תפו"א במדורה

  אנו הישראלים כולם מדברים שלום, שרים שירי שלום וממתינים למישהו שיוציא את הקרטושקעס מהמדורה. ההבדל בינינו הישראלים לערביי א"י הוא, שאנו חסרי סבלנות ומוכנים לקבל ניירות ואילו להם יש טונות של סבלנות וזאת בכדי לקבל אדמה והרבה. במו"מ בשוק הבהמות הפראייר חסר הסבלנות, תמיד יקנה פר זקן במקום פרה חולבת.


הסכסוך בינינו לבין ערביי א"י יסתיים בטוב רק אם הצד השני יוותר על "זכות השיבה". כל השאר הינו ערימות של תירוצים ותריסר טונות של כבוד.
בניגוד לסיסמתו של רה"מ ב. נתניהו "יתנו - יקבלו"
אני מציע לו את הסלוגן "יוותרו - יקבלו"איך משכנעים את הפלסטינאים לוותר על זכות השיבה? וכיצד ניתן לגרום לחיסולם של מחנות הפליטים, של צאצאי הפלסטינאים ברחבי המזרח התיכון? 

  מסיום מלחמת השחרור ב 1949 הפוליטיקאים הישראלים מכרו לנו את המסר (תרוץ מס' 1) שאנו זקוקים אבל ממש זקוקים שהפלסטינאים יכירו במדינת ישראל ויפסיקו את מהלכי הטרור והלוחמה נגדנו.
אז בעוד המדינאים הפלסטינאים לוחמים בנו מעל כל במה בהסתה, בחרמות ובהתקרבנות. מנהיגי הכוחות המזוינים שלהם מנסים להתיש אותנו מזה 120 שנה. ושוב ידינו האחת כבולה מאחורי הגב עם שלשלת שנקראת "אסון הומניטרי.
ומנהיגינו מתחפרים בחול כבנות יענה וחוזרים על האימרות הנדושות שפרט לכמה זקני מר"צ אף אחד אינו מתייחס אליהם.נו, נניח שמחר בבקר, כל מנהיגי אש"פ/החמאס/הג'יהאד/וכו' וכו' יכירו בנו. האם יפסיקו השבאב והמג'נונים, לנסות לרצוח ישראלים? תירוץ מס' 2 "אנו מצפים שמנהיגי המגזר יגנו את המרצחים!"נו נניח ויגנו (בחצי פה מלא כנאפה), האם יפסיקו השבאב והמג'נונים, לנסות לרצוח ישראלים?

אם הפלסטינאים יסכימו לעיקרון "יוותרו - יקבלו" (ויתור על זכות השיבה ופרוק מחנות הפליטים במזה"ת תוך 12 חודש) אני מוכן לשוב לקווי 67 כולל חלוקת ירושלים ובינאום הר הבית. מי שמוכן ירים את ידו גבוה וידרוש משאל עם.
*מן העיתונות: הנשיא הצרפתי מקרון, נהנה מזה כחודשיים מקצת שקט מהטרור האיסלמי ברחבי צרפת. וכבר הוא דרש מנתניהו לשוב למו"מ עם הפלסטינאים. עוד מעט גם הבלגים, הבריטים ושאר עמי הארצות ילחצו שוב עלינו לקנות בכסף מלא חבילה ריקה מתוכן, עטופה בניירות מרשרשים עם פאייטים וקוקרדות.
















*מוזמנים להגיב כאן או/ו בדיון כאן

שיעור בסינית

  אל סין ותרבותה התוודעתי לראשונה כילד מצפייה בסרט האדמה הטובה עפ"י ספרה של פרל בק. לאחר שנים, קראתי את כל ספריה שתורגמו לעברית. בספריה היא מעבירה לקוראים בצורה ריאליסטית את ההיסטוריה הסינית של ראשית המאה העשרים. סין נראתה לי באותם ימים, מדינה פרימיטיבית, שכל תושביה עסוקים מצאת החמה עד שעות החשיכה, בליקוט ספל אורז בכדי למלא את רעבונם וחליטת תה בכדי להרוות את צמאונם. בלימודי ההיסטוריה, ספרי ההיסטוריה הדגישו את תקופת מלחמת האופיום שהכניסה את סין לתרדמת של כיובל שנים. בדמיוני ראיתי את הסינים יושבים עם מקטרות האופיום הארוכות ושקועים בעצלות מתוקה. מי היה מאמין, שתוך מאה שנה תהפוך סין לבי"ח של העולם ותאיים על מאות מיליוני אזרחי המערב שאיבדו ויאבדו את מקור פרנסתם.
הסרט האדמה הטובה - הטריילר


תוך כתיבת הפוסט הסתבר לי שספרה האדמה הטובה זכה לתרגום מחודש, מומלץ. אשמח גם לצפות פעם נוספת בסרט בקולנוע (איני חסיד של צפייה של סרטים ביוטיוב) .

בתרבות הישראלית ציירנו לעצמנו את הסינים כמסכנים ולעגנו להם.
היינו שרים
שניים סינים
שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול
ביצוע https://www.youtube.com/watch?v=YXqi0aGzjvA
השיר העברי תורגם משיר הילדים הגרמני שלושה סינים עם קונטרהבאס
https://www.youtube.com/watch?v=9C2cLTif4QU

תה ואורז
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין
כָּל מִינֵי קַדַּחַת.
(שלונסקי נזקק לסין רק בגלל שמתחרז עם חמסין)

במלחמת קוריאה הוכיחו הסינים לאמריקענרים את יכולתם הצבאית, בעיקר לאור העובדה שרק לפני עשרים שנה יפן כבשה את סין כמעט בלי התנגדות. המשטר הקומוניסטי בראשות של היו"ר מאו דצה דונג הכניס את סין למאה העשרים תוך חמש שנים.

