‏הצגת רשומות עם תוויות נוסטלגיה. הצג את כל הרשומות

10/29/2016

זכרונות ממזנון ביה"ס

בתקופת לימודי בביה"ס היסודי, כל התלמידים אכלו את הכריכים המצוינים , שאמהותיהם הכינו להם בכל בקר באהבה. יום אחד החלבן שלנו מוטק'ה עשה הסבה ופתח קיוסק ממול לשער ביה"ס. בעיקר קנינו ממנו מסטיק בזוקה, שקיות מצופים שהכילו דגלים, תמונות וכיוב'. בחורף קנינו גלידה חמה (השם התחלף לקרמבן) או רחת לוקום שהיה ארוז במין קופסת קרטון בגודל של קופסת גפרורים. הוצאתם את הקוביה ליקקתם את הממתק והדבקתם לקופסה וכך במשך השעה הבאה לקקתם בהחבא את הממתק שהעביר את השיעור המשעמם בחקלאות או בתנ"ך.

   יום אחד אחת התלמידות הגיעה לחצר עם מין מאפה שהריח טוב וכולנו הזלנו ריר. "מה זה" שאלנו אותה. "זהו סנדביץ' פולני, קניתי אצל מוטק'ה" השיבה הילדה. תוך שלוש שניות זנחנו את הכדורים, החבלים ויתר משחקי החצר ורצנו לעבר הקיוסק. שם כמו חיילים ממושמעים הסתדרנו בתור לפני הדלפק. אמרנו למוטק'ה פה אחד, תכין לנו סנדביץ' פולני.
סנדביץ פולני מתכון
פיתה עירקית,
כף מיונז, מותר גם שניים. אך מוטק'ה הסתדר עם כף אחת.
שלוש כפות כרוב כבוש חמוץ,
כף פרוסות מלפפונים חמוצים בחומץ (אפשר גם במלח)
הכנה - מורחים יפה את המיונז על הפיתה, מפזרים את הכרוב הכבוש ועליו את פרוסות המלפפונים. מגלגלים כמו לאפה.

הסנדביץ הפולני הפך אצלנו בביה"ס ללהיט, מאפיית הפיתות של מוכתר כמעט קרסה, עד שעדינה אשתו של מוטק'ה לימדה אותנו לאכול פיתה עם חומוס (מרחו לנו אולי חצי כף) ומלפפון חמוץ וכמובן הסנדביץ הפולני נשכח. מעדינה וחברותיה כל האמהות של פעם למדו להכין את סנדביץ' הפיתה/חומוס לימי ההולדת של ילדיהן.

   נזכרתי בסיפורו של מזנון ביה"ס, כשעמדתי במרכול מול ערמת שקיות חמות שמכילות פיתות עירקיות. בלוטות הריר שלי החלו לשלוח קריאות אס.אמ.אס לכוון כף ידי השמאלית שחפנה את שקית הפיתות. כמובן שמהרתי וקניתי שתי קופסאות שימורים. האחת של מלפפונים בחומץ והשנייה של כרוב כבוש וכמובן צנצנת מיונז.

10/14/2016

אחת שתיים שלוש דג מלוח

פעם בתקופת הילדות נהגנו לשחק בתופסת, לכשהתעייפנו עברנו לשחק באחת שתיים שלוש דג מלוח. למי שאינו מכיר אזכיר את חוקי המשחק.
1. אחד המשתתפים מתנדב לתפקיד "דג מלוח".
2. הדג המלוח עומד צמוד לקיר או עץ. שאר המשתתפים עומדים במרחק כ-10 מטר ממנו, מאחורי קו קבוע מראש. ה"דג המלוח" מסתובב עם הגב למשתתפים, עוצם עיניים, קורא "אחת,שתיים,שלוש, דג מלוח".
3. בזמן שהוא קורא, יתר המשתתפים מתקדמים לעברו. כאשר הוא פוקח עיניים הם קופאים במקום. אם הדג המלוח רואה מישהו זז, הוא פוקד עליו לחזור לקו התחלה. מטרתם של המשתתפים להגיע אל הדג המלוח ולגעת בו, או, בגרסה אחרת של המשחק, לגעת בקיר לידו הוא עומד.
4. השחקן שנשאר אחרון נבחר בתור הבא להיות ה"דג מלוח"
הנה סרטון מצוין המדגים את המשחק אחת, שתיים,שלוש, דג מלוח

בחו"ל המשחק נקרא רד לייט - גרין לייט RED LIGHT-GREEN LIGHT
הכללים זהים למעט הגירסא של ספירה עד עשר ולא עד שלוש.

