הכל החל בתקופת הצנע,
התפריט השבועי היה מבוסס בעיקר על לוקשן (איטריות) ואורז. את השבוע היו
פותחים ביום א' עם השאריות של שבת. לוקשן עם מרק עוף וקציצות כרובית או
פלפל ממולא עם אורז ובשר.
מרק עוף מכובס עם לוקשן
ביום ב' קערת לוקשן עם חלב, ביום ג' דייסת אורז בחלב עם קורט קינמון. ביום ד' פשטידת לוקשן שהיו בה אולי שתי ביצים. ביום ה' לוקשן עם גבינה לבנה חצי קשה שאימי הכינה במו ידיה. בשישי שבת אוכלים קצת בשר בקר, קצת בשר עוף מכובס מהמרק וכמובן לוקשן. לנו היתה דודה בחדרה שהיו לה לולים ומדי פעם היינו קונים ממנה ביצים ועופות ופקחי הממשלה היו מחרימים לעיתים את הסלים ואז בשבוע הבא התפריט היה בעיקר לוקשן ואורז.
הקצבת מצרכי המזון תוכננה מן הסתם ע"י צמחוני/טבעוני. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך מסתדרים עם 75 גר' בשר לחודש לאדם. באותם ימים אכלנו קציצות "בשר" שהיו תרכובת של מעט בשר פלוס לחם שחור פלוס חלה עשויות ברוטב סמיך. כמובן שהממשלה שלחה את אזרחיה לרכוש בשר ועופות בשוק השחור אותו נהלו ספסרים שרובם היו מקורביהם של המפא"יניקים. דודתי מחדרה הפכה למיליונרית באותן שנים בזכות הצנע וכמוה עוד כמה מאות מושבניקים.
מנת אטריות בחלב עם הרבה סוכר שיחליק בגרון
מדוע בעצם נזכרתי בימים הרחוקים הללו, השבוע ישבנו אני ואחד הספקים שלי לארוחת צהריים וגלגלנו דאחקות על המנות שטעמנו במהלך השנים. ולפתע הסתבר ששנינו מתעבים את מנות הלוקשן למיניהן. אינני מסוגל להסתכל על צלחת ספגטי לעיתים אוחזת בי תחושת קבס למראה צלחת ספגטי עמוסה ברוטב גבינות ושמנת.
בינינו איני מצליח להבין כיצד המסעדות האיטלקיות בארץ מצליחות להגיש מנות של לוקשן בצורה זו או אחרת. מנת ספגטי ברוטב עגבניות עושה לי עור ברווז, איך אפשר להכניס לפה מנה שגורמת לצרבת בקיבה.
בשר אוכלים עם תפו"א. דגים אוכלים עם ירקות מאודים או עם תפו"א, דג חריימה או גפילטע פיש אוכלים עם חלה. בממולאים לעולם לא תמצאו לוקשן. מבחינתי את הלוקשן תשאירו לאיטלקים.
המנה היחידה מהמטבח האיטלקי הנסבלת מבחינתי הינה לזניה בשרית עם שכבות חצילים.
בבתי הכנסת בשבתות בד"כ מגישים לאחר תפילות הבקר קצת אוכל ושתייה כשנער חוגג בר מצווה. והמתפללים ממלאים את כרסם בקוגל איטריות שאיני מצליח להבין איך אוכלים את זה. נו אחרי כמה כוסיות ברנדי 777 או ברנדי מדיצינל צריך לרפד את הקיבה. ישנם קוגלים מתוקים עם צימוקים שהם בד"כ עם אטריות קשות שמסוגלות לשבור שן וישנם קוגלים מפולפלים מהם אני מסוגל לאכול קוביה.
לוקשן קיגל (קוגל) פשטידת אטריות מתוקה.
קוגל עם תפוחים ואגוזים (צילום: דניאל לילה, מתוך הספר ''עוד סיר לשבת'' בהוצאת מודן) מקור
כמובן שגם אתם אינכם אוהבים שיאכילו אתכם בלוקשן, אך ממשלות ישראל לדורותיהן מפחידות אתכם ומוכרות לכם לוקשן במחירים מופקעים. תעברו לאכול תפו"א עם קליפה אפויים בתנור עם מנסרת חמאה ואז אי אפשר יהיה להאכיל אתכם בלוקשן.
אחד מהריטואלים שמזכירים את שנות החמישים היה טקס שתיית שמן הדגים, שהתקיים מדי ערב כמעט בכל בית בישראל. אבא היה מעמיד בשורה את הילדים יוצק כף שמן דגים סמיכה כמו גליצרין, האמא היתה סותמת לילד את האף ביד אחת ובשנייה היתה פותחת לילד את הפה וכך בלענו מדי ערב כף שמן דגים לבריאותנו. איזה יבואן עשה קומבינה עם משרד הבריאות וכל ההורים השקו את ילדיהם בכף שמן דגים. באותם ימים הילדים הרוויחו את דמי הכיס שלהם מההסכמה לשתות כף שמן תמורת 10 פרוטות (גרוש אחד).
ומדוע קראו למוצר שמן דגים? כי רק הדגים התפתו לשתות אותו. אין ספק שהיבואן העברי קנה חבית שמן דגים ומהל אותה בבריכה של שמן לבישול. גם כיום כל הכמוסות של אומגה 3 מיועדות לסאקרים.
מרק עוף מכובס עם לוקשן
ביום ב' קערת לוקשן עם חלב, ביום ג' דייסת אורז בחלב עם קורט קינמון. ביום ד' פשטידת לוקשן שהיו בה אולי שתי ביצים. ביום ה' לוקשן עם גבינה לבנה חצי קשה שאימי הכינה במו ידיה. בשישי שבת אוכלים קצת בשר בקר, קצת בשר עוף מכובס מהמרק וכמובן לוקשן. לנו היתה דודה בחדרה שהיו לה לולים ומדי פעם היינו קונים ממנה ביצים ועופות ופקחי הממשלה היו מחרימים לעיתים את הסלים ואז בשבוע הבא התפריט היה בעיקר לוקשן ואורז.
הקצבת מצרכי המזון תוכננה מן הסתם ע"י צמחוני/טבעוני. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך מסתדרים עם 75 גר' בשר לחודש לאדם. באותם ימים אכלנו קציצות "בשר" שהיו תרכובת של מעט בשר פלוס לחם שחור פלוס חלה עשויות ברוטב סמיך. כמובן שהממשלה שלחה את אזרחיה לרכוש בשר ועופות בשוק השחור אותו נהלו ספסרים שרובם היו מקורביהם של המפא"יניקים. דודתי מחדרה הפכה למיליונרית באותן שנים בזכות הצנע וכמוה עוד כמה מאות מושבניקים.
ישראל יצחקי -השוק השחור
מנת אטריות בחלב עם הרבה סוכר שיחליק בגרון
מדוע בעצם נזכרתי בימים הרחוקים הללו, השבוע ישבנו אני ואחד הספקים שלי לארוחת צהריים וגלגלנו דאחקות על המנות שטעמנו במהלך השנים. ולפתע הסתבר ששנינו מתעבים את מנות הלוקשן למיניהן. אינני מסוגל להסתכל על צלחת ספגטי לעיתים אוחזת בי תחושת קבס למראה צלחת ספגטי עמוסה ברוטב גבינות ושמנת.
בינינו איני מצליח להבין כיצד המסעדות האיטלקיות בארץ מצליחות להגיש מנות של לוקשן בצורה זו או אחרת. מנת ספגטי ברוטב עגבניות עושה לי עור ברווז, איך אפשר להכניס לפה מנה שגורמת לצרבת בקיבה.
בשר אוכלים עם תפו"א. דגים אוכלים עם ירקות מאודים או עם תפו"א, דג חריימה או גפילטע פיש אוכלים עם חלה. בממולאים לעולם לא תמצאו לוקשן. מבחינתי את הלוקשן תשאירו לאיטלקים.
המנה היחידה מהמטבח האיטלקי הנסבלת מבחינתי הינה לזניה בשרית עם שכבות חצילים.
בבתי הכנסת בשבתות בד"כ מגישים לאחר תפילות הבקר קצת אוכל ושתייה כשנער חוגג בר מצווה. והמתפללים ממלאים את כרסם בקוגל איטריות שאיני מצליח להבין איך אוכלים את זה. נו אחרי כמה כוסיות ברנדי 777 או ברנדי מדיצינל צריך לרפד את הקיבה. ישנם קוגלים מתוקים עם צימוקים שהם בד"כ עם אטריות קשות שמסוגלות לשבור שן וישנם קוגלים מפולפלים מהם אני מסוגל לאכול קוביה.
לוקשן קיגל (קוגל) פשטידת אטריות מתוקה.
קוגל עם תפוחים ואגוזים (צילום: דניאל לילה, מתוך הספר ''עוד סיר לשבת'' בהוצאת מודן) מקור
כמובן שגם אתם אינכם אוהבים שיאכילו אתכם בלוקשן, אך ממשלות ישראל לדורותיהן מפחידות אתכם ומוכרות לכם לוקשן במחירים מופקעים. תעברו לאכול תפו"א עם קליפה אפויים בתנור עם מנסרת חמאה ואז אי אפשר יהיה להאכיל אתכם בלוקשן.
אחד מהריטואלים שמזכירים את שנות החמישים היה טקס שתיית שמן הדגים, שהתקיים מדי ערב כמעט בכל בית בישראל. אבא היה מעמיד בשורה את הילדים יוצק כף שמן דגים סמיכה כמו גליצרין, האמא היתה סותמת לילד את האף ביד אחת ובשנייה היתה פותחת לילד את הפה וכך בלענו מדי ערב כף שמן דגים לבריאותנו. איזה יבואן עשה קומבינה עם משרד הבריאות וכל ההורים השקו את ילדיהם בכף שמן דגים. באותם ימים הילדים הרוויחו את דמי הכיס שלהם מההסכמה לשתות כף שמן תמורת 10 פרוטות (גרוש אחד).
ומדוע קראו למוצר שמן דגים? כי רק הדגים התפתו לשתות אותו. אין ספק שהיבואן העברי קנה חבית שמן דגים ומהל אותה בבריכה של שמן לבישול. גם כיום כל הכמוסות של אומגה 3 מיועדות לסאקרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה