באבי יאר

  בביקורי במוסקבה לפני ארבע שנים בקרנו גם בבית הקברות בו קבורים חלק מגדולי האומה הרוסים (סובייטים). ליד קברו של ניקיטה חרושצ'וב, לימים ר"מ ברה"מ (הקוריוז הידוע הקשור בשמו, הוא חלץ את מגפו והלם איתו בשולחן בעצרת האו"ם) סיפר לנו המדריך שהיה יהודי רוסי ודיבר עברית מצוינת.  את הפרשייה העלומה מתקופת מלחמת העולם השנייה שבה כיכב ניקיטה חרוצ'וב כמפקד הצבאי של אוקראינה. בעת הפלישה הגרמנית ביוני 1941 לרוסיה, הורה סטלין על מדיניות "אדמה חרוכה" וחרושצ'וב קיבל הנחייה להשמיד ולשרוף כל מתקן צבאי ואזרחי שיביא תועלת לגרמנים. ליד קייב היה מפעל רוסי לתחמושת ופצצות. המפעל פוצץ וכתוצאה מכך נהרגו כמה קצינים גרמנים בכירים שהיו באזור. היטלר השתולל והורה לגנרלים שלו להשמיד כעונש את העיר קייב. המטוסים הפציצו התותחים רעמו וכוחות האס.אס קיבלו הנחייה מהיטלר להתחיל להשמיד את יהדות אוקראינה. עד אז המלחמה בברה"מ היתה בלי פגיעה ביהודים כיוון שמפקדי הצבא הזהירו את היטלר, להמתין עם הפיתרון הסופי עד לאחר ההשתלטות על רוסיה. זהו מבחינתי הקשר למושג באבי יאר והמשורר יבטושנקו שהעז לחשוף את הפרשיה הנעלמה.
 באבי יאר 1

 

סרט רוסי שמשחזר את טבח באבי יאר

הבאתי כאן תקציר שכדאי לכם לקרוא, אחרת דלגו ועברו לתרגום השיר של יבטושנקו באבי יאר
השנה היתה 1941 כשהגרמנים כבשו את אוקראינה, וב-19 בספטמבר באותה שנה נכנסו לקייב הבירה, כשהם ממקמים את המרכז שלהם ברחוב קרשצטיק שבמרכז העיר. לפני כן עוד הספיקו למעלה מ-100 אלף מיהודי העיר להימלט מהעיר ולסגת מזרחה. השירות החשאי הסובייטי השאיר בקייב כוח התנגדות כדי לחבל בצבא הגרמני, וחמישה ימים לאחר כניסת הגרמנים התפוצצה פצצה בסמוך למחנה הגרמני, וגרמה למנוסת החיילים. האזור נסגר, אנשים עוכבו לחקירה, אך תוך זמן קצר התפוצצו עוד פצצות רבות ליד ריכוזים של הצבא הגרמני, והצליחו לפגוע בחיילים גרמניים ובאזרחים אוקראינים.
בכירי הצבא הגרמני על חילותיו השונים שהוצבו באוקראינה התכנסו לישיבה, שבה הוחלט לחסל את כל יהודי קייב, כגמול וכהרתעה. ההוצאה לפועל הוטלה על זונדרקומנדו a4, בשיתוף עם אנשי גדודים אחרים מהצבא ומהמשטרה, וכן יחידות עזר של המשטרה האוקראינית. ב-28 בספטמבר פורסמו ברחבי קייב מודעות המורות לכל היהודים המתגוררים בקייב ובסביבתה להתייצב בשמונה בבוקר שלמחרת בפינת הרחובות שבין שני בתי הקברות, הנוצרי והיהודי, סמוך לעמק באבי יאר בצפון מערב קייב. על המתייצבים להביא עמם כסף, מסמכים, חפצי ערך ובגדים חמים. יהודי שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר – יירה. כל אזרח שייכנס לדירות שפינו היהודים ויגנוב את הרכוש – יירה אף הוא.
  מהמודעה השתמע שהכוונה היא לגרש את היהודים. זו היתה כנראה סיבה טובה לא להסתכן במוות מירי בידי החיילים הגרמנים. ואכן, למחרת, התייצבו עשרות אלפי יהודים באזור בית הקברות, על פתח ערוץ הוואדי של באבי יאר. האזור כולו גודר. כשהגיעו לחצות את השער, צוו היהודים להשאיר מאחוריהם את חפציהם, בטענה שאלו יועמסו על קרונות מטען. עדיין לא היה רמז למה שעומד בפניהם, עד שהגרמנים החלו להעביר קבוצות בנות עשרה אנשים, כולל נשים, ילדים ותינוקות, לאזור הוואדי, דרך מסדרון של שתי שורות חיילים, שהכו אותם באכזריות באלות, עד שהגיעו לאזור מוסתר על שפת הגיא. הם נצטוו להתפשט מבגדיהם ולהתקדם למדרגה בקיר הגיא, שם נורו מנשק אוטומטי. כשמטח היריות הראשון נשמע והגופות נפלו אל תוך ערוץ הוואדי, כבר היה ברור לממתינים במקום האיסוף מה עומד להיות גורלם, אלא שאז כבר לא היתה להם שום אפשרות לסגת. במתכונת זו הובלו למחרת עוד אלפי יהודים, עד שכל יהודי קייב הומתו. לפי דו"ח 101 של הגרמנים, נרצחו במקום תוך יומיים 33,771 יהודים, שעליהם לא היה רישום.

