מגה שריפות

   שש שנים בדיוק לאחר השריפה הגדולה בכרמל שבה נהרגו 44 בני אדם. שוב השריפות מתחוללות בחורשות הכרמל באיזור חיפה והסביבה. מזה כשלושה ימים מוקדי השריפות ברחבי הארץ, יוצרים גלי אש ותמרות עשן ומכלים בשלב זה רכוש וזכרונות בלבד.
   ערוצי הטלוויזיה מלבים את האש באמצעות דיווחים מלאי עשן, רבאק לשם מה אנו צריכים לצפות בלוחמי האש ובסקרנים שמסתובבים באיזור, הניחו ללוחמים ולמטוסים לעשות את המלחמה שלהם, נקווה שמזג האוויר ישתנה וענני גשם יעניקו נוק אאוט ליובש לרוחות ולשריפות. חבל ששר ההסברה ורה"מ אינם מסוגלים להורות על סגירת הדווח בטלוויזיה ובעיתונות. איננו זקוקים לעשרה עמודים מצולמים עם כתבות ברמת "הגיבור של הכרמל". תשתיקו את התקשורת וגם הלהבות ידעכו.
  עפ"י הידיעות ניזוקו כחמישים דירות ובתים בשריפה היום בחיפה ומן הסתם ממדי הנזק הסופיים יוכפלו אם לא ישולשו. אני מהרהר ביני לביני מה מחוסרי הבית החדשים יעשו כעת. לרובם אין מן הסתם ביטוח רכוש, שישפה אותם בצורה מלאה על הנזק שחוו. אך גם לאילו שיש ביטוח איני יודע כיצד מסתדרים בארצנו עם מעמד של הומלס שצריך לשכור דירה, באותו איזור במידה ויש לו ילדים בגיל ביה"ס. לרכוש בעשרות אלפי ש"ח ריהוט, מכשירי חשמל, ביגוד וכיו"ב  כיצד ישקמו את חייהם. לרבים מהאזרחים שבתיהם ורכושם רק הושחת והשמאים יקבעו שדרוש רק קצת טיח וצבע שישיבו אותם לכאורה למצב שיאפשר מגורים. למיטב הבנתי עדיף שלא לגור בדירה שנשרפה כליל, ריחות השריפה אינם נעלמים עם הטיח והצבע. למי שיש את היכולת עדיף להחליף את הדירה.

כנגד מי אני שולח אצבע מאשימה:
1. העיריות שמזניחות את שטח ההפקר בין השטח המיוער לבתים הסמוכים ואינם דואגות לפינוי מגרשי הגרוטאות שנמצאים בלב שכונות מאוכלסות.
2. החרדים והכיפות הסרוגות שמכלים את כוחם מדי יום בתחינות כלפי הקב"ה, אך כנראה אינם מצליחים לשכנע אותו להוריד לנו טפטופי גשם במשך הסתו הבוגדני.
3. שר האנרגיה והתשתיות או/ו שר הפנים שאינם מסלקים את תחנות הדלק ממרכזי הערים. נכון גם באיטליה וצרפת משאבות דלק צצות בלב שכונות מגורים, אך אנו נמצאים בג'ונגל, קפיש שר הפנים?
4. המשטרה והפרקליטות שאינם נמצאים כרגע בפאזה של טיפול יד קשה במציתי יערות. היום קראתי את דברי שר התחבורה שקורא להעניש גם כספית את המציתים.
5. ערוצי הטלוויזיה שמלבים את הלהבות, יאללה תשדרו לנו סרטים מצוירים במקום הכתבים הלהוטים לעשות על האש.

  חלקכם ודאי מכיר את סדרת הטלוויזיה לילדים בשם "סמי הכבאי" שהפכה פופולרית אצלנו בשנתיים האחרונות. אחד מגיבורי הסדרה הוא הילד אדם פרייס שאני מכנה אותו בשם "אדם נזק" נער ממושקף חנון שגורם כמעט בכל פרק לפעמון האזעקה לצלצל בתחנה ולהריץ את הכבאים השלומיאלים לפתור תוך עשר דקות את הנזק שיצר.
קישור

  לדעתי גם במציאות שלנו יש לנו בעייה עם "אדם נזק" איני בטוח שאלו הן הצתות על רקע לאומני, לדעתי אלו הן הצתות על רקע סוציו-אקונומי. אם הממשלה תמשיך לחמם את הידיים בכיסים אולי נראה כמה ח"כ ואולי גם ח"כיות מצטלמים עם זרנוקי כיבוי אש.

