימן את משך החנייה. המדחנים הוצבו לאורך מדרכות העיר והנהגים נדרשו לשלשל מטבעות בכדי להחנות את רכבם ברחוב או במגרשי חנייה עירונים.

בדור 1 השתמשו הנהגים בכרטיסי חנייה מקרטון (במקומות בהם לא היו מדחנים) שהוצמדו לחלון הרכב, הנהג נדרש לגרדם או/ו לנקבם בהתאם ליום, לשעה והתאריך. כמובן שהנהגים הישראלים המתוחכמים (העניים) היו שומרים את הכרטיסים המשומשים לפעם הבאה ע"מ לחסוך בתשלום החנייה. היו גם קומבינות לפיהם הנהג היה מעביר את כרטיסו לנהג אחר במידה ונותר עודף זמן בכרטיס.

  פקחי החנייה היו מסתובבים ברחובות הערים ורושמים דוחות למכוניות שהוחנו מבלי לשלם או בניגוד לחוק. היו גם מקרים שהפקחים ישבו בפינת הרחוב רשמו מספרי מכוניות חולפות ומילאו כך את מיכסת הדו"חות היומית שלהם. הנהגים הפראיירים שילמו ואלו שהתלוננו שהם בכלל לא חנו שילמו כפול. במשך השנים הוחלפו המדחנים וכרטיסי הקרטון, במתקנים שהיו מנפיקים כרטיס נייר שהודבק לשמשת הרכב.


  אח"כ נכנסו מסופי איזיפרק שצרכו זמן מבנק החנייה שהנהג טען תמורת תשלום. כיום מרבית הנהגים משלמים תמורת הזכות לחנות באמצעות אפליקציות מסוג פנגו.
  
   פקחי החנייה שמילאו דוחות שהוכנסו מתחת למגב השמשות עברו בדור 2 למסופונים ששיגרו את הדוחות למרכז. אח"כ עברו הפקחים עם טבלט שהפיק צילומים ודוחות ממוחשבים. הנהג הישראלי עצלן והוא מוכן להסתכן בדוח חנייה באדום לבן או אפילו בתחנת אוטובוס, הרי הוא כולה קופץ לחנות לקחת את החבילה שהשאירה אשתו. גם בחניות כחול לבן מרבית הנהגים מעדיפים לחסוך כמה שקלים ולהמר שיש אלוהים והפקח לא יגיע לרחוב בו הוא חונה. ישנם נהגים שצוברים מאות דוחות ובסוף משלמים, כנראה שהם מספיק עשירים בכדי לשלם אלפי שקלים. מקור
מקור
בשנתיים האחרונות פקחי החנייה עברו לדוחות דור 3. הם חולפים ברחובות העיר במכוניות רשות הפיקוח והחנייה ומצלמת הדרך שלהם מפיקה תמונות של כלי הרכב שהוחנו במקומות אסורים.
ציטוט: השיאנית היא עיריית תל-אביב, שגרפה בשנה אחת כ-142 מיליון שקל מקנסות חניה בלבד; כמה מיליונים מעל התחזית, וקרוב ל-3% מכלל הכנסות העירייה. לשם הבנת הפרופורציה: הכנסותיה של עיריית תל-אביב מתשלום דמי חניה "חוקיים" - בחניונים, בסלולר ובאמצעים אחרים - עמדו באותה שנה על כמחצית - 72 מיליון שקל בלבד.