ממשחקי ילדות נעבור לאכילת דג מלוח או הרינג. יהודי מזרח אירופה האמינו שאכילת דג מלוח מפתחת את המח והמאכל הוא שגורם לחריפות השכל של אוכליו. פעם אחת לפני הרבה שנים נסעו כומר ורב ברכבת מיהופיץ (קייב, אוקראינה) לורשה. לאחר שעתיים שלף הרב מילקוטו זנב של הרינג וחתיכת לחם שחור קשה משלשום, פרס אותם על מפיתו והחל מברך את ברכת המזון. הכומר שבלוטות הריר החלו לפעול אצלו במרץ למראה ארוחתו הדלה של הרב, מיהר לשלוף מילקוטו את ארוחת הצהריים שלו. רבע לחם שחור, קופסת חמאה, שליש נקניק דם, נתח קדל חזיר מעושן, שתי לביבות תפו"א, שני בלינצ'ס גבינה ושני בלינצ'ס דובדבנים ובקבוק יין אדום. הכומר לעג לרב באומרו "אומרים שאתם היהודים עולים על הנוצרים בחוכמתם, האם תוכל להסביר לי את מקור החוכמה שלכם?" הרב השיב לו "הסתפקות במועט ואכילת זנבות של דג מלוח". הכומר הציע לו להחליף ביניהם את ארוחות הצהריים שלהם. הרב הסכים ללא היסוס ומיד ניגש למלאכת הלעיסה והבליעה מבלי להתפלל על המזון. הכומר נגס בהרינג ירק כמה עצמות כוסס את הלחם הקשה ואמר לרב "אוי אתה עבדת עלי" הרב השיב לו "נו אתה רואה איך אכילת ההרינג השפיעה כבר עליך לטובה".

פעם בקרתי בהולנד באחד מכפרי הדייגים, על שפת המזח היה דוכן למכירת הרינגים ומאכלי ים אחרים כגון מנות צלופחים ועוד מיני דליקטסים שלא תמצאו גם במסעדות יוקרה. שני ה"דייגים" חתכו וניקו את ההרינגים והכינו מהם פילטים ארוכים, נקיים מעצמות והניחו אותם על מצע בצל מקוצץ מונח על פיסת קרטון. טור ארוך של הולנדים ואולי גם תיירים עמדו ובלעו את ההרינגים שלמים לתוך הלוע כמו שקנאים. עד אז הייתי משוכנע שרק היהודים אוכלים הרינגים ולכן אנו כ"כ חכמים ומסדרים את הגויים. אך בהולנד הבנתי שבכל צפון אירופה ההרינגים הינם אוכל הרחוב המקובל, המהדרים גם מסריחים למרחקים מהבצל הקצוץ שעליו הונחו פילטי ההרינג.
מה דעתכם על הזאטוט החכם?

היפני הזה מזכיר לי את המז"פניק מסוקה מהסדרה דקסטר, חמוד הא?

קלינאית הניקיון שלנו הציעה לי אתמול להכין עבורנו כמה מעדנים מהמטבח האוקראיני והציעה לנו תפריט מעניין אבל הוא מתאים לימי החרף הקרים, אז בתור התחלה היא הציעה להכין סלט שובה שהוא אחד מכרטיסי הבקור של המטבח הרוסי/אוקראיני. "דאוואי" אמרתי לה, "מה המצרכים שאת זקוקה להם?"
סלט שובה אוקראיני
מצרכים - בצל בינוני, שני תפוחי אדמה, ארבעה גזרים, שני סלקים בינונים, שני הרינגים (עדיף שלמים, אפשר ארבעה פילטים) מיונז (עדיף מיונז רוסי אמיתי, אפשר אמריקנסקי ואפילו לייט). האוקראינים אינם משתמשים בתבלינים למעט מלח ופלפל ובמנה זו אין אפילו קורט מלח ואפילו לא גרגר פלפל.

