יומיים לאחר הפיגוע בתאומים נחתנו בורשה. במהלך סיורנו במתחם העיר
היהודית, ליד מצבת הזיכרון לבונקר הפיקוד במילא 18 פגשנו שתי תיירות
ישראליות קשישות. התישבנו על ספסל בצל עץ ליד תלולית הבונקר והלנה סיפרה
שהיא ילידת ורשה. היא הצביעה על אחד הבתים שממול, בית משנות החמישים שנבנה
על הריסות הגטו ואמרה שם נולדתי וגרתי יחד עם הורי.
אתר ההנצחה על תל החורבות שנותר מהבונקר במילא 18 מקור
פנינה אישה נאה ואצילית נולדה בישראל, ובגיל שלוש נסעה עם הוריה באניה מחיפה לגדנסק לביקור קיץ. הוריה נסעו להציג את הנכדה לסבים והסבתות וכך היא נלכדה בפולין הכבושה. לאחר שנכשלו נסיונותיהם להמלט מפולין הם שבו לורשה ובאחת האקציות הראשונות הם הועלו ונשלחו לאי שם. סבתה של פנינה היתה שחקנית בתיאטרון הלאומי של ורשה ובזכות קשריה עם כמה מהסלבריטים הפקידה את הפעוטה במנזר שבו הוסתרו עוד ילדים יהודים ממשפחות עשירות שתרמו לאם המנזר. הלנה סיימה כיתה א' בבי"ס פולני לפני המלחמה נראתה ארית וידעה להתפלל כמו ילדה קתולית נשלחה לכפר ליד ורשה ושם הוסתרה אצל משפחת איכרים נאמנה. בעקבות הלחצים שהפעילו הגרמנים על הכפריים, הם הכניסו את הילדה לאותו מנזר שבו הוסתרה פנינה. שתי הילדות של אז הועלו ארצה ע"י שליחי הסוכנות שחילצו את הילדים היהודים מהמנזרים ומבתי היתומים.
מורשה נסענו ברכבת אקספרס לקרקוב שם סיירנו באתרים היהודים ולאחר יומיים בקרנו במחנה ההשמדה אושוויץ. להזכירכם היה זה כשבוע לאחר 11/9/2001 הן ליד האוניברסיטאות בורשה והן בקרקוב התגודדו סטודנטים ומבוגרים הדליקו נרות, שרו שירי סוכנות פולניים והזילו דמעות לזכרם של האמריקענרים שנרצחו בפיגוע מגדלי התאומים. ולי היתה תחושה שאולי אנו בספטמבר 1939 עת פלשו הגרמנים לפולין.
בביקורנו במחנה אושוויץ הייתי המום מכמות הקבוצות המאורגנות מרביתם תלמידי תיכון מכל רחבי אירופה ואפילו פגשנו קבוצות של תלמידים נוצריים מארה"ב וקנדה. הבכי החרישי של התלמידות מסביבנו גרם אף לי לנגב מדי פעם את עיני. עברנו בין הבארקים(צריפים), נדהמנו מהרוע האנושי שנשמר מאחורי קירות הזכוכית. כמדומני בצריף הראשון או השני היתה תצוגה של אלפי פרוטזות שנאספו מההולכים למות. סיימנו את הסיור ויצאנו אל המונית שהמתינה לנו בחוץ. הנהג הסיע אותנו שניים שלושה ק"מ והגענו למחנה בירקנאו שמדכא בריקנותו.
הסרטון שיחסוך מכם, את השוטטות המיותרת באתר אושוויץ 2 - בירקנאו.
מחנה ריכוז אושוויץ בירקנאו, אושוויץ 2 במבט מהאוויר
שבנו לקרקוב ונהג המונית הציע לנו לבקר במכרות המלח בווילצ'קה הנמצאים כ 15 ק"מ ליד קרקוב. הביקור במקום מהווה שסתום פורק ללחצים שחשנו בחזה לאחר סיורינו במחנות המוות.
