היכן עובדות הקדשות

  קראתי הבקר על הדתה של שירת נשים. הפעם היה זה סגן שר הבריאות מר יעקב ליצמן שנטש טכס שבו מקהלת ילדות בנות שמונה עלו לשיר. האמת שמה אכפת לנו אם החרדים או/ו המזרוחניקים מאזינים לשירת נשים או לא. העיקר הוא  לתקשורת ולעיתונאים שרואים את עצמם פוליטיקאים יש קייס לפמפם לנו ת'שכל. ומענין השירה לענין התשמיש. החרדים אולי עושים הצגה של הפרדת נשים וגברים שמא יגבר עליהם יצרם.  אך לפרוצות, כאמור במקורות מותר להם ללכת כפי שנאמר במדריכי המין לאברכי הישיבות.
  בגמרא במסכת חגיגה עמ' ט"ז (וכן במועד קטן ובקידושין דף מ'): "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף בשחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה"  זהו האישור לכל גבר יהודי ללכת לפרוצה כאשר גובר עליו יצרו. כפי שנאמר מה מקשר בין מחזור, סידור ות'נך? אמר על זאת אונקלוס "אם אשתך במחזור ואין לך סידור אז אתה נח"
    החרדים הינם בשר ודם ככל האדם וכל האיסורים נמחלים להם בצומות בתפילות ובעיקר במעשר (אינדולגנציה). הם אולי מכסים את עיניהם בראותם חתיכות, אך מבטיחכם אני שהם מציצים עליהן מבין לאצבעות. מרוב נענועים בישיבה, הם זקוקים לפרוק את יצרם. והיכן יעשו זאת, אם לא בבורדלים.

  כעת כאשר "חוק הדרת הפרוצות" או "חוק היובש של הגבר" יכנס לתוקף. משטרת ישראל תקח פנס גדול כדי לחפש את הלקוחות כפי שמחפשים את החמץ בערב פסח. השוטרים החרוצים יתפסו את הלקוחות שישלמו כסף רב הן לקופת המדינה והן לגרושותיהן ובדרך עורכי הדין שלנו יגזרו קופון. אך תוך כדי כתיבה עלה במוחי רעיון כביר לסטרט-אפ "פורקן בבית המדרש". הפרוצות תתחפשנה לבחורי ישיבה, הרי אצל האברכים והחרדים חג פורים הינו כל השנה, מה נפקא מינה. הפרוצות תגענה בחבורות ויעברו בין הישיבות ושם הן תקבלנה את הלקוחות. כמובן שלישיבות אין כניסה לשוטרים וכך תהפוכנה הישיבות לערי מקלט ללקוחות החרדים. הגברים החילונים ומהמגזר הערבי יתקבלו בברכה בישיבות וחלקם אולי יחזור בתשובה. כמובן שחיש מהר גם במסגדים ובכנסיות יקבלו הקדשות את לקוחותיהן.

שאבאבניקים

 הצילום לאילוסטרציה בלבד, למצולמים אין קשר לאמור לעיל.

  הבאתי כאן כמה קליפים מגניבים על האידישע מיידלע. שירים שגם מי שאינו שולט בשפה האידית יהנה מהם. הקליפ הראשון מספר את סיפורה של הזונה היהודיה שעושה הכל בכדי לפרנס את סרסורה. היא מרמה, גונבת, מוכרת בשוק השחור, מחליפה כספים, מוכרת יהלומים וכל זאת במשטר הסובייטי אשר על עבירות כלכליות הוציאו להורג. מענין כי למרות רדיפות המשטר הקומוניסטי נשתמרה השפה האידיש ותרבות האידיש שלא כמו בישראל. איפה הרבנים שיעזו להתנגד לשירת הנשים שלנו.
קישור לקליפ

איין אידישע מיידלע איז אזוי שיין.Song My Jevish girl

בחירת מלכת המכוניות

הרשומה הזו דנה באופנת העדר של הצרכן הישראלי,הפעם נתבונן בתופעה הקרויה מלכת המכוניות שלדעתי החלה בראשית שנות השבעים כאשר שר התחבורה שמעון פרס הבטיח מכונית לכל פועל. המכוניות הפופולריות עד אז היו פולקסוואגן חיפושית ודופין רנו תוצרת הארץ. בראשית שנות השישים בעקבות כינון היחסים עם גרמניה הגיעו המכוניות הגרמניות החסכוניות NSU ו BMW איזטה ו BMW700 מכונית משפחתית שהיתה אמורה לפרוץ את ההצלחה של מכוניות פולקסוואגן חיפושית, אך חברת פולקסוואגן סגרה את הקו של BMW ב 1965 ומאז חברת BMW זנחה את שוק מכוניות המיני ועברה למכוניות אימתניות שהחלו לדהור על האוטוסטרדות הגרמניות.

רנו דופין הורכבה ע"י א. אילין עד החרם של רנו ב 59  כ 2200 מכוניות הורכבו ונעו על כבישי הארץ.

רנו דופין מודל 1957

חברת אוטוקרס בבעלותו של יצחק שובינסקי החלה לפתח מכוניות פיברגלאס והראשונה שבהן היתה הסוסיתא קוביה, 8700 מכוניות מדגמי סוסיתא הורכבו כאן במשך השנים.

סוסיתא קוביה דגם סטיישן

 מכונית פולקסוואגן חיפושית הגיעה לארץ לאחר הסדר השילומים עם גרמניה באמצע שנות החמישים. רבים מהישראלים סרבו באותה תקופה לרכוש תוצרת גרמניה, אך מה לעשות המכוניות הגרמניות היו עממיות, זולות ואמינות מאד. החיפושית הפכה עד מהרה למכונית של רופאים. היו לה שתי מגרעות עיקריות. שתי דלתות ורעש בלתי נסבל ביחוד אם ישבתם במושב האחורי. אחת הבדיחות הידועות שעצבנו את בעלי הרכב היתה השאלה:"למה יש לחיפושית שני אגזוזים?" והתשובה המעצבנת "בכדי לדחוף אותה כמו מריצה כשהיא מתקלקלת". אך האמת שהחיפושיות היו אמינות עפ"י רוח הפרסומת "פולקסוואגן נוסעת ונוסעת ונוסעת".

חיפושית

בתחילת שנות השישים הפכה מכונית הפיאט 600 למלכת המכוניות בישראל. בעיקר בשל מחיר הקנייה הזול ב30% מהחיפושית אך בעיקר בשל מחירי החלפים הנמוכים ועלות האחזקה.