מאו מכריז על ייסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949

   לאט לאט נפתחנו להכיר את מאו ומשנתו (הספרון האדום שהיה התנ"ך הסיני) "גם מסע של אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן", כמדומני שמיוחסת לו האימרה שבמלחמה גרעינית מול המערב הוא מוכן לספוג 300 מיליון קורבנות בכדי להביס את המערב. מאו הורה לסינים להקטין את שיעור הריבוי הטבעי ואסר להוליד מעבר לילד אחד ובאזורים הכפריים שניים כאשר נולדה בת (הכפריים נהגו לחסל את בנותיהם בכדי לאפשר הולדת זכרים). כמה שנים לפני מותו התעמולה הסינית שרה שירי הלל לבריאותו של היו"ר. הציגו  אותו לעיני כל "שוחה" בנהר היאנגצה הגועש. ואז יום אחד היו"ר עבר מן העולם והחליפו אותו מנהיגים שפתחו את החומה הסינית, פעם נוספת לאיש הלבן. הנשיא ניקסון היה הראשון שדפק על דלתם של הסינים ב"דיפלומטית הפינג פונג". משחקי הפינג פונג בין הסינים לאמריקענרים, הפשירו את חומות החשדנות בשנת 1971.

   לאחר מלחמת ששת הימים נפגשנו לראשונה עם מוצרים תוצרת סין שהופצו בשווקי הגדה. היו אלה בעיקר צעצועי ילדים פרימיטיבים ומיליוני עפרונות גרועים. באותם שנים לא זכינו עדיין למוצרי טקסטיל סינים בארץ. בביקורי בארה"ב נתקלתי אז לראשונה בביגוד הסיני שהחל להציף את שווקי ארה"ב.

  ידידי הקנדי עבד עם הסינים מראשית שנות השמונים. באותה תקופה, כל הסינים לבשו מדים אחידים (מדי אתא סינים). בין היתר הוא הגיע למחנות צבא ושם נפגש עם קצינים מאד בכירים. ידידי סיפר שבתחילה לא הצליח להבין מי הוא הגנרל ומי הלויטננט, אף קצין לא ענד דרגות!!. אז איך בכל אופן נותנים כבוד לבנאדם? הסינים התחכמו ליו"ר באמצעות עטים. לגנרל היו כעשרה עטים תקועים בכיס חולצתו, לקולונל כששה עטים, למייג'ור שלושה עטים והחפ"שים כנראה החזיקו את העטים בכיסי המכנסיים.

   כעת הגיע הזמן לחלוק עמכם, כמה אנקדוטות מביקורי הראשון בסין לפני כעשרים וחמש שנה. כבר ביום הראשון יצאנו לגן החיות בבייג'ין בכדי לראות את הפנדות. נו בני אדם זקוקים לשירותים, השירותים הציבורים בגן החיות באותם ימים היו חצר מרוצפת בטון ובתוכה מספר תעלות ארוכות ברוחב של כחצי מטר ללא כל פרטיות השירותים היו נקיים יחסית. היתה הפרדה בין גברים לנשים. האזרחים/יות הפשילו את בגדיהם וכרעו על רגליהם כשכל רגל על אחת מגדות התעלות. הסצינה התרחשה בשירותי הנשים, שם הנשים הסיניות הסתקרנו למראה הנשים הלבנות שכנראה נתקלו בהן לראשונה וכמה סיניות אמיצות כרעו והציצו לישראליות בכדי להבין כיצד נראית האינסטלציה של הנשים הלבנות. ה"מרגלות" הסיניות פצחו פיהן בהתלהבות וחלקו את המידע עם כל הסיניות תוך בצחקוקים ביישנים. לעומת זאת בבתי המלון בהן התאכסנו ובמסעדות אליהן נכנסנו השירותים היו מערביים עם שרתים סינים שהעניקו לנו כבוד מלכים.
   לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור ערב בקרבת המלון. רחובות חשוכים, פנסי רחוב במרחק גוש בנינים זה מזה. בכבישים נעים אלפי רוכבי אופנים בלי פנסים, בלי מחזירי אור, מצלצלים כמו עטלפים בפעמוני היד. מדי זמן חולפת על פנינו מכונית בלי אורות או עם תאורת "עיני חתול". המדריך המקומי הסביר לנו שסין חוסכת באנרגיה?. עברנו על פני בתים פרטיים, בחצות כל בני המשפחה ערים, מכונת תפירה (ידנית) מטרטרת. כאן בטח תופרים את חולצות המשי שתקנו מחרתיים בשווקים. בגלל החיסכון באנרגיה, בית המלאכה הביתי מואר בנורה בודדת של כ 15W אז יש פלא שאתם קונים חולצה במידה S אך על המדבקה רשום XXL?. דוכני אוכל שמסביבם מתגודדים המוני סינים שאוכלים 24 שעות ביממה. אוכל רחוב הינו אחת מצורות הבילוי המועדפות על עמ'ך. שבנו למלון, ישבנו על הבר הזמנו משקאות ולידינו יושבים ארבעה יאפים סינים שנראו לי כבני 25-30 עם בקבוק וויסקי יקר (כ 200 דולר, המלצר ניסה למכור לנו גם כן). מועדוני קריוקי היו אז באופנה אך שרו שם רק בסינית.