למחרת בערב עלינו על רכבת הלילה (אקספרס) קרקוב - פראג. משך הנסיעה המתוכנן כשבע שעות, היינו אמורים להגיע לפראג כמדומני ב 07:00 הרכבת יצאה מהתחנה, החלה לפתח מהירות ואנו התחלנו לנמנם. לאחר כמחצית השעה הרכבת החלה לבלום ואני מעיף מבט וקורא את השלטים לצד המסילה אושווינצ'ים Oświęcim לבסוף הרכבת עצרה לחלוטין אנו עומדים באמצע הנו - וואר אנו בתחנת אושוויץ Oświęcim. כעת התחיל האקשן, מכל עבר נשמעו צרחות, רקיעות רגלים וטריקת דלתות הקרונות שנפתחו ונסגרו, הלוך וחזור.
עמנו בקרון היתה קבוצת רוכבי אופניים פולנים, צ'כים ואמריקענרים בדרכם למרוץ כלשהו בהרי צ'כיה. הפולנים הסבירו לנו שעם נפילת מסך הברזל, פסקו החיפושים ובדיקות משטרה ברכבות ובאוטובוסים. בפולין אין טרור ולא טרוריסטים. אך הם הזכירו לנו שרק לפני עשרה ימים התרחש הארוע בניו יורק וכנראה זו הסיבה. "פספורטים בבקשה" צרחו השוטרים הפולנים המלווים בז'נדרמים ומוליכי כלבים. איני יודע האם הם חיפשו סמים, או שמא חיפשו טרוריסטים. בכל אופן כולנו הזענו, בכמות כזו של שוטרים מעולם לא נתקלתי. במיוחד רחמתי על רוכבי האופניים. הורידו את כולם מהרכבת עם אופניהם וציודם וערכו בהם ובכבודה חיפוש מדוקדק. השעון מתקתק, כבר שעתיים אנו עומדים וממתינים למה? אף אחד אינו יודע מה עומד לקרות. השוטרים אינם מחלקים מידע אפילו לא לפולנים. לשירותים אסור ללכת, לישון אי אפשר בגלל הצרחות ומצעד בלתי פוסק של שוטרים שחלפו מדי פעם בסיורם לאורך הרכבת. ושוב פעם דלתות נטרקות טרח, טרח תך ושוב מגיעה קבוצת שוטרים שבודקת את דרכונינו ואת תכולת המזוודות. סופסופ נשמעו צפירות והרכבת החלה לנוע. נסענו אולי כמאה מטר ושוב עצרנו הפעם בלב ים של מסילות. קולות הדלתות הנפתחות ונסגרות בטריקה טראח תך הפעילו אצלי את הדמיון, הרגשתי באותם רגעים כאילו שבתי במנהרת הזמן לשנת 1942 ואנו הגענו בטראנספורט באחת הרכבות למחנות המוות. אחד הפולנים ספר לי בגאווה שאושוויץ היא תחנת הרכבת הגדולה באירופה מבחינת מספר המסילות הנכנסות והיוצאות. כ60 מסילות מובילות את רכבות אירופה שעוברות בצומת אושוויץ.
אזור התחנה היה מואר באמצעות זרקורים רבי עוצמה שהפכו את חשכת הלילה לצהרי יום. במסילות הסמוכות לנו עמדו עוד כמה רכבות שנעצרו ונבדקו ע"י המשטרה. ושוב עולים שוטרים פולנים שנראו לי כמו אנשי אס.אס בזכות כובעי המצחיה ומגפי העור שנעלו. כמובן ששתקתי כמו דגיג ולא העזתי להתחכם ול"הזביר" להם כי נבדקנו ביסודיות כבר פעמיים. ושוב נשמעו הצפירות והרכבת החלה לנסוע אך מיד עצרה ושוב חזר על עצמו הסיוט. בעיקר של רוכבי האופניים שהפעם רוקנו להם גם את האויר מהצמיגים. לקראת הנץ השחר הניחו לנו השוטרים ויצאנו לדרך עם שוטר שהוצמד לכל קרון. מעבר הגבול בין פולין לצ'כיה היה קלי קלות אולי בזכות נוכחותו של השוטר הפולני.
הגענו לפראג עיר שבה בקרנו כבר בעבר, בצהריים. גם ברחבי פראג היו עשרות אתרי זיכרון לכבודם של קורבנות הפיגוע במגדלי התאומים. הפעם תוכנית הטיול כללה בנוסף לסיבוב בעיר העתיקה גם ביקור במחנה הריכוז טרזין טֶרֶזְיֶינְשְטָט ובכנסיית הגולגלות בעיירה קוטנה הורה הנמצאת במרחק שעה נסיעה ברכבת מפראג, מומלץ.
