אשת הדייג - הגירסה הירושלמית

כולנו מכירים את האגדה הדייג ואשתו סיפור עממי לילדים שמהווה חלק מאסופת אגדות האחים גרים. במקרה נתקלתי בעיבוד למבוגרים של  הדייג ודג הזהב מאת אלכסנדר פושקין. לנו כיום יש דוגמא מצוינת של נתניהו ואשתו שדגו את קולותיכם ודגי הזהב הפכו אותם למלכים. קחו את סיפורו של פושקין ותחליפו את הדייג בביבי ואת אשת הדייג בשרה והרי לכם אגדת עם שתוכלו לספר לנכדיכם. 

 

לפני שנים רבות גרו בבקתה דלה, על חופו של ים המים, דייג עני עם אשתו הענייה. כל בוקר היה הדייג יורד אל חוף הים, פורש את הרשת – ונפשו מבקשת:

מה קשים הם חיי הדייג; יום ולילה רק ידאג. מי ייתן ויזרח לי יום חג ואצליח לדוג סוף סוף דג.

והנה, יום אחד נתמלאה תפילתו של הדייג. כאשר העלה הדייג את הרשת והציץ אל תוכה, ראה  דג זהב!  ביקש הדייג לקחת את דג הזהב לביתו, אך פתאום פתח הדג את פיו ואמר:

אנא, דייג טוב עיניים,

החזר נא אותי אל המים.

אם זאת תעשה וחסדך תגלה –

כל אשר תבקש – אמלא!

הקשיב הדייג לבקשתו של הדג ולא ידע מה לעשות: דג זהב נפלא כל כך! חבל לוותר עליו. אך מאחר שהיה אדם טוב לב, הוציא לבסוף את הדג מתוך הרשת, החזירו למים ולא ביקש דבר.

ובפתח הבקתה ישבה אשת הדייג וחיכתה לבעלה, כי ישוב מן הים.  

והנה הופיע הדייג, הרשת ריקה, ובפיו הסיפור:

דג זהב העליתי, אך הוא ביקש כי אחזירו למים, והבטיח כי ימלא כל אשר אבקש ממנו.

ומה ביקשת ממנו?

דבר לא ביקשתי, אמר הדייג.

למשמע הדברים האלה נתמלא לבה של האישה זעם והיא קראה:

אבוי, איזה בעל תמים. התבונן ותראה איך אנחנו גרים – בבקתה עלובה, המלאה עכברים.

שוב לים ואמור לדג בזה הלשון: אשתי מבקשת לגור בארמון".

מה… נבהל הדייג, אבל…

הרם רגליך! צוותה האישה על בעלה בקול צעקה.

מה יכול היה הדייג המסכן לעשות? הסתובב וחזר אל החוף. הגיע לים וקרא בקול:

דג זהב, דג פלאים אנא בואה אלי, ידידי הנעים.

לא עבר רגע והנה נראה ראשו של הדג מציץ מן המים ופונה אל הדייג בקול פעמונים:

הנני, דייג טוב עיניים, שמעתי קולך על המים. אם תרצה משהו – לי גלה: כל אשר תבקש – אמלא.

אני איני מבקש דבר, אמר הדייג, אבל אשתי – היא כועסת עלי ורותחת. אותי מגרשת, הימה שולחת. אנא סלח לה. אך בפיה כזה מין פזמון היא מבקשת לגור ב…ארמון.

רגע קט שררה דממה על החוף ואחר כך נשמע קולו של הדג:

לך לשלום, ידידי הדייג. בקשת אשתך תתמלא במהרה!

שב הדייג לביתו, ולפתע נעצר במקומו. במקום אשר בו עמדה הבקתה העלובה ראה ארמון רב פאר ונוצץ בשמש. ובפתח הארמון ישבה אשתו לבושה שמלה הדורה.

ובכן, רעיתי, האם עכשיו מרוצה את? פנה אליה הדייג.

מרוצה? לא ולא! אם בקשת ארמון – באותה הדקה גם יכולת לדרוש את שרביט המלכה. לך לדג ובקש שייתן לי גם כתר, שרביט מלכות, משרתים וכל היתר.

מה יכול היה הדייג לעשות? הסתובב לאחור ועלה על השביל המוליך אל הים. בא הדייג לחוף, נכנס לים, עלה על סלע וקרא:

דג זהב, דג פלאים, אנא, בואה אלי!