  מענין לענין כמו לפני שש שנים רה"מ שלנו יהפוך לגיבור המלחמה באש. הוא יקבל את הקרדיט על ארגון סיוע של מטוסי כיבוי מהמדינות רוסיה, יוון, תורציה, בולגריה, ונדמה לי שגם מירדן.
כנראה פרשת הצוללות תשקע במים העכורים והמזוהמים של נמל חיפה. וכך גם חקירת מחדלי מלחמת עזה 2014 מה לעשות השריפות הן מפחידות יותר מאשר מוחמד עם המברג.

כל המוסיף גורע

   הישראלים אוהבים לקנות הכל, לדעתי לולא אנשי המכירות (אפשר לעזור לך?) הם היו קונים יותר. הסתובבתי השבוע בגלריית מכוניות של אחד מיבואני המכוניות בחנתי את הגלגלים, את הג'אנטים ואת הלקוחות הפוטנציאלים. ליד אחד מרכבי הפנאי שטח, הייתי עד לזוג לקוחות מבוגרים ששפת הגוף שלהם שדרה, אני צריכה את הג'יפ המצועצע הזה. התקרבתי בכדי לראות כיצד איש המכירות עומד לנעוץ את המסמר שיסגור את העיסקה. וואלה הזוג היה מבושל כבר, אבל אז פלט איש המכירות ".......ויש לכם הגה עם ציפוי עור".

   הגברת הצבועה נעמדה על עקביה הדקיקים ואמרה "איני רוצה עם הגה עור, תסדר לי הגה אחר בלי ציפוי עור" המוכר הסביר לה שאין אופציות להחלפת ההגה וכאן הרגשתי שהעיסקה עומדת להתבטל. הגברת הצבועה (תרתי משמע) מלמלה שהיא משתייכת למסדר האצילי שמתנגד לתעשיית מן החי, צער בעלי חיים. איש המכירות הסביר לה שכיום כל היצרנים מצפים את ההגה בעור מטעמי בטיחות בנהיגה ועוד כהנה, הגברת משכה את בן זוגה לכוון היציאה. תאמרו לי אתם יודעים מה זה עור תעשייתי? כי בדקה התשעים המוכר ענה לה שזהו עור תעשייתי אך הגברת לא הגיבה. כאן מצאתי לנכון להתערב בשיחה והסברתי לגברת שאין לה מה לדאוג בנושא, עור תעשייתי זהו עור סינטטי ומאושר לשימוש של כל הנשמות הטהורות. נו הגברת נרגעה והקנייה התבצעה לרווחתם של כל הצדדים. 

