זכרונות נהג מונית

  כל בקר בין השעות תשע וחצי לעשר אני אוכל ארוחת בקר עם חבריי שלומי, קובי ויורם מהתחנה. שלומי הוא זה שגרר אותי ושכנע אותי לעזוב את הבנק ולהפוך לנהג מונית עצמאי. יורם הגיע לתחנה לאחר מות אביו שהיה נהג המונית הכי זקן בתל אביב. גם לו הייתי מקליט את הסיפורים של יורם ושלומי ספק אם הייתם מאמינים לי אך מה לעשות באמת שזה מה שקורה במציאות. ארבעתנו נהגי מוניות ישרים לא מרמים תיירים למעט את הסינים וההודים. מרמים את רשויות המס בקטנה, כי אחרת באמת לא משתלם לשרוף את הסולר ולהסיע את הישראלים. אנו עובדים קשה בשביל לפרנס את המשפחה ולהשקיע את כספנו שיפרנסנו בזקנתנו.
  שלומי הינו רודף שמלות ובד"כ מרבית סיפורי מעלליו הינם אודות התיירות ששוכרות אותו ואת מוניתו או אודות הקליינטיות הקבועות שלו שאינן מוכנות לנסוע עם אף נהג אחר. יורם הינו הברוקר הכי טוב בקרב נהגי המוניות ונהג המונית הטוב ביותר בין הברוקרים. יורם מחלק לנו טיפים לקנייה ומכירת מניות. את המידע הוא שומע מנוסעיו שמשחררים לו מידע פנים. יורם חולק אותו איתנו ועם יתר נהגי התחנה, באמת שאין לי תלונות, בשבע מתוך עשר, הטיפים שלו מוצלחים. ממניית טבע, כל נהגי התחנה עשו שלוש דירות. בינואר יורם אמר לנו "תמכרו את טבע ואל תגעו בה יותר, טבע הלכה פארש". מכרנו.

  

היום אספר לכם סיפור אמיתי כפי שסיפר לנו שלומי, חגורת הצניעות. 

  מרי נשואה בעושר לשלום, טייקון ידוע שמככב תדיר בעמודי הכלכלה וטורי הרכילויות. שלום מרבה להתרוצץ במטוסו הפרטי ולרקום עיסקאות במיליארדים בעיקר בארצות חבר העמים ובמרכז אמריקה. שלום תמיד מזכיר למרי שלא תצמיח לו קרניים בעת העדרו במידה ותבגוד בו סעיף ג' בחוזה הממון יופעל. אך בנוסף הבעל הקנאי כלא את גופה בחגורת צניעות.

מה? פתחתי על שלומי זוג עיניים, אנו לא נמצאים בימי הביניים, מי כולא כיום את אשתו במתקן פרימיטיבי שכזה. מסתבר שהאלפיון העליון נועל הכל מאחורי מנעול וכספת. וחגורות הצניעות של המאה ה21 הן נוחות לשימוש ומשמשות כאביזרים מציתי תאווה ביחסי הסאדו. מרי הזמינה בקר אחד את שלומי ומיד לאחר שטרקה את דלת המונית אמרה לו "אתר לי מנעולן מקצוען וסע אליו". שלומי שאל "מה קרה? יכולת להזמין מנעולן הביתה". מרי הסבירה לו שהיא אינה זקוקה למנעולן שיחליף את מנעולי הדירה וכן לא פורץ כספות שיפרוץ את הכספת בביתה. כאן מרי ספרה לו שבעצם היא חייבת לפתוח את חגורת הצניעות שנעולה עליה ועל "תקופת היובש" שבה היא שרויה. בעלה טס אתמול לשבוע ללאס ווגאס לחגוג עם מנהלת חברת השיווק הקליפורנית וזו הזדמנות נפלאה בשבילה להעניק לעצמה שבוע של סקס טהור. הגענו לבית העסק של המנעולן ושאלנו אם יוכל לפרוץ את הכספת מסוג סופרטאנקר 12 מבלי להשאיר סימנים. המנעולן הג'ינג'י חייך ואמר שאת הכספת הזו אין אפשרות לפתוח מבלי להשאיר סימנים. מרי שאלה אותו האם יוכל להתאים מפתח שיפתח וינעל את חגורת הצניעות שמרי לובשת מבלי להשאיר סימנים. המנעולן התרברב שהוא המומחה מספר אחד בארץ לחגורות צניעות ואין חגורה שלא יצליח לפתוח תוך 60 שניות ולשכפל מפתח תוך ארבע דקות. התעריף שלי 500 ש"ח כולל מע"מ כולל זוג מפתחות. מרי והג'ינג'י עלו במדרגות לגלריה שמעל לחנות ואני המתנתי. 60 השניות חלפו, רבע שעה עברה, חצי שעה עברה ומרי עדיין בחדר. מה אכפת לי חשבתי, המונה מתקתק ע"ח מרי. לאחר כשעה המנעולן ומרי יצאו מהחדר. על פניה של מרי מרוח חיוך שאי אפשר לטעות בו. "קח אותי לספא בדניאל" פקדה מרי. "נו, הג'ינג'י הצליח לפתוח?" שאלתי. מרי הראתה לי מפתח חלק שיעניק לה שבוע של הנאות. "אז למה הוא התרברב שיפתח את החגורה תוך 60 שניות?" שאלתי. מרי חייכה "הג'ינג'י פתח תוך 30 שניות אז הענקתי לו גם טיפ, בחיי שמגיע לו עבור השירות שהעניק לי". וואהו מין סיפור שכזה פעם ראשונה ששמענו על חגורות צניעות. יורם שיתף אותנו גם בכך שבעלה של מרי הוא לקוח קבוע שלו ומממנו קבלנו את הטיפ להכנס למניית הנפט "אתם יודעים למה אני מתכוון", שסידרה לו שתי דירות בפלורנטין. יאללה בואו נצא למלא את הקופה בקצת כסף.

