זכרונות ממזנון ביה"ס

  בתקופת לימודי בביה"ס היסודי, כל התלמידים אכלו את הכריכים המצוינים , שאמהותיהם הכינו להם בכל בקר באהבה. יום אחד החלבן שלנו מוטק'ה עשה הסבה ופתח קיוסק ממול לשער ביה"ס. בעיקר קנינו ממנו מסטיק בזוקה, שקיות מצופים שהכילו דגלים, תמונות וכיוב'. בחורף קנינו גלידה חמה (השם התחלף לקרמבן) או רחת לוקום שהיה ארוז במין קופסת קרטון בגודל של קופסת גפרורים. הוצאתם את הקוביה ליקקתם את הממתק והדבקתם לקופסה וכך במשך השעה הבאה לקקתם בהחבא את הממתק שהעביר את השיעור המשעמם בחקלאות או בתנ"ך.

   יום אחד אחת התלמידות הגיעה לחצר עם מין מאפה שהריח טוב וכולנו הזלנו ריר. "מה זה" שאלנו אותה. "זהו סנדביץ' פולני, קניתי אצל מוטק'ה" השיבה הילדה. תוך שלוש שניות זנחנו את הכדורים, החבלים ויתר משחקי החצר ורצנו לעבר הקיוסק. שם כמו חיילים ממושמעים הסתדרנו בתור לפני הדלפק. אמרנו למוטק'ה פה אחד, תכין לנו סנדביץ' פולני.
סנדביץ פולני מתכון
פיתה עירקית,
כף מיונז, מותר גם שניים. אך מוטק'ה הסתדר עם כף אחת.
שלוש כפות כרוב כבוש חמוץ,
כף פרוסות מלפפונים חמוצים בחומץ (אפשר גם במלח)
הכנה - מורחים יפה את המיונז על הפיתה, מפזרים את הכרוב הכבוש ועליו את פרוסות המלפפונים. מגלגלים כמו לאפה.
  
  הסנדביץ הפולני הפך אצלנו בביה"ס ללהיט, מאפיית הפיתות של מוכתר כמעט קרסה, עד שעדינה אשתו של מוטק'ה לימדה אותנו לאכול פיתה עם חומוס (מרחו לנו אולי חצי כף) ומלפפון חמוץ וכמובן הסנדביץ הפולני נשכח. מעדינה וחברותיה כל האמהות של פעם למדו להכין את סנדביץ' הפיתה/חומוס לימי ההולדת של ילדיהן.

   נזכרתי בסיפורו של מזנון ביה"ס, כשעמדתי במרכול מול ערמת שקיות חמות שמכילות פיתות עירקיות. בלוטות הריר שלי החלו לשלוח קריאות אס.אמ.אס לכוון כף ידי השמאלית שחפנה את שקית הפיתות. כמובן שמהרתי וקניתי שתי קופסאות שימורים. האחת של מלפפונים בחומץ והשנייה של כרוב כבוש וכמובן צנצנת מיונז.