קניות מיותרות

   רשימת הקניות המיותרות נכתבה על ידי, בכדי למנוע מחלק מהקוראים להוציא כסף טוב, על מוצרים מיותרים. האם קניית סמארטפון מדגם פרימיום היא קנייה מיותרת לעבד עברי?
אתחיל בקנייה הראשונה שלי, יצירת האמנות "טוני הבוכה".
   את ירח הדבש בילינו באיטליה, בלי מדריך מישלן ובלי מדריך לפיד (שהיה מדריך פופולרי, אף שהיה גרוע) ככה סתם משוטטים ברחובות בכייף. אני קורא לטיולים מסוג זה ללכת בעקבות האף. ברומא נמשכנו לתוך אחת הגלריות בגלל תמונתו של הילד הבוכה. אשתי נדלקה על היצירה וקרצה לי שבלי טוני הבוכה, אנו לא עוזבים את הגלריה. שאלנו למחירה והמוכרת זרקה לי סכום של כשלוש מיליון לירטות (באיטלקית זה נשמע נפלא). באותם ימים לא הסתובבו הישראלים עם מחשבונים אך בחישוב מקורב הבנתי שמדובר בסכום של כאלפיים דולר. בחנתי את התמונה ושאלתיה מדוע היא דורשת כ"כ מעט עבור התמונה והמדונה הסבירה לי שזו רפרודוקציה שממנה הודפסו רק מאה תמונות והראתה לי מאחור שזוהי תמונה מס' 90 מתוך המאה ועלינו למהר פן המלאי יגמר.
מקור
לאחר מקח וממכר ארוך ומתיש הסכימה המדונה למכור לי אותה ב300 דולר שערכם בשוק השחור בלינלנבלום היה אז כ 1800 לירות, כשלוש משכורות חודשיות (של סרן שמועתי) בישראל של שנות השבעים!!.
הגענו ארצה עם התמונה היקרה כולל המסגרת האיטלקית המקורית ותלינו אותה אצלנו בסלון. כל המשפחה והחברים הזילו דמעה למראה טוני הבוכה. יום אחד מצלצלת לי אשתי שתמונת טוני הבוכה נמכרת ב 50 לירות בתחנה המרכזית. פתאום לכל בית שהגענו ניבט אלינו טוני הבוכה. הסאקרים שקנו את הרפרודוקציה באיטליה במחיר מופקע החלו להזיל דמעות. אך מסתבר שמחיר התמונה בשווקים הלך וצנח ל 40 לירות (כשכר של שני ימי עבודה) ולבסוף קניתי עוד תמונה אחת בעשר לירות והיו לי שני בכיינים בסלון.
גילוי נאות - איני שולל קניית דברי אמנות. כפי שנאמר אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים את דעתו של אדם. כל צייר חובב מסוגל להעתיק את יצירותיהם של גדולי הציירים שזכו ותמונותיהם נמכרות בעשרות מיליוני דולרים. העתק התמונה או התמונות או רפרודוקציות שנרכשות בחנויות המוזיאונים בחו"ל וגם בארץ יעשירו את ביתכם למרות שכולם ידעו שאין זה המקור.
מכונת תפירה.
וואנס אפון א טיים, כשהסינים עדיין ספרו גרגרי אורז וקראו את ספרי מאו, חנויות הבדים בנחלת בנימין ובדרך פתח תקווה מכרו קילומטרים של בדים. הנערות הישראליות חלמו לעצב ולתפור לעצמן את הבגדים. "אני צריכה מכונת תפירה" אמרה ערב אחד האשה. נו עם נשים לא מתווכחים, קנינו מכונת תפירה משוכללת שאף רוקמת. אצלנו אולי מכונת התפירה היתה פעילה ביחוד בתקופת ההריונות אך עם השנים למי יש חשק להתרוצץ לבחור בדים, רוכסנים, כפתורים שמחירם כפול מאשר המוצר המוגמר. תאמרו לי יש כיום בארצנו זוגות שהאשה זורקת לבעלה שהיא צריכה מכונת תפירה. 
אקדח.
   יום אחד הגעתי לאימון שנתי וגידי השוויץ עם האקדח הענק שהקנה לו מראה של בוקר. גידי היה מין הברון מינכהאוזן. היה אחד מהחבר'ה אך נהנה לנקר לכולנו את העיניים. היו לו "סיפורים" על טרקטורים בנגב, על משאיות שנסעו בין גרמניה לאיטליה ועוד סיפורים. כמובן שכולנו זכינו לירות באקדח הקולט ארוך הקנה ובתום האימון מרביתנו חלמנו למהר לחנות הנשק ולהגשים את החלום. בתעסוקה הבאה מחצית חיילי הפלוגה הגיעו והציגו את אקדחיהם בגאווה. נו מה אתם אומרים, היתה לי ברירה, גם אני הגשתי בקשה לרישיון נשק וקניתי לי אקדח. בתחילה הייתי נושא אותו עמי לכל טיול בארץ כביכול שישמש אותי במקרה מצוקה. אך במשך השנים הפסקנו אפילו להגיע עם הנשק למילואים. נו מי צריך בארץ אקדח? מילא היו נותנים רישיון למאג. 
מקפיא.
   בשנות השמונים השתוללה כאן אינפלציה שרק נס מנע את התמוטטותה של כלכלת ישראל. ביום ראשון מחיר העוף היה 20 לירות לקילו וביום חמישי 22 לירות לאחר כחודש מחירו האמיר ל 30 לירות לקילו. אשתי הציעה שננהג כמו העדר נקנה מקפיא נמלא אותו במצרכים וכך נרוויח. נו אתם יודעים כבר שעם נשים אין מתווכחים אך במקום לקנות מקפיא אלף קוב הסתפקנו במקפיא 400 קוב. כמובן שמאז ימי המקפיאים נפחן של עגלות המרכולים הלך ותפח. העגלות שהכילו פעם 100 קוב גדלו ל300 קוב. יום אחד שבק המקפיא חיים ואשתי הזמינה טכנאי שקבע שצריך להחליף את יחידת הקרור וזה יעלה לי ככה וככה. אשתי צלצלה לשאול בעצתי פסקתי שתשלח אותו ככה וככה. קבלן העיריה אסף את המקפיא למחרת וכנראה שופץ בחינם ומשרת את תושבי מ.פ ג'בלייה. שכנעתי את אשתי שאיננו גרים בפיזדיולוך עלית והמקפיא של הסופר ישמור לנו על המצרכים שנחוצים לנו במהלך השבוע בחינם.
נו אז תאמרו לי מי זקוק כיום למקפיא? לדעתי רק הציידים שצדים חזירי בר ודורבנים. 
אופה לחם.
   לא אשכח את יום הבחירות של שנת 1996 לאחר השלכת המעטפות בקלפי יצאנו ליום קניות ושבנו הביתה עם אופה לחם (שנמכר במבצע לרגל הבחירות בשליש מחיר). איזה כייף היה לשחק מדי ערב במאפייה צרפתית, בחוברת המצורפת היו מתכונים נפלאים. הרובוט שלנו בחש, לש, אפה והשכם בבקר חיכה לנו הלחם המיוחד חם ומזמין. שתי פרוסות לחם בצל/זיתים/צימוקים עם חמאת בוטנים או קונפיטורת משמש ואתם מסודרים עד הערב. ממש לחם בריאות, הכל נקי בלי המקקים הענקים שמטיילים במאפיות. היתרון העיקרי היה שאת אופה הלחם למעשה לא היה צריך לנקות. אממה במשך השנים בכל קרן רחוב נפתחו חנויות לחם, שמכרו לחמניות ולחמים טריים כך שכיום לדעתי כבר אין ביקוש לאופי הלחם. מישהו מתכונן לקנות כעת אופה לחם.
סודה סטרים.