    איש הרוח אנטולי קוזניצוב כתב רומן הסטורי תיעודי בשם 'באבי יאר', ובו פרק הכולל את עדותה של דינה פרוניצ'בה, שהיתה היחידה ששרדה את אותו חיזיון נורא. פרוניצ'בה, יהודייה שנישאה לאוקריני, שחזותה החיצונית לא העידה על מוצאה, יכלה להשאר בביתה בלי חשש, אבל הלכה ללוות את הוריה הזקנים. כשהחלה להתברר התמונה, דחקה בה אמה לנצל את חזותה הלא יהודית כדי להינצל. היא פנתה לשוטר הגרמני וטענה שהובאה לשם בטעות, כי איננה יהודית. הגרמני הורה לך לשבת על אבן בצד, משם נאלצה להשקיף על המחזה: "ראיתי איך הורגים את ההורים שלי, איך הורגים ילדים קטנים" כולם צעקו, סיפרה לקוזניצוב. הכלבים שהגרמנים הביאו נבחו. אחר-כך הגיע קצין גרמני, שהורה להרוג את כולם, ללא הבדל מוצא. היא הובלה עם כל היתר אל קצה המצוק. מי שלא הוריד בגדיו במהירות, הגרמנים קרעו את בגדיו מעליו. היא שמעה את היריות שורקות מעל ראשה, האנשים הירויים נפלו זה על זה, והיא נפלה על גופותיהם, ומשום מה לא נפגעה. על ערמת הגופות שכבה בלי לנוע, גם כשהגרמנים כיסו אותן בעפר. רק בערב, זמן רב לאחר שהסתלקו, העזה להתנער מהעפר שכיסה אותה ולברוח משם לבית אשת אחיה הגויה. מובן שתחת השלטון הסטליניסטי העוין לא היה סיכוי שעדות כזאת תראה אור ברבים. כל נרצחי באבי יאר נקברו בקבר אחים בוואדי.
העדויות שנעלמו
    שנתיים אחרי הרצח ההמוני בבאבי יאר, נצטווה פאבל בלובל לפקד, בתיאום עם ד"ר מרס תומאס, ממפקדי האס-סה באוקרינה, על העלמת כל עקבות הרצח בבאבי יאר. בלובל הקים שתי יחידות מיוחדות לצורך משימה זו, שבה היו סך הכול כ-38 חיילים ושוטרים גרמניים. את העבודה הטילו על 327 אסירים ממחנה הריכוז סירטצק, שמאה מתוכם היו יהודים.
הללו הובלו לבאבי יאר, ושוכנו בחפירה שנחפרה בקיר הוואדי. פתח הוואדי ננעל בשער, שמולו הוצג מקלע. דחפור חשף את הקברים, כשהאסירים, שנכבלו ברגליהם בשלשלאות ברזל וזכו ליחס אכזרי ביותר, אולצו לגרור את הגוויות למוקד שבער על פסי מסילת רכבת שסודרו לכדי במה ענקית. העצמות נכתשו על מצבות שהובאו מבית הקברות היהודי, והאפר נופה כדי לסנן מתוכו זהב וכסף. לקראת סוף המשימה המצמררת הזאת, כשהיה ברור לאסירים שבמסגרת טשטוש עקבות הרצח יחסלו גם אותם, העזו 25 מהאמיצים והחזקים שבהם לברוח בחסות הערפל. 15 הצליחו להימלט. עשרה נתפסו ונורו.
מעשה ההעלמה הזה של הטבח, בניגוד לפשע המסודר והרשום במחנות הריכוז והעבודה, הצליח מאוד. במיוחד כשצורף למדיניות המשטר הסובייטי, שעשתה הכול כדי לטשטש את העובדה שהרצח כוון נגד יהודים, ולא כפי שהסובייטים ביקשו להציג את הפעילות הנאצית – בעיקר נגד אזרחים סובייטים. וכך, אחרי המלחמה לא נזכר באבי יאר כמקום טבח, ושנים רבות גם לא הוקמה במקום אנדרטה לזכר הנרצחים, כמו שנעשה במקומות אחרים.
 באבי יאר - יבגני יבטושנקו 
עברית: זאב גייזל  מקור

עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,

אֵין כְּלוּם

מִדְרוֹן תָּלוּל – אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע

אֲנִי יָרֵא.

אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם

כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח

אֲנִי לוֹחֵשׁ:

עִבְרִי אָנוֹכִי.

לְאֹרֶךְ הַיְאוֹר אֲנִי פּוֹסֵעַ,

שְׁנִייָה אַחַת – וְעַל הַצְּלָב גוֹוֵעַ

הַמַּסְמֵרִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי

נִדְמֶה לִי גַּם שֶׁדְּרַיְיפוּס -

זֶה אֲנִי.

הַנֶּאֱשָׁם

בְּבֵית מִשְׁפָּט שְׂטָנִי

מֻצָּג לְרַאֲוָה

בֵּין סוֹרָגִים

אוֹתִי רוֹדְפִים,

עַָלַי יוֹרְקִים,

לִי לוֹעֲגִים.

גְּבִירוֹת צָרְפָתִיוֹת

צוֹוְחוֹת כְּמוֹ חֲזִירִים

וּמִטְרִיוֹת תּוֹקְעוֹת לִי בַּפָּנִים

בְּבְּיָאלִיסְטוֹק -

אֲנִי הוּא יֶלֶד רַךְ.

הַדָּם זוֹרֵם, כְּאִלּוּ תְּעָלָה.

צוֹהֶלֶת כָּל נִבְחֶרֶת הַפֻּנְדָּק,

מְחֻמָּמִים בַּוּוֹדְקָה הַזּוֹלָה.

מֻכֶּה, נִזְרָק, אֲנִי – חֲסַר עוֹנִים

וּמִתְחַנֵּן לַשָּׁוְא "תַּפְסִיקוּ, דַּי!"

"תַּצִּיל אֶת רוּסִיָה,

הֲרֹג יְהוּדוֹנִים!"

וְהֵם…

אוֹנְסִים אֶת אִמָּא מוּל עֵינַי

 

אָחַי הָרוּסִים!

יָדוּעַ לִי:

כָּבוֹד לְכָל אוּמָה יֵשׁ בְלִּבֵּנוּ

אַךְ אֵיךְ קָרָה, שֶׁהַמְּנֻוָּלִים

לְכָל מַעֲשֵׂיהֶם נִצְּלוּ אֶת שְׁמֵנוּ?

אֶת טוּב הַלֵּב אַרְצִי סִמְּלָה תָּמִיד.

אַךְ בְּלִי הִסּוּס,

בְּלִי שׁוּם קְרִיצָה אוֹ קֶמֶט

בְּשֵׁם יָפֶה "בְּרִית עֲמָמִית רוּסִית"

כָּךְ אֶת עַצְמָם כִּנּוּ הָאַנְטִישֶׁמִים!

עַל בַּאבִּי יָאר הַדֶּשֶׁא מְרַשְׁרֵשׁ

וְהָעֵצִים עוֹמְדִים

כְּמוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת

הַכָּל מָלֵא

בָּרַעַם הַחִרֵשׁ

אֲנִי מַרְגִּישׁ

אֵיךְ שֵׂיבָתִי נוֹשֶׁרֶת

וְגַם אֲנִי

כְּמוֹ הַצְּוָחָה הַחֲרִישִׁית

מֵעַל הָרְבָבוֹת אֵי שָׁם בַּקֶּבֶר

אֲנִי -

כָּל יֶלֶד שֶׁנּוֹרָה כָּאן, בְּתַחְתִּית

וְכָל קָשִׁישׁ,

וְכָל אִשָּׁה וָגֶבֶר.

 

שׁוּם מְאוֹרָע

אֶת כָּל זֶה לֹא יַשְׁכִּיחַ!