  ביום שלמחרת, נסענו לאחד מאתרי התיירות של החומה הסינית. החומה בטווח נגיעה הדהימה אותנו בממדיה. אך אין לי ספק שזו אינה החומה האותנטית אלא חומה "הוליבודית" ששופצה לצורכי תיירות. מרבית חברי הקבוצה עטו על הרוכלים שדוכניהם היו באיזור. המו"מ עם הסינים שאפח'ד מהם לא הבין מילה באנגלית וכמובן שלא בעברית היה מהיר. חיסלנו להם את כל מלאי חולצות "המשי" הראשונים שלמו 80 רנמינבי(כשמונה דולר), אח"כ ירדו המחירים עד שחכמולוג אחד כופף את הסינים ל 20 רנמינבי (שני דולר) לחולצה וכולם קנו, הגיע רוכל שהציע ב 15 ושוב נשלפו הדולרים ואיזה "בנקאי" סיני זריז המיר את הכספים והישראליות קנו וקנו. בערב יצאנו לשוק המשי ושוב קנינו בלי הכרה.
   כאן אגיע לאנקדוטה שלי. הרוכלים הסינים בשוק המשי הינם קרציות שנדבקות למטיילים שלא נותרת בפניהם ברירה אלא לקנות ולקנות בכדי להביא את סין הביתה. הסינים כאמור לא ידעו אנגלית והמו"מ עמם התנהל באמצעות מחשבון. הסיני לוחץ על 200 ופראייר לוחץ על 100, אוקצור הסינים כך הסבירה לנו המדריכה המקומית נהנים מהמו"מ תרתי משמע. למרות שלעיתים גם אם תשלמו 200 כפי ששלמו התיירים האמריקענרים עדיין הרווחתם לעומת המחירים בארה"ב ולא כל שכן בישראל, אך למה לא להתמקח. נו כאשר שאלתי את הסיני כמה זה? הוא תקתק על המחשבון 100 כתבתי לו בכוונה 150 הסיני היה המום!! אז הוא כתב 80 ואני משיב לו 180 וכך הוא יורד ואני עולה!! כמה מחבריו בדוכנים הסמוכים הצטרפו לראות מה יקרה נו בסוף שלמתי לו 20 דולר וקניתי ממנו מזוודה מלאת מזכרות. תכונה נוספת של הרוכלים הסינים היא לדחוף את הידיים והעינים לתוך ארנקכם בעת התשלום. אסביר זאת, נניח שסגרתי עמו על 20 דולר ואני עומד לשלם לו הוא קולט שיש לי עוד כמה שטרות הוא מצביע על שטר נוסף ומסביר לי שיתן לי עוד חצי חנות.
   ביום השלישי הגענו לכיכר 天安門廣場 (כיכר טיאנאנמן), הגודל מדהים, הסיפורים על ההפגנה האלימה שהתרחשה רק שנתיים לפני היו טריים וכך כמדומני גם כתמי הדם. בקרנו בבנין הפרלמנט, עברנו על פני גופת היו"ר מאו ובקרנו לסיום בעיר האסורה. ושוב אני מגיע לחוויה החזקה ביותר שהותירה בי סין. בערב החלטנו מוישה ואנוכי לצאת מהמלון לכיכר ולראותה בלילה שכרנו מונית מהמלון ושוב הנהג אינו יודע אנגלית אך הראינו לו את הפתק שפקיד הקבלה רשם לנו וכך הגענו לכיכר. בחזרה החלטנו לנסוע בתחתית, באותם ימים השילוט היה בסינית בלבד. אז הבנתי שאנו אנאלפאבייתים גמורים למזלנו סטודנטים עזרו לנו לעלות לרכבת הנכונה ואף התנדבו לנסוע עמנו עד שנגיע לתחנה שקרובה למלון.
מקור
מומלץ לצפות במפגין שעצר את טור הטנקים בכיכר טיאנאנמן 1989
https://www.youtube.com/watch?v=YeFzeNAHEhU
>מה קרה למפגין שעצר את טור השיריון ב 4/6/1989

   בכל יום בקרנו בשלוש אטרקציות ובנוסף דחפו לנו ביקורים בחנויות המפעל בכדי לסייע לכלכלת סין. באחד הימים בקרנו במפעל שמייצר בדי משי. חלק מהמפעל הינו מבנה אותנטי שמדגים את תהליך ייצור המשי שבו פקעות הגלמים מוכנסות לאמבטיות מים רותחים ובהמשך מכונות טוויה סוללות את חוטי המשי הדקיקים ועד לנולים שאורגים את בדי המשי. התהליך מרשים, אך כמובן חולצות המשי הזולות שבחנויות ובשווקים עשויות מבדי משי סינטטים ואותם חנות המפעל מוכרת לתיירים התמימים במחירים מופקעים, אך תמורת חווית הקנייה אני ממליץ לרכוש בחנות המפעל בביקורכם הבא בסין. גם הרקמה הסינית (השקופה) הינה מלאכת מחשבת ושוב עשרות נערות יושבות ורוקמות ידנית כהדגמה לתיירים אך ראיתי את האולמות הענקיים בהן מטרטרות עשרות מכונות רקמה ממוחשבות ומייצרות את תמונות הרקמה שנראה לי שכבר אינן באופנה. ישנן תמונות שמכל צד רואים מראה אחר, יפהפה אך קיטשי.

אחד השירים האהובים עלי  Monty Python - I Like Chinese 

דודי שמעון שנמלט במלה"ע השנייה מפולין לשנחאי דרך ברה"מ. לימד אותי בילדותי את השיר בסינית על תפוז סיני קומקוואט, שהיה גדל בחצרו ומדי שנה, אמי הכינה ממנו קונפיטורה. את השיר לא הצלחתי למצוא, ביוטיוב אולי אתם מכירים? אז הנה קליפ סיני נופת צופים.

我的少女時代 Our Times】Movie Theme Song -

                  田馥甄 Hebe Tien《小幸運 A Little Happiness》Official MV

https://www.youtube.com/watch?v=_sQSXwdtxlY&list=PLCeAl6UQGbsz1o6UskrjoiGECD4RfNz3Y

מומלץ לצפות בסרטון הבא בו הצבא הסיני צועד במצעד הראווה. אורכו של הסרטון שש דקות, בחלקו הראשון (שלוש דקות) תראו את החיילים והחיילות (איזה יפות) צועדים בסך. בחלקו השני תראו את הטריקים בהם נוקטים רס"רי המשמעת בכדי לגרום לים הסינים לזרום, תנסו זאת על חיילי וחיילות צה"ל.

כמה תובנות שרכשתי על הסינים:
*פעם היו שני סינים כיום יש מיליארד.
**קשה לשפוט את גילם של הסינים, על כן כדאי להוסיף להם שלושים שנה.
***הסינים מאושרים בחלקם, הם אינם זקוקים לגילוח ומריטת שיער.

מתנגד המשטר בסין זוכה פרס נובל לשלום נטמן בים סין
תודות ליעקב אחימאיר מגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 11. האייטם הראשון היה סיפור מותו של ליו שיאובו שהיה מעין דון קישוט שלחם בטחנות הרוח הגדולות בעולם. תודה גם לויקיפדיה שעדכנה את הפרטים.