   בד"כ פקחי החנייה של דור 1 ו 2 היו מתחשבים בנהג אם הספיק לשוב לרכבו וספק תירוץ שהוא הוריד ליד הבנק את אימו הזקנה שבקושי הולכת עם הליכון. או שהכניס את הפעוטות לגן הילדים הקרוב וכך העיריות הפסידו כסף רב וגם הפקחים היו צריכים לסיים את המכסה היומית ולהתרוצץ בשמש היוקדת עוד שעה מדי יום. אממה הפקח היה מנחם את עצמו שהוא עשה טובה לאזרח הקטן. כיום בדור 3 הפקח חולף על פני המכונית תקתק שלוש תמונות ולך תרוץ אחריו ותסביר לו שהמנוע שבק חיים ופינית את הכביש. הגדילו לעשות העיריות שהתקינו מצלמות נייחות שמתקתקות תמונות של מכוניות שחונות בניגוד לחוק. קישור
   אני חולף ברחובות העיר ואני רואה עשרות נהגים שחנו בצורה אסורה וממול אני רואה את ניידות הפקחים שיוצאות לציד אווזי הזהב. משעה 07:00 מתחיל מרדף פקחים נהגים שמפרנס היטב את העיריות ומספק פרנסה לצעירים מובטלים. עיקר העבירות הן של נהגים שחנו במפרצי חנייה של אוטובוסים, נהגים שחונים באדום לבן, שחונים בחניה כפולה. ברוך השם יש הרבה פרנסה לציידים.
   אסיים באנקדוטה שנטלתי בה חלק פעיל לפני שנים בתקופת המדחנים. טיילתי ברחוב ביאליק בר"ג ראיתי פקח מתכוון לרשום דו"ח לרכב שחנה ליד מדחן בסקלה אדומה (זמן החנייה חלף) פניתי לפקח ובקשתי ממנו לוותר לנהג האלמוני באומרי לו "תראה את הגרוטאה הזו לבנאדם אין גרוש על התחת, אנא וותר לו, הנה יש לך כאן מספיק מכוניות פאר" נדהמתי שהפקח התחשב בי ועבר לוולבו שחנתה ליד הגרוטאה.

  מענין לענין באותו ענין. בכביש 6 מתועדים הנהגים באמצעות מצלמות תנועה לאורך הקטעים השונים. איני מבין מדוע משטרת התנועה אינה רושמת דוחות ל"טייסים" שמשתוללים בכביש. לכל אורכו כביש 6 הינו מסוכן לנוהגים מעבר למהירות של 130 ונתקלתי בנהגים שחלפו על פני במהירות של 160 ואפילו 180.

תעריפים הזויים בנתיב המהיר.
  קטע כביש מס' 1 ממחלף שפירים עד מחלף קיבוץ גלויות מהווה סיוט יומיומי לעשרות אלפי נהגים שמבזבזים כשעה עד שעה וחצי בקטע שאורכו כ 10 ק"מ. חלק מהפקק האינסופי הוא הגרידיות של ממשלת ישראל שמתכוננת לגבות עוד ועוד אגרות מהפרה החולבת שנוהגת במכונית. הנתיב המהיר הינו כביש אגרה המיועד לתחבורה ציבורית ולבעלי רכבים פרטים עשירים או/ו שזמן שווה כסף עבורם. סלילת הנתיב המהיר גזלה נדל"ן ציבורי והעניקה אותו לטייקון שמתחלק ברווחיו עם ממשלת ישראל. צמצום מספר הנתיבים בצוואר הבקבוק לפני מחלף קיבוץ גלויות משלושה לשניים, יוצרת את צוואר הבקבוק. כל צוואר בקבוק בסרט הנע משפיע על שלושה ק"מ במורד הזרם. בנוסף מספר הנתיבים יורד מחמש לשלוש כשני ק"מ לפני מחלף קיבוץ גלויות וכך חמשת הק"מ בכניסה לת"א בצרוף התחברות כביש איילון דרום מכוון חולון יוצרים פקקים לאורך כל שעות הבקר.
אם תספיקו לעלות לנתיב המהיר עד 07:00 תהנו מתשלום של 7 ש"ח בין השעות שבע לשמונה יגזלו מכם בין 45-64 ש"ח ובימים מסוימים אפילו את המכסימום בסך 105 ש"ח אני קורא לקבוע תעריף אחיד של מכס' 15 ש"ח לאורך כל שעות היממה. השבוע ביום א' 10/9/17 הנתיב המהיר היה סגור לרכב פרטי למרות המחיר של 105 ש"ח. אבל לאף אחד בהנהלת משרד התחבורה לא אכפת, הם הרי אינם מייצרים כלום. גם אם נתפטר משר התחבורה וכל חבורת הפקידים שעובדים בסביבתו מצב התחבורה בישראל לא יורע, נהפוך הוא.