ימי הרדיו

  פעם לפני שהיו שידורי טלוויזיה בישראל, כל עם ישראל היה צמוד לרדיו בשבת בבקר. העלו אז מערכונים ותסכיתים והדימיון שלנו עבד שעות נוספות. את המערכון הנפלא "יוסקה ברגר התעשר" בביצוע שייקה אופיר ז"ל (אוטוטו 30 שנה למותו) ואורי זהר חיפשתי שנים. היום בעקבות המפולת במניית "טבע" חיפשתי שוב ומצאתי.
תעזבו אתכם מנתניהו ומשפחתו, תעזבו אתכם מהפלסטינאים ומזג האויר. תפעילו את הסרטון הרצ"ב ותהנו מסיפור פשוט נפלא.
1. "יוסקה ברגר התעשר" - אורי זוהר ושייקה אופיר.

2. את השיר בנצי השמן שמייצג בשבילי את שירי הלהקות הצבאיות.
אני מקדיש לכל הפקידים השמנים שמנהלים את מדינת ישראל.

3. את השיר "סיגליות" של דוויד ברוזה, אני מקדיש אותו לכל נשות ארץ ישראל.

4. שנות השישים תחנות הרדיו שידרו פזמונים באנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית.
מענין לענין נזכרתי בזמיר הספרדי הילד שהיה אולי הראשון בין מיליוני הזמרים שהתגלו לציבור הרחב. חוזליטו,La Rosa Y El Ruiseñor

5. אחת הבלדות הנפלאות שאהבתי. פרנקי וג'והני - לואי ארמסטרונג

 

6. הפורנוגרפיה הראשונה על גלי האתר. אהבה עושים בעיר האוהבים

Serge Gainsbourg et Jane Birkin  JE T'AIME

7. אחת לשבוע כל האינטליגנטים, האזינו לתוכנית החידונים בהנחיית החידונאי שמואל רוזן ברדיו בקול ישראל. הבאתי כאן את קפד ראשו - התוכנית האחרונה.

8. תסכיתי מתח ותוכניות המסך עולה ששודרו בשבתות בבקר.

על פשפשים וסבונים

  כהרגלי אני נהנה לחבר אנקדוטות אמיתיות מחיי היום יום ואם ניתן לפלפל עם מעט נוסטלגיה הרי זה משובח. מספר פעמים בשבוע, אני מכייף במועדון הספורט. בתום האימון היומי אני נכנס למלתחה, מתקלח מתלבש והביתה. היום בצאתי מהמלתחה ראיתי את אחד החברים מוציא מתיקו את הליפה (שיבוש של לופה) ומיד נזכרתי בליפה הראשונה שלי.

                                             חובט זבובים של פעם ליד הליפה
   בפעם הראשונה שבקרתי בשוק הכרמל ראיתי חבילת ליפות רחצה תלויה על מסמר. בחרתי בליפה הכי גדולה ובזאת סיימתי את יום השוק. באותו ערב חנכתי את הליפה שגרדה את גבי כמו היתה בלן תורכי. המרצתי את מחזור הדם באמצעות הליפה כאילו הייתי סיר חמין שיש לנקותו. שטפתי את הליפה והנחתיה לייבוש. למחרת אשתי מעירה לי שהליפה "חירבנה" גרעינים. שטפתי את הליפה היטב בתוך אמבטיה מלאה מים, חבטתי אותה על דופן האמבטיה כמו שחובטים ערבות בהושענה רבא. הליפה החבוטה פלטה עוד כמה גרעינים. זהו חשבתי לעצמי חסלתי את מחסן הגרעינים. למחרת שוב ישנם כמה גרעינים על רצפת המקלחון. שוב שטפתי, חבטתי, יבשתי. ולמחרת נחים שניים שלושה גרעינים על רצפת המקלחון. אוקצור ככל שהשתמשתי יותר בליפה כך היא גמלה לי במתן גרעינים. אשתי קבלה על הלכלוך שהליפה מותירה, אך אני הייתי מאוהב בליפה שהמשיכה ללכלך מדי יום. סופה של הליפה הסתיים בפח. שנים לא השתמשתי בליפה, אך השבוע כשחניתי במקרה ליד חנות חומרי בנין ראיתי ערימת ליפות על מסמר בחזית החנות. שוב בחרתי בליפה הכי מפחידה ונהנתי מגירוד גבי. כנראה שזו ליפה פולנית, או ליפה עקרה. הפעם אין אצלנו גרעינים על רצפת המקלחון.