אתר ההנצחה על תל החורבות שנותר מהבונקר במילא 18 מקור
פנינה אישה נאה ואצילית נולדה בישראל, ובגיל שלוש נסעה עם הוריה באניה מחיפה לגדנסק לביקור קיץ. הוריה נסעו להציג את הנכדה לסבים והסבתות וכך היא נלכדה בפולין הכבושה. לאחר שנכשלו נסיונותיהם להמלט מפולין הם שבו לורשה ובאחת האקציות הראשונות הם הועלו ונשלחו לאי שם. סבתה של פנינה היתה שחקנית בתיאטרון הלאומי של ורשה ובזכות קשריה עם כמה מהסלבריטים הפקידה את הפעוטה במנזר שבו הוסתרו עוד ילדים יהודים ממשפחות עשירות שתרמו לאם המנזר. הלנה סיימה כיתה א' בבי"ס פולני לפני המלחמה נראתה ארית וידעה להתפלל כמו ילדה קתולית נשלחה לכפר ליד ורשה ושם הוסתרה אצל משפחת איכרים נאמנה. בעקבות הלחצים שהפעילו הגרמנים על הכפריים, הם הכניסו את הילדה לאותו מנזר שבו הוסתרה פנינה. שתי הילדות של אז הועלו ארצה ע"י שליחי הסוכנות שחילצו את הילדים היהודים מהמנזרים ומבתי היתומים.
מורשה נסענו ברכבת אקספרס לקרקוב שם סיירנו באתרים היהודים ולאחר יומיים בקרנו במחנה ההשמדה אושוויץ. להזכירכם היה זה כשבוע לאחר 11/9/2001 הן ליד האוניברסיטאות בורשה והן בקרקוב התגודדו סטודנטים ומבוגרים הדליקו נרות, שרו שירי סוכנות פולניים והזילו דמעות לזכרם של האמריקענרים שנרצחו בפיגוע מגדלי התאומים. ולי היתה תחושה שאולי אנו בספטמבר 1939 עת פלשו הגרמנים לפולין.
בביקורנו במחנה אושוויץ הייתי המום מכמות הקבוצות המאורגנות מרביתם תלמידי תיכון מכל רחבי אירופה ואפילו פגשנו קבוצות של תלמידים נוצריים מארה"ב וקנדה. הבכי החרישי של התלמידות מסביבנו גרם אף לי לנגב מדי פעם את עיני. עברנו בין הבארקים(צריפים), נדהמנו מהרוע האנושי שנשמר מאחורי קירות הזכוכית. כמדומני בצריף הראשון או השני היתה תצוגה של אלפי פרוטזות שנאספו מההולכים למות. סיימנו את הסיור ויצאנו אל המונית שהמתינה לנו בחוץ. הנהג הסיע אותנו שניים שלושה ק"מ והגענו למחנה בירקנאו שמדכא בריקנותו.
הסרטון שיחסוך מכם, את השוטטות המיותרת באתר אושוויץ 2 - בירקנאו.
מחנה ריכוז אושוויץ בירקנאו, אושוויץ 2 במבט מהאוויר
שבנו לקרקוב ונהג המונית הציע לנו לבקר במכרות המלח בווילצ'קה הנמצאים כ 15 ק"מ ליד קרקוב. הביקור במקום מהווה שסתום פורק ללחצים שחשנו בחזה לאחר סיורינו במחנות המוות.
למחרת בערב עלינו על רכבת הלילה (אקספרס) קרקוב - פראג. משך הנסיעה המתוכנן כשבע שעות, היינו אמורים להגיע לפראג כמדומני ב 07:00 הרכבת יצאה מהתחנה, החלה לפתח מהירות ואנו התחלנו לנמנם. לאחר כמחצית השעה הרכבת החלה לבלום ואני מעיף מבט וקורא את השלטים לצד המסילה אושווינצ'ים Oświęcim לבסוף הרכבת עצרה לחלוטין אנו עומדים באמצע הנו - וואר אנו בתחנת אושוויץ Oświęcim. כעת התחיל האקשן, מכל עבר נשמעו צרחות, רקיעות רגלים וטריקת דלתות הקרונות שנפתחו ונסגרו, הלוך וחזור.