פרקי אבות

  השבוע הגבתי כאן לאחת הכותבות והיא אתגרה אותי עם הכותר פרקי אבות. לכן שבתי למקורות בכדי להבין כיצד אברם (אברהם) הפך מבן של סוחר תרפים למיליארדר. נו טוב, תאמרו אלוהים היה עימו ודאג למלא את כיסיו בזהב. אך אם נניח לסיפורי הניסים. לדעתי אברהם היה ביריון לא קטן, שעמד בראש כנופיית פשע מאורגן, שעסק בשוד, סחר עבדים ופרוטקשן. הוא ריכז סביבו כנופיה של ליסטים וכך צבר רכוש רב וכן עשרות עבדים ושפחות. לאחר שצבר הון בחרן (סוריה) הוא נדד דרומה אל ארץ כנען וכך הצטרף לפנתיאון העולמי של אבות האומה. כמובן שבכל העולם העתיק ראשי השבטים והמלכים גזלו לעצמם את מה שאלוהים חילק לכולם.
  פרשת לך לך בראשית פרק י"ב ציטוט ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.

  יצחק בנו של אברהם, היה נסיך שנולד עם כפית כסף בפיו,  בהתבסס על המקרא תרומתו לעם ישראל היתה שולית. לדעתי בערוב ימיו איבד את כל הרכוש שנצבר כיוון שמסופר על יעקב שקנה את בכורתו בנזיד עדשים. יעקב הגיע לחרן בחוסר כל ועבד קשה עשרים שנה כרועה צאן אצל לבן חותנו שניצל אותו. נו כמה הון יכול רועה צאן לצבור בעשרים שנה? אפס מאופס, אלא אם הוא גונב את מעבידו ומנהל במחתרת כנופיית פשע מאורגן. וכך יעקב אבינו ברח מלבן עם רכוש רב שצבר שלא ביושר. אך זו היתה השיטה הכלכלית בימי קדם. רק בעלי אגרוף השתלטו, או קיבלו במתנה קרקעות ובני אדם כעבדים או כאריסים. לאיכרים ולבעלי המלאכה היו חיים קשים עד לפני כמאה שנים.

בין פריז לשיקגו

בשבוע האחרון הספקתי לקרוא שני ספרים מיוחדים במינם והרגשתי צורך לחלוק עמכם במטרה לקרוא את דעתם של אלו שקראו אחד מהם או במקרה את שניהם. אל הספר קלאס (ראז'ואלה בספרדית  Rayuela) מאת חוליו קורטאסר הגעתי באקראי תוך רפרוף על פני מדפי הספרים בספריה.