סט-אפ - מבשלים את הסלק, תפו"א והגזר בסיר, לאחר הבישול מגרדים על פומפיה גסה, לתוך שלוש קערות את הירקות. קוצצים את הבצל דק דק, מנקים את ההרינגים מהעצמות וקוצצים לקוביות קטנות, את נתח הביצים (קוויאר פולני) קוצצים גם כן.
הכנה - בתבנית מלבנית עדיף פיירקס, מניחים בשכבה התחתונה את הבצל הקצוץ, מעליו מורחים כף גדושה של מיונז. בשכבה השנייה מניחים את ההרינג הקצוץ ומעליו שוב כף גדושה של מיונז. כעת מגיע תורו של הגזר ומעליו כף גדושה של מיונז, כעת מגיע תורם של תפוחי האדמה ושוב כף מיונז שמחליקה את תפוחי האדמה. ובשכבה העליונה הסלק המגורד שמחליקים עליו כף שטוחה של מיונז. נותנים למנה ל"התבשל" בטמפ' החדר מחצית השעה, לכסות בנייר כסף ולהכניס למקרר למשך שעתיים לפחות.
תוספות - ברוסיה נוהגים לגרד שני חלמוני ביצה לפני ההגשה ניתן גם לפזר בצל ירוק קצוץ גס על הגג.
סלט שובה

תראו איזה יופי של מנה ראשונה או נשנוש בשביל להוריד קצת יי"ש.

אין פלא שהרוסים/אוקראינים הינם אלופי העולם בשח-מט הרי הם אוכלים את המאכל היהודי הרינג. תתחילו לאכול הרינגים ומבטיחכם שתחושו שיפור משמעותי במח. תתבוננו בפוטין תראו את האינטליגנציה נשפכת לו מהפרצוף, לעומתו אובמה נראה כמו שוטה הכפר. בדף הפייסבוק של פוטין הוא מספר לעמו שהוא נוהג לאכול 30 גר' קאוויאר בלוגה ליום, זה מקנה לו יתרון על פני יריביו. אוליגרכים רוסים גם הם מורחים קאוויאר בלוגה על רסק חלמוני הביצים, תנסו לפחות פעם אחת (כסף זה לא הכל בחיים).

4/05/2016

מהמסטינג לצלחת

פרולוג - כיון שחג הפסח אוטוטוטוטו קרב ובמרכולים על מרבית המוצרים כבר תמצאו את החותמת כשר לפסח באותיות קידוש לבנה. אבל מדוע על חומרי הניקוי, חייבת להמצא החותמת כשר לפסח?
   המסטינג או בשמו העברי פינכה שימש את חיילי השדה ככלי אוכל. הוא היה מורכב משתי פינכות עשויות אלומיניום שנכנסו האחת לתוך השניה והסכו"ם נכנס לתוכן. את המסטינג בצורה דומה הכרתי מסביבתי הקרובה בה פועלי הבנין העברים נהגו להביא את ארוחותיהם במסטינג רב שכבתי שנקרא 'מנשקה' וכונה גם בשם 'קונפייטר'.
   כשהתגייסתי לצה"ל בשנות השישים, קיבלתי את המסטינג בתוך שק החפצים (הקיטבג) ולא הבנתי את העומד לקרות. מהר מאד הגיעה שעת הצהריים ואנו הטירונים הורצנו לחדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל היה כלי מעורר תיאבון, מתח שכל טירון נאלץ להניף את עצמו עשר הנפות אחרת לא היה נכנס לחדר האוכל. בפנים עמדו בשורה ששה עוזרי טבח ולפניהם סירי ענק. בראשון פרוסות לחם, בשני מרק, בשלישי מנות בשריות, ברביעי תוספות, בחמישי ליפתן לקינוח או פרי ובשישי שתייה. החיילים נדחפו קדימה הושיטו את המסטינגים שמולאו בידי הטבחים.

   את הארוחה היינו מסיימים גג בשבע דקות, בכדי לפנות את השולחנות לחיילים רעבים מהפלוגה השלישית. סיימת לאכול, כעת התחיל הענין, אין יותר אמא שמנקה אחריכם את הכלים, הכל עליך. נגשים לברזיות המיועדות לניקוי בתקווה למצוא ליפה או צמר פלדה וסבון, אין מצב. אך חברי לאוהל שהכיר את סיפורי הצבא מאחיו הבכור הנחה אותי כיצד להסתדר. מחתיכת חוט קשירה שפורמים אותו לסיביו ומכדררים את הסיבים עד שמתקבלת ליפה לתפארת. במקום סבון משתמשים בחול שצה"ל מנפק בשפע. משפשפים ומקרצפים ולאחר מכן שוטפים וממהרים לאימון, אוי למאחרים.
   אני זוכר את עצמי, שכבר למחרת הגעתי לחדר האוכל רק עם הסכו"ם, המם-כף (מ"כ) שקלט שאין לי מסטינג, פקד עלי "חייל, 20 שניות, רוץ תביא ת'מסטינג", עניתי לו שגנבו לי את המסטינג. אם כך, נתרצה הסמל ונבח על הטירון שעמד מאחורי להשאיל לי את המסטינג מרקיה שלו. לאחר שעברנו את הפתח החזרתי לחברי את המסטינג ונגשתי לעמדת החלוקה בידיים ריקות. אספתי שתי פרוסות לחם, על הראשונה בקשתי מעוזר הטבח להניח לי את מנת הפירה, על השניה הניחו לי שלוש חתיכות גולש והיידה אוכלים, על המרק והליפתן ויתרתי. עם סיום הארוחה, כמובן שהייתי פטור מהעונש לנקות את המסטינג. במשך שנים התרגלתי לאכול בצה"ל בצורה שכזו כולל בשרות המילואים.
מזכיר לי את השיר "טוב להם בצבא"

כשבוע לפני חג הפסח הכשירו את המטבחים הצה"לים כולל את הברזיות שליד חדרי האוכל. כאמור החיילים ניקו את המסטינגים שלהם בחול או בבוץ בקרבת הברזיות. אך לפתע הופיעו סמל הדת ומשגיח הכשרות ואסרו על החיילים להשתמש בחול שליד הברזיות. לשאלתנו הם ענו "כי החול כאן אינו כשר לפסח!!!!" החיילים נאלצו לאסוף חול מאזור מרוחק ומגודר, שבו החול הוכשר ע"י משגיחי הכשרות.

מענין לענין באותו עניין בהודו הם קוראים ל'מנשקות' דאבבוואלאס DABBAWALAS

כ 200,000 מעובדי מומבאי מקבלים את ארוחת הצהריים שמגיעה אליהם בהפסקת הצהריים שלהם בדייקנות שוויצרית (מדהים). הארוחות בנות 4-6 מנות מוכנסות למיכלי המסטינגים ע"י הנשים בבית, נמסרות לחברת שליחויות שמפעילה אלפי עובדים שמשנעים את הארוחות במגה כרך. מרבית עובדי חברת השליחויות אינם יודעים קרוא וכתוב אך הפלא ופלא כל הארוחות מגיעות להודים הרעבים בזמן עם אפס תקלות.

DabbaWalas - Amazing Meal Delivery in India (Dabbawalas)

אפילוג - כמדומני לאחר מלחמת יום הכיפורים גם חיילי השדה החלו לאכול בצלחות פלסטיק שכמובן גם אותן היו החיילים צריכים לנקות. צה"ל המשיך לנפק מסטינגים במשך שנים רבות בעת החיול למרות שלא היה להם שימוש. כך היוו המסטינגים חלק מהציוד בקיטבגים שאופסנו בימ"חים ליום פקודה.

2/05/2012

בחירת מלכת המכוניות

הרשומה הזו דנה באופנת העדר של הצרכן הישראלי,הפעם נתבונן בתופעה הקרויה מלכת המכוניות שלדעתי החלה בראשית שנות השבעים כאשר שר התחבורה שמעון פרס הבטיח מכונית לכל פועל. המכוניות הפופולריות עד אז היו פולקסוואגן חיפושית ודופין רנו תוצרת הארץ. בראשית שנות השישים בעקבות כינון היחסים עם גרמניה הגיעו המכוניות הגרמניות החסכוניות NSU ו BMW איזטה ו BMW700 מכונית משפחתית שהיתה אמורה לפרוץ את ההצלחה של מכוניות פולקסוואגן חיפושית, אך חברת פולקסוואגן סגרה את הקו של BMW ב 1965 ומאז חברת BMW זנחה את שוק מכוניות המיני ועברה למכוניות אימתניות שהחלו לדהור על האוטוסטרדות הגרמניות.

רנו דופין הורכבה ע"י א. אילין עד החרם של רנו ב 59 כ 2200 מכוניות הורכבו ונעו על כבישי הארץ.

רנו דופין מודל 1957

חברת אוטוקרס בבעלותו של יצחק שובינסקי החלה לפתח מכוניות פיברגלאס והראשונה שבהן היתה הסוסיתא קוביה, 8700 מכוניות מדגמי סוסיתא הורכבו כאן במשך השנים.

סוסיתא קוביה דגם סטיישן

מכונית פולקסוואגן חיפושית הגיעה לארץ לאחר הסדר השילומים עם גרמניה באמצע שנות החמישים. רבים מהישראלים סרבו באותה תקופה לרכוש תוצרת גרמניה, אך מה לעשות המכוניות הגרמניות היו עממיות, זולות ואמינות מאד. החיפושית הפכה עד מהרה למכונית של רופאים. היו לה שתי מגרעות עיקריות. שתי דלתות ורעש בלתי נסבל ביחוד אם ישבתם במושב האחורי. אחת הבדיחות הידועות שעצבנו את בעלי הרכב היתה השאלה:"למה יש לחיפושית שני אגזוזים?" והתשובה המעצבנת "בכדי לדחוף אותה כמו מריצה כשהיא מתקלקלת". אך האמת שהחיפושיות היו אמינות עפ"י רוח הפרסומת "פולקסוואגן נוסעת ונוסעת ונוסעת".

חיפושית

בתחילת שנות השישים הפכה מכונית הפיאט 600 למלכת המכוניות בישראל. בעיקר בשל מחיר הקנייה הזול ב30% מהחיפושית אך בעיקר בשל מחירי החלפים הנמוכים ועלות האחזקה.

פיאט 600

בתחילת שנות השישים החליפו בצה"ל את רכבם הצמוד של קציני צה"ל בדרגות רס"ן וסא"ל מג'יפ ויליס לסיטרואן דה שבו. כך נהגו גם במינהל הרכב הממשלתי. הרכבים הבלויים נמכרו לאזרחי ישראל שהכירו את הרכב משרותם הצבאי.

דה שבו צה"לי במוזיאון חה"א בחצרים.

לואי דה פינה בסיטרואן נהוגה בידי אם המנזר סרטון עתיר פעלולים.

מכונית הפרינץ 4 NSU הגיעה יום אחד בתחילת שנות ה-60 והפכה מהר מאד ללהיט בקרב נהגי ישראל, מלכת המכוניות של עמ'ך. היא היתה מרווחת יחסית ושדה ראייה לנוהג בה. היה לה מנוע שהשמיע זמזום אופייני. אח"כ הביאו את הדגמים 1000 ו 1200 אך הפופולריות שלהם היתה נמוכה בגלל מחירן הגבוה.

פרינץ 4

מכונית הפרינץ 4 החלה את עידן האוטובנק, כלומר יכולת להפוך אותה למעטפת מזומנים בכל רמזור! הנהגים מסביבך היו שואלים בעלי מכוניות מבוקשות "אתה מוכר?".

המכוניות הראשונות מבית ב.מ.וו BMW שנבנו בשנות ה 60 היו מבוססות על מנועי האופנוע המפורסם שלהם. המכוניות מהדגמים הראשונים היו בעלות 700 סמ"ק והן נקראו BMW700S ו BMW700LS . מכוניות הסדאן שהוארכו ב 16 ס"מ היו אמורות לקבל יחידת כח של פולקסווגן 1200 סמ"ק, אך התעשיינים הגרמנים סגרו את קו מכוניות הסופר מיני בBMW ועברו לייצור מכוניות פאר. נעשו נסיונות להרכבת המכונית בארץ הן בא.אילין והן באוטוקרס, אך התעשייה הישראלית עברה לקונטסה.

ב.מ.וו 700 קופה מודל 1964

מפעלי א.אילין החלו להרכיב מכוניות יפניות שנקראו קונטסה 900 למרות החרם הערבי חברת הינו HINO היפנית שלחה מכלולים שהורכבו בישראל. כ 2300 מכוניות עלו לכבישי ישראל.

קונטסה 900

קונטסה 1300 עלתה לכביש בשנת 1965 וכ 4300 מכוניות עלו לכביש.