בשנות השישים כמעט בכל בית ישראלי היה סיפולוקס שהיה מייצר סודה ממים ומבקבוקון דו תחמוצת הפחמן CO2. כנראה שחדירת בקבוקי הקולה המשפחתים גרמה ליצרן סיפולוקס לחסל את עסקיו. בינינו הסודה היתה תמיד חלשה לאחר השפריץ הראשון.
מקור
לאחר שנים הגיע דור ב' של מכשירי הסודה שנקראו כמדומני בשם סודה קלאב שהכילו מיכל גז ענק, אך למרות זאת אף הם היו מספקים סודה חלשה. אותה גברת בשינוי אדרת נקראת כיום בשם סודה סטרים שאת תפוקתו לא ניסיתי. גילוי נאות למעט הסיפולוקס המיתולוגי לא התפתתי לרכוש מכשירי סודה נוספים.
מקור


מכונת אספרסו ומסחטת מיצים קשים. - כתבתי על כך יזהר הקונה מכונות אספרסו


שואב אבק רובוטי
   מוצר זה הינו אחד הפלופים הרצינים שלנו. קלינאית הניקיון שלנו החווירה וכמעט התעלפה כשראתה את הדיסקה השחורה נטענת מתחת למיטה. זהו אתם כבר אינכם זקוקים לי? שאלה.

הרגענו אותה שכל עוד הרובוטים לא ירימו לבדם חפצים וישיבום למקומם, אנו נמשיך להזדקק לשירותיה. כשרכשנו את המכשיר חקרנו שמא יש גם רובוט שוטף, מזלנו שלא רכשנו גם רובוט שוטף.
כל שואבי האבק הרובוטים שאמורים לנקות לכם את הדירה יעילים לדירות ריקות, אחרת עליכם לסלק את כל המכשולים כגון פסלים, עציצים, קופסאות בגדים וגם שטיחים עבים ושעירים. הרובוט טוב לבעלי כלבים שמייצרים ימבה לכלוך שדורש ניקוי על בסיס יומי. המלצה אל תרכשו מכשיר כזה, זוהי קנייה מיותרת והפיכת כסף טוב לאבק.

מכשירי כושר.
למה כן? משמשים כפסלים דינמים, ניתן להפעילם ע"י חשמל כך שישמיעו קולות של תנועה.
למה לא? אפקטיבי יותר להירשם למכון כושר שם אף אחד לא יראה את הביזיון.

הימורים חוקיים.
אם יש לכם חלומות להתעשר מהימורים יומיים שבועיים בתוכנית הפיס לוטו או טוטו תמשיכו לחלום. הסיכוי שלכם לזכייה גדולה אפסי. אל תאמינו לפרסומת שאריאלה או זרגיאלה יצלצלו אליכם. מגיל 30 עד גיל 70 אם תחסכו מדי חודש את 500 הש"ח שאתם זורקים למאפיונרים הממשלתים תגלו אוצר קטן של חצי מיליון ש"ח.