  Liu Xiaobo R.I.P

טיפ למתכננים טיול לסין.
תסעו רק לבייג'ין (מינ' חמש לילות) ומשם להונג קונג ורצוי לשלב באותה נסיעה גם את סינגפור. ביקור בכל האתרים התיירותים המסורתים של סין כגון אתר חיילי הטאראקוטה, ערי גן העדן, הבודהה הגדול החצוב בסלע, שיט על היאנגצה ועוד הינם בזבוז כסף וזמן.

פירמידת פונזי בפוליטיקה

  יש כאן מישהו שאינו חולם על חשבון בנק עם יתרה של מינ' שני מיליון יורו/דולר, על ארמון של אלף מ"ר, על משכורת שנתית של מיליון ש"ח, על דירות ופנטהאוזים לילדיו ונכדיו?
   זוהי הצעה שלא תוכלו לסרב לה, אני מקים מפלגה קואופרטיבית חדשה ששמה בישראל יהיה "צמרת" (האות צדי פנויה?) כל המעונין להנות מטוב הארץ ירוץ ויפקיד 10,000 ש"ח דמי חבר. 5,000 החברים הראשונים שירשמו יהיו בעלי זכות בחירה למוסדות המפלגה. מתוכם יבחרו הח"כים, הפקידים הבכירים, היועצים הורסטיקולרים, יועצי הסתרים, הדירקטורים ועוד אלפי תפקידים. פרנסה מובטחת לחברים שיגייסו חברים. כל חבר שיגייס חמישה חברים יזכה בכרטיס זהב, חבר שגייס חבר שגייס חמישה חברים יזכה בכרטיס פלטינה וחבר שגייס שלוש דרגות חברים מתחתיו יזכה בכרטיס אורניום (ללא חשש מקרינה). כמובן שדמי החבר המשולמים יוחזרו לחברים הפעילים שיגייסו חברים חדשים, בתוספת רווחים.

   צאו מהאדישות, מהרו וקחו החלטה תצטרפו למפלגה ותהנו מכח פוליטי, עם הטבות כספיות. מול "ארגזי המצביעים" של המגזר הערבי/החרדי/המתנחלים גם אתם תוכלו להשפיע על הפוליטיקה המקומית. אני אישית אין לי פרטנציות להיות רה"מ וכן לא שר הביטחון או האוצר. אני אמשיך לעסוק בעניני בהתנדבות. מפלגת "צמרת" תשלם לי שכר של שקל לשנה. את המקצוענים שינהלו את המדינה יבחרו חברי מרכז מפלגת "צמרת". כל מי שיפקיד 10,000 ש"ח יוכל להציע מועמדים ראויים כולל את עצמו.

   בינתיים עד הבחירות של ינואר 2020 אנו נתארגן, נצבור קולות, נקים ממשלת צללים ונכשיר את המועמדים בבתי הספר לפוליטיקאים מתחילים. מתקבלים חברים מכל שדרות הציבור בלי אפלייה ובלי משוא פנים. למעט פוליטיקאים נוכלים שבגדו במפלגותיהם תמורת קמצוץ כבוד.

נספח 1 מצע מפלגת "צמרת"
מבוא - מצע המפלגה ישתרע על עמוד אחד, בלי אותיות קטנות.
1.חוקה - אימוץ החוקה הצרפתית, תוך 12 חודש.
2. הפרדת הדת מהמדינה, תוך 12 חודש.
3. גיור - גיור מודרני, נוסח בית הילל. תוך 12 חודש.
4. גיוס חובה לצה"ל (לא שרות לאומי וללא קומבינות) של כל הנוער החייב גיוס במדינת ישראל.
5. חיסול הכאוס במגזרים החרדי, הערבי והבידואי, לשם משטרת ישראל ופקידי הממשלה חוששים להכנס.
6. מערכת משפט - אימוץ שיטת המשפט הצרפתית. שופט חוקר ינהל פרשיות נגד אישי ציבור.
7. חינוך ממלכתי אחיד, כל הזרמים בחינוך יבוטלו. תוך 30 חודש.
8. השפה הערבית תוכנס למערכת הלימודים החל מכיתה ב'. תוך 30 חודש.
9. הנהגת מדינת רווחה, דוגמת ארצות סקנדינביה. תוך 30 חודשים.
10. משאל עם לקביעת גבולות המדינה. תוך 12 חודש.

נספח 2 - מצעי המפלגות הותיקות.
מצע הליכוד משתרע על 13 עמ', דיבורים כמו חול, שיר הלל למנהיג שבירבר והתבטל.
מצע יש עתיד נראה הייטק דיאגרמת מלבנים שנראית כמו ערימת קש שבתוכה 26 מגילות של בירבורים.
מצע העבודה משתרע על 40 עמודי טישיו שאפשר רק לבכות על הכסף ששולם ליוצריו. 
מצע הבית היהודי משתרע על 21 עמ', דת, דת, ציונות וכיפות סרוגות.
מצע מרצ הגדילה לעשות מרצ שמצעה ביחס הפוך לכמות נציגיה 61 עמ' מכיל המצע, כל המוסיף גורע.
מצע ישראל ביתנו נראה הייטק, דיאגרמת מלבנים רק 14 מגילות של הבטחות והחלקות.


*דרושים מתנדבים: עורכי דין, רו"ח, מהנדסי תע"ן, קופירייטרים, תקציבאים, עיתונאים, רבנים, שוטרים, נהגי מוניות, יושבי קרנות, ירקנים, ספרים, חברי ועדים, פנסיונרים. מאה המתנדבים הראשונים יזכו להנחה של 25% בדמי החבר.
**מגיבים בעלי תמונה יזכו להנחת חבר של  10%(אפשר להגיב מבלי להתחייב לתשלום דמי חבר).
הערה: כל האמור בפוסט הינו הצעה דימיונית של כותב הפוסט, שתוכנס לאחת המגירות. אך אין לי ספק שמישהו ירים את הרעיון וישתמש בו בעתיד הקרוב.
מצפה לשמוע הערות עניניות מהיועצים המשפטים שמבקרים כאן בפורום. 