קונטסה 1300

אוטוקרס עברה לייצר את דגם הכרמל דוכס שבעיקר סופק לצה"ל ולמינהל הרכב הממשלתי. אך הרכבים המשומשים נחטפו ע"י הנהגים בישראל, כ 6500 כלי רכב עלו לכבישי הארץ בין השנים 1965-1975
הרכבת מכוניות הטריומף בארץ נחלה כישלון, הנהג הישראלי התרחק מהן בגלל אמינותן הנמוכה.

כרמל דוכס צה"לית

כרמל סטיישן

מפעלי אוטוקרס החלו להרכיב את מכוניות פורד אסקורט בארץ. המכוניות יועדו בעיקרן לשוק הממשלתי ולצה"ל. אך מהר מאד העדר גילה את המכונית. למרות המנועים החלשים 1100 סמ"ק וחוסר הנוחות של מכונית שתי דלתות הנהגים הישראלים אהבו את המכונית שהיתה פופולרית אולי בשל הפרסומת "סע כמו לורד - סע בפורד" או אולי בשל האמונה באנשי הרכש של מערכת הביטחון, אם זה טוב לצה"ל זה טוב גם לעמ'ך. על עצמי יכול אני להעיד שהייתי בעליה של מכונית אסקורט משומשת, במשך כשנתיים והיא נסעה ונסעה בלי להזדקק למוסכים.

פורד אסקורט דור 1 מודל 1974

בתחילת שנות השבעים הפכה מכונית פיאט 124 לפופולרית בישראל. היא היתה מכונית משפחתית מרוווחת ונוחה עם מנועים חזקים 1200סמ"ק ו 1400 סמ"ק. אחד הגימיקים של מהנדסי פיאט היה הרעש המיוחד מהאגזוז שגרם לנהג, לנוסעים ולהולכי הרגל שבסביבה להאמין שמדובר במכונית ספורט עם עוצמת מנוע אין סופית. עקב כל הסיבות הללו והאמונה שהמכונית זולה לתחזוקה עקב מחירי החלפים, מהר מאד היא הפכה לאוטובנק, עד שנדחקה ע"י מכונית הסוברו. הביקוש למשומשות היה גבוה ואנשים שילמו עבורה מעל מחיר המחירון. מכירת המשומשות באותה תקופה נעשתה באמצעות מודעה בעיתונים. הקונים הרצינים היו מצלצלים אל המוכרים בשעות הבקר המוקדמות לעיתים בשעה שבע בבקר מכוניות מבוקשות נמכרו והבעלים נאלצו לנתק את הטלפון בביתם.

מכונית סאלון פיאט 124

מכוניות סובארו היפניות החלו להמכר בישראל בשנת 1969 הן היו זולות בכ 30% ממחירן של מכוניות אירופאיות, אך הנהג הישראלי אינו פראייר ואינו ממהר לחטוף. הדגמים הראשונים סבלו אכן מבעיות. בשנת 1972 הגיע דגם הליאונה הראשון שכונה "צוללת" אך רק לאחר המהפך הפוליטי החלו הישראלים לרכוש מכוניות מ"הניילונים" שנת 1978 הפכה את סובארו למלכת המכוניות.

סובארו די.אל 1400

בשנת 1980 סובארו החליפה את הדגם לתצורה מעוגלת שהזכירה את עיצובם של מכוניות הב.מ.וו. אך רק ב 1981 בעקבות הוזלת המכסים (ימי ארידור העליזים) נהרו בני ישראל בהמוניהם והחלו לרכוש מכוניות מהניילונים. הנהג הישראלי הפך למפונק והחל להתקין מזגן ברכב. יצרני המזגנים המקומיים צחקו כל הדרך אל הבנק. בגלל תקנות המכס, כדאי היה ליבואן ולצרכן להסתפק במזגן ישראלי, שלעיתים עבודת ההרכבה פגעה בחלק ממערכות הרכב, בעיקר ברכבים האירופאים.

סובארו די.אל 1300

תקנות המכס החדשות אפשרו לייבא בהוזלה מכוניות עד 1300 סמ"ק וכך המשפחתית של סובארו נמכרה בכמויות הולכות וגדלות. בשנת 1985 שוב הוחלף הדגם שהיה מעוצב עם קוים מרובעים וכונה סובארו "מזוודה" (עיצובו דמה לזה של הוולוו השמרנית).

סובארו ליאונה די.אל

בשנת 1987 שוב ירדו המכסים ואז העדר עבר לנהוג בסובארו 1600 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית. תוספת המחיר לאוטומט בסובארו היתה כ 10% בעוד שבאירופאיות התוספת היתה כ 30% ושוב העדר אינו פראייר, הוא קנה סובארו. מכוניות הסובארו נשאו את הכתר "מלכת המכוניות" עד שנת 1993 עת נאלצו להעביר את הכתר למכונית המיצובישי לאנסר וסופר לאנסר שהביאה כסטנדרט חלונות חשמלים ונעילה מרכזית ללא תוספת מחיר.

מכוניות המיצובישי היו מלכות הכביש בין השנים 1993- 1998 עד להופעתה של המאזדה לאנטיס

מכונית המאזדה לאנטיס הפכה למלכת המכוניות ב 1999 בעקר עקב צמיחת חברות הליסינג שהחכירו עשרות אלפי מכוניות לעובדי משרדי ההייטק בשנת 2003 החליפה אותה המאזדה 3 שכונתה גם רכב השטח הנמכר ביותר בישראל בזכות מנוע ה 2000 סמ"ק וההנעה הקדמית המצוינת שהתגברה על סלעים וחולות.
אופנת הג'יפונים דחקה את המכוניות המשפחתיות ואת מכוניות הסופר מיני, כך שכיום המכונית העממית הינו ג'יפון עממי שמכסימום עולה בקלות על המדרכות בכדי לחנות.

החל משנת 2011 החלה חברת יונדאי לטפס לצמרת המכירות של הרכב העממי, כיום בעל הרכב הפרטי העממי מפסיד עשרות אחוזים משווי הרכב מדי שנה עקב מכירות רכבים משומשים ע"י חברות הליסינג שרוכשות את הרכבים מהיבואנים בהנחות ניכרות תוך רכישת רכבים במפרט שונה מאשר לשוק הפרטי.
כיום גם אין משמעות מיהי מלכת המכוניות. המושג אוטובנק נשכח, כיום בעלי רכב פרטי המעונינים להחליפו בדגם חדיש נאלצים להוריד חזק ממחיר המחירון שאף הוא התעדכן ברוח הזמן.

בחו"ל הנוסטלגיה לרכבים משנות החמישים והשישים הפכה לטרנד, הלהיט הינן מכוניות כגון שברולט קורבט ודומיהן. היאפים מוציאים כיום, עשרות אלפי דולרים לרכישת מכוניות ענתיקות שמחזירות אותנו לעידן הרומנטיקה של המכוניות.
העשור בין תום מלה"ע 2 עד לשנת 1955 היה קשה מבחינה כלכלית בכל אירופה. וכך המכוניות היו חסכוניות בדלק, ספרטניות מבחינת העיצוב והביצועים. כמובן שהאלפיון העליון נהג ברולסרויס ובמרצדסים. חברת ב.מ.וו החלה את המעבר מייצור אופנועים למכוניות בשנות החמישים עם פיתוח מכונית האיזטה בעלת מנוע 300 סמ"ק עם עיצוב מעניין שבו הדלת נפתחה מקדימה. אח"כ עברה למכוניות סופר מיני תוך שימוש במנועי האופנוע שיצרה. רק בסוף שנות השישים היא החלה ביצור סדרות המכוניות המשפחתיות ואח"כ עברה גם למכוניות סופר סאלון ונכנסה לליגה של מרצדס. גם חברת אנ.אס.יו יצרנית מכוניות המיני סאלון שהיתה הראשונה להרכיב מנועי וואנקל במכוניותיה NSU ro80 נבלעה בחברת אאודי ורק בסוף שנות השישים יצאה אאודי עם מכונית הסופר סאלון אאודי 100. יצרנית המטוסים מסרשמיט החלה בתום מלה"ע 2 לייצר מכוניות מיקרו. אחד הדגמים יובא לארץ וניתן היה לראותו בעיקר ברחובות ת"א עד סוף שנות השישים. בארץ הוא כונה "צפרדע" הבאתי מספר סרטונים המציגים את מיטב תוצרת אירופה של שנות החמישים והשישים.
קישור למוזיאון וירטואלי של מכוניות מיקרו - כאן