  את הצ'יפצ'קה (חובט זבובים) הוספתי לתמונה בכדי לספר על מתקפת היבחושים או/ו פשפשים שמנסה להשתלט על הנדל"ן שלנו. מטעמים אקולוגים איני משתמש בחומרי הדברה ואני נלחם בזבובונים הפולשים בד"כ עם עיתון מגולגל. את חובט הזבובים הסיני קניתי רק לשם הנוסטלגיה והצילום אך הוא אינו מתאים למלחמה מודרנית. הצ'יפצ'קות של פעם היו עשויות מגומי מלא בלי חורים שמאפשרים לטייסים מיומנים להתחמק מפגיעה.
לאחר שחיסלתי לחלוטין את מתקפת הנמלים עליה סיפרתי לפני כחודשיים. גוליבר שוב נאלץ להלחם בגמדים מעופפים. וכך לאחר כשבוע של מתקפת זבובונים שנשלחו אלינו ע"י הפרסים הצלחתי לנפנף את כולם מחוץ לבית. בשבוע שעבר היתה כתבה בה הוזהר הציבור שלא להשתמש בתרסיסי הדברה המכילים פרופוקסור וכך במקום להשתמש בנשק כימי כנגד האויב הפרסי השתמשתי בנשק ירוק.

גם לחובט השטיחים של פעם, קראו צ'יפצ'קה. הוא היה כלי נשק רב תכליתי. מעיר את ילדי השכונה כבר בשמונה בבוקר עת עקרות הבית של פעם ניערו את קרביהם של ריפודי הריהוט ואת השטיחים וכן כשוט לחבוט בישבניהם של ילדים סוררים.

תפו"א במדורה

  אנו הישראלים כולם מדברים שלום, שרים שירי שלום וממתינים למישהו שיוציא את הקרטושקעס מהמדורה. ההבדל בינינו הישראלים לערביי א"י הוא, שאנו חסרי סבלנות ומוכנים לקבל ניירות ואילו להם יש טונות של סבלנות וזאת בכדי לקבל אדמה והרבה. במו"מ בשוק הבהמות הפראייר חסר הסבלנות, תמיד יקנה פר זקן במקום פרה חולבת.


הסכסוך בינינו לבין ערביי א"י יסתיים בטוב רק אם הצד השני יוותר על "זכות השיבה". כל השאר הינו ערימות של תירוצים ותריסר טונות של כבוד.
בניגוד לסיסמתו של רה"מ ב. נתניהו "יתנו - יקבלו"
אני מציע לו את הסלוגן "יוותרו - יקבלו"איך משכנעים את הפלסטינאים לוותר על זכות השיבה? וכיצד ניתן לגרום לחיסולם של מחנות הפליטים, של צאצאי הפלסטינאים ברחבי המזרח התיכון? 

  מסיום מלחמת השחרור ב 1949 הפוליטיקאים הישראלים מכרו לנו את המסר (תרוץ מס' 1) שאנו זקוקים אבל ממש זקוקים שהפלסטינאים יכירו במדינת ישראל ויפסיקו את מהלכי הטרור והלוחמה נגדנו.
אז בעוד המדינאים הפלסטינאים לוחמים בנו מעל כל במה בהסתה, בחרמות ובהתקרבנות. מנהיגי הכוחות המזוינים שלהם מנסים להתיש אותנו מזה 120 שנה. ושוב ידינו האחת כבולה מאחורי הגב עם שלשלת שנקראת "אסון הומניטרי.
ומנהיגינו מתחפרים בחול כבנות יענה וחוזרים על האימרות הנדושות שפרט לכמה זקני מר"צ אף אחד אינו מתייחס אליהם.נו, נניח שמחר בבקר, כל מנהיגי אש"פ/החמאס/הג'יהאד/וכו' וכו' יכירו בנו. האם יפסיקו השבאב והמג'נונים, לנסות לרצוח ישראלים? תירוץ מס' 2 "אנו מצפים שמנהיגי המגזר יגנו את המרצחים!"נו נניח ויגנו (בחצי פה מלא כנאפה), האם יפסיקו השבאב והמג'נונים, לנסות לרצוח ישראלים?

אם הפלסטינאים יסכימו לעיקרון "יוותרו - יקבלו" (ויתור על זכות השיבה ופרוק מחנות הפליטים במזה"ת תוך 12 חודש) אני מוכן לשוב לקווי 67 כולל חלוקת ירושלים ובינאום הר הבית. מי שמוכן ירים את ידו גבוה וידרוש משאל עם.
*מן העיתונות: הנשיא הצרפתי מקרון, נהנה מזה כחודשיים מקצת שקט מהטרור האיסלמי ברחבי צרפת. וכבר הוא דרש מנתניהו לשוב למו"מ עם הפלסטינאים. עוד מעט גם הבלגים, הבריטים ושאר עמי הארצות ילחצו שוב עלינו לקנות בכסף מלא חבילה ריקה מתוכן, עטופה בניירות מרשרשים עם פאייטים וקוקרדות.
