120 שניות על אלימות כלכלית

  בדירת הפנטהאוז בקומה השביעית שמעלינו. התגוררו שושי ויוני עם שלושת ילדיהם. יוני היה איש עסקים נמרץ שהרבה בנסיעות עסקים. לאחר כל נסיעה, חדר האשפה התמלא באריזות קרטון של צעצועים ונעליים. שוש היתה עקרת בית צנועה שהרבתה להתרועע עם שתי שכנות איתן העבירה את הזמן בעישון סיגרילות ושתיית ספלי קפה בכוסות נייר בחזית הבנין.
   הימים היו תחילת שנות השמונים, להזכירכם הכלכלה הישראלית באותם ימים היתה חולה מאד. אינפלציה של עשרות ומאות אחוזים ניהלה את אורח החיים הישראלי. כולנו נמצאנו אז במרוץ מטורף אחר המחירים. איך נהגו הסוחרים אז לומר לי כשהייתי מתמקח עמם על המחיר "אני צריך להוציא עכשו כסף מכיסי בכדי לקנות את אותו מוצר" או "לי זה יעלה יותר". באותם ימים, החלו עגלות המרכולים לגדול לאורך לרוחב ולעומק, בכדי לאפשר לקונים לבצע קניות גדולות ולאחסן את המלאי בבית ובכך ל"חסוך" כסף, כי הרי מחר מחרתיים הם ישלמו לפחות 10-20% יותר על אותם מוצרים. מרבית עם ישראל בנו מזווים בכל פינה בבית ובמרפסות. קנו דיפ-פריזרים זוללי חשמל, שתיים ואף שלוש דלתות אך כולם יצאו מחוייכים לאחר שקנו ודפקו את השיטה. גם יוני ושושי שעמד לרשותם שטח נדל"ני נרחב, ניצלו את המצב ובנו חדר מזווה על המרפסת הנרחבת שם אוחסנו כל המצרכים. את הקניות ערך נהגו של יוני אחת לשבוע והיה מעלה את המצרכים לדירה.

*הצילום לאילוסטרציה בלבד רמי לוי, סניף קניון איילון צילם: דניאל בר און

  מירי שהיתה אחת משלישיית הנשים שנהגו לרכל בחזית הבנין, גילתה יום אחד לאשתי שניתן לרכוש חומרי ניקוי בחצי מחיר אצל שושי שמוכרת את המוצרים במזומן בלבד. נו אשתי כמו יתר נשות הבנין החלו לרכוש מדי פעם קצת חומרי ניקוי, קצת חבילות בשר קפוא, עופות, בשמים יוקרתיים וכיו"ב.
   "מה קורה שם?" שאלתי את אשתי "האם יש להם בפנטהאוז מפעל לחומרי ניקוי מזויפים?, האם זו סחורה גנובה?" "לא" השיבה לי אשתי. "הסיפור שם הוא שיוני הינו גבר קנאי, שאסר על שושי לצאת לעבוד ומאידך קמץ את ידו בנושא הכספי, מדי יום הקציב לה עשרה שקלים לקניית לחם חלב ועיתון, את יתר המצרכים הוא קנה והביא הביתה".
  כשביקשה שוש ממנו כסף לחוגים ושיעורי עזר לבנים היה עונה לה "אני בקושי סיימתי כיתה ח' ותראי אותי אני מצליחן, חבל על הכסף לחוגים ולשיעורים הפרטים, הבנים יעבדו אצלי בעסק" כמובן שגם כסף לבגדים לא העניק לה, ניתן היה לראות אותה כל השבוע באותו חלוק מהוה או באותה חצאית ג'ינס שיצאה מהאופנה.
  אך כאמור שושי מצאה את הדרך להתפרנס, היא החלה למכור סחורה מהמלאי במחסניה במחירים תחרותים, מעניין שכל הבנין ידע על הסידור למעט יוני שהמשיך לסבסד אותנו. אך לאחר כל מוצ"ש מגיע יום ראשון. ביום שני הגיעו שתי משאיות העמיסו את תכולת הפנטהאוז והפליגו לנחלה שרכש יוני באיזה מושב בשרון. החגיגה שלנו נגמרה.

מהו הלקח שאני מנסה להבהיר לגברים? נשים שונאות גברים קמצנים, תנו לאישתכם לבזבז במידה, זה ישתלם לכם.


נ.ב.  בירושולים מתגוררת משפחה ידועה שאת שמה אסור לי לאמר. הרכילאים אומרים שחייטו של הבעל תפר את כיסי מכנסיו והאישה כמו כל אישה זקוקה לתכשיטים, הרימה טלפון לאלמוני ולפלמוני והם פינקו אותה בתכשיטים. הבעל יש לציין שאינו קנאי והוא שמח בשמחתה. מאחורי כל גבר קמצן עומדת אישה יצירתית.

*שמות גיבורי הסיפור בדויים ושמורים במערכת.

נפגשתי עם טייסי קרב

   בתחילת שנות השבעים עדיין הייתי חולה הגה בדרגה גבוהה. אבי הציע לי תרופה שבד"כ הצליחה לרפא את כל חולי ההגה הישראלים. לנסוע לשלושה חודשים לחו"ל ולנהוג באוטסטרדות של גרמניה ואיטליה (שם לא היתה מגבלת מהירות באותם ימים). קל מאד היה לאסוף עוד שלושה חולי הגה כמוני ולנחות בפרנקפורט. דודו של פיני שהיה תושב פרנקפורט, קנה עבורנו אופל סטיישן, צייד אותנו במפות אירופה והמלצות על מסלולים בגרמניה ומעבר לסקנדינביה. אך אנו החלטנו שאנו חייבים לנהוג גם במכוניות עם הגה ימני וכך נקבע המסלול גרמניה, צפון צרפת, אנגליה וסקוטלנד.
   אחד ממסלולי הטיול המומלצים היה לאורך נהר המוזל, מקובלנץ לטרייר. התקופה היתה חודש אוגוסט ונתקלנו בבעיית מציאת מקום לינה. אמנם היו ברשותנו שקי שינה אך העדפנו ללון בצימר.