רטטוי על טורטיה

  בילדותי אכלנו בבית גיבטש (גיבץ') שהיה מבוסס על בסיס בצל מטוגן, פלפלים ירוקים (לא היו אז אדומים),גזר, קישואים, חציל ועגבניות. זה הלך מעולה עם לחם לבן חם מהמאפייה. בתום תקופת הצנע הוסיפה אמי גם ביצים. אלא מה הגיבץ' נשמע מאכל מעפן לעומת הרטטוי(איזו מלודיה נעימה רה-טה-טוי) הצרפתי ששכנתנו הטוניסאית בשלה. כולו שני הסירים הכילו את אותם המרכיבים, אך הטוניסאית הוסיפה אריסה ואולי גם שני פלפלי אש. כמובן שבאותם ימים בשלו הנשים על פתיליות נפט שאף הן הוסיפו מעט ארומה למנה.

  כשעדר הגברים החליט להשתלט על המטבח, והנשים החלו לצפות בערוצי הטלנובלות. אף אני התחלתי להכין מנות ראשונות שאינן מסובכות מדי. וכך הפכתי לאחד השפים המובילים בארץ להכנת אנטיפסטי ורטטוי.
מתכון רטטוי משודרג (שש מנות)
מצרכים
שני בצלים בינונים,
שני גזרים גדולים,
פלפל ירוק + פלפל אדום,
תפו"א גדול (או שניים בינונים),
שני זוקיני גדולים, אפשר קישואים (אך הטעם והמרקם, ידידי שונים לחלוטין),
חציל בלאדי גדול,
שלוש עגבניות,
פלפל אש (מומלץ חצי),
שמן זית, פלפל גרוס גס, מלח גרוס גס, שלושה עד ארבעה עלי בזיליקום.
הכנה (כולל קיצוץ וטיגון גג שעה עבודה).
קוצצים דק את הבצלים, והגזרים.
קוצצים לקוביות קטנות את שאר הירקות,
משחימים את הבצל, מכניסים את הגזר אח"כ את הפלפלים,אח"כ את תפו"א. בודקים אם הגזר ותפו"א רכים,
מוסיפים את הזוקיני רק לאחר שהוא מתרכך מוסיפים את החצילים ואת העגבניות לבסוף כשהחצילים משנים צבע.
מפלפלים וממליחים בהתאם. מוסיפים את עלי הבזיליקום.
הגשה
הגשה דיאטטית - בצלחת.
הגשה מומלצת - בתוך טורטיה, תנסו ותתמכרו.

מחממים מעט את הטורטיה במיקרו 15-20 שניות ומפזרים כמות אינטליגנטית של הרטטוי שחומם אף הוא מעט. מגלגלים סוגרים קצה אחד ובתאבון.

*אפשר להוסיף גם ארבע ביצים ולקבל שקשוקה נוסח מולדובה.
**הזוקיני עולה כמעט פי שניים מהקישוא בלי כל סיבה, אולי שר החקלאות יורה לחקלאינו להגדיל את מכסות הייצור של הזוקיני שהינו גידול אורגני לחלוטין ואינו זקוק לריסוסים.
& - מתכון לסנדביץ פולני קל להכנה - קישור
&& - מתכון לפשטידת הרינג רוסית - קישור


המלצה על הסרט רטטוי יש מי שלא ראה?

שימו לב שהרטטוי ------>הינו טורטיה בערבול אותיות, לכן הם מתאימים כמו הכפפה לכף היד.

זכרונות ממזנון ביה"ס

  בתקופת לימודי בביה"ס היסודי, כל התלמידים אכלו את הכריכים המצוינים , שאמהותיהם הכינו להם בכל בקר באהבה. יום אחד החלבן שלנו מוטק'ה עשה הסבה ופתח קיוסק ממול לשער ביה"ס. בעיקר קנינו ממנו מסטיק בזוקה, שקיות מצופים שהכילו דגלים, תמונות וכיוב'. בחורף קנינו גלידה חמה (השם התחלף לקרמבן) או רחת לוקום שהיה ארוז במין קופסת קרטון בגודל של קופסת גפרורים. הוצאתם את הקוביה ליקקתם את הממתק והדבקתם לקופסה וכך במשך השעה הבאה לקקתם בהחבא את הממתק שהעביר את השיעור המשעמם בחקלאות או בתנ"ך.