לא עבר רגע והנה נראה ראשו של הדג מציץ מעל המים. והדייג פתח ואמר בקול, שיש בו בושה ותחינה:

אשתי – אנא סלח לה… אבל דעתה נסתלקה: מבקשת היא להיות ל – מ ל כ ה.

אחר כך נשמע קולו של דג הזהב:

שמעתי, הבנתי – ואל תתפלא: בקשת אשתך חיש מהר תתמלא.

עלה הדייג בשביל, ובהיכנסו לארמון ראה את אשתו יושבת על כיסא מלכות, כתר לראשה ומשרתים מימינה ומשמאלה.

ובכן, רעיתי, האם עכשיו את מרוצה? אמר לה הדייג.

אך אשתו ענתה בקול נרגז:

עד מתי תרוץ כל פעם לבקש? לך, תפוס את הדג, תשים אותו בכד – וכל דבר שנבקש – הוא יעשה מייד!

עד כאן הסיפור תואם את האגדה, את המערכה השישית אנו טרם חווינו אז אולי הפעם אשת הדייג תנצח אותנו?

אשת הדייג בקשה מטוס עם חדר שינה מלכותי עם מזרון מים שיזכיר לה את הים.

 

"לך לדג תבקש ממנו מטוס מפנק, לא ישנתי טוב בלילה, כולי שבורה"

הלך הדייג לשפת הים, כמו שצוותה אשתו, אבל הדג לא בא כלל. פשוט צלל ונעלם.

חזר הדייג אל ביתו ומה ראה? במקום ארמון – רק בית דל וגג דולף. הכל כבתחילה. ובפתח עומדת אשתו בשמלה ישנה, והיא בוכייה. והדמעות מעיניה זולגות טיף-טוף טיף-טוף... וזה הסוף.

האם ארמון שכזה יספק את אשת הדייג?

תודה לקורבנות השואה

   עמדתי היום דקת דומיה בעת השמע הצפירה וחשבתי שיתכן ולו הגרמנים והמשת"פים האירופאים לא היו מחסלים את 5.8 מיליון הילדים, הנשים והגברים היהודים, לא היתה קמה מדינת ישראל. בשבוע הבא נעמוד שוב בהשמע הצפירה לזכרם של לוחמי צה"ל שנהרגו במשמרתם, כרבע מלוחמי צה"ל נהרגו במלחמת העצמאות ושלושת הרבעים האחרים נהרגו במלחמות מיותרות שמנהיגינו הוליכו אותנו אליהם.
טראומת השואה היא שמלכדת את העם, שחושש מפני גלות ציון נומר שלוש. מזלנו שהחדרנו לדי.אן.איי של הנוער שאין בכוונתנו ללכת שוב כצאן לטבח.
 

גילוי נאות - הנני דור ראשון להורים ניצולי שואה.

שלא יטגנו אתכם

אני שוחה ח"י שנים בשבעת האוקיינוסים של האינטרנט ומחפש את הדייגים שמניחים מלכודות פתאים בכדי להתפרנס. הדייגים משתמשים בשלל אמצעים, החל מדחיפת תוכנות חינמיות עם רוגלות ושכנוע לרכישת תוכנות שיחיו את מחשבכם הגוסס. עבור להונאות נוסח "העוקץ הניגרי". עבור לשיטות מכירה מפתות בשיטת המכרז שבהם המוכר משתתף במכרז ומעלה את המחיר עד שעברתם את מחיר השוק. אך בחמש שנים האחרונות אתם הדגים חייבים להשמר משתי סוגי מלכודות. האחת היא מלכודות החכה שמשתמשות בפיתיון לנגוס אלפי דולרים לחודש בשוק ההון בעיקר עסקות מט"ח ואופציות. והאחרת מלכודת רשת ביתית, המבטיחה לכם להרוויח אלפי דולרים לחודש בעבודה מהבית. המלכודת כאן היא עלות הקורס שאמור להכשירכם למקצוענים בשוק ההון, בשוק היעוץ, הגישור, הפרסום, בשוק המכירות וכיו"ב. בד"כ הדייגים ימשיכו לשכנע אתכם לעבור קורס נוסף ואולי שניים בכדי שתוכלו לטפס לראש שרשרת המזון. אך מה לעשות ישנם דגים וישנם דייגים.
דעו לכם רק הדייגים מגיעים במרצדסים לכיתות הלימוד, אתם תמשיכו במקרה הטוב לרכב על האופניים החשמליות. האמינו לי, גם הם אינם מסוגלים להרוויח גרוש בעיסוקים אותם הם משווקים לכם. אז דיר באלעק אל תתנו לאף פיתיון לפתות אתכם.
מקור