וְעוֹד יֻשְׁמַע

"אִינְטֶרְנָצִיוֹנָל" שָׁלֵם

בָּרֶגַע הַנִּפְלָא שֶׁעוֹד יַגִּיעַ -

אַחְרוֹן הָאַנְטִישֵׁמִים יֵעָלֵם!

אֵין גֵּנִים יְהוּדִים בְּתוֹךְ דָמִי,

אֲבָל שָׂנוּא אֲנִי בָּרֹעַ הָאַרְסִי

לָאַנְטִישֵׁמִים,

כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי

וּמִשּׁוּם כָּךְ -

אֲנִי הוּא הָרוּסִי!

 

לאחר סגירת הרשומה קבלתי דוא"ל מידידי בזו הלשון:

כותב אני מכתבי זה בצער רב !!! עוד שני עשורים ולא ימצאו בינינו אנשי עדות מהשואה!!!

הקייץ קרב ובא, אך יום הזיכרון לשואה קרב יותר מהר ויותר מקדם. תארו לכם שליד באבי יאר , יהיה אתר נופש- זול, הכל כלול !!! נוף משגע , ומשחקים לילדים !!!! האם יימצא ישראלי שיעיז לבלות שם נופש !!! 

ישנו כזה אתר בלטביה "קולדיגה שמו" רבים בינינו עדיין אומרים "יימח שמו"!!

והמרגיז הוא שמדי פעם שולחים לי מכרים תמימים תמונות נוף עם התפעלות !!!

זכרו והפנימו , לפני צאתכם לנופש באירופה, בררו מה קרה לאחיכם המתים, במקום אליו אתם נוסעים, בזמן מלחמת העולם השניה!!

אברהם פ. (נצר למשפחה שאבדה כולה בשואת פולין)

אכן גם אני מעולם לא שמעתי על הטבח ביהודי ריגה ביער רומבולה  כ 31 אלף מיהודי גטו ריגה נרצחו ונקברו בקבר אחים. אז תודה לקורא שהסב את תשומת ליבי.

ביקור שורשים בוילנה

  ידידי הפרסומאים בקרו ביקור שורשים בליטא ובוילנה שם הם פתחו את הרשומה שלי  פונאר ושלחו לי את חווית הביקור בגיא ההריגה ובצרוף הרשמים שספגו מגיא ההריגה. הסכם ריבנטרוב מולוטוב חילק את המדינות הבלטיות בין גרמניה הנאצית לבריה"מ הקומוניסטית. על אף שהקומוניזם היה שנוא נפשו של היטלר, הא חתם על ברית בה גזרו את פולין חלק לרוסיה והרוב לגרמניה. בשנים הראשונות למלחמה נהנו יהודי ליטא ולטביה מהריבונות הסובייטית שהגנה עליהם מפני הנאצים. אך הכל השתנה עם הכרזת המלחמה של גרמניה על רוסיה. בסוף יוני החלה האופנסיבה הגרמנית לתקוף את בריה"מ במבצע ברברוסה ובמקביל החלו לפלוש לארצות החסות הסובייטיות ליטא לטביה ואסטוניה. עם כניסת הנאצים לליטא ביוני 1941 התושבים הליטאיים ברחבי המדינה, בפרץ של שנאה וחדווה אנטישמית,החלו בטבח ספונטני ביהודים,שכניהם.

  נסענו ברכבת מוילנה לאתר הזיכרון ביער פונאר כאשר הגענו לתחנת הרכבת בכפר ונהג הרכבת צפר, בדיוק עברה ממול עוד רכבת וצפרה, הרכבת עוצרת בתחנה בכפר פונאר. הצפירה שלה גרמה לנו לרגע לדמיין את עצמנו בתור נוסעי הרכבות ההן. הרי זה קרה כאן בדיוק לפני 70 שנה. דמיינו את הפחד שתקף את יהודי וילנה, דמיינו את עובדי הרכבת ואת אנשי האס.אס. מתרוצצים על הרציפים ומזרזים את היהודים לרדת מהקרונות. הנה הגיע עוד טרנספורט.
שלט זיכרון בכניסה ליער פונאר

אחד מבורות החיסול

  הגענו לאתר ההנצחה, בכניסה לאתר מוצבת אנדרטת זיכרון ובהמשך אנדרטאות נוספות. יער פונאר הוא שטח קטן, קשה לדמיין שבשטח קטן שכזה נמחקה כל יהדות וילנה.