פיאט 600

בתחילת שנות השישים החליפו בצה"ל את רכבם הצמוד של קציני צה"ל בדרגות רס"ן וסא"ל מג'יפ ויליס לסיטרואן דה שבו. כך נהגו גם במינהל הרכב הממשלתי. הרכבים הבלויים נמכרו לאזרחי ישראל שהכירו את הרכב משרותם הצבאי.

דה שבו צה"לי במוזיאון חה"א בחצרים.

לואי דה פינה בסיטרואן נהוגה בידי אם המנזר סרטון עתיר פעלולים.

מכונית הפרינץ 4 NSU הגיעה יום אחד בתחילת שנות ה-60 והפכה מהר מאד ללהיט בקרב נהגי ישראל, מלכת המכוניות של עמ'ך. היא היתה מרווחת יחסית ושדה ראייה לנוהג בה. היה לה מנוע שהשמיע זמזום אופייני. אח"כ הביאו את הדגמים 1000 ו 1200 אך הפופולריות שלהם היתה נמוכה בגלל מחירן הגבוה.

פרינץ 4

מכונית הפרינץ 4 החלה את עידן האוטובנק, כלומר יכולת להפוך אותה למעטפת מזומנים בכל רמזור! הנהגים מסביבך היו שואלים בעלי מכוניות מבוקשות "אתה מוכר?".

  המכוניות הראשונות מבית ב.מ.וו BMW  שנבנו בשנות ה 60 היו מבוססות על מנועי האופנוע המפורסם שלהם. המכוניות מהדגמים הראשונים היו בעלות 700 סמ"ק והן נקראו BMW700S ו BMW700LS . מכוניות הסדאן שהוארכו ב 16 ס"מ היו אמורות לקבל יחידת כח של פולקסווגן 1200 סמ"ק, אך התעשיינים הגרמנים סגרו את קו מכוניות הסופר מיני בBMW ועברו לייצור מכוניות פאר. נעשו נסיונות להרכבת המכונית בארץ הן בא.אילין והן באוטוקרס, אך התעשייה הישראלית עברה לקונטסה.

ב.מ.וו 700 קופה מודל 1964

 מפעלי א.אילין החלו להרכיב מכוניות יפניות שנקראו קונטסה 900 למרות החרם הערבי חברת הינו HINO היפנית שלחה מכלולים שהורכבו בישראל. כ 2300 מכוניות עלו לכבישי ישראל.

קונטסה 900

קונטסה 1300 עלתה לכביש בשנת 1965 וכ 4300 מכוניות עלו לכביש.

קונטסה 1300

אוטוקרס עברה לייצר את דגם הכרמל דוכס שבעיקר סופק לצה"ל ולמינהל הרכב הממשלתי. אך הרכבים המשומשים נחטפו ע"י הנהגים בישראל, כ 6500 כלי רכב עלו לכבישי הארץ בין השנים 1965-1975
הרכבת מכוניות הטריומף בארץ נחלה כישלון, הנהג הישראלי התרחק מהן בגלל אמינותן הנמוכה.

כרמל דוכס צה"לית

כרמל סטיישן

מפעלי אוטוקרס החלו להרכיב את מכוניות פורד אסקורט בארץ. המכוניות יועדו בעיקרן לשוק הממשלתי ולצה"ל. אך מהר מאד העדר גילה את המכונית. למרות המנועים החלשים 1100 סמ"ק וחוסר הנוחות של מכונית שתי דלתות הנהגים הישראלים אהבו את המכונית שהיתה פופולרית אולי בשל הפרסומת "סע כמו לורד - סע בפורד" או אולי בשל האמונה באנשי הרכש של מערכת הביטחון, אם זה טוב לצה"ל זה טוב גם לעמ'ך. על עצמי יכול אני להעיד שהייתי בעליה של מכונית אסקורט משומשת, במשך כשנתיים והיא נסעה ונסעה בלי להזדקק למוסכים.

פורד אסקורט דור 1 מודל 1974

   בתחילת שנות השבעים הפכה מכונית פיאט 124 לפופולרית בישראל. היא היתה מכונית משפחתית מרוווחת ונוחה עם מנועים חזקים 1200סמ"ק ו 1400 סמ"ק. אחד הגימיקים של מהנדסי פיאט היה הרעש המיוחד מהאגזוז שגרם לנהג, לנוסעים ולהולכי הרגל שבסביבה להאמין שמדובר במכונית ספורט עם עוצמת מנוע אין סופית. עקב כל הסיבות הללו והאמונה שהמכונית זולה לתחזוקה עקב מחירי החלפים, מהר מאד היא הפכה לאוטובנק, עד שנדחקה ע"י מכונית הסוברו. הביקוש למשומשות היה גבוה ואנשים שילמו עבורה מעל מחיר המחירון. מכירת המשומשות באותה תקופה נעשתה באמצעות מודעה בעיתונים. הקונים הרצינים היו מצלצלים אל המוכרים בשעות הבקר המוקדמות לעיתים בשעה שבע בבקר מכוניות מבוקשות נמכרו והבעלים נאלצו לנתק את הטלפון בביתם.

מכונית סאלון פיאט 124

   מכוניות סובארו היפניות החלו להמכר בישראל בשנת 1969 הן היו זולות בכ 30% ממחירן של מכוניות אירופאיות, אך הנהג הישראלי אינו פראייר ואינו ממהר לחטוף. הדגמים הראשונים סבלו אכן מבעיות. בשנת 1972 הגיע דגם הליאונה הראשון שכונה "צוללת" אך רק לאחר המהפך הפוליטי החלו הישראלים לרכוש מכוניות מ"הניילונים" שנת 1978 הפכה את סובארו למלכת המכוניות.

סובארו די.אל 1400

   בשנת 1980 סובארו החליפה את הדגם לתצורה מעוגלת שהזכירה את עיצובם של מכוניות הב.מ.וו. אך רק ב 1981 בעקבות הוזלת המכסים (ימי ארידור העליזים) נהרו בני ישראל בהמוניהם והחלו לרכוש מכוניות מהניילונים.  הנהג הישראלי הפך למפונק והחל להתקין מזגן ברכב. יצרני המזגנים המקומיים צחקו כל הדרך אל הבנק. בגלל תקנות המכס, כדאי היה ליבואן ולצרכן להסתפק במזגן ישראלי, שלעיתים עבודת ההרכבה פגעה בחלק ממערכות הרכב, בעיקר ברכבים האירופאים.