*מוזמנים להגיב כאן או/ו בדיון כאן

שיעור בסינית

  אל סין ותרבותה התוודעתי לראשונה כילד מצפייה בסרט האדמה הטובה עפ"י ספרה של פרל בק. לאחר שנים, קראתי את כל ספריה שתורגמו לעברית. בספריה היא מעבירה לקוראים בצורה ריאליסטית את ההיסטוריה הסינית של ראשית המאה העשרים. סין נראתה לי באותם ימים, מדינה פרימיטיבית, שכל תושביה עסוקים מצאת החמה עד שעות החשיכה, בליקוט ספל אורז בכדי למלא את רעבונם וחליטת תה בכדי להרוות את צמאונם. בלימודי ההיסטוריה, ספרי ההיסטוריה הדגישו את תקופת מלחמת האופיום שהכניסה את סין לתרדמת של כיובל שנים. בדמיוני ראיתי את הסינים יושבים עם מקטרות האופיום הארוכות ושקועים בעצלות מתוקה. מי היה מאמין, שתוך מאה שנה תהפוך סין לבי"ח של העולם ותאיים על מאות מיליוני אזרחי המערב שאיבדו ויאבדו את מקור פרנסתם.
הסרט האדמה הטובה - הטריילר


תוך כתיבת הפוסט הסתבר לי שספרה האדמה הטובה זכה לתרגום מחודש, מומלץ. אשמח גם לצפות פעם נוספת בסרט בקולנוע (איני חסיד של צפייה של סרטים ביוטיוב) .

בתרבות הישראלית ציירנו לעצמנו את הסינים כמסכנים ולעגנו להם.
היינו שרים
שניים סינים
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
ביצוע https://www.youtube.com/watch?v=YXqi0aGzjvA
השיר העברי תורגם משיר הילדים הגרמני שלושה סינים עם קונטרהבאס
https://www.youtube.com/watch?v=9C2cLTif4QU

תה ואורז
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
כָּל מִינֵי קַדַּחַת.
(שלונסקי נזקק לסין רק בגלל שמתחרז עם חמסין)

במלחמת קוריאה הוכיחו הסינים לאמריקענרים את יכולתם הצבאית, בעיקר לאור העובדה שרק לפני עשרים שנה יפן כבשה את סין כמעט בלי התנגדות. המשטר הקומוניסטי בראשות של היו"ר מאו דצה דונג הכניס את סין למאה העשרים תוך חמש שנים.

מאו מכריז על ייסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949

   לאט לאט נפתחנו להכיר את מאו ומשנתו (הספרון האדום שהיה התנ"ך הסיני) "גם מסע של אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן", כמדומני שמיוחסת לו האימרה שבמלחמה גרעינית מול המערב הוא מוכן לספוג 300 מיליון קורבנות בכדי להביס את המערב. מאו הורה לסינים להקטין את שיעור הריבוי הטבעי ואסר להוליד מעבר לילד אחד ובאזורים הכפריים שניים כאשר נולדה בת (הכפריים נהגו לחסל את בנותיהם בכדי לאפשר הולדת זכרים). כמה שנים לפני מותו התעמולה הסינית שרה שירי הלל לבריאותו של היו"ר. הציגו  אותו לעיני כל "שוחה" בנהר היאנגצה הגועש. ואז יום אחד היו"ר עבר מן העולם והחליפו אותו מנהיגים שפתחו את החומה הסינית, פעם נוספת לאיש הלבן. הנשיא ניקסון היה הראשון שדפק על דלתם של הסינים ב"דיפלומטית הפינג פונג". משחקי הפינג פונג בין הסינים לאמריקענרים, הפשירו את חומות החשדנות בשנת 1971.

   לאחר מלחמת ששת הימים נפגשנו לראשונה עם מוצרים תוצרת סין שהופצו בשווקי הגדה. היו אלה בעיקר צעצועי ילדים פרימיטיבים ומיליוני עפרונות גרועים. באותם שנים לא זכינו עדיין למוצרי טקסטיל סינים בארץ. בביקורי בארה"ב נתקלתי אז לראשונה בביגוד הסיני שהחל להציף את שווקי ארה"ב.

  ידידי הקנדי עבד עם הסינים מראשית שנות השמונים. באותה תקופה, כל הסינים לבשו מדים אחידים (מדי אתא סינים). בין היתר הוא הגיע למחנות צבא ושם נפגש עם קצינים מאד בכירים. ידידי סיפר שבתחילה לא הצליח להבין מי הוא הגנרל ומי הלויטננט, אף קצין לא ענד דרגות!!. אז איך בכל אופן נותנים כבוד לבנאדם? הסינים התחכמו ליו"ר באמצעות עטים. לגנרל היו כעשרה עטים תקועים בכיס חולצתו, לקולונל כששה עטים, למייג'ור שלושה עטים והחפ"שים כנראה החזיקו את העטים בכיסי המכנסיים.