  יש לי בטוויטר מעל חצי מיליון עוקבים, 95% מהם הינם מומחי שיווק באינטרנט, למעלה מ 95% מהרשומים ברשתות החברתיות מנסים למכור 10,000 לייקים ב 29 דולר 20,000 עוקבים בטוויטר ב 19 דולר אתם הבנתם כיצד כל סלב צובר לעצמו מיליון עוקבים ומיליוני לייקים. אז ברור לכם שלאחר הקורסים שתעברו גם אתם תתמודדו מול אותם סינים, הודים, אוקראינים, סלובקים ואמריקענרים שמנסים להרוויח סנט וחצי מקליק וחצי. 

*ריכוז ההונאות והמלכודות מתוך אתר הFBI

מהמסטינג לצלחת

  פרולוג - כיון שחג הפסח אוטוטוטוטו קרב ובמרכולים על מרבית המוצרים  כבר תמצאו את החותמת כשר לפסח באותיות קידוש לבנה. אבל מדוע על חומרי הניקוי, חייבת להמצא החותמת כשר לפסח? 
   המסטינג או בשמו העברי פינכה שימש את חיילי השדה ככלי אוכל. הוא היה מורכב משתי פינכות עשויות אלומיניום שנכנסו האחת לתוך השניה והסכו"ם נכנס לתוכן. את המסטינג בצורה דומה הכרתי מסביבתי הקרובה בה פועלי הבנין העברים נהגו להביא את ארוחותיהם במסטינג רב שכבתי שנקרא 'מנשקה' וכונה גם בשם 'קונפייטר'.
   כשהתגייסתי לצה"ל בשנות השישים, קיבלתי את המסטינג בתוך שק החפצים (הקיטבג) ולא הבנתי את העומד לקרות. מהר מאד הגיעה שעת הצהריים ואנו הטירונים הורצנו לחדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל היה כלי מעורר תיאבון, מתח שכל טירון נאלץ להניף את עצמו עשר הנפות אחרת לא היה נכנס לחדר האוכל. בפנים עמדו בשורה ששה עוזרי טבח  ולפניהם סירי ענק. בראשון פרוסות לחם, בשני מרק, בשלישי מנות בשריות, ברביעי תוספות, בחמישי ליפתן לקינוח או פרי ובשישי שתייה. החיילים נדחפו קדימה הושיטו את המסטינגים שמולאו בידי הטבחים.

   את הארוחה היינו מסיימים גג בשבע דקות, בכדי לפנות את השולחנות לחיילים רעבים מהפלוגה השלישית. סיימת לאכול, כעת התחיל הענין, אין יותר אמא שמנקה אחריכם את הכלים, הכל עליך. נגשים לברזיות המיועדות לניקוי בתקווה למצוא ליפה או צמר פלדה וסבון, אין מצב. אך חברי לאוהל שהכיר את סיפורי הצבא מאחיו הבכור הנחה אותי כיצד להסתדר. מחתיכת חוט קשירה שפורמים אותו לסיביו ומכדררים את הסיבים עד שמתקבלת ליפה לתפארת. במקום סבון משתמשים בחול שצה"ל מנפק בשפע. משפשפים ומקרצפים ולאחר מכן שוטפים  וממהרים לאימון, אוי למאחרים.
   אני זוכר את עצמי, שכבר למחרת הגעתי לחדר האוכל רק עם הסכו"ם, המם-כף (מ"כ) שקלט שאין לי מסטינג, פקד עלי "חייל, 20 שניות, רוץ תביא ת'מסטינג", עניתי לו שגנבו לי את המסטינג. אם כך, נתרצה הסמל ונבח על הטירון שעמד מאחורי להשאיל לי את המסטינג מרקיה שלו. לאחר שעברנו את הפתח החזרתי לחברי את המסטינג ונגשתי לעמדת החלוקה בידיים ריקות. אספתי שתי פרוסות לחם, על הראשונה בקשתי מעוזר הטבח להניח לי את מנת הפירה, על השניה הניחו לי שלוש חתיכות גולש והיידה אוכלים, על המרק והליפתן ויתרתי. עם סיום הארוחה, כמובן שהייתי פטור מהעונש לנקות את המסטינג. במשך שנים התרגלתי לאכול בצה"ל בצורה שכזו כולל בשרות המילואים.
מזכיר לי את השיר "טוב להם בצבא"

 

  כשבוע לפני חג הפסח הכשירו את המטבחים הצה"לים כולל את הברזיות שליד חדרי האוכל. כאמור החיילים ניקו את המסטינגים שלהם בחול או בבוץ בקרבת הברזיות. אך לפתע הופיעו סמל הדת ומשגיח הכשרות ואסרו על החיילים להשתמש בחול שליד הברזיות. לשאלתנו הם ענו "כי החול כאן אינו כשר לפסח!!!!" החיילים נאלצו לאסוף חול מאזור מרוחק ומגודר, שבו החול הוכשר ע"י משגיחי הכשרות.