סובארו די.אל 1300

תקנות המכס החדשות אפשרו לייבא בהוזלה מכוניות עד 1300 סמ"ק וכך המשפחתית של סובארו נמכרה בכמויות הולכות וגדלות. בשנת 1985 שוב הוחלף הדגם שהיה מעוצב עם קוים מרובעים וכונה סובארו "מזוודה" (עיצובו דמה לזה של הוולוו השמרנית).

סובארו ליאונה די.אל

בשנת 1987 שוב ירדו המכסים ואז העדר עבר לנהוג בסובארו 1600 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית. תוספת המחיר לאוטומט בסובארו היתה כ 10% בעוד שבאירופאיות התוספת היתה כ 30% ושוב העדר אינו פראייר, הוא קנה סובארו. מכוניות הסובארו נשאו את הכתר "מלכת המכוניות" עד שנת 1993 עת נאלצו להעביר את הכתר למכונית המיצובישי לאנסר וסופר לאנסר  שהביאה כסטנדרט חלונות חשמלים ונעילה מרכזית ללא תוספת מחיר.

מכוניות המיצובישי היו מלכות הכביש בין השנים 1993- 1998 עד להופעתה של המאזדה לאנטיס
  

מכונית המאזדה לאנטיס הפכה למלכת המכוניות ב 1999 בעקר עקב צמיחת חברות הליסינג שהחכירו עשרות אלפי מכוניות לעובדי משרדי ההייטק בשנת 2003 החליפה אותה המאזדה 3 שכונתה גם רכב השטח הנמכר ביותר בישראל בזכות מנוע ה 2000 סמ"ק וההנעה הקדמית המצוינת שהתגברה על סלעים וחולות.
אופנת הג'יפונים דחקה את המכוניות המשפחתיות ואת מכוניות הסופר מיני, כך שכיום המכונית העממית הינו ג'יפון עממי שמכסימום עולה בקלות על המדרכות בכדי לחנות.  

   החל משנת 2011 החלה חברת יונדאי לטפס לצמרת המכירות של הרכב העממי, כיום בעל הרכב הפרטי העממי מפסיד עשרות אחוזים משווי הרכב מדי שנה עקב מכירות רכבים משומשים ע"י חברות הליסינג שרוכשות את הרכבים מהיבואנים בהנחות ניכרות תוך רכישת רכבים במפרט שונה מאשר לשוק הפרטי.
כיום גם אין משמעות מיהי מלכת המכוניות. המושג אוטובנק נשכח, כיום בעלי רכב פרטי המעונינים להחליפו בדגם חדיש נאלצים להוריד חזק ממחיר המחירון שאף הוא התעדכן ברוח הזמן.

  בחו"ל הנוסטלגיה לרכבים משנות החמישים והשישים הפכה לטרנד, הלהיט הינן מכוניות כגון שברולט קורבט ודומיהן. היאפים מוציאים כיום, עשרות אלפי דולרים לרכישת מכוניות ענתיקות שמחזירות אותנו לעידן הרומנטיקה של המכוניות.
העשור בין תום מלה"ע 2 עד לשנת 1955 היה קשה מבחינה כלכלית בכל אירופה. וכך המכוניות היו חסכוניות בדלק, ספרטניות מבחינת העיצוב והביצועים. כמובן שהאלפיון העליון נהג ברולסרויס ובמרצדסים.   חברת ב.מ.וו החלה את המעבר מייצור אופנועים למכוניות בשנות החמישים עם פיתוח מכונית האיזטה בעלת מנוע 300 סמ"ק עם עיצוב מעניין שבו הדלת נפתחה מקדימה. אח"כ עברה למכוניות סופר מיני תוך שימוש במנועי האופנוע שיצרה. רק בסוף שנות השישים היא החלה ביצור סדרות המכוניות המשפחתיות ואח"כ עברה גם למכוניות סופר סאלון ונכנסה לליגה של מרצדס. גם חברת אנ.אס.יו יצרנית מכוניות המיני סאלון שהיתה הראשונה להרכיב מנועי וואנקל במכוניותיה NSU ro80 נבלעה בחברת אאודי ורק בסוף שנות השישים יצאה אאודי עם מכונית הסופר סאלון אאודי 100. יצרנית המטוסים מסרשמיט החלה בתום מלה"ע 2 לייצר מכוניות מיקרו. אחד הדגמים יובא לארץ וניתן היה לראותו בעיקר ברחובות ת"א עד סוף שנות השישים. בארץ הוא כונה "צפרדע" הבאתי מספר סרטונים המציגים את מיטב תוצרת אירופה של שנות החמישים והשישים.
קישור למוזיאון וירטואלי של מכוניות מיקרו - כאן