   המדריך תאר את מה שארע כאן לפני 70 שנה. ביער פונאר חפרו הרוסים טרם הכיבוש בורות עגולים גדולים לצורך הטמנת מיכלי דלק. הנאצים ניצלו בורות אלה כקברים המוניים, קברי אחים. המדריך הליטאי תאר את מהלך הטבח ביהודי וילנה (ירושלים ד'ליטא). ביער פונאר בוצע רצח נטו. רוצחים עם נשק מול גבר,אשה,ילד,זקן. הליטאים היו אנטישמים עוד מינקותם, הנאצים פשוט הפכו אותם למשתפי פעולה מן הגרועים ביותר. חלקם אף התעלה על רוצחי האס.אס. קבוצות של עשרות ומאות מיהודי וילנה הובאו ליער,הוכנסו לבורות ונורו. בסך הכל נרצחו באתר 100,000 איש ואישה, מן הראוי לציין שחלקם היו גם לא יהודים.

המדריך גם סיפר לנו בגאווה על "הצדיק" המקומי. אחד המקומיים שנכח במקום. הוא כתב יומן בו סיפר ותאר את הזוועות שנעשו ביהודים. ומאחר שפחד שייתפסו אותו. טמן את היומנים בבקבוקים בחצר ביתו וקבר אותם באדמה. לאחר שנים תוך חפירות בחצר ביתו גילו את הבקבוקים והיומנים. שהם כעת מוצגים ביד ושם, בירושלים.

 ביער עצמו ראינו מקומיים שעושים שם ריצה והתעמלות, העולם כמנהגו נוהג. מזכיר לי את ביקורי במחנה הריכוז דכאו בפרברי מינכן. מחנה הריכוז נראה כאילו הינו איזו אחוזה של אחד ההונים הגרמנים ונמצא בקצה רחוב דכאורשטראסה, גם כאן המקומים ששאלתים להכוונה למקום נראו אדישים להיסטוריה האכזרית של המקום.

שלא כמו במחנות המוות אושוויץ וטרבלינקה אותם פוקדים גם תיירים זרים מכל רחבי העולם. המדריך המקומי התלונן על מבקרים מועטים שרובם ישראלים או יהודים מהתפוצות. במיוחד בימים אלה ערב יום השואה ,יוצאת משלחת כל שנה לוילנה ליער פונאר.

רק במקומות כאלו של גיא הריגה, מבינים היהודים והישראלים, עד כמה חשוב שיש לנו היהודים מדינה. יש לשמור ולהבטיח את עוצמתה של המדינה . הקרדיט לסיפור ולתמונות לצביה ולמני הפרסומאים.

לסיום הבאתי לכם את הפואמה בגיא ההריגה של ח.נ.ביאליק שנרשמה לזכר פרעות קישינייב אך עוצמתה מתאימה דווקא לגיא ההריגה של פונאר. הבאתי כאן רק את הבית הראשון עם הסיומת המדהימה.

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.

בְּעִיר הַהֲרֵגָה

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשֹׂף הָאֶבֶן הַשְּׁחֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלֹא-תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,

וְטָבְעוּ רַגְלֶיךָ בְּנוֹצוֹת וְהִתְנַגְּפוּ עַל תִּלֵּי-תִלִּים

שֶׁל-שִׁבְרֵי שְׁבָרִים וּרְסִיסֵי רְסִיסִים וּתְבוּסַת סְפָרִים וּגְוִילִים,

כִּלְיוֹן עֲמַל לֹא-אֱנוֹשׁ וּפְרִי מִשְׁנֶה עֲבוֹדַת פָּרֶךְ;

וְלֹא-תַעֲמֹד עַל-הַהֶרֶס וְעָבַרְתָּ מִשָּׁם הַדָּרֶךְ –

וְלִבְלְבוּ הַשִּׁטִּים לְנֶגְדְּךָ וְזָלְפוּ בְאַפְּךָ בְּשָׂמִים,

וְצִיצֵיהֶן חֶצְיָם נוֹצוֹת וְרֵיחָן כְּרֵיחַ דָּמִים;

וְעַל-אַפְּךָ וְעַל-חֲמָתְךָ תָּבִיא קְטָרְתָּן הַזָּרָה

אֶת-עֶדְנַת הָאָבִיב בִּלְבָבְךָ – וְלֹא-תְהִי לְךָ לְזָרָא;

וּבְרִבֲבוֹת חִצֵּי זָהָב יְפַלַּח הַשֶּׁמֶשׁ כְּבֵדְךָ

וְשֶׁבַע קַרְנַיִם מִכָּל-רְסִיס זְכוּכִית תִּשְׂמַחְנָה לְאֵידְךָ,

כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד:

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.