   יום אחד אחת התלמידות הגיעה לחצר עם מין מאפה שהריח טוב וכולנו הזלנו ריר. "מה זה" שאלנו אותה. "זהו סנדביץ' פולני, קניתי אצל מוטק'ה" השיבה הילדה. תוך שלוש שניות זנחנו את הכדורים, החבלים ויתר משחקי החצר ורצנו לעבר הקיוסק. שם כמו חיילים ממושמעים הסתדרנו בתור לפני הדלפק. אמרנו למוטק'ה פה אחד, תכין לנו סנדביץ' פולני.
סנדביץ פולני מתכון
פיתה עירקית,
כף מיונז, מותר גם שניים. אך מוטק'ה הסתדר עם כף אחת.
שלוש כפות כרוב כבוש חמוץ,
כף פרוסות מלפפונים חמוצים בחומץ (אפשר גם במלח)
הכנה - מורחים יפה את המיונז על הפיתה, מפזרים את הכרוב הכבוש ועליו את פרוסות המלפפונים. מגלגלים כמו לאפה.
  
  הסנדביץ הפולני הפך אצלנו בביה"ס ללהיט, מאפיית הפיתות של מוכתר כמעט קרסה, עד שעדינה אשתו של מוטק'ה לימדה אותנו לאכול פיתה עם חומוס (מרחו לנו אולי חצי כף) ומלפפון חמוץ וכמובן הסנדביץ הפולני נשכח. מעדינה וחברותיה כל האמהות של פעם למדו להכין את סנדביץ' הפיתה/חומוס לימי ההולדת של ילדיהן.

   נזכרתי בסיפורו של מזנון ביה"ס, כשעמדתי במרכול מול ערמת שקיות חמות שמכילות פיתות עירקיות. בלוטות הריר שלי החלו לשלוח קריאות אס.אמ.אס לכוון כף ידי השמאלית שחפנה את שקית הפיתות. כמובן שמהרתי וקניתי שתי קופסאות שימורים. האחת של מלפפונים בחומץ והשנייה של כרוב כבוש וכמובן צנצנת מיונז.

משפרי דיור

   בראש השנה אשתי הביעה משאלה להגשים חלום ילדות ולרכוש פסנתר כנף, אמרתי לה מילא הפסנתר לא בעייה, אבל הסלון שלנו קצת קטן. לכן החלטנו להצטרף לעדר משפרי הדיור. בסוכות שוטטנו לנו בין משרדי מכירות נדל"ן. מהר מאד הבנתי שבניגוד להצהרות הרשמיות, כל הפרוייקטים באזור המרכז מכרו בשנתיים האחרונות, אלפי דירות במחירים מופקעים. היכן שלא תניחו את האצבע על מפת אזור המרכז, כבר לא תמצאו דירת ארבעה חדרים בפחות מאשר שני מיליון ש"ח ועבור דירות גדולות יותר תצטרכו להביא שלושה מיליון ש"ח. נו אז כמובן פרוייקט פסנתר הכנף מאלץ אותנו לרכוש נדל"ן במינימום שלושה מיליון ש"ח.
  המורה שלי למתמטיקה לימד אותי לחשוב בגדול, כך שהבנתי שאזדקק למשכנתא נוספת בכדי למלא את דרישותיהם של שר האוצר חפלון ושר העל פטפטניהו. אז מס הרכישה יעלה לי 240 אלף ש"ח, מס השבח על החלפת דירתי הצנועה יעלה לי עוד 120 אלף ש"ח ואם אדחה את הקנייה לינואר 2018 ושני הגאונים הללו ישארו במקומם מס השבח שלי יעלה לי בעוד 130 אלף ש"ח פלוס מינוס 30 אלף ש"ח. כמובן שסך המע"מ על העיסקה כחצי מיליון ש"ח כמחירה של דירת ששה חדרים בבית"ר עילית.
  אמרתי לאשתי "שמעי איני מתכוון לשלם עוד 370 אלף ש"ח כמס מקרקעין" ועוד 500 אלף ש"ח כמע"מ, את מבינה שאני עומד לתרום לחרדים ולמתנחלים 870 אלף ש"ח. אם רק אלף משפרי דיור כמוני עושים עסקה מסוג כזה לשנה לממשלה יש עוד מיליארד ש"ח בקופה הקטנה לבזבוזים, איני מתכוון לתרום להם.

"נו ומה עם הפסנתר כנף שאני כ"כ צריכה?" היא שואלת. תוך שעה מצאתי בביי צ'יינה (רחוב הרצל של סין) שולחן אוכל ל30 סועדים שהינו דו תכליתי הוא משמש כפסנתר כנף והן כשולחן אוכל וכך פתרתי את הבעיה בשני מהלכים. הפסנתר כנף השולחני יגיע אלינו תוך 120 ימי עבודה בגלל שבחרתי צבע לבן מבריק עמיד נגד שריטות.