"קלאס" יכול להיקרא לפחות בשני אופנים: אפשרות אחת היא לקוראו לפי הסדר, מפרק 1 ועד פרק 56, כששאר הפרקים (מפרק 57 ועד פרק 155) אינם רלוונטיים בקריאה זו. האפשרות השנייה היא לקרוא את הרומן "באופן פעיל", לפי טבלת ההתמצאות שהוסיף המחבר בתחילת הספר, בדילוגים, כשהפרק הראשון הוא פרק 73; בסוף כל פרק עוברים לבא אחריו לפי הטבלה ולא לפי הסדר הלינארי.
קורטאסר הושפע רבות מהסוריאליזם, וסוגה זו נוכחת מאוד ברומן. הספר רצוף במאות אזכורים של נגני ג'אז, זמרים ויצירות מוזיקליות, סופרים ויצירות ספרותיות, בודהיזם, פילוסופיה, אזכורים מהמיתולוגיה ומהתרבות הקלאסית ועוד. בכך הוא נחשב בעיני מבקרים רבים כלקסיקון התרבותי של המחצית הראשונה של המאה ה-20.
קורטאסר המציא ברומן מילים חדשות והשתמש במשלבים לשוניים מגוונים של ספרות ולשון דיבור. כן שיבץ בטקסט שגיאות כתיב מכוונות, ומשפטים שלמים בשפות אחרות (צרפתית, לטינית, איטלקית, אנגלית, גרמנית ושוודית).
הסופר הרכיב בספר מבנים ספרותיים באופן ייחודי שאינו מקובל כל כך גם כיום. למשל, הוא חיבר פרק הכתוב בשורות לסירוגין ומכיל למעשה שני פרקים יחד, כשעל הקורא להתאמץ ולפענח איך לקוראו ב"קריאה פעילה". פרק אחר בספר כולל טקסט שרובו מורכב ממילים שקורטאסר המציא, ובכל זאת יכולים הקוראים להבין במה הדברים אמורים. מקור
סיפור העלילה הבנאלית המתרחשת ברובה בפריז, של עידן הסוריאליזם הפך לספר חובה בקרב הדור הצעיר של קוראי הספרדית. אולי בזכות האשליה שהקנה להם הסופר על בריחה ממציאות המשטרים הרודנים שניהלו את מדינות אמריקה הלטינית.
   שמו של הספר ניתן ע"ש משחק הקלאס שאותו כל ילדי העולם משחקים ברחובות בו על השחקנים לדלג מריבוע (אדמה), למשולש, למלבן ולחצי עיגול (השמיים) תוך הסתייעות באבן שטוחה המוליכה את השחקנים מנקודה לנקודה. המחבר מנחה את הקוראים לדלג בין הפרקים כפי שמדלגים ימינה ושמאלה כשמשחקים קלאס.
אוקצור אולי בשל התרגום, אולי בשל השינויים שחלו בעולם, קריאת הספר, לא גרמה לי לאורגזמה אפלטונית כפי שכותבים מבקרי הספר. ועל כן איני ממליץ לכם לקרוא אותו. הבאתי את ההקדמה של עורך הסדרה בעברית שממש משתפך ומשבח את הספר ואת סגנונו.

כעת נעבור לספר שקראתי במקביל השטן בעיר הלבנה מאת אריק לארסון.

   אל הספר התוודעתי בעקבות צפייה בערוץ ההיסטוריה בתוכנית שסוקרת פשיעות מפורסמות. בתוכנית סופר על רוצח סדרתי בשם הולמס (שניכס לו את השם ע"ש גיבורו של קונאן דויל שרלוק הולמס) שהיה מכונת מוות אימתנית ובמהלך מספר שנים רצח כ 200 נפשות רובן נשים. נכנסתי לספריה שאלתי את הספר וקראתיו במרתון קריאה. הספר מתאר שתי עלילות ראשיות המתנהלות במקביל. את תאורי מעלליו של הפושע הולמס ובמקביל את הקמת היריד העולמי בשיקגו של שנת 1893היריד נקבע לזכר 400 שנה לגילוי אמריקה ע"י קולומבוס. להזכירכם בני האדם אוהבים להסתובב להתחכך, לראות ולהראות ובאותם ימים הירידים ספקו לחם ושעשועים. גם סגנון התצוגות והמופעים היו זהים בין פריז לשיקגו. לדוגמא המופע של באפאלו ביל שהציג מופע וודביל. 
בשנת 1889 התקיימה התערוכה העולמית בפריז לכבוד מאה שנים לפרוץ המהפכה הצרפתית. תערוכת פריז התפרסמה בעיקר, בזכות מגדל אייפל שהוקם לכבודה.


בספר מסופר על קצה המזלג על התככים והפוליטיקות שהתנהלו בארה"ב לגבי מיקום התערוכה העולמית של שנת 1893 ולבסוף נבחרה העיר שיקגו. תאור תכנון והקמת הפרוייקט הגרנדיוזי תוך אילוצי תקציב וזמן הינם אולי בצפר מצוין למתכננים לכן אני ממליץ לקרוא ולהבין שבעצם אין חדש תחת השמש. תמיד ימצאו אלו שרק יחבלו בכל פרוייקט ויערימו קשיים.
מקריאת הספר ניתן ללמוד על עוצמתה של האומה האמריקאית שמסוגלת לבצע ולהוציא לפועל כל חלום. אדריכל הנוף של התערוכה (מעצב ומבצע הסנטרל פארק בניו יורק) קבל ששנתיים וחצי אינם מספיקים בכדי להפוך את אדמת הביצות מסביב לאגם לפארק, כמובן שהפרוייקט הושלם לשביעות רצונו של אדריכל הנוף. מנהל הפרוייקט דניאל ברנהם ושותפו הארכיטקט ג'ון רוט תכננו, עיצבו, הניעו ופקחו על עשרות קבלנים ואלפי עובדים ופתחו את התערוכה העולמית של שנת 1893 בזמן על אף הקשיים. דניאל ברנהם שיחק לו מזלו בדמות מהנדס גאון שהפך את חזונו להקים גלגל ענק שיאפיל על מגדל האייפל ויהווה את האטרקציה של התערוכה.




הגלגל תוכנן במטרה להתחרות במגדל אייפל שהוקם עבור התערוכה העולמית של פריז (1889).^[1] הגלגל, ששקל כ-2,000 טונות, היה המתקן הגדול בתערוכה והונע על ידי שני מנועי קיטור, שהספק כל אחד 1,000 כוחות סוס. בגלגל היו 36 תאי נוסעים שכל אחד מהם היה בגודל אוטובוס שבכל אחד יכלו לנסוע 60 נוסעים (20 יישובים ו-40 עומדים), ובסה"כ 2,160 נוסעים. הגלגל היה מבנה הפלדה הגדול ביותר שניצוק באותה עת, ובשל גובהו - 26 קומות - היה אחד המבנים הגבוהים בעולם (אולם רבע מגובה מגדל אייפל).
הגלגל השלים סיבוב ב-20 דקות, ועלות הנסיעה בגלגל הייתה חצי דולר אמריקאי.
לאחר סיום היריד הועבר הגלגל ליריד נוסף, בשנת 1904 הועבר ליריד שנערך בסנט לואיס ולבסוף הושמד על ידי פיצוץ באותה שנה. מקור

שיקגו כונתה העיר השחורה בעיקר בשל הסירחון והזוהמה שהיו חלק מתעשיית הבשר שהוקמה בה והיוו חלק מהפולקלור של סוף המאה ה 19. אזור התערוכה העולמית כונה העיר הלבנה בשל הניקיון והמודרניזציה ששררו בו.

מענין לענין באותו ענין, אני ממליץ לקרוא את "הג'ונגל" מאת אפטון סינקלר בספר זה סינקלר מציג את תנאי העבודה והמחיה הקשים של העובדים במפעלי הבשר בשיקגו (העיר השחורה). 

הג'ונגל הוא סיפור טראגי על מהגרים הנטחנים בתעשייה האמריקנית חסרת המעצורים על החלום האמריקני שנהפך לסיוט קפקאי. בסצינות מזעזעות, מן הקשות ביותר בספרות המודרנית, מתאר אפטון סינקלר בריאליזם חסר רחמים את החיים בבית חרושת בשיקגו בשנים הראשונות של המאה העשרים : האימה של בתי המטבחיים תנאי העבודה הברבריים, העוני המנוול, המחלות, הייאוש. כל אלה מתגלים לקורא באמצעות עיניו של יורגיס רודוקוס מהגר ליטאי צעיר שבא לעולם החדש לבנות בית לעצמו, לארוסתו ולמשפחתה.

בשנת 1906 לא הסכים שום מו"ל להוציא לאור את הג'ונגל ואפטון סינקלר הוציאו לאור על חשבונו. עם הופעתו עורר הספר סערה ציבורית שאילצה את ממשלת ארצות-הברית לפתוח בחקירה ובעקבותיה לחוקק חוקים מתקדמים בכל הנוגע לתעשיית המזון. ספר זה גם ביסס את מעמדו של סינקלר כלוחם ללא חת לזכויותיו של האדם העובד. מקור
*ממליץ לקרוא את כל ספריו של אפטון סינקלר.