על הצימרים שבדרך ישנו שלט תפוס או פנוי, לאחר שחלפנו על פני כמה עשרות צימרים שכולם היו תפוסים וכמעט התייאשנו, הגענו לצימר שהמתין ללקוחות.
       
   פיני ואני נכנסנו פנימה ובחדר הכניסה ראינו תמונה של קצין (נאצי?) עם מדליות ומזכרות מוצמדות אליה. שאלתי את בעלת הצימר האם נוכל להתאכסן כאן, "יא, יש לה שני חדרים אחרונים". פיני רמז לי שלא נוח לו ללון כאן, בגלל התמונה. אמרנו לבעלת הצימר שאנו מחפשים צימר זול יותר ואם לא נמצא, נשוב אליה. הסתובבנו לחפש צימר פנוי בכפר, אך הכל היה מלא. שכנענו את פיני שעדיף נאצי מת על פני שינה בשקי שינה עם יתושים מזמזמים ובלי ארוחת בוקר מסודרת. אוקצור חזרנו לצימר, שלמנו ובקשנו את המלצתה על מסעדה באיזור. לאחר גילוח צחצוח יצאנו לקבלה לקבל הנחיות ומפתח לכניסה. בקבלה ישב בעלה ששתה בקבוק יין המוזל והזמין אותנו להצטרף ולשתות עמו. מהון להון, הסתבר שהגבר היה טייס קרב בלופטוואפה במלה"ע 2 והקצין בתמונה היה אחיו שנהרג בחזית סטלינגרד. אמרתי לפיני "נו לא כל תחפושת עם כובע מצחיה היא השטן". הטייס השיכור היה חביב אלינו, אולי בזכות יין המוזל או אולי בזכות מאה המרקים שיאפשרו לו להמשיך לשתות.
  בניגוד לטייסים הישראלים הוא לא התפאר בסיפורי גבורה. אלא הסביר לנו שהוא גרמני גאה שהוא ומשפחתו תרמו למאמץ המלחמתי. בהמשך יצאנו עמו לפגוש את אביו הקשיש שהיה אף הוא טייס קרב במלה"ע הראשונה. בניגוד לבנו, הטייס הקשיש לא היה שיכור. הטייס הקשיש סיפר לנו שבאיזור מעולם לא גרו יהודים ואנו היהודים הראשונים שהוא פגש בימי חייו. נראה היה שהגרמנים הללו לא האמינו שאנו יהודים, כנראה חשבונו לערבים. בקשתי ממנו לספר על המכונות המעופפות שהטיס, אך הוא הסכים לספר רק שיצא למשימות צילומי אויר.
   המפגש עמם הזכיר לי קטע שהיה לנו באוסטריה, שם בעלת צימר סרבה לאכסן אותנו למרות שהשלט הודיע "צימר פריי" בלית ברירה פנינו ללכת ואז היא קראה לנו, התנצלה ושאלה מנין אנו? "ישראל" ענינו. היא שוב התנצלה ואמרה שנראינו לה איטלקים ולאוסטרים,  יש שנאה כלפי האיטלקים.

   בהמשך הטיול הגדול הגענו ערב אחד מאוחר בלילה, לאיזו חווה בצפון אנגליה שם לנו לילה אחד. בבקר בעל הצימר ישב עמנו לאכול את ארוחת הבקר וסיפר לנו שהיה טייס קרב במלה"ע השנייה ואחיו שהיה קצין משטרה בפלסטינה שכנעו להתנדב לטובת היהודים במלחמת העצמאות. הטייס האנגלי התרפק על עברו בעיקר על תקופת מלחמת העצמאות. אחר כך עבר לירדן שם הדריך את הטייסים הירדנים.
אחד מקוראי שלח לי אתמול כתגובה לפוסט את הקישור לאוסף תמונות נדירות מתקופת מלה"ע 2 קישור ממליץ לצפות ולנגוע בהיסטוריה הקרובה רחוקה.
  המטוס בתמונה הינו אחד ממטוסי הסילון הראשונים בעולם התעופה. המטוס פותח במפעלי היינקל. המטוסים הללו יכלו לחולל שינוי מהותי. אך היטלר שהיה שטוף שנאה כנגד בריטניה דרש תצורת מטוסי הפצצה, בניגוד לדעתו של גרינג שהיה מרשל האויריה והבין שמטוסי קרב סילונים ינפנפו את מטוסי בעלות הברית ויעניקו יתרון לגרמניה. מזלנו שהיטלר כפה את דעתו ורק בחודשים האחרונים למלחמה החל ייצור סדרתי של המסרשמיט 262 שהגיע מעט מדי ומאוחר מדי.

Heinkel He-162 "Volksjaeger", propelled by a turbo-jet unit mounted above the fuselage, in Hyde park, in London . (AP Photo)  

ב 1979 הגעתי לבנגקוק בדרכי לנפאל. בערב הראשון, ישבתי במסעדת המלון והזמנתי מרק דגים. המסעדה היתה אפלה אך מוארת בנרות. קערת המרק מגיעה עשירה בנתחים לא מזוהים, אני נוגס בטעות בפלפל אש במקום בחסילון. עיני זולגות דמעות, אני מתעטש. אין ביס לחם לקרר את הלהבות שבפי. אך אני חייב להמשיך לנגוס ולטעום מבשרו של הכריש. הגבר שישב בשולחן לידי לועג לי ושואל "פירסט טיים אין דה איסט?" לך תספר לו שהסחוג התימני והפלפל אש של ישראל הינם בחמש דרגות סכנה מתחת לפצצות הנפל"ם התאילנדיות. איני יודע מה גרם לאמריקענר לספר לי את קורותיו, אולי בגלל שהזדהיתי כישראלי. האמריקענר מספר לי שהוא טייס פאנטום לשעבר, שלחם בויאטנם בשנים 67-69 לפני שהויאטקונג עשו חיים קשים לאמריקאים. הנ"מ (נגד מטוסים) הויאטקונגי הפחיד את הטייסים, שרובם השליכו את מטען הפצצות על מטרות קלות שאינן מוגנות נ"מ או בים. כן כעת הוא מגיע מדי שנה לחופשה של חודש בבנגקוק ונהנה מהחיים.