מענין לענין באותו עניין בהודו הם קוראים ל'מנשקות'  דאבבוואלאס DABBAWALAS

כ 200,000 מעובדי מומבאי מקבלים את ארוחת הצהריים שמגיעה אליהם בהפסקת הצהריים שלהם בדייקנות שוויצרית (מדהים). הארוחות בנות 4-6 מנות מוכנסות למיכלי המסטינגים ע"י הנשים בבית, נמסרות לחברת שליחויות שמפעילה אלפי עובדים שמשנעים את הארוחות במגה כרך. מרבית עובדי חברת השליחויות אינם יודעים קרוא וכתוב אך הפלא ופלא כל הארוחות מגיעות להודים הרעבים בזמן עם אפס תקלות.

DabbaWalas - Amazing Meal Delivery in India (Dabbawalas)

 

 אפילוג - כמדומני לאחר מלחמת יום הכיפורים גם חיילי השדה החלו לאכול בצלחות פלסטיק שכמובן גם אותן היו החיילים צריכים לנקות. צה"ל המשיך לנפק מסטינגים במשך שנים רבות בעת החיול למרות שלא היה להם שימוש. כך היוו המסטינגים חלק מהציוד בקיטבגים שאופסנו בימ"חים ליום פקודה.

אינני אשם - ראשומון 2011

   את הפוסט הזה פרסמתי בדיוק לפני חמש שנים בשיאה של פרשת קצב. בימים אלו מתחולל האפילוג של המחזה אישור החנינה של הנשיא ריבלין. איני יודע כיצד יסתיים המחזה אך כרגע הניחו אקדח מעשן על שולחן הנשיא והלוביסטים מתרוצצים מסביב ומנסים לשכנע את התקשורת, את הציבור (בעיקר הנשים הפמיניסטיות) לאפשר לנשיא לחון את משה קצב.
   פוליטיקאים דוגמת משה דיין, עייזר וייצמן, משה קצב,איציק מרדכי ורבים אחרים נהנים מעמדת כח שמקנה להם, מחזרים רבים, המחזרים והמחזרות נוקטים בכל השיטות והאמצעים בכדי לנגוס ביס גדול מהעוגה הציבורית. משפטו של משה קצב שנגזר דינו "אנס סדרתי" יתכן והיה מסתיים אחרת לולא הגלגל החמישי בעגלה ששמו התקשורת. מנהל שרומז לעובדת שלו רמיזות מיניות, מטריד אותה, מחזר אחריה עד שהיא נעתרת לו צפוי כיום, לתביעה על הטרדה מינית. אך מעטות העובדות שיגישו תלונה מהסיבות השמורות עימן. המנהל לאחר שהצליח בסיפוק האגו שלו, מתחיל לתור אחרי אובייקט חדש ורענן. נכון זה מנהגו של העולם ולא קצב ולא כל נאשם אחר ישנו את תאוות היצר. אך כפי שנאמר בפתגם העתיק "יותר משהעגל רוצה לינוק - הפרה רוצה להניק". הנשים העובדות רוצות גם הן להתקדם ולצערנו חלק מהן מתקדם גם בזכות כישורי הפיתוי שלהן.  לאחר קריאת הרשומה ע"י הפמיניסטיות הלוחמניות, כפי הנראה עוד אחטוף מטר של ביצים סרוחות. אך המציאות שסובבת אותנו הינה מורכבת ומעניינת. המנהלים מוקפים גם בנשים שמסובבות להם את הראש הקטן. הם מנצלים את מעמדם וקונים מין בלחצים, באיומים, בפיתויים אך לעיתים גם ביושר. ישנן גם נשים שרואות בבוס שלהן, את דמות האב ומעניקות להם את עצמן בלא תמורה אם כי כולן נהנות מתשומת הלב שמוענקית להן הרי זה חלק מהמשחק. אין מה לעשות, גם פרויד הגדול פישל בהבנת תובנות המין הנשי "איני מצליח להבין מה הנשים באמת רוצות". מאידך ישנן נשים שמנצלות את חולשת המין הגברי ומוכרות את עצמן תמורת קידום בארגון, כיבודים, דרגות וחלק אף טיפסו בזכות יופין לפסגת השלטון (קליאופטרה זוכרים? כן ליז טיילור נפטרה לכן הוספתי את קליאופטרה).
    אז כל הדיבורים מסוג "כשאת אומרת לא" אז מה הנשים מצפות שהגברים ימתינו עד שהנשים יקחו את היוזמה? אבל אשה  שיוצאת עם גבר לבילוי שמסתיים במיטה האם יכולה היא להתלונן נאנסתי? מבחינתי במקרים מסוג זה האשה התאכזבה מהתמורה שקיבלה במפגש או שגורם אחר הניעה להתלונן, זה לא אונס!!  זה מזכיר לי את האנקדוטה הידועה שמסופרת על המחזאי האירי ברנארד שו שפנה בהצעה מגונה ליפהפיה מהממת (היום היה ודאי מצטרף לנאשם ק.) "גבירתי אני מוכן לשלם לך מליון תמורת לילה עמך במלון, התסכימי?" ודאי השיבה לו היפיופה. לאחר שבוע הוא הושיט לה עשר ליש"ט ואמר לה בואי כעת עמי. היפיופה צרחה עליו "למה אתה חושב אותי? לפרוצה?" שו השיב לה בניחותא "גבירתי מה שאת כולנו יודעים, כעת נותר רק להתמקח על המחיר". אז כפי שלזמר המפורסם ו"היפיוף" מייקל ג'קסון היו נשים, שנאותו בכלל לעמוד במרחק של משקפת תאטרון ממנו, כך ישנן נשים שנישאות תמורת החפץ הכי חשוב לנשים, זהו האבר הפלסטי שהוא דק וארוך, נו איך לא חשבתם, זהו כרטיס האשראי. בעיתונים מככבים עלילות סיפורי גרושין עסיסים של ידוענים ועשירים שהשאירו לאקסיות שלהן יותר כסף מאשר לו היו זוללים מין כפי שהם אוכלים.
   אסיים את ההקדמה עם ציטוט דבריו של הסופר - ויליאם סומרסט מוהם 