עמנו בקרון היתה קבוצת רוכבי אופניים פולנים, צ'כים ואמריקענרים בדרכם למרוץ כלשהו בהרי צ'כיה. הפולנים הסבירו לנו שעם נפילת מסך הברזל, פסקו החיפושים ובדיקות משטרה ברכבות ובאוטובוסים. בפולין אין טרור ולא טרוריסטים. אך הם הזכירו לנו שרק לפני עשרה ימים התרחש הארוע בניו יורק וכנראה זו הסיבה. "פספורטים בבקשה" צרחו השוטרים הפולנים המלווים בז'נדרמים ומוליכי כלבים. איני יודע האם הם חיפשו סמים, או שמא חיפשו טרוריסטים. בכל אופן כולנו הזענו, בכמות כזו של שוטרים מעולם לא נתקלתי. במיוחד רחמתי על רוכבי האופניים. הורידו את כולם מהרכבת עם אופניהם וציודם וערכו בהם ובכבודה חיפוש מדוקדק. השעון מתקתק, כבר שעתיים אנו עומדים וממתינים למה? אף אחד אינו יודע מה עומד לקרות. השוטרים אינם מחלקים מידע אפילו לא לפולנים. לשירותים אסור ללכת, לישון אי אפשר בגלל הצרחות ומצעד בלתי פוסק של שוטרים שחלפו מדי פעם בסיורם לאורך הרכבת. ושוב פעם דלתות נטרקות טרח, טרח תך ושוב מגיעה קבוצת שוטרים שבודקת את דרכונינו ואת תכולת המזוודות. סופסופ נשמעו צפירות והרכבת החלה לנוע. נסענו אולי כמאה מטר ושוב עצרנו הפעם בלב ים של מסילות. קולות הדלתות הנפתחות ונסגרות בטריקה טראח תך הפעילו אצלי את הדמיון, הרגשתי באותם רגעים כאילו שבתי במנהרת הזמן לשנת 1942 ואנו הגענו בטראנספורט באחת הרכבות למחנות המוות. אחד הפולנים ספר לי בגאווה שאושוויץ היא תחנת הרכבת הגדולה באירופה מבחינת מספר המסילות הנכנסות והיוצאות. כ60 מסילות מובילות את רכבות אירופה שעוברות בצומת אושוויץ.
אזור התחנה היה מואר באמצעות זרקורים רבי עוצמה שהפכו את חשכת הלילה לצהרי יום. במסילות הסמוכות לנו עמדו עוד כמה רכבות שנעצרו ונבדקו ע"י המשטרה. ושוב עולים שוטרים פולנים שנראו לי כמו אנשי אס.אס בזכות כובעי המצחיה ומגפי העור שנעלו. כמובן ששתקתי כמו דגיג ולא העזתי להתחכם ול"הזביר" להם כי נבדקנו ביסודיות כבר פעמיים. ושוב נשמעו הצפירות והרכבת החלה לנסוע אך מיד עצרה ושוב חזר על עצמו הסיוט. בעיקר של רוכבי האופניים שהפעם רוקנו להם גם את האויר מהצמיגים. לקראת הנץ השחר הניחו לנו השוטרים ויצאנו לדרך עם שוטר שהוצמד לכל קרון. מעבר הגבול בין פולין לצ'כיה היה קלי קלות אולי בזכות נוכחותו של השוטר הפולני.
הגענו לפראג עיר שבה בקרנו כבר בעבר, בצהריים. גם ברחבי פראג היו עשרות אתרי זיכרון לכבודם של קורבנות הפיגוע במגדלי התאומים. הפעם תוכנית הטיול כללה בנוסף לסיבוב בעיר העתיקה גם ביקור במחנה הריכוז טרזין טֶרֶזְיֶינְשְטָט ובכנסיית הגולגלות בעיירה קוטנה הורה הנמצאת במרחק שעה נסיעה ברכבת מפראג, מומלץ.
/about/GettyImages-165567788-588b98383df78caebc531927.jpg)