                              *מקור 
  את הפוסט כתבתי כמובן כאנקדוטה, מטרת הפוסט הינה להציג את דעתי, על גביית המיסים הדרקונית בישראל. האוצר מנסה כביכול להוזיל את מחירי הדירות ובכך לעזור לציבור. אך הטלת מיסים וגזירות שנעשות בשליפה, יגרמו לקריסת ענף הנדל"ן בארץ. אם אני כמשקיע צריך לשלם עוד 80 אלף ש"ח מס רכישה על דירה בשווי של מיליון ש"ח (דירה שנייה/שלישית/רביעית וכו'.....) אזי אני אסתלק משוק הדירות. בטוחני שעוד עשרות אלפי משקיעים או משפרי דיור ישקלו האם שווה להם להיות בשוק הנדל"ן. פטפטניהו את חפלון עומדים לגרום כאן מיתון כפי שהיה בשנת 1965 על כל המשתמע.

   מה שבאמת מרגיז בשוק הנדל"ן הוא שמדינת ישראל מספסרת במחירי הקרקע שבזמנו היוותה כ 33% ממחיר הדירה וכיום מחיר הקרקע והמיסים מהווים כ 70% ממחיר הדירה. הצעתי היא להפריד את מחיר הקרקע ממחיר הדירה, ואת המיסים לגבות רק על עלויות הבנייה.

אחת שתיים שלוש דג מלוח

  פעם בתקופת הילדות נהגנו לשחק בתופסת, לכשהתעייפנו עברנו לשחק באחת שתיים שלוש דג מלוח. למי שאינו מכיר אזכיר את חוקי המשחק. 
1. אחד המשתתפים מתנדב לתפקיד "דג מלוח".
2. הדג המלוח עומד צמוד לקיר או עץ. שאר המשתתפים עומדים במרחק כ-10 מטר ממנו, מאחורי קו קבוע מראש. ה"דג המלוח" מסתובב עם הגב למשתתפים, עוצם עיניים, קורא "אחת,שתיים,שלוש, דג מלוח".
3. בזמן שהוא קורא, יתר המשתתפים מתקדמים לעברו. כאשר הוא פוקח עיניים הם קופאים במקום. אם הדג המלוח רואה מישהו זז, הוא פוקד עליו לחזור לקו התחלה. מטרתם של המשתתפים להגיע אל הדג המלוח ולגעת בו, או, בגרסה אחרת של המשחק, לגעת בקיר לידו הוא עומד.
4. השחקן שנשאר אחרון נבחר בתור הבא להיות ה"דג מלוח"
הנה סרטון מצוין המדגים את המשחק אחת, שתיים,שלוש, דג מלוח

 בחו"ל המשחק נקרא רד לייט - גרין לייט RED LIGHT-GREEN LIGHT
הכללים זהים למעט הגירסא של ספירה עד עשר ולא עד שלוש.

   ממשחקי ילדות נעבור לאכילת דג מלוח או הרינג. יהודי מזרח אירופה האמינו שאכילת דג מלוח מפתחת את המח והמאכל הוא שגורם לחריפות השכל של אוכליו. פעם אחת לפני הרבה שנים נסעו כומר ורב ברכבת מיהופיץ (קייב, אוקראינה) לורשה. לאחר שעתיים שלף הרב מילקוטו זנב של הרינג וחתיכת לחם שחור קשה משלשום, פרס אותם על מפיתו והחל מברך את ברכת המזון. הכומר שבלוטות הריר החלו לפעול אצלו במרץ למראה ארוחתו הדלה של הרב, מיהר לשלוף מילקוטו את ארוחת הצהריים שלו. רבע לחם שחור, קופסת חמאה, שליש נקניק דם, נתח קדל חזיר מעושן, שתי לביבות תפו"א, שני בלינצ'ס גבינה ושני בלינצ'ס דובדבנים ובקבוק יין אדום. הכומר לעג לרב באומרו "אומרים שאתם היהודים עולים על הנוצרים בחוכמתם, האם תוכל להסביר לי את מקור החוכמה שלכם?" הרב השיב לו "הסתפקות במועט ואכילת זנבות של דג מלוח". הכומר הציע לו להחליף ביניהם את ארוחות הצהריים שלהם. הרב הסכים ללא היסוס ומיד ניגש למלאכת הלעיסה והבליעה מבלי להתפלל על המזון. הכומר נגס בהרינג ירק כמה עצמות כוסס את הלחם הקשה ואמר לרב "אוי אתה עבדת עלי" הרב השיב לו "נו אתה רואה איך אכילת ההרינג השפיעה כבר עליך לטובה".