   כעת הגיע הזמן לחלוק עמכם, כמה אנקדוטות מביקורי הראשון בסין לפני כעשרים וחמש שנה. כבר ביום הראשון יצאנו לגן החיות בבייג'ין בכדי לראות את הפנדות. נו בני אדם זקוקים לשירותים, השירותים הציבורים בגן החיות באותם ימים היו חצר מרוצפת בטון ובתוכה מספר תעלות ארוכות ברוחב של כחצי מטר ללא כל פרטיות השירותים היו נקיים יחסית. היתה הפרדה בין גברים לנשים. האזרחים/יות הפשילו את בגדיהם וכרעו על רגליהם כשכל רגל על אחת מגדות התעלות. הסצינה התרחשה בשירותי הנשים, שם הנשים הסיניות הסתקרנו למראה הנשים הלבנות שכנראה נתקלו בהן לראשונה וכמה סיניות אמיצות כרעו והציצו לישראליות בכדי להבין כיצד נראית האינסטלציה של הנשים הלבנות. ה"מרגלות" הסיניות פצחו פיהן בהתלהבות וחלקו את המידע עם כל הסיניות תוך בצחקוקים ביישנים. לעומת זאת בבתי המלון בהן התאכסנו ובמסעדות אליהן נכנסנו השירותים היו מערביים עם שרתים סינים שהעניקו לנו כבוד מלכים.
   לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור ערב בקרבת המלון. רחובות חשוכים, פנסי רחוב במרחק גוש בנינים זה מזה. בכבישים נעים אלפי רוכבי אופנים בלי פנסים, בלי מחזירי אור, מצלצלים כמו עטלפים בפעמוני היד. מדי זמן חולפת על פנינו מכונית בלי אורות או עם תאורת "עיני חתול". המדריך המקומי הסביר לנו שסין חוסכת באנרגיה?. עברנו על פני בתים פרטיים, בחצות כל בני המשפחה ערים, מכונת תפירה (ידנית) מטרטרת. כאן בטח תופרים את חולצות המשי שתקנו מחרתיים בשווקים. בגלל החיסכון באנרגיה, בית המלאכה הביתי מואר בנורה בודדת של כ 15W אז יש פלא שאתם קונים חולצה במידה S אך על המדבקה רשום XXL?. דוכני אוכל שמסביבם מתגודדים המוני סינים שאוכלים 24 שעות ביממה. אוכל רחוב הינו אחת מצורות הבילוי המועדפות על עמ'ך. שבנו למלון, ישבנו על הבר הזמנו משקאות ולידינו יושבים ארבעה יאפים סינים שנראו לי כבני 25-30 עם בקבוק וויסקי יקר (כ 200 דולר, המלצר ניסה למכור לנו גם כן). מועדוני קריוקי היו אז באופנה אך שרו שם רק בסינית.

  ביום שלמחרת, נסענו לאחד מאתרי התיירות של החומה הסינית. החומה בטווח נגיעה הדהימה אותנו בממדיה. אך אין לי ספק שזו אינה החומה האותנטית אלא חומה "הוליבודית" ששופצה לצורכי תיירות. מרבית חברי הקבוצה עטו על הרוכלים שדוכניהם היו באיזור. המו"מ עם הסינים שאפח'ד מהם לא הבין מילה באנגלית וכמובן שלא בעברית היה מהיר. חיסלנו להם את כל מלאי חולצות "המשי" הראשונים שלמו 80 רנמינבי(כשמונה דולר), אח"כ ירדו המחירים עד שחכמולוג אחד כופף את הסינים ל 20 רנמינבי (שני דולר) לחולצה וכולם קנו, הגיע רוכל שהציע ב 15 ושוב נשלפו הדולרים ואיזה "בנקאי" סיני זריז המיר את הכספים והישראליות קנו וקנו. בערב יצאנו לשוק המשי ושוב קנינו בלי הכרה.
   כאן אגיע לאנקדוטה שלי. הרוכלים הסינים בשוק המשי הינם קרציות שנדבקות למטיילים שלא נותרת בפניהם ברירה אלא לקנות ולקנות בכדי להביא את סין הביתה. הסינים כאמור לא ידעו אנגלית והמו"מ עמם התנהל באמצעות מחשבון. הסיני לוחץ על 200 ופראייר לוחץ על 100, אוקצור הסינים כך הסבירה לנו המדריכה המקומית נהנים מהמו"מ תרתי משמע. למרות שלעיתים גם אם תשלמו 200 כפי ששלמו התיירים האמריקענרים עדיין הרווחתם לעומת המחירים בארה"ב ולא כל שכן בישראל, אך למה לא להתמקח. נו כאשר שאלתי את הסיני כמה זה? הוא תקתק על המחשבון 100 כתבתי לו בכוונה 150 הסיני היה המום!! אז הוא כתב 80 ואני משיב לו 180 וכך הוא יורד ואני עולה!! כמה מחבריו בדוכנים הסמוכים הצטרפו לראות מה יקרה נו בסוף שלמתי לו 20 דולר וקניתי ממנו מזוודה מלאת מזכרות. תכונה נוספת של הרוכלים הסינים היא לדחוף את הידיים והעינים לתוך ארנקכם בעת התשלום. אסביר זאת, נניח שסגרתי עמו על 20 דולר ואני עומד לשלם לו הוא קולט שיש לי עוד כמה שטרות הוא מצביע על שטר נוסף ומסביר לי שיתן לי עוד חצי חנות.
   ביום השלישי הגענו לכיכר 天安門廣場 (כיכר טיאנאנמן), הגודל מדהים, הסיפורים על ההפגנה האלימה שהתרחשה רק שנתיים לפני היו טריים וכך כמדומני גם כתמי הדם. בקרנו בבנין הפרלמנט, עברנו על פני גופת היו"ר מאו ובקרנו לסיום בעיר האסורה. ושוב אני מגיע לחוויה החזקה ביותר שהותירה בי סין. בערב החלטנו מוישה ואנוכי לצאת מהמלון לכיכר ולראותה בלילה שכרנו מונית מהמלון ושוב הנהג אינו יודע אנגלית אך הראינו לו את הפתק שפקיד הקבלה רשם לנו וכך הגענו לכיכר. בחזרה החלטנו לנסוע בתחתית, באותם ימים השילוט היה בסינית בלבד. אז הבנתי שאנו אנאלפאבייתים גמורים למזלנו סטודנטים עזרו לנו לעלות לרכבת הנכונה ואף התנדבו לנסוע עמנו עד שנגיע לתחנה שקרובה למלון.
מקור
מומלץ לצפות במפגין שעצר את טור הטנקים בכיכר טיאנאנמן 1989
https://www.youtube.com/watch?v=YeFzeNAHEhU
>מה קרה למפגין שעצר את טור השיריון ב 4/6/1989

   בכל יום בקרנו בשלוש אטרקציות ובנוסף דחפו לנו ביקורים בחנויות המפעל בכדי לסייע לכלכלת סין. באחד הימים בקרנו במפעל שמייצר בדי משי. חלק מהמפעל הינו מבנה אותנטי שמדגים את תהליך ייצור המשי שבו פקעות הגלמים מוכנסות לאמבטיות מים רותחים ובהמשך מכונות טוויה סוללות את חוטי המשי הדקיקים ועד לנולים שאורגים את בדי המשי. התהליך מרשים, אך כמובן חולצות המשי הזולות שבחנויות ובשווקים עשויות מבדי משי סינטטים ואותם חנות המפעל מוכרת לתיירים התמימים במחירים מופקעים, אך תמורת חווית הקנייה אני ממליץ לרכוש בחנות המפעל בביקורכם הבא בסין. גם הרקמה הסינית (השקופה) הינה מלאכת מחשבת ושוב עשרות נערות יושבות ורוקמות ידנית כהדגמה לתיירים אך ראיתי את האולמות הענקיים בהן מטרטרות עשרות מכונות רקמה ממוחשבות ומייצרות את תמונות הרקמה שנראה לי שכבר אינן באופנה. ישנן תמונות שמכל צד רואים מראה אחר, יפהפה אך קיטשי.

אחד השירים האהובים עלי  Monty Python - I Like Chinese 

דודי שמעון שנמלט במלה"ע השנייה מפולין לשנחאי דרך ברה"מ. לימד אותי בילדותי את השיר בסינית על תפוז סיני קומקוואט, שהיה גדל בחצרו ומדי שנה, אמי הכינה ממנו קונפיטורה. את השיר לא הצלחתי למצוא, ביוטיוב אולי אתם מכירים? אז הנה קליפ סיני נופת צופים.

我的少女時代 Our Times】Movie Theme Song -

                  田馥甄 Hebe Tien《小幸運 A Little Happiness》Official MV

https://www.youtube.com/watch?v=_sQSXwdtxlY&list=PLCeAl6UQGbsz1o6UskrjoiGECD4RfNz3Y

מומלץ לצפות בסרטון הבא בו הצבא הסיני צועד במצעד הראווה. אורכו של הסרטון שש דקות, בחלקו הראשון (שלוש דקות) תראו את החיילים והחיילות (איזה יפות) צועדים בסך. בחלקו השני תראו את הטריקים בהם נוקטים רס"רי המשמעת בכדי לגרום לים הסינים לזרום, תנסו זאת על חיילי וחיילות צה"ל.

כמה תובנות שרכשתי על הסינים:
*פעם היו שני סינים כיום יש מיליארד.
**קשה לשפוט את גילם של הסינים, על כן כדאי להוסיף להם שלושים שנה.
***הסינים מאושרים בחלקם, הם אינם זקוקים לגילוח ומריטת שיער.

מתנגד המשטר בסין זוכה פרס נובל לשלום נטמן בים סין
תודות ליעקב אחימאיר מגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 11. האייטם הראשון היה סיפור מותו של ליו שיאובו שהיה מעין דון קישוט שלחם בטחנות הרוח הגדולות בעולם. תודה גם לויקיפדיה שעדכנה את הפרטים.

  Liu Xiaobo R.I.P

טיפ למתכננים טיול לסין.
תסעו רק לבייג'ין (מינ' חמש לילות) ומשם להונג קונג ורצוי לשלב באותה נסיעה גם את סינגפור. ביקור בכל האתרים התיירותים המסורתים של סין כגון אתר חיילי הטאראקוטה, ערי גן העדן, הבודהה הגדול החצוב בסלע, שיט על היאנגצה ועוד הינם בזבוז כסף וזמן.