Messerschmitt KR200 bubble car

 BMW ISETTA 300 1957

FIAT 600

NSU Prinz 4 

BMW 700LS 1965

Ford Escort 1100 1973

 Subaru 1981

מה עושים באמת בישיבות

   בהמשך למחאה הציבורית שהתחוללה אצלנו בחודשי הקיץ "העם דורש צדק חברתי" הוקמה ועדת טרכטנברג. חברי הועדה "התגרדו" כמה שבועות ורשמו כמה דפי עבודה שהכילו מסקנות שכמובן מטפלות בטפל ולא בעיקר. העיקר שהשליטים המתוחכמים הרדימו את הציבור. במקביל משרד הבטחון הרעבתן בולע עוד תקציבים כיצד? פשוט מאד, יורים שני טילים מעזה ומפחידים את נערי האוצר שצפויה להם ועדת חקירה ואולי חלקם יאלץ לחלוק תא בכלא עם שר האוצר לשעבר. אבל שר האוצר דרש בקריצה שמשרד הביטחון יתייעל. מה עושים מבזבזים 25 מיליון ש"ח עבור שכירת שירותיהם של חברת יועצים שכמו תמיד מציעה מחיר זול במכרז ומבטיחה עבודה בחצי חינם אך מה שמתחיל בזול תמיד נגמר ביוקר.
  אך במקום לטפל במשרד הבטחון , שהוא חור שחור שבולע הכל בלי לעשות חשבון. בואו ונעבור לחור שחור אחר ששותה ואוכל ונהנה מהחיים, כמובן שלא ע"ח הציבור, הרי הקב"ה מפרנס כל דוס. נערי האוצר בקוראם את מסקנות ועדת טרכטנברג, החליטו שהציבור דורש בראש וראשונה לטפל בסקטור בחורי הישיבה החרדים. סקטור בחורי הישיבה מקבל מילגות קיום וקצבאות מיוחדות וקצת הסדרים וגם קצבת ילדים. הם יושבים לציבור כריחיים על הצוואר. הם אינם משרתים בצה"ל וחלק מהקהילות הינן בכלל גם אנטי ציוניות. טענות הציבור שמלובות ע"י התקשורת הן בעיקר על חוסר רצונם להצטרף למעגל העבודה, זו הסיסמא המובילה.
  הועדה המכובדת המליצה לטפל בציבור החרדי. כולם מגלגלים את עיניהם וגוערים ברבני הקהילות שמונעים מצאן מרעיתם ללמוד "לימודי ליבה" אם נלמד את הסקטור החרדי ונכשירו לעבודה יצרנית נוכל להגדיל את הצמיחה. את הסיסמא הנלוזה הזו מפמפמים לנו השכם והערב. כל חכמי ציון מצביעים על החינוך המיוחד של החרדים שמשאיר אותם מאות שנים מאחור. שם לכאורה אין לומדים לימודי ליבה, אלא בעיקר לימודי קדושה. סקטור זה שלכאורה אינו עובד (מרביתם כנראה עובדים בשחור) ואינו תורם לסטאטיסטיקת הצמיחה. כמובן שהדלפות ממסקנות הביניים של הועדה הגיעו לחרדים. הם פתחו במלחמת עולם בכדי להסיט את האש מהיעד המבוצר, הלא הם הישיבות. הם עברו לאוטובוסים ולרחובות, יש להם כמה משתפ"ים בתקשורת שיש להם אינטרס זהה לזה של החרדים, כלומר לעשות בוקה ומבולקה. אנשי התקשורת בשיתוף הקופירייטרים המציאו את הסלוגן הדרת נשים.
   נערי ראש הממשלה החליטו להראות לעם מהו ביצועיזם, הם רצו לשכור את שרותיה של חברת היעוץ מקנזי. אך חברת מקנזי בגלל נפח העבודה, מול משרד הבטחון היו עסוקים מעל הראש. והם המליצו על קבלן מישנה שלהם, אחד מגאוני הדור בוגר בהצטיינות מאוניברסיטת פרינסטון שמיועד לקבלת פרס נובל בכלכלה מר לארי ג'וניור קרצ'מר. בלית ברירה בחרו מנהלי המדינה במר קרצ'מר להציג את מסקנותיו.
   מר קרצ'מר בחר בחמישה עוזרים עם רקע חרדי, שיתורו את הקהילות והחצרות וינסו להבין מי נגד מי וכיצד הסקטור החרדי אכן מתקיים. הלא הם פרים ורבים ומתעצמים. כל משפחה מגדלת מהעריסה עד לחופה ולדירה בין שמונה עד 18 ילדים. מיהו הדואג להם לבתים ומחתן אח"כ את עשרות הנכדים והנינים. מהו הנס, האם יש אלוהים שבמקום מן מוריד משמים זהובים?. דרישה וחקירה בחוצות בני ברק ירושלים הראתה שלבני ברק קשה יהיה לחדור, זהו יעד מבוצר בלי שטינקערים. אך בירושולים יש כמה 'מוסרים' וכך הגענו ונספר את סיפור הישיבה הכי גדולה בירושולים של ה"שחורים".
מר קרצ'מר אסף את תלמידי הישיבה ושאלם: "ספרו לי כיצד אתם מתקיימים בלי לעבוד, כמה כסף אתם מרויחים חודשית? "
האברך אליעזר דוברם של האברכים משיב: יש לנו מילגת לימוד 1250 ש"ח מהישיבה, (ישנם כמה תחמנים שרשומים בשתי ישיבות ויותר) אנו גם מתפללים כל יום ואומרים קדיש לזכרם של הנפטרים ומקבלים על כך עוד 300 ש"ח לחודש. מקיצבת ילדים יש לנו עוד 2650 ש"ח ומהעיריה ושרותי הרווחה מקבלים עוד 450 ש"ח לחודש נשותינו עובדות כמורות וגננות, בחצי משרה ומרויחות  1700 ש"ח מכל זה אנו משלמים מעשר לרבני הקהילה ונשאר לנו בממוצע 5700 ש"ח.
מר קרצ'מר המשיך להקשות וכיצד אתם מאכילים ומלבישים ומחממים את הבתים בסכום כזה? ישתבח שמו זן אותנו ודואג לנו השיב האברך.
ובר מצווה וחתונה והכנסת כלה כיצד אתם מסתדרים? המשיך היועץ. "נו אנחנו גם עובדים קצת מהצד, בשנור, בהלבנות ובברילנטים" השיב האברך הג'ינג'י נחמן.
היועץ קרצ'מר בדק בטבלט שלו ושאל "כמה שעות אתם בישיבה?" נחמן המשיך "השכמה בשמונה בבוקר קצת לומדים דף או שניים ומנמנמים עד ארוחת הצהרים, בצהריים אנחנו מבלים בחברותה, שותים את בקבוקי הברנדי שנשארו משבת. ישנים עד שעה שש, שומעים עוד דרשה ותפילת ערבית ולעת ערב אנו חוזרים לביתנו"
"מדוע אתם לא עוזבים את הישיבה, יוצאים החוצה עוברים הסבה מקצועית לענף הבנין ומתחילים להרויח בגדול?" שאל היועץ קרצ'מר.
האברך יעקב תפש את הפיקוד "בשביל מה לנו לעבוד? אנו מעדיפים להתגרד"
קרצ'מר השיב לו "תעלו את רמת חייכם מעבודתכם ואם תתארגנו כחברה תוכלו להשקיע את כספיכם בנדל"ן לשפץ דירות ולהרוויח יותר"
"ואז?" – שאלו כל האברכים שהפסיקו לרגע להתגרד "מה יקרה?" כאן קפץ זליג האברך שתפש את הענין "מהדירה הראשונה שתמכרו תוכלו לקנות שתי דירות לשפצן ולמכור ברווח גדול, בדיוק כמו שרוטשילד התעשר"
"כל הכבוד לזליג הוא הראשון מכם שמבין ענין" המשיך היועץ קרצ'מר "הפרינציפ שמעבודה קשה ויוזמה תהפכו לברוני נדל"ן"
"וכמה זמן יארך עד שנהיה ברוני נדל"ן ?" – שאלו האברכים. מר קרצ'מר חשב רגע והשיב כשלושים שנה.
"ואז?" – שאלו האברכים – "מה נעשה?"
"אוהו", השיב מר קרצ'מר "לאחר מכן תוכלו ללתרום תרומות ליהודים חרדים לשלם למישהו שיתפלל עבורכם ומשפחתכם ותוכלו לאכול ולשתות ולהתגרד כל היום"
האברך יעקב השיב בשם כולם "עם כל הכבוד, אדוני היועץ, אבל למה לנו כל הבוג'ראס, בשביל להתגרד אנו לא זקוקים ליועץ, את זאת אנו יודעים לעשות גם היום"

סיפור עם מוסר השכל

אינני בטוח לחלוטין לגבי איזו עדה ניתן להדביק לאנשיה את שם התואר קמצנים. האם לפרסים?, לתימנים או שמא לפולנים. מדוע יהודי תימן פרס הינם חסכנים ומסתפקים במועט קל להסביר מדינות אלו לפני גילוי הזהב השחור היו עניות וכך גם מרבית היהודים נמנו על דלת העם. גם יהודי אירופה שעלו כפליטים בתום מלה"ע השנייה חוו שנים קשות של רעב ומחסור שטבעו אותותיהן בדי.אן.איי.

אפשר גם לשחד מלאכים, בתנאי שאינכם קמצנים

מומי ורמי חברו התימני/הפרסי/הפולני (מחק את המיותר) נסעו בג'יפ החדש של מומי, 120, 140, 160, ב 180 איבד מומי את השליטה בג'יפ, שהתהפך ושני החברים עפו לתוך התעלה שבצד הדרך. שתי נשמות החברים עברו מיד למסדרון המוביל לחדר הקבלה והמיון, גן עדן או ג'יהנום. למלאך בקבלה הם סיפרו שהם מתו בתאונה ומבקשים שיכניסם לגן העדן.
המלאך עונה להם "אין מצב שתכנסו מיד, תצטרכו להמתין חודש במיון"
מומי שולף שטר של 200 שקל ומחליק אותו למלאך - "זה יעזור?" אומר וקורץ לו.
המלאך עונה לו "בשביל סכום כזה אתה יכול לחזור לכדור הארץ!"
לאחר כשעה מתעורר מומי ורואה ניידות משטרה ואמבולנסים מכל עבר. הפרמדיקים והשוטרים נכנסו להלם ושואלים אותו "איך התעוררת??הרופא קבע את מותכם כבר לפני שעה!!"
אז הוא סיפר להם על גן העדן, המלאך ו- 200 השקלים...

"רגע, אז מה עם החבר שלך התימני?" שאלו בפליאה.
"הוא עוד למעלה עם המלאך מנסה להוריד אותו ל-50 !

להתגלגל בסן פרנציסקו

  ידידי שלח לי מייל מענין אודות פסל קינטי מיוחד במינו יצירתו של האמן Scott Weaver סקוט ויבר (האורג) יוצר שהקים את כל מבני סן פרנציסקו מקיסמי שיניים. בניית היצירה ארכה 35 שנה והוא נזקק לשם כך למאה אלף קיסמי שינים. תראו כיצד כדורי הפינג פונג מתנהלים במורד הרחובות בין המבנים. זכורני את ביקורי הראשון בסן פרנציסקו. המקום הראשון אליו נסעתי היה רח' לומברד המפורסם. רח' לומברד הינו הרחוב הכי מפותל והתלול בעולם. מרוב התלהבות חזרתי על הנהיגה במורד הרחוב שבע פעמים.
   ממליץ לכל מי שמתכנן טיול לחוף המערבי לבקר בסן פרנציסקו ולהכנס לגלריה שפרטיה נמצאים בקישור הרצוף. תכנסו לקישור ותהנו מגלריית התמונות שמייצגות פסלים קינטים. קישור

  Rolling through the Bay

 

 

באבי יאר

  בביקורי במוסקבה לפני ארבע שנים בקרנו גם בבית הקברות בו קבורים חלק מגדולי האומה הרוסים (סובייטים). ליד קברו של ניקיטה חרושצ'וב, לימים ר"מ ברה"מ (הקוריוז הידוע הקשור בשמו, הוא חלץ את מגפו והלם איתו בשולחן בעצרת האו"ם) סיפר לנו המדריך שהיה יהודי רוסי ודיבר עברית מצוינת.  את הפרשייה העלומה מתקופת מלחמת העולם השנייה שבה כיכב ניקיטה חרוצ'וב כמפקד הצבאי של אוקראינה. בעת הפלישה הגרמנית ביוני 1941 לרוסיה, הורה סטלין על מדיניות "אדמה חרוכה" וחרושצ'וב קיבל הנחייה להשמיד ולשרוף כל מתקן צבאי ואזרחי שיביא תועלת לגרמנים. ליד קייב היה מפעל רוסי לתחמושת ופצצות. המפעל פוצץ וכתוצאה מכך נהרגו כמה קצינים גרמנים בכירים שהיו באזור. היטלר השתולל והורה לגנרלים שלו להשמיד כעונש את העיר קייב. המטוסים הפציצו התותחים רעמו וכוחות האס.אס קיבלו הנחייה מהיטלר להתחיל להשמיד את יהדות אוקראינה. עד אז המלחמה בברה"מ היתה בלי פגיעה ביהודים כיוון שמפקדי הצבא הזהירו את היטלר, להמתין עם הפיתרון הסופי עד לאחר ההשתלטות על רוסיה. זהו מבחינתי הקשר למושג באבי יאר והמשורר יבטושנקו שהעז לחשוף את הפרשיה הנעלמה.
 באבי יאר 1

 

סרט רוסי שמשחזר את טבח באבי יאר

הבאתי כאן תקציר שכדאי לכם לקרוא, אחרת דלגו ועברו לתרגום השיר של יבטושנקו באבי יאר
השנה היתה 1941 כשהגרמנים כבשו את אוקראינה, וב-19 בספטמבר באותה שנה נכנסו לקייב הבירה, כשהם ממקמים את המרכז שלהם ברחוב קרשצטיק שבמרכז העיר. לפני כן עוד הספיקו למעלה מ-100 אלף מיהודי העיר להימלט מהעיר ולסגת מזרחה. השירות החשאי הסובייטי השאיר בקייב כוח התנגדות כדי לחבל בצבא הגרמני, וחמישה ימים לאחר כניסת הגרמנים התפוצצה פצצה בסמוך למחנה הגרמני, וגרמה למנוסת החיילים. האזור נסגר, אנשים עוכבו לחקירה, אך תוך זמן קצר התפוצצו עוד פצצות רבות ליד ריכוזים של הצבא הגרמני, והצליחו לפגוע בחיילים גרמניים ובאזרחים אוקראינים.
בכירי הצבא הגרמני על חילותיו השונים שהוצבו באוקראינה התכנסו לישיבה, שבה הוחלט לחסל את כל יהודי קייב, כגמול וכהרתעה. ההוצאה לפועל הוטלה על זונדרקומנדו a4, בשיתוף עם אנשי גדודים אחרים מהצבא ומהמשטרה, וכן יחידות עזר של המשטרה האוקראינית. ב-28 בספטמבר פורסמו ברחבי קייב מודעות המורות לכל היהודים המתגוררים בקייב ובסביבתה להתייצב בשמונה בבוקר שלמחרת בפינת הרחובות שבין שני בתי הקברות, הנוצרי והיהודי, סמוך לעמק באבי יאר בצפון מערב קייב. על המתייצבים להביא עמם כסף, מסמכים, חפצי ערך ובגדים חמים. יהודי שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר – יירה. כל אזרח שייכנס לדירות שפינו היהודים ויגנוב את הרכוש – יירה אף הוא.
  מהמודעה השתמע שהכוונה היא לגרש את היהודים. זו היתה כנראה סיבה טובה לא להסתכן במוות מירי בידי החיילים הגרמנים. ואכן, למחרת, התייצבו עשרות אלפי יהודים באזור בית הקברות, על פתח ערוץ הוואדי של באבי יאר. האזור כולו גודר. כשהגיעו לחצות את השער, צוו היהודים להשאיר מאחוריהם את חפציהם, בטענה שאלו יועמסו על קרונות מטען. עדיין לא היה רמז למה שעומד בפניהם, עד שהגרמנים החלו להעביר קבוצות בנות עשרה אנשים, כולל נשים, ילדים ותינוקות, לאזור הוואדי, דרך מסדרון של שתי שורות חיילים, שהכו אותם באכזריות באלות, עד שהגיעו לאזור מוסתר על שפת הגיא. הם נצטוו להתפשט מבגדיהם ולהתקדם למדרגה בקיר הגיא, שם נורו מנשק אוטומטי. כשמטח היריות הראשון נשמע והגופות נפלו אל תוך ערוץ הוואדי, כבר היה ברור לממתינים במקום האיסוף מה עומד להיות גורלם, אלא שאז כבר לא היתה להם שום אפשרות לסגת. במתכונת זו הובלו למחרת עוד אלפי יהודים, עד שכל יהודי קייב הומתו. לפי דו"ח 101 של הגרמנים, נרצחו במקום תוך יומיים 33,771 יהודים, שעליהם לא היה רישום.

    איש הרוח אנטולי קוזניצוב כתב רומן הסטורי תיעודי בשם 'באבי יאר', ובו פרק הכולל את עדותה של דינה פרוניצ'בה, שהיתה היחידה ששרדה את אותו חיזיון נורא. פרוניצ'בה, יהודייה שנישאה לאוקריני, שחזותה החיצונית לא העידה על מוצאה, יכלה להשאר בביתה בלי חשש, אבל הלכה ללוות את הוריה הזקנים. כשהחלה להתברר התמונה, דחקה בה אמה לנצל את חזותה הלא יהודית כדי להינצל. היא פנתה לשוטר הגרמני וטענה שהובאה לשם בטעות, כי איננה יהודית. הגרמני הורה לך לשבת על אבן בצד, משם נאלצה להשקיף על המחזה: "ראיתי איך הורגים את ההורים שלי, איך הורגים ילדים קטנים" כולם צעקו, סיפרה לקוזניצוב. הכלבים שהגרמנים הביאו נבחו. אחר-כך הגיע קצין גרמני, שהורה להרוג את כולם, ללא הבדל מוצא. היא הובלה עם כל היתר אל קצה המצוק. מי שלא הוריד בגדיו במהירות, הגרמנים קרעו את בגדיו מעליו. היא שמעה את היריות שורקות מעל ראשה, האנשים הירויים נפלו זה על זה, והיא נפלה על גופותיהם, ומשום מה לא נפגעה. על ערמת הגופות שכבה בלי לנוע, גם כשהגרמנים כיסו אותן בעפר. רק בערב, זמן רב לאחר שהסתלקו, העזה להתנער מהעפר שכיסה אותה ולברוח משם לבית אשת אחיה הגויה. מובן שתחת השלטון הסטליניסטי העוין לא היה סיכוי שעדות כזאת תראה אור ברבים. כל נרצחי באבי יאר נקברו בקבר אחים בוואדי.
העדויות שנעלמו
    שנתיים אחרי הרצח ההמוני בבאבי יאר, נצטווה פאבל בלובל לפקד, בתיאום עם ד"ר מרס תומאס, ממפקדי האס-סה באוקרינה, על העלמת כל עקבות הרצח בבאבי יאר. בלובל הקים שתי יחידות מיוחדות לצורך משימה זו, שבה היו סך הכול כ-38 חיילים ושוטרים גרמניים. את העבודה הטילו על 327 אסירים ממחנה הריכוז סירטצק, שמאה מתוכם היו יהודים.
הללו הובלו לבאבי יאר, ושוכנו בחפירה שנחפרה בקיר הוואדי. פתח הוואדי ננעל בשער, שמולו הוצג מקלע. דחפור חשף את הקברים, כשהאסירים, שנכבלו ברגליהם בשלשלאות ברזל וזכו ליחס אכזרי ביותר, אולצו לגרור את הגוויות למוקד שבער על פסי מסילת רכבת שסודרו לכדי במה ענקית. העצמות נכתשו על מצבות שהובאו מבית הקברות היהודי, והאפר נופה כדי לסנן מתוכו זהב וכסף. לקראת סוף המשימה המצמררת הזאת, כשהיה ברור לאסירים שבמסגרת טשטוש עקבות הרצח יחסלו גם אותם, העזו 25 מהאמיצים והחזקים שבהם לברוח בחסות הערפל. 15 הצליחו להימלט. עשרה נתפסו ונורו.
מעשה ההעלמה הזה של הטבח, בניגוד לפשע המסודר והרשום במחנות הריכוז והעבודה, הצליח מאוד. במיוחד כשצורף למדיניות המשטר הסובייטי, שעשתה הכול כדי לטשטש את העובדה שהרצח כוון נגד יהודים, ולא כפי שהסובייטים ביקשו להציג את הפעילות הנאצית – בעיקר נגד אזרחים סובייטים. וכך, אחרי המלחמה לא נזכר באבי יאר כמקום טבח, ושנים רבות גם לא הוקמה במקום אנדרטה לזכר הנרצחים, כמו שנעשה במקומות אחרים.
 באבי יאר - יבגני יבטושנקו 
עברית: זאב גייזל  מקור

עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,

אֵין כְּלוּם

מִדְרוֹן תָּלוּל – אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע

אֲנִי יָרֵא.

אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם

כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח

אֲנִי לוֹחֵשׁ:

עִבְרִי אָנוֹכִי.

לְאֹרֶךְ הַיְאוֹר אֲנִי פּוֹסֵעַ,

שְׁנִייָה אַחַת – וְעַל הַצְּלָב גוֹוֵעַ

הַמַּסְמֵרִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי

נִדְמֶה לִי גַּם שֶׁדְּרַיְיפוּס -

זֶה אֲנִי.

הַנֶּאֱשָׁם

בְּבֵית מִשְׁפָּט שְׂטָנִי

מֻצָּג לְרַאֲוָה

בֵּין סוֹרָגִים

אוֹתִי רוֹדְפִים,

עַָלַי יוֹרְקִים,

לִי לוֹעֲגִים.

גְּבִירוֹת צָרְפָתִיוֹת

צוֹוְחוֹת כְּמוֹ חֲזִירִים

וּמִטְרִיוֹת תּוֹקְעוֹת לִי בַּפָּנִים

בְּבְּיָאלִיסְטוֹק -

אֲנִי הוּא יֶלֶד רַךְ.

הַדָּם זוֹרֵם, כְּאִלּוּ תְּעָלָה.

צוֹהֶלֶת כָּל נִבְחֶרֶת הַפֻּנְדָּק,

מְחֻמָּמִים בַּוּוֹדְקָה הַזּוֹלָה.

מֻכֶּה, נִזְרָק, אֲנִי – חֲסַר עוֹנִים

וּמִתְחַנֵּן לַשָּׁוְא "תַּפְסִיקוּ, דַּי!"

"תַּצִּיל אֶת רוּסִיָה,

הֲרֹג יְהוּדוֹנִים!"

וְהֵם…

אוֹנְסִים אֶת אִמָּא מוּל עֵינַי

 

אָחַי הָרוּסִים!

יָדוּעַ לִי:

כָּבוֹד לְכָל אוּמָה יֵשׁ בְלִּבֵּנוּ

אַךְ אֵיךְ קָרָה, שֶׁהַמְּנֻוָּלִים

לְכָל מַעֲשֵׂיהֶם נִצְּלוּ אֶת שְׁמֵנוּ?

אֶת טוּב הַלֵּב אַרְצִי סִמְּלָה תָּמִיד.

אַךְ בְּלִי הִסּוּס,

בְּלִי שׁוּם קְרִיצָה אוֹ קֶמֶט

בְּשֵׁם יָפֶה "בְּרִית עֲמָמִית רוּסִית"

כָּךְ אֶת עַצְמָם כִּנּוּ הָאַנְטִישֶׁמִים!

עַל בַּאבִּי יָאר הַדֶּשֶׁא מְרַשְׁרֵשׁ

וְהָעֵצִים עוֹמְדִים

כְּמוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת

הַכָּל מָלֵא

בָּרַעַם הַחִרֵשׁ

אֲנִי מַרְגִּישׁ

אֵיךְ שֵׂיבָתִי נוֹשֶׁרֶת

וְגַם אֲנִי

כְּמוֹ הַצְּוָחָה הַחֲרִישִׁית

מֵעַל הָרְבָבוֹת אֵי שָׁם בַּקֶּבֶר

אֲנִי -

כָּל יֶלֶד שֶׁנּוֹרָה כָּאן, בְּתַחְתִּית

וְכָל קָשִׁישׁ,

וְכָל אִשָּׁה וָגֶבֶר.

 

שׁוּם מְאוֹרָע

אֶת כָּל זֶה לֹא יַשְׁכִּיחַ!

וְעוֹד יֻשְׁמַע

"אִינְטֶרְנָצִיוֹנָל" שָׁלֵם

בָּרֶגַע הַנִּפְלָא שֶׁעוֹד יַגִּיעַ -

אַחְרוֹן הָאַנְטִישֵׁמִים יֵעָלֵם!

אֵין גֵּנִים יְהוּדִים בְּתוֹךְ דָמִי,

אֲבָל שָׂנוּא אֲנִי בָּרֹעַ הָאַרְסִי

לָאַנְטִישֵׁמִים,

כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי

וּמִשּׁוּם כָּךְ -

אֲנִי הוּא הָרוּסִי!

 

לאחר סגירת הרשומה קבלתי דוא"ל מידידי בזו הלשון:

כותב אני מכתבי זה בצער רב !!! עוד שני עשורים ולא ימצאו בינינו אנשי עדות מהשואה!!!

הקייץ קרב ובא, אך יום הזיכרון לשואה קרב יותר מהר ויותר מקדם. תארו לכם שליד באבי יאר , יהיה אתר נופש- זול, הכל כלול !!! נוף משגע , ומשחקים לילדים !!!! האם יימצא ישראלי שיעיז לבלות שם נופש !!! 

ישנו כזה אתר בלטביה "קולדיגה שמו" רבים בינינו עדיין אומרים "יימח שמו"!!

והמרגיז הוא שמדי פעם שולחים לי מכרים תמימים תמונות נוף עם התפעלות !!!

זכרו והפנימו , לפני צאתכם לנופש באירופה, בררו מה קרה לאחיכם המתים, במקום אליו אתם נוסעים, בזמן מלחמת העולם השניה!!

אברהם פ. (נצר למשפחה שאבדה כולה בשואת פולין)

אכן גם אני מעולם לא שמעתי על הטבח ביהודי ריגה ביער רומבולה  כ 31 אלף מיהודי גטו ריגה נרצחו ונקברו בקבר אחים. אז תודה לקורא שהסב את תשומת ליבי.

ביקור שורשים בוילנה

  ידידי הפרסומאים בקרו ביקור שורשים בליטא ובוילנה שם הם פתחו את הרשומה שלי  פונאר ושלחו לי את חווית הביקור בגיא ההריגה ובצרוף הרשמים שספגו מגיא ההריגה. הסכם ריבנטרוב מולוטוב חילק את המדינות הבלטיות בין גרמניה הנאצית לבריה"מ הקומוניסטית. על אף שהקומוניזם היה שנוא נפשו של היטלר, הא חתם על ברית בה גזרו את פולין חלק לרוסיה והרוב לגרמניה. בשנים הראשונות למלחמה נהנו יהודי ליטא ולטביה מהריבונות הסובייטית שהגנה עליהם מפני הנאצים. אך הכל השתנה עם הכרזת המלחמה של גרמניה על רוסיה. בסוף יוני החלה האופנסיבה הגרמנית לתקוף את בריה"מ במבצע ברברוסה ובמקביל החלו לפלוש לארצות החסות הסובייטיות ליטא לטביה ואסטוניה. עם כניסת הנאצים לליטא ביוני 1941 התושבים הליטאיים ברחבי המדינה, בפרץ של שנאה וחדווה אנטישמית,החלו בטבח ספונטני ביהודים,שכניהם.

  נסענו ברכבת מוילנה לאתר הזיכרון ביער פונאר כאשר הגענו לתחנת הרכבת בכפר ונהג הרכבת צפר, בדיוק עברה ממול עוד רכבת וצפרה, הרכבת עוצרת בתחנה בכפר פונאר. הצפירה שלה גרמה לנו לרגע לדמיין את עצמנו בתור נוסעי הרכבות ההן. הרי זה קרה כאן בדיוק לפני 70 שנה. דמיינו את הפחד שתקף את יהודי וילנה, דמיינו את עובדי הרכבת ואת אנשי האס.אס. מתרוצצים על הרציפים ומזרזים את היהודים לרדת מהקרונות. הנה הגיע עוד טרנספורט.
שלט זיכרון בכניסה ליער פונאר

אחד מבורות החיסול

  הגענו לאתר ההנצחה, בכניסה לאתר מוצבת אנדרטת זיכרון ובהמשך אנדרטאות נוספות. יער פונאר הוא שטח קטן, קשה לדמיין שבשטח קטן שכזה נמחקה כל יהדות וילנה.

   המדריך תאר את מה שארע כאן לפני 70 שנה. ביער פונאר חפרו הרוסים טרם הכיבוש בורות עגולים גדולים לצורך הטמנת מיכלי דלק. הנאצים ניצלו בורות אלה כקברים המוניים, קברי אחים. המדריך הליטאי תאר את מהלך הטבח ביהודי וילנה (ירושלים ד'ליטא). ביער פונאר בוצע רצח נטו. רוצחים עם נשק מול גבר,אשה,ילד,זקן. הליטאים היו אנטישמים עוד מינקותם, הנאצים פשוט הפכו אותם למשתפי פעולה מן הגרועים ביותר. חלקם אף התעלה על רוצחי האס.אס. קבוצות של עשרות ומאות מיהודי וילנה הובאו ליער,הוכנסו לבורות ונורו. בסך הכל נרצחו באתר 100,000 איש ואישה, מן הראוי לציין שחלקם היו גם לא יהודים.

המדריך גם סיפר לנו בגאווה על "הצדיק" המקומי. אחד המקומיים שנכח במקום. הוא כתב יומן בו סיפר ותאר את הזוועות שנעשו ביהודים. ומאחר שפחד שייתפסו אותו. טמן את היומנים בבקבוקים בחצר ביתו וקבר אותם באדמה. לאחר שנים תוך חפירות בחצר ביתו גילו את הבקבוקים והיומנים. שהם כעת מוצגים ביד ושם, בירושלים.

 ביער עצמו ראינו מקומיים שעושים שם ריצה והתעמלות, העולם כמנהגו נוהג. מזכיר לי את ביקורי במחנה הריכוז דכאו בפרברי מינכן. מחנה הריכוז נראה כאילו הינו איזו אחוזה של אחד ההונים הגרמנים ונמצא בקצה רחוב דכאורשטראסה, גם כאן המקומים ששאלתים להכוונה למקום נראו אדישים להיסטוריה האכזרית של המקום.

שלא כמו במחנות המוות אושוויץ וטרבלינקה אותם פוקדים גם תיירים זרים מכל רחבי העולם. המדריך המקומי התלונן על מבקרים מועטים שרובם ישראלים או יהודים מהתפוצות. במיוחד בימים אלה ערב יום השואה ,יוצאת משלחת כל שנה לוילנה ליער פונאר.

רק במקומות כאלו של גיא הריגה, מבינים היהודים והישראלים, עד כמה חשוב שיש לנו היהודים מדינה. יש לשמור ולהבטיח את עוצמתה של המדינה . הקרדיט לסיפור ולתמונות לצביה ולמני הפרסומאים.

לסיום הבאתי לכם את הפואמה בגיא ההריגה של ח.נ.ביאליק שנרשמה לזכר פרעות קישינייב אך עוצמתה מתאימה דווקא לגיא ההריגה של פונאר. הבאתי כאן רק את הבית הראשון עם הסיומת המדהימה.

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.

בְּעִיר הַהֲרֵגָה

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשֹׂף הָאֶבֶן הַשְּׁחֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלֹא-תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,

וְטָבְעוּ רַגְלֶיךָ בְּנוֹצוֹת וְהִתְנַגְּפוּ עַל תִּלֵּי-תִלִּים

שֶׁל-שִׁבְרֵי שְׁבָרִים וּרְסִיסֵי רְסִיסִים וּתְבוּסַת סְפָרִים וּגְוִילִים,

כִּלְיוֹן עֲמַל לֹא-אֱנוֹשׁ וּפְרִי מִשְׁנֶה עֲבוֹדַת פָּרֶךְ;

וְלֹא-תַעֲמֹד עַל-הַהֶרֶס וְעָבַרְתָּ מִשָּׁם הַדָּרֶךְ –

וְלִבְלְבוּ הַשִּׁטִּים לְנֶגְדְּךָ וְזָלְפוּ בְאַפְּךָ בְּשָׂמִים,

וְצִיצֵיהֶן חֶצְיָם נוֹצוֹת וְרֵיחָן כְּרֵיחַ דָּמִים;

וְעַל-אַפְּךָ וְעַל-חֲמָתְךָ תָּבִיא קְטָרְתָּן הַזָּרָה

אֶת-עֶדְנַת הָאָבִיב בִּלְבָבְךָ – וְלֹא-תְהִי לְךָ לְזָרָא;

וּבְרִבֲבוֹת חִצֵּי זָהָב יְפַלַּח הַשֶּׁמֶשׁ כְּבֵדְךָ

וְשֶׁבַע קַרְנַיִם מִכָּל-רְסִיס זְכוּכִית תִּשְׂמַחְנָה לְאֵידְךָ,

כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד:

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.