"הייתי צעיר וטרם למדתי לומר לא לאישה (מעטים הגברים, יורשה לי להעיר, הלומדים לומר זאת עד שהם נהיים זקנים מכדי שיהא אכפת לנשים מה בכלל אמרו)".

 

    הענין הציבורי בהטרדות מין במקומות העבודה, הפך לפרקים לבלתי נסבל. איני מכיר את פרטי המקרה של פרשת קצב מעבר לסיפורי הסנסציות ששוכתבו בידי העיתונים שקיבלו חומר לעוס (קומוניקטים) משלושת הצדדים. אני כותב על מחזה שמתרחש סביר להניח בכל מקום עבודה או ארגון. את הבעיתיות של הוצאת הצדק לאור כאשר העבירה אינה נעשית מתחת לפנס הרחוב הכרנו בסיפור ראשומון שגם שם הפשע הינו אונס ורצח. האם זה אינו מזכיר גם את המוטיב של הסיפור התנכ"י אודות "דוד ובת שבע" מי פיתה? ומי הטריד, האם זהו אונס? ולמה נרצח בעצם אוריה החיתי? אז כיום "טמבלים כללי המשחק השתנו ואתם לא ידעתם?"

ראשומון הוא שמו של סרט יפני שהועלה אח"כ לתיאטרון והפך לאחת הקלסיקות של עולם התיאטרון. הבאתי בזאת את תקציר העלילה הסרט מתרחש ביפן של המאה ה-12. מסאקו ובעלה הסמוראי טקהירו נעים על דרך ראשית העוברת בין שני מקומות ישוב (האישה יושבת על סוס המובל על ידי בעלה) וחולפים על פני הפושע הנודע טג'ומרו. הלה, עקב רצונו במסאקו, חוזר על עקבותיו ופוגש בזוג שנית, טוען בפני הבעל כי מצא טובין עזובים (חרבות ומראות) והחביאם, ומשכנע אותו לסטות מהדרך (יחד עם אשתו) ולבוא בעקבותיו כדי לקנותם ממנו בזול. במעבה היער תוקף טג'ומרו את הבעל ומצליח לכפות אותו, ואז אונס את האישה. בסופו של דבר הבעל נמצא מת. טג'ומרו עומד לדין, ובעדותו הוא מכחיש את האונס וטוען שהמעשה נעשה בהסכמה הדדית, אך מאשר שלאחר מכן הרג את הבעל בדו-קרב. האישה מעידה שטג'ומרו אנס אותה, בעלה הביט בה במבט מאשים וקר באופן בלתי פוסק שגרם לה להתעלף, וכשהתעוררה מעלפונה מצאה את הפגיון שלה נעוץ בבעלה המת. הסתירה בין עדויותיהם של טג'ומרו ומסאקו גורמת לזימונו של טקהירו לעדות באמצעות מעלה באוב. טקהירו מעלה גרסה שלישית, לפיה טג'ומרו שכנע את האישה להצטרף אליו לאחר האונס וזו דרשה ממנו להרוג את בעלה כדי לאפשר את נישואיהם. טקהירו טוען שלא יכול לעמוד בהשפלה זו ודקר את עצמו בחזהו באמצעות פגיון שנשמט מידי אשתו. חוטב העצים שהיה עד לאירוע, טוען שכל השלושה משקרים, והוא מספר את גרסתו לכומר ולאיכר המסתתרים מפני סערת הגשם יחד אתו בשער ראשומון של העיר קיוטו. לפי גרסה זו, המשלבת קטעים מעדויות שלושת העדים, טג'ומרו רצח את הבעל לפי בקשת אשתו.
אלא שלבסוף עולה תהייה גם באשר למהימנות עדות חוטב העצים: קול בכיו של תינוק נטוש נשמע לפתע, והאיכר ממהר לקחת מהתינוק את המעיל בו הוא עטוף. חוטב העצים גוער באיכר אך הלה משיב כי לא יאזין להטפות מוסר מחוטב העצים אשר בעצמו גנב את פגיון האישה היקר, לאחר שננעץ בגופת בעלה הסמוראי.
"ראשומון" הפך כיום למושג המתאר סיטואציה שבה אי אפשר לרדת לחקר האמת עקב עדויות סותרות הניתנות על ידי עדים המדברים מנקודות מבט שונות.


   בעקבות סיום החלק הראשון של הדרמה במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, אני מבטיח לכם שההמשך יהיה צבעוני ומרתק גם כן. הבאתי לכם עלילה דמיונית שכל הדמויות המופיעות בה הן דמיוניות וכל קשר בין העלילה, הדמויות והמציאות הינו מקרי בהחלט. "האנס הבכיר" זהו סיפור ראשומון מודרני שאנו נפגשים עמו מדי יום. שימו לב במקום העבודה שלכם, תקשיבו לעלילות שנרקמות בפרוזדורים ובחדרי חדרים. כדי לאפשר למנהל זוטר או בכיר לדרוך על הסולמות האנושים בדרכו מעלה. לא תמיד העלילות הינן מיניות, לפעמים מדובר בעיסקאות לא כשרות, שלמונים ועוד חטאים.
משפטו של מ. שנאשם באונס סדרתי - גירסת הבמאי

    ק. היה פוליטיקאי שטיפס מעלה הפך לראש עיר. בלשכתו עבדו ארבע נשים אותן ירש מראש העיר הקודם. לאחר שהתמקם בתפקידו והבין מה קורה. החליט לסלק את נון מתפקידה כמנהלת לשכתו. נון בכתה, התחננה, הביאה את נציג הוועד אך ק. היה נחוש בדעתו אני איני רוצה בה. ואז הכל החל, הלחישות החלו (לא היה אז דוא"ל) ק. בוגד באשתו עם א. וגם עם ב. ועוד סיפורים עסיסים.
    חלפו להם מספר שנים ק. הפך לשר פופולרי, שמשרדו שולט על תקציבים ומכרזים. הלוביסטים זמזמו סביבו כמו דבורים שעטות על צוף הפרחים. הלחישות התחזקו, הציעו לו שוחד כספי, שוחד מיני, אך השר הנאמן עמד נחוש בהבטחתו "יושרה אמיתית היא המוטו שלי". אהה נון שלפני שנים סולקה, פתאום חזרה לבמה הפעם היא אשתו של הלוביסט ר. שניסה לקדם כמה פרוייקטים, רובם על גבול הפלילים. כבוד השר ק. דחה את כל חיזוריו של ר. וגם של היזם הנדבן פטרונו.  נון רקחה מזימה להחלפת השר הן על מנת לנקום את עלבונה והן לאפשר את השלמת העיסקה. נון פנתה לחברותיה ולנשים שעבדו בקרבת השר ויחדו ארגו רשת סבוכה, בתוכה ילכד כבוד השר  ק.
משפטו של מ. שנאשם באונס סדרתי - גירסת הנאשם
   הנני יהודי שומר מצוות, נאמן לאשתי ומשפחתי ונאמן למדינתי. מאז ומעולם נלחמתי בריקבון ובשחיתות. תמיד הצלחתי בכל אשר פניתי. כן אני זוכר את תקופתי כראש העיר. העובדת נון נכנסה ללשכתי והחלה להפעיל עלי את קסמיה הנשיים. אני מאשר גם כיום לאחר שנים, נון הינה אישה מצודדת, שנהנית מתשומת לבם של הגברים. כשנכנסה לראשונה ללשכתי מיד החלה להחליק על רעמת ראשי ורמזה רמיזות בוטות שמשמעותן, אנחנו יכולים להנות ביחד. בו ברגע החלטתי שלא להעמיד את יצרי למבחן והחלטתי להעביר את נון מתפקידה. אני עוד זוכר את הסצינה שנון עשתה, בכתה הביאה ללשכה את חבריה שאיימו עלי. חשבתי שבזאת הסתיימה הפרשה, אך מאז החלו שמועות מרושעות להגיע לאוזני בדבר היותי רודף שמלות, שבוגד באשתו עם כל מה שזז. בעצת עורך הדין של העיריה נמנעתי לחקור את מקור השמועות וזו כנראה היתה המעידה הראשונה.
משפטו של מ. שנאשם באונס סדרתי - גירסת המתלוננת ש.

   שמי שין. אני עובדת בלשכת השר ק. שהוא גבר דוחה, שכל מה שהעסיק אותו כל היום זה סקס, סקס וסקס. מיד בהכנסו לתפקידו הוא קרא לי ללשכתו והבטיח לי שיהפוך אותי מפקידה בדרגה ז' לדוברת המשרד בדרגה יז'. כבר למחרת יצאנו ליום עבודה במלון המפואר בו היתה לו סוויטה. כן טוב שזה נגמר מהר, מעולם לא חשתי מושפלת כל כך. מאז אחת לשבוע לפחות יצאנו ל"יום סיורים בשטח" הענקתי לו את גופי, אך הוא לא עמד בהבטחתו ורק קידם אותי בשתי דרגות לדרגה ט'. יום אחד הטחתי בפניו שהבטיח לי להיות דוברת בדרגה יז' ואז הוא לעג לי ואמר"יש לך שתי ברירות להשאר או לעזוב" נכון נון הינה גיסתי, אך מעולם לא דיברתי עימה על ענינים אינטימים שכאלו.
משפט של מ. שנאשם באונס סדרתי - גירסת העיתונאי ל.

   אני עיתונאי מדיני שכותב על עניני הביצה הפוליטית שלנו, כאשר הגיעו אלי השמועות על ראש העיר ק. רודף השמלות, ערכתי הכרות עם נון. שסיפרה לי את פרשת ההתעללות שעברה לאחר כניסתו לתפקיד של ק. הצעתי לה לפנות ולהתלונן במשטרה, אך היא סרבה בטענה שהיא זקוקה לעבודתה וחבריו רבי הכח וההשפעה של מ. יתנכלו לה ולא תוכל למצוא עבודה. המשכתי לשמור עמה על קשר והיא עדכנה אותי ברכילויות עסיסיות על הפוליטיקאי מ. שהפך מראש עיר לשר בכיר. נון הציעה לי שנכין לו מלכודת אליה יפול. היא טוותה את הרשת ויחד נפגשנו עם אחת העובדות במשרדו שאמורה היתה להפלילו. החוקר הפרטי שנשלח על ידי התקין את ציוד המעקב בלשכתו ובסוויטה שלו בבית המלון. אך לצערנו התברר שהאיש לא נפל בפח. בינתיים העיתון המתחרה שלנו החל לגלגל את כדור השלג על סמך השמועות כשפורסם הסקופ על השר הנואף העורך שלי הצטרף גם הוא לחגיגה. מבחינתי האיש לבן כמו שלג, הכל עלילה.

קנאת נשים

  מדי פעם הצהובונים בארץ ובעולם מביאים לנו סיפורי מין ומשפט על בכירים שמנצלים את מעמדם ומנצלים את הנשים הכפופות להם. כמובן שישנן גם עובדות שמשתמשות בנתוניהן ומפתות את המנהלים שמעניקים להן תוספות שכר, קצת סיפורי שושו ובעיקר קידום ותפקידים בכירים. זה קורה כמעט בכל מקום עבודה במימשל, בצבא, במשטרה, ברשויות המקומיות ובתעשיות. הענין לציבור מתפתח כאשר התקשורת מקבלת הנחייה ממישהו לחסל את המועמד שחינו סר בעיני המערכת.
   אדי ידידי הביא לידיעתי את סיפור המעשה שהתרחש במשרדו של שר בכיר בממשלת ישראל, שאת שמו כמובן איני יכול להסגיר. לכבוד השר היו שתי מזכירות בלשכתו, האחת יפהפיה בציון עשר (ירח מלא בטרמינולוגיה הסינית) נקרא לה א' והאחרת יפיופה בציון שלוש (ירח גמור בטרמינולוגיה הסינית) נקרא לה ג'. השר ההולל (לא זה לא מ. קצב) אהב להתעלס עם מזכירתו א' לפחות אחת לשבוע ובכדי לשמור על השקט במשרדו נהג להעניק פעם פעמיים ברבעון גם לג' בילוי של ארוחת צהריים עם שלאף שטאנדה. כמובן ששתי המזכירות ידעו הכל על מעללי השר והעסק התגלגל בשקט, ללא מתחים מיותרים. גם בנסיעות בתפקיד לחו"ל מיודענו השר העניק מדי פעם לשתי מזכירותיו הנאמנות בונוס וצרף את א' ללוות אותו בנסיעותיו וכך גם את ג'.
  הכל התפוצץ כאשר השר אבד את יומנו ושכח לצרף את ג' לנסיעה לקרנבל בריו שהבטיח לה. יתכן והכל היה מסתדר אילולא לקח במקומה את א'. ג' החליטה לטפל בו בדרך היחידה שתפגע בו. כאשר השר וא' יצאו לבית המלון. צלצלה ג' לאשת השר והזמינה אותה להגיע למלון. על הסצינה שהיא עשתה לשר אצל ראש הממשלה לא שמעתם. אשת השר דרשה מבעלה בנוכחות ראש הממשלה להעביר מתפקידה את א' ולהעסיק במקומה יפיופה אחרת בציון שלוש גג ארבע. (אשת השר היתה יפיופה בציון עשר).

 מאז מיודענו השר הפסיק את המפגשים עם עובדות משרדו, אחרת היה מואשם באונס ואולי מתגורר ברמלה שנה שנתיים.

ביבי הקוסם

   היום בצהרי יום, החלה בריזה לנשוב בדירתי ממסך הטלוויזיה בעת שידור מהדורת מבזק חדשות יומי. הצצתי במסך ומיד קלטתי מיהו הגורם לתנועת האויר בדירתי. רה"מ בנימין מהלך במהירות לאורך המסך בדרכו מהכא להתם ואחריו נשרכים כמה מלחכי פנכה ואנשי שושו. נגשתי להכין לעצמי כוס אייס קפה והנה פלאי פלאים ככה סתם הכפית שהנחתיה לרגע על המשטח התגברה על חוקי הפיסיקה והחלה להסתובב, ככה סתם. מהרתי לכוונן את מצלמת הסלולרי שלי ותקתקתי כמה שניות. אל תחשבו שהכפית הפסיקה להסתובב, בטוחני שגם במהדורת החדשות בערב היא המשיכה להסתובב. פשוט עשיתי לכפית יום כייף ולא מהרתי להכניסה למדיח. אני מרשה לכם לבצע את הניסוי הזה בביתכם ותקראו לילדים שילמדו שיעור מעבדה בפיסיקה תיכונית. 

תאמרו לי מדוע מדינת ישראל צריכה להתעסק בהפקת גז ממרכז כדור הארץ בלב הים התיכון. תנו לנתניהו להופיע על המרקע בביתכם (לא ניסיתי אותו בשידור מוקלט)והוא יאוורר לכם את הבית חינם, מי צריך מזגן מרכזי כשנתניהו עושה רוח מירושולים לת"א. פרט לקרור הדירה, ניתן לחבר את הכפית למחוללי מתח שיספקו לכם חשמל חינמי כמו הייתם משתייכים לאליטת עובדי חברת החשמל דור א'.

*מענין לענין באותו ענין - זוכרים את הליכודניק שבזכותו בגין עלה לשלטון? הוא הבטיח להאיר את רמת גן בגרוש וחצי ליום וחצי, הנורה שתאיר את כל רמת גן מאז עברו שנות דור. אבל ככה זה אצל ראשי הליכוד הם חולמים בגדול אבל מחזיקים את ידיהם עמוק בכיסים.