בחינות מיון

מבוא 
  בתקופת תרפפ"ו בכדי להתקבל לעבודה מכובדת, הייתם חייבים להיות בוגרי שתי שנות גימנסיה(בוגרי שישית) עם תעודת בגרות "מוקדמות". עם תעודת בגרות לאחר ארבע שנות גימנסיה (שמינית) היו ממנים אתכם למנהלי סניף בנק.  כמובן שהיו גם אז כמה חריגים. כמו סיפורו של דודי תומש, שעלה ארצה בשנת 1938 עם תואר מהנדס חשמל זרם חזק וניסה להתקבל לעבודה בחברת החשמל כמהנדס. דודי תומש נדחה מהסיבה שחברת החשמל לא העסיקה אז מהנדסים אלא רק מפא"יניקים ודודי תומש היה חבר בית"ר באוניברסיטת וילנה. הלך תומש וניסה להתקבל למפעל האשלג בים המלח. הציג את תעודותיו מבלי להזכיר את סניף בית"ר בוילנה, אמרו לו שהוא יותר מדי חכמולוג יענו יו אר אובר קואוליפייט. תומש נאלץ להתחיל לעבוד כעוזר חשמלאי וכך עבד שם מספר שנים.
  לאחר קום המדינה העובדים התחלקו לבעלי צווארון לבן ולבעלי צווארון כחול. כאשר עבודות צווארון לבן אפשר היה לקבל רק ע"י המלצה אישית בצורת צאטעלה (פתק) מחבר מפלגת מפא"י ששלח את המוכ"ז להיות מנהל חשבונות/פקיד/עוזר מנהל ב"משביר", בתנובה, בהסתדרות וכיו"ב.
   מלחמת ששת הימים יצרה כאן בום כלכלי שהגיע בעקבות השתלטות צה"ל על שטחי סיני ויו"ש. התעשייה הישראלית התעוררה ויצרה מקומות עבודה בעיקר עקב תחילת עליית יהדות ברה"מ שהחלו להגיע בשנות ה 70. המעסיק הגדול במשק באותה תקופה היו המפעלים הביטחוניים והמפעלים ההסתדרותים. כל עובד נשלח לתהליך מיון בחברת השמה שם עברו העובדים יום מבחנים עמוס ובסופו כנראה מרבית הנבחנים התקבלו לעבודה.

הקדמה.
   לפני כעשרים וחמש שנה החל תחום ההייטק לקלוט עובדים. כעת השתנו כללי המשחק. מרבית העובדים גויסו בשיטת "חבר מביא חבר". כאשר בכירי העובדים היו יוצאי צה"ל ששרתו ביחידות המחשוב והמודיעין שם הם למדו להתגלח ע"ח צה"ל ועל חשיפתם לטכנולוגיות אמריקענריות.

כתב החידה.  

  בשנה האחרונה החלו הארגונים לנקוט בגישה של מיקרוסופט וגוגל. רק מועמדים שהצליחו לפצח את כתבי החידה הקשים שפירסמו החברות הצליחו להגיע לשלב הראיון האישי עם מנהל המחלקה שאמור להעסיקם. אני מניח שהליך זה יצור ביקוש למכונים שיכינו את המועמדים ללמוד לפצח את החידות או אפילו למכור להם שירותי פיצוח חידות.
דוגמאות בבקשה:
1. חידת שב"כ: 60 אלף ניסו לפתור, רק 6 הצליחו
מאז יום חמישי ניסו רבבות ישראלים לפתור את החידה שפרסם שירות הביטחון הכללי במסגרת קמפיין לגיוס גאוני סייבר מקור
2. חידת המוסד: אחרי השב"כ: גם למוסד יש חידה עבורכם
ארגון הביון פרסם מודעה ובה כתב חידה למעוניינים לעבוד באגף הסייבר. גם ערב יום העצמאות בשנה שעברה פורסמה חידה ששברה את שיא הגיוס לארגון. נסו את מזלכם. מקור

3. חברת צ'ק פוינט.
  גיל שויד מייסד ענקית אבטחת המידע הישראלית צ'ק פויינט הקים מכללה חדשה ובמסגרתה הוא מחפש יורש. הטריק הוא שכדי להתקבל עליכם לפתור מספר חידות כמעט בלתי אפשריות מקור
אתמול צפיתי בכתבה על גיל שוויד וחברת צ'ק פוינט שמחפשים את מחליפו של גיל שוויד.
חברת צ'ק פוינט פרסמה כתב חידה אשר רק יחידי סגולה יצליחו לפצחו והם יתקבלו לאקדמיית צ'ק פוינט ומשם הדרך לפסגה תהיה מטאורית לגאונים.

חלום ליל קיץ - התקבלתי לחברת החשמל.
   חברת החשמל נהגה להעסיק במשך שנים עובדים בשיטת הנאפוטיזם. דהיינו האב/האם או החותן/נת היו מבקשים ממנהל משאבי אנוש שיעסיק את בנם/בתם/חתנם/כלתם ובהתאם לדרג היו מצליחים לסדר את הויטמינים בהמשך הדרך. לאחר שיו"ר הועד יורם אוברקוביץ' ז"ל הוחלף, אפשרו גם קבלת עובדים חדשים, למשרות צווארון לבן אפילו לאלו שאינם מקורבים לקליקה.

הבקר הקצתי משינה מתוקה, התקבלתי לתפקיד המשנה למנכ"ל בחברת החשמל. דעו לכם זה לא הולך ברגל להתקבל לחברת החשמל לתפקיד ניהולי בכיר. בבחינות היו יחד עמי, שני תתי אלופים, חבר מרכז הליכוד וחבר הסתדרות ממקורביו של המזכ"ל המיתולוגי ישראל קיסר ז"ל.
הבחינה התחלקה לשלוש משימות:
1. משימה א' - נדרשנו לתקוע תריסר תקעים בתריסר שקעים בחדר חושך מצרים, תוך שלוש דקות.
2. משימה ב' - לתקוע תקע USB בשקע בניסיון אחד, החדר היה חשוך.
3. משימה ג' - הורדת השאלטר הראשי של תחנת הכח שנמצא בגובה 2.5 מטר בלי להשתמש בסולם.

מה אתם אומרים על כך שהתקבלתי?

אלא מה, מחר יש לי גם בחינה בנמל אשדוד ושם הן השכר והן התנאים הינם טובים יותר מאשר בחברת החשמל. השכן של חמותי עובד בנמל במשאבי אנוש. הוא העניק לי רמזים לגבי סוג כתבי החידות. כך שאני מתאמן בפתרון חידות "צוללות" ובפתרון חידות לוגיסטיות. בעיקר חידות של פריקה וסידור אוניות ומכולות סוקובן SOKOBAN



נספח א' - שאלון עלי בבא
1. סוחר תפוחים נוסע מבוסטון לסיאטל, עם שלושה שקים המכילים 30 תפוחים כ"א. בדרכו הוא חוצה 30 מדינות והשריף בכל מדינה, מקבל תפוח אחד מכל שק. כמה תפוחים יצליח הסוחר להעביר לסיאטל.

2. בתמונה הרצ"ב מצא את ערכו של ?





נספח ב' - שאלון אפל
1. בחרו שלושה כדורים כך שסכומם ישווה ל 30



2. מנשה ואפרים הינם תאומים. אפרים נפטר בגיל 69 בשנת 2006 ואילו למנשה מלאו 64 בשנת 2011 כיצד זה יתכן?

בר היין של הרשל'ה

  הרשל'ה ואשתו שרה-ביילה היגרו מפולין לארה"ב בתקופת היובש. הרשל'ה הוציא מהקניפ (צרור כסף במטפחת) עשרה דולר וקנה חבית יין. הוא התמקם במרתף, ברחוב היהודים במנהטן והמתין ללקוחות. חלפו שעות אחה"צ, הגיע הערב ועדיין רגלו של אף לקוח טרם דרכה בבר של הרשל'ה. לאחר שהתפלל מנחה וערבית, קיווה הרשל שמזלו ישתפר ואלוהים ישלח לו מעט פרנסה. נו באמת, לאלוהים יש זמן בשביל צרותיו של הרשל'ה.

*התמונה לאילוסטרציה בלבד
  לאחר שעה אמרה שרה-ביילה להרשל'ה "הגרון שלי יבש כמו עץ, מזוג לי כוס יין" הרשל'ה ענה לה "אין אצלי מתנות, שלמי דולר ותקבלי כוס יין". פשפשה שרה-ביילה בבבגדיה ושלפה שטר של דולר מקופל מגרביה והושיטה להרשל'ה. הרשל'ה טמן את הכסף בכיסו ומזג לאשתו כוס יין. ברכה שרה-ביילה על היין וגמעה את היין בהנאה מרובה, אה, אה, אה. ראה זאת הרשל'ה ואף אותו תקף הצימאון הושיט את כוסו לברז היין. אך חטף סטירה משרה-ביילה "הרשל'ה, זכור אין מתנות שלם דולר ותקבל כוס יין" הרשל'ה נאנח, שלף את הדולר מכיסו הושיטו לשרה-ביילה שקיפלה אותו ותחבה לגרבה. הרשל'ה מזג לעצמו את היין ושיהק בהנאה, היק, היק, היק.
  חלפו להן השעות, לקוחות אין (במלרע) והרשל'ה ואשתו דופקים כוסת יין כששטר הדולר נודד מהגרביים לכיסים וחו"ח. הבקר בא, הרשל'ה ואשתו שתו את כל תכולת החבית והם מאושרים. מחר יהיה בסדר. איך אמרו על כך הבדחנים לא חשוב הרווח, העיקר המחזור.

יענקל'ה גיסו של הרשל'ה יעץ לו לעבור לפריס ולמכור קלבדוס, אך מה לעשות גם בפריס עסקיו של הרשל'ה חלשים.

מן העיתונות.

                                                             מקור ידיעות אחרונות 6/6/17   
   את הסיפור הידוע לכל חובבי הרשל'ה הבאתי בכדי להמשיל את מצבה של הכלכלה הישראלית. ממשלת ישראל והסקטור הציבורי (האיש השמן) מעסיקים כמחצית מכח העבודה במשק. העובדים המאושרים, רוכשים מוצרים שעליהם הממשלה גובה מיסים שבאמצעותם היא מצליחה בחודש הבא לשלם את משכורתם של העובדים וחו"ח. אך שרה-ביילה רוצה להחליף את דירתה הצנועה בפנטהאוז. "מה הבעייה?" עונה לה נציג הבנק "אנו נשמח להלוות לך את הכסף בכדי להעלות את רמת חייך". את הרשל'ה ואשתו אסור לפטר, כי אם יפטרו אותם, כיצד ישיבו לבנקים את ההלוואות? נהפוך הוא, חייבים להגדיל את שכרם בכדי שיוכלו להחזיר את ההלוואות ולהמשיך לצרוך. אחרת גם עובדי הסקטור הפרטי שמוכרים דירות, מכוניות, נופשונים, פיננסים יאבדו את מקומות עבודתם ואף הם יפסיקו להחזיר את ההלוואות ויפסיקו לצרוך. בינתיים ממשלת ישראל מצליחה בדרך מסתורית למלא מחדש את חבית היין בכדי שהרשל'ה ושרה-ביילה יוכלו להמשיך להנות משתיית יין (על מוצרי אלכוהול מוטל מס כ 50%) והסנפת בנזין.

  לכל אלו מהקוראים ששכחו בשנת 1983 התמוטטו הבנקים לאחר שיצרו חביות של כסף עבור האלפיון העליון וניירות מסטיק לכלל הציבור. ממשלת ישראל נטלה על עצמה את התחייבויות הבנקים. בשנת 2003 אחד הבנקים הגדולים כמעט התמוטט ושוב ממשלת ישראל הצילה את המשק מהתמוטטות, אלא שהפעם נוהל המשבר בשקט תקשורתי. בנק ישראל מכין לעצמו שמיכה שבה יוכל להתכסות, במידה ויפרוץ המשבר הבא.