פירמידת פונזי בפוליטיקה

  יש כאן מישהו שאינו חולם על חשבון בנק עם יתרה של מינ' שני מיליון יורו/דולר, על ארמון של אלף מ"ר, על משכורת שנתית של מיליון ש"ח, על דירות ופנטהאוזים לילדיו ונכדיו?
   זוהי הצעה שלא תוכלו לסרב לה, אני מקים מפלגה קואופרטיבית חדשה ששמה בישראל יהיה "צמרת" (האות צדי פנויה?) כל המעונין להנות מטוב הארץ ירוץ ויפקיד 10,000 ש"ח דמי חבר. 5,000 החברים הראשונים שירשמו יהיו בעלי זכות בחירה למוסדות המפלגה. מתוכם יבחרו הח"כים, הפקידים הבכירים, היועצים הורסטיקולרים, יועצי הסתרים, הדירקטורים ועוד אלפי תפקידים. פרנסה מובטחת לחברים שיגייסו חברים. כל חבר שיגייס חמישה חברים יזכה בכרטיס זהב, חבר שגייס חבר שגייס חמישה חברים יזכה בכרטיס פלטינה וחבר שגייס שלוש דרגות חברים מתחתיו יזכה בכרטיס אורניום (ללא חשש מקרינה). כמובן שדמי החבר המשולמים יוחזרו לחברים הפעילים שיגייסו חברים חדשים, בתוספת רווחים.

   צאו מהאדישות, מהרו וקחו החלטה תצטרפו למפלגה ותהנו מכח פוליטי, עם הטבות כספיות. מול "ארגזי המצביעים" של המגזר הערבי/החרדי/המתנחלים גם אתם תוכלו להשפיע על הפוליטיקה המקומית. אני אישית אין לי פרטנציות להיות רה"מ וכן לא שר הביטחון או האוצר. אני אמשיך לעסוק בעניני בהתנדבות. מפלגת "צמרת" תשלם לי שכר של שקל לשנה. את המקצוענים שינהלו את המדינה יבחרו חברי מרכז מפלגת "צמרת". כל מי שיפקיד 10,000 ש"ח יוכל להציע מועמדים ראויים כולל את עצמו.

   בינתיים עד הבחירות של ינואר 2020 אנו נתארגן, נצבור קולות, נקים ממשלת צללים ונכשיר את המועמדים בבתי הספר לפוליטיקאים מתחילים. מתקבלים חברים מכל שדרות הציבור בלי אפלייה ובלי משוא פנים. למעט פוליטיקאים נוכלים שבגדו במפלגותיהם תמורת קמצוץ כבוד.

נספח 1 מצע מפלגת "צמרת"
מבוא - מצע המפלגה ישתרע על עמוד אחד, בלי אותיות קטנות.
1.חוקה - אימוץ החוקה הצרפתית, תוך 12 חודש.
2. הפרדת הדת מהמדינה, תוך 12 חודש.
3. גיור - גיור מודרני, נוסח בית הילל. תוך 12 חודש.
4. גיוס חובה לצה"ל (לא שרות לאומי וללא קומבינות) של כל הנוער החייב גיוס במדינת ישראל.
5. חיסול הכאוס במגזרים החרדי, הערבי והבידואי, לשם משטרת ישראל ופקידי הממשלה חוששים להכנס.
6. מערכת משפט - אימוץ שיטת המשפט הצרפתית. שופט חוקר ינהל פרשיות נגד אישי ציבור.
7. חינוך ממלכתי אחיד, כל הזרמים בחינוך יבוטלו. תוך 30 חודש.
8. השפה הערבית תוכנס למערכת הלימודים החל מכיתה ב'. תוך 30 חודש.
9. הנהגת מדינת רווחה, דוגמת ארצות סקנדינביה. תוך 30 חודשים.
10. משאל עם לקביעת גבולות המדינה. תוך 12 חודש.

נספח 2 - מצעי המפלגות הותיקות.
מצע הליכוד משתרע על 13 עמ', דיבורים כמו חול, שיר הלל למנהיג שבירבר והתבטל.
מצע יש עתיד נראה הייטק דיאגרמת מלבנים שנראית כמו ערימת קש שבתוכה 26 מגילות של בירבורים.
מצע העבודה משתרע על 40 עמודי טישיו שאפשר רק לבכות על הכסף ששולם ליוצריו. 
מצע הבית היהודי משתרע על 21 עמ', דת, דת, ציונות וכיפות סרוגות.
מצע מרצ הגדילה לעשות מרצ שמצעה ביחס הפוך לכמות נציגיה 61 עמ' מכיל המצע, כל המוסיף גורע.
מצע ישראל ביתנו נראה הייטק, דיאגרמת מלבנים רק 14 מגילות של הבטחות והחלקות.


*דרושים מתנדבים: עורכי דין, רו"ח, מהנדסי תע"ן, קופירייטרים, תקציבאים, עיתונאים, רבנים, שוטרים, נהגי מוניות, יושבי קרנות, ירקנים, ספרים, חברי ועדים, פנסיונרים. מאה המתנדבים הראשונים יזכו להנחה של 25% בדמי החבר.
**מגיבים בעלי תמונה יזכו להנחת חבר של  10%(אפשר להגיב מבלי להתחייב לתשלום דמי חבר).
הערה: כל האמור בפוסט הינו הצעה דימיונית של כותב הפוסט, שתוכנס לאחת המגירות. אך אין לי ספק שמישהו ירים את הרעיון וישתמש בו בעתיד הקרוב.
מצפה לשמוע הערות עניניות מהיועצים המשפטים שמבקרים כאן בפורום. 

120 שניות על אלימות כלכלית

  בדירת הפנטהאוז בקומה השביעית שמעלינו. התגוררו שושי ויוני עם שלושת ילדיהם. יוני היה איש עסקים נמרץ שהרבה בנסיעות עסקים. לאחר כל נסיעה, חדר האשפה התמלא באריזות קרטון של צעצועים ונעליים. שוש היתה עקרת בית צנועה שהרבתה להתרועע עם שתי שכנות איתן העבירה את הזמן בעישון סיגרילות ושתיית ספלי קפה בכוסות נייר בחזית הבנין.
   הימים היו תחילת שנות השמונים, להזכירכם הכלכלה הישראלית באותם ימים היתה חולה מאד. אינפלציה של עשרות ומאות אחוזים ניהלה את אורח החיים הישראלי. כולנו נמצאנו אז במרוץ מטורף אחר המחירים. איך נהגו הסוחרים אז לומר לי כשהייתי מתמקח עמם על המחיר "אני צריך להוציא עכשו כסף מכיסי בכדי לקנות את אותו מוצר" או "לי זה יעלה יותר". באותם ימים, החלו עגלות המרכולים לגדול לאורך לרוחב ולעומק, בכדי לאפשר לקונים לבצע קניות גדולות ולאחסן את המלאי בבית ובכך ל"חסוך" כסף, כי הרי מחר מחרתיים הם ישלמו לפחות 10-20% יותר על אותם מוצרים. מרבית עם ישראל בנו מזווים בכל פינה בבית ובמרפסות. קנו דיפ-פריזרים זוללי חשמל, שתיים ואף שלוש דלתות אך כולם יצאו מחוייכים לאחר שקנו ודפקו את השיטה. גם יוני ושושי שעמד לרשותם שטח נדל"ני נרחב, ניצלו את המצב ובנו חדר מזווה על המרפסת הנרחבת שם אוחסנו כל המצרכים. את הקניות ערך נהגו של יוני אחת לשבוע והיה מעלה את המצרכים לדירה.

*הצילום לאילוסטרציה בלבד רמי לוי, סניף קניון איילון צילם: דניאל בר און

  מירי שהיתה אחת משלישיית הנשים שנהגו לרכל בחזית הבנין, גילתה יום אחד לאשתי שניתן לרכוש חומרי ניקוי בחצי מחיר אצל שושי שמוכרת את המוצרים במזומן בלבד. נו אשתי כמו יתר נשות הבנין החלו לרכוש מדי פעם קצת חומרי ניקוי, קצת חבילות בשר קפוא, עופות, בשמים יוקרתיים וכיו"ב.
   "מה קורה שם?" שאלתי את אשתי "האם יש להם בפנטהאוז מפעל לחומרי ניקוי מזויפים?, האם זו סחורה גנובה?" "לא" השיבה לי אשתי. "הסיפור שם הוא שיוני הינו גבר קנאי, שאסר על שושי לצאת לעבוד ומאידך קמץ את ידו בנושא הכספי, מדי יום הקציב לה עשרה שקלים לקניית לחם חלב ועיתון, את יתר המצרכים הוא קנה והביא הביתה".
  כשביקשה שוש ממנו כסף לחוגים ושיעורי עזר לבנים היה עונה לה "אני בקושי סיימתי כיתה ח' ותראי אותי אני מצליחן, חבל על הכסף לחוגים ולשיעורים הפרטים, הבנים יעבדו אצלי בעסק" כמובן שגם כסף לבגדים לא העניק לה, ניתן היה לראות אותה כל השבוע באותו חלוק מהוה או באותה חצאית ג'ינס שיצאה מהאופנה.
  אך כאמור שושי מצאה את הדרך להתפרנס, היא החלה למכור סחורה מהמלאי במחסניה במחירים תחרותים, מעניין שכל הבנין ידע על הסידור למעט יוני שהמשיך לסבסד אותנו. אך לאחר כל מוצ"ש מגיע יום ראשון. ביום שני הגיעו שתי משאיות העמיסו את תכולת הפנטהאוז והפליגו לנחלה שרכש יוני באיזה מושב בשרון. החגיגה שלנו נגמרה.

מהו הלקח שאני מנסה להבהיר לגברים? נשים שונאות גברים קמצנים, תנו לאישתכם לבזבז במידה, זה ישתלם לכם.


נ.ב.  בירושולים מתגוררת משפחה ידועה שאת שמה אסור לי לאמר. הרכילאים אומרים שחייטו של הבעל תפר את כיסי מכנסיו והאישה כמו כל אישה זקוקה לתכשיטים, הרימה טלפון לאלמוני ולפלמוני והם פינקו אותה בתכשיטים. הבעל יש לציין שאינו קנאי והוא שמח בשמחתה. מאחורי כל גבר קמצן עומדת אישה יצירתית.

*שמות גיבורי הסיפור בדויים ושמורים במערכת.