  פעם בקרתי בהולנד באחד מכפרי הדייגים, על שפת המזח היה דוכן למכירת הרינגים ומאכלי ים אחרים כגון מנות צלופחים ועוד מיני דליקטסים שלא תמצאו גם במסעדות יוקרה. שני ה"דייגים" חתכו וניקו את ההרינגים והכינו מהם פילטים ארוכים, נקיים מעצמות והניחו אותם על מצע בצל מקוצץ מונח על פיסת קרטון. טור ארוך של הולנדים ואולי גם תיירים עמדו ובלעו את ההרינגים שלמים לתוך הלוע כמו שקנאים. עד אז הייתי משוכנע שרק היהודים אוכלים הרינגים ולכן אנו כ"כ חכמים ומסדרים את הגויים. אך בהולנד הבנתי שבכל צפון אירופה ההרינגים הינם אוכל הרחוב המקובל, המהדרים גם מסריחים למרחקים מהבצל הקצוץ שעליו הונחו פילטי ההרינג.
מה דעתכם על הזאטוט החכם?

היפני הזה מזכיר לי את המז"פניק מסוקה מהסדרה דקסטר, חמוד הא?

  קלינאית הניקיון שלנו הציעה לי אתמול להכין עבורנו כמה מעדנים מהמטבח האוקראיני והציעה לנו תפריט מעניין אבל הוא מתאים לימי החרף הקרים, אז בתור התחלה היא הציעה להכין סלט שובה שהוא אחד מכרטיסי הבקור של המטבח הרוסי/אוקראיני. "דאוואי" אמרתי לה, "מה המצרכים שאת זקוקה להם?"
סלט שובה אוקראיני
מצרכים - בצל בינוני, שני תפוחי אדמה, ארבעה גזרים, שני סלקים בינונים, שני הרינגים (עדיף שלמים, אפשר ארבעה פילטים) מיונז (עדיף מיונז רוסי אמיתי, אפשר אמריקנסקי ואפילו לייט). האוקראינים אינם משתמשים בתבלינים למעט מלח ופלפל ובמנה זו אין אפילו קורט מלח ואפילו לא גרגר פלפל.

סט-אפ - מבשלים את הסלק, תפו"א והגזר בסיר,  לאחר הבישול מגרדים על פומפיה גסה, לתוך שלוש קערות את הירקות. קוצצים את הבצל דק דק, מנקים את ההרינגים מהעצמות וקוצצים לקוביות קטנות, את נתח הביצים (קוויאר פולני) קוצצים גם כן.
הכנה - בתבנית מלבנית עדיף פיירקס, מניחים בשכבה התחתונה את הבצל הקצוץ, מעליו מורחים כף גדושה של מיונז. בשכבה השנייה מניחים את ההרינג הקצוץ ומעליו שוב כף גדושה של מיונז. כעת מגיע תורו של הגזר ומעליו כף גדושה של מיונז, כעת מגיע תורם של תפוחי האדמה ושוב כף מיונז שמחליקה את תפוחי האדמה. ובשכבה העליונה הסלק המגורד שמחליקים עליו  כף שטוחה של מיונז. נותנים למנה ל"התבשל" בטמפ' החדר מחצית השעה, לכסות בנייר כסף ולהכניס למקרר למשך שעתיים לפחות.
תוספות - ברוסיה נוהגים לגרד שני חלמוני ביצה לפני ההגשה ניתן גם לפזר בצל ירוק קצוץ גס על הגג.
                                      סלט שובה

תראו איזה יופי של מנה ראשונה או נשנוש בשביל להוריד קצת יי"ש.

  אין פלא שהרוסים/אוקראינים הינם אלופי העולם בשח-מט הרי הם אוכלים את המאכל היהודי הרינג. תתחילו לאכול הרינגים ומבטיחכם שתחושו שיפור משמעותי במח. תתבוננו בפוטין תראו את האינטליגנציה נשפכת לו מהפרצוף, לעומתו אובמה נראה כמו שוטה הכפר. בדף הפייסבוק של פוטין הוא מספר לעמו שהוא נוהג לאכול 30 גר' קאוויאר בלוגה ליום, זה מקנה לו יתרון על פני יריביו. אוליגרכים רוסים גם הם מורחים קאוויאר בלוגה על רסק חלמוני הביצים, תנסו לפחות פעם אחת (כסף זה לא